קראו דוגמא מהפסיקה בנושא האם ביטוח משכנתא מכסה תאונה בבית: תביעה לתשלום תגמולי ביטוח ופיצוי בגין עוגמת נפש על-פי פוליסה לביטוח מבנה דירת מגורים. במוקד המחלוקת ניצבת השאלה אם האירוע שביסוד התביעה נמנה על הסיכונים שכוסו בפוליסה. א. ההליך והצדדים לו 1. התובע ואשתו, גב' מרגלית X, הם בעלי דירה בנווה חיים, חדרה (להלן הדירה). הנתבעת היא מבטח כמשמעו בחוק חוזה הביטוח. אין מחלוקת על כך שהנתבעת הנפיקה לתובע פוליסה שכותרתה "פוליסה לביטוח מבנה דירת מגורים למבוטחים באמצעות בנקים למשכנתאות" (להלן הפוליסה). 2. חוזה הביטוח שביטויו בפוליסה נכרת בד-בבד עם נטילת משכנתא על-ידי התובע ואשתו אגב רכישת הדירה. אין מחלוקת על זיהוי התנאים הכלליים של הפוליסה אשר צורפו לכתב-התביעה, להבדיל משאלת פרשנותם [להלן התנאים הכלליים; ראו גם הצהרת בא-כוח הנתבעת בישיבת יום 21.4.2013, עמ' 1 לפרוטוקול ש' 10-9]. 3. מקרה הביטוח שבעטיו הוגשה התביעה תואר בתצהירה של אשת התובע כך: "בסוף שנת 2011 הייתי בדירה ועסקתי בבישול במטבח. פתחתי את הארון כדי לקחת סיר ואז הסיר נפל על השיש במטבח. כתוצאה מהנפילה של הסיר נשבר השיש (הפנל) וכן נגרמו סדקים לשיש" (להלן האירוע). במישור החבות ניטשה בין הצדדים מחלוקת בשאלה אם האירוע הוא מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה, באופן שהתרחשותו נמנית על הסיכונים שאותם ביטחה הנתבעת. 4. התביעה הוגשה לפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עלות החלפת מלוא משטח השיש על-פי הצעת מחיר נושאת תאריך 28.12.2011 ולתשלום פיצוי נוסף בגין עוגמת נפש שנגרמה עקב סירובה של הנתבעת לשאת בתשלום הנזק. בכתב-התביעה הועמד הפיצוי בגין עוגמת נפש על סך 15,000 ₪ ואילו בתצהיר התובע שהוגש לאחר מכן - על סך של 10,000 ₪ [השוו סע' 10 לכתב-התביעה וסע' 12 לתצהיר התובע מיום 26.11.2012]. 5. בהמלצת בית-המשפט ובהסכמת הצדדים נקבע כי ההכרעה בשאלת החבות תינתן לאחר שבעלי-הדין יסכמו טענותיהם בשאלה זו בכתב. ב. דיון והכרעה דין התביעה להידחות. יש לקבל את עמדת הנתבעת כי האירוע איננו מקרה ביטוח כהגדרתו בפוליסה וכי התרחשותו אינה בין הסיכונים שאותם ביטחה הנתבעת ושבעטיים שילם התובע דמי ביטוח. להלן יובאו הטעמים לכך. 1. בכותרת התנאים הכלליים הובהר והוצהר כך: "פוליסה זו היא חוזה בין הפניקס חברה לביטוח בע"מ - (להלן: 'המבטח') לבין המבוטח ששמו מפורש ברשימה - (להלן: 'המבוטח') לפיה מסכים המבטח לשלם למבוטח, תמורת דמי ביטוח, תגמולי ביטוח בשל מקרי הביטוח שארעו בתקופת הביטוח בגבולות סכומי הביטוח". סעיף זה, אשר מבטא את מהותו של חוזה הביטוח הגלום בפוליסה ואת תכליתו, מפנה בין השאר למקרה ביטוח. אין חולק על כך שבאין מקרה ביטוח לא קמה חבות של המבטח לשלם למבוטח תגמולי ביטוח. כך נובע גם מסעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, שמתאר את מהותו של חוזה ביטוח באלו המילים: "חוזה ביטוח הוא חוזה בין מבטח לבין מבוטח המחייב את המבטח, תמורת דמי ביטוח, לשלם, בקרות מקרה הביטוח, תגמולי ביטוח למוטב". גם סעיף 6 בפרק ב' לתנאים הכלליים קושר בין תביעת המבוטח לתגמולי ביטוח לבין אירוע של מקרה ביטוח, תוך שהוא מטיל על המבוטח חובה להודיע למבטח בקרות מקרה ביטוח - מיד לאחר שנודע לו הדבר. באין מקרה ביטוח אין באמתחתו של המבוטח תביעה לתגמולי ביטוח. 2. פרק א' לתנאים הכלליים שכותרתו 'ביטוח דירה' הוא הרלוונטי לענייננו; הצדדים סמכו את טענותיהם על הוראותיו. בסעיף 1 בפרק א' הובאה הגדרת הדירה מושא הפוליסה. בסעיף 2 של אותו פרק הוגדר מקרה הביטוח. מפאת חשיבותו יובאו חלקי הסעיף שהם בעלי רלוונטיות להכרעה כלשונם: מקרה הביטוח הוא אובדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח כתוצאה מאחד או יותר מהסיכונים המפורטים להלן: א. אש, ברק, רעם וכן עשן שהוא תופעה יוצאת דופן ולא תופעה קבועה. ב. התפוצצות או התלקחות. ג. סערה, לרבות גשם, שלג וברד שבאו בשעת סערה, למעט דליפת מי גשם מבעד לקירות או לתקרה או ספיגתם בהם ולמעט נזק הנגרם לגדרות ולשערים. ד. נפילת כלי טיס, נפילת חפצים מכלי טיס, רעד על קולי הנגרם מכלי טיס. ה. מגע או התנגשות של כלי רכב בדירה, למעט כאשר כלי הרכב נהוג בידי המבוטח או בן זוגו, ילדיו, הוריו או קרובים אחרים שלו המתגוררים עמו בדרך קבע בדירה (להלן - "בני משפחתו"). ו. פעולות זדון, למעט (א) פעולות זדון שנעשו בעת שהדירה היתה פנויה למעלה משישים ימים רצופים [...]; (ב) פעולות זדון שנעשו בידי המבוטח או בני משפחתו או בהסכמתם; (ג) פעולות זדון שנעשו בידי בני אדם המתגוררים בדירה ברשות המבוטח או בהסכמתו. ז. גניבה, שוד, פריצה או נסיון לבצעם, למעט כאשר הדירה אינה תפוסה. ח. התקהלות אסורה והתפרעות. ט. רעידת אדמה ובתנאי ש: [...]. י. שטפון או הצפה ממקור מים חיצוני. יא. הימלטות או דליפה של מים, שמן, סולר או כל נוזל אחר מתוך מתקני האינסטלציה וההסקה של הדירה, לרבות התבקעות או עליה על גדותיהם של דודים וצנרת, אך לא [...]. מתיאור האירוע שבעטיו הוגשה התובענה ברי כי הוא נגרם מטעמים הנעוצים באשת המבוטח, בשל התנהלותה אגב בישול ובשל רשלנותה בפתיחת הארון בו אוחסנו הסירים - או רשלנות באופן בו הונחו הסירים באותו ארון, באופן שיצר סיכון לנפילתם בפתיחת דלת הארון (או בשל רשלנות ששילובה בשני הגורמים הללו יחד). נפילת הסיר על השיש, ושבירתו הנטענת של השיש בשל נפילה זו, אינם נעוצים באיזה מגורמי הסיכון שנמנו בהגדרת מקרה הביטוח כפי שהובאה לעיל. די בכך כדי לגרום לדחיית התביעה. 3. אפילו קיבלתי את טענת התובע כי השיש שניזוק באירוע נכלל בהגדרת הדירה בחלק א(1) של התנאים הכלליים, לא די בכך. הפוליסה לא הונפקה לכיסוי כל הסיכונים ובשל אירוע כל נזק בדירה, אחת היא מה מקורם ומה סיבתם. אילו היה ממש בטענות התובע בהקשר זה כי אז היה מקרה הביטוח מוגדר כ"אובדן או נזק שנגרמו לדירה בתקופת הביטוח". עיון בסעיף א(2) שצוטט לעיל שולל גישה זו מניה וביה; על-מנת שתקום חבות של הנתבעת בפיצוי התובע נדרש בנוסף שהאובדן או הנזק התרחשו כתוצאה מאחד או יותר מן הסיכונים שפורטו בהמשכו של אותו סעיף. הדרישה לעניין זה כפולה: ראשית, שהתממש אחד מן הסיכונים המכוסים בחוזה הביטוח שאותו כרתו הצדדים, ושנית - שהתממשות אותו סיכון היא שגרמה לנזק. כאמור, האירוע דנן אינו נמנה על הסיכונים שנכללו בהגדרת 'מקרה הביטוח' בתנאים הכלליים. 4. הסיכונים שנמנו בהגדרת מקרה הביטוח בתנאים הכלליים נוסחו על דרך של הכללת מיני סיכונים מצד אחד והחרגת מקרים ספציפיים של סיכונים מסוג הסיכונים המכוסים בפוליסה מצד שני. תחילה נדרש המבוטח להצביע על כך שנזקו הנטען, מקורו באחד מהסיכונים אשר נכללו בהגדרת מקרה הביטוח. רק אם ניתן לייחס את הנזק לאחד הסיכונים אשר נמנו ונכללו בפוליסה עשויה להתעורר השאלה אם עסקינן בסיכון מכוסה, אם לאו, נוכח החרגה ספציפית שצוינה בתנאים הכלליים תחת קורת הגג של אותו סיכון. באותן החרגות ספציפיות ומוגבלות אין כדי ללמד כי מה שלא נכלל בהן במפורש - מכוסה על-ידי הפוליסה. כאמור, שאלת חלותה של החרגה ספציפית עשויה להתעורר רק אם הראה המבוטח שהנזק או האובדן שנגרמו באים בשעריו של אחד מסעיפי הסיכון המבוטחים שנמנו בפוליסה; אם לא עשה כן אין כל נפקות להחרגות ספציפיות שנכללו באיזה מאותם סעיפי סיכון. על כן אין התובע עשוי להישמע בטענה כי האירוע מכוסה בפוליסה בשל כך שהוא אינו נכלל באחת ההחרגות הספציפיות הללו. 5. לשון התנאים הכלליים שבהם נקבעו דרישות הסף שבהתקיימן תקום זכותו של התובע-המבוטח לתגמולי ביטוח ברורה ונהירה. כך גם משמעותן וכוונתן של דרישות הסף הללו. לשון החוזה מהווה את העוגן להבנתו ולפרשנותו: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו" [סע' 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי) כפי שתוקן בתיקון מס' 2 מינואר 2011]. אף טרם תיקון זה זכתה לשון החוזה למעמד בכורה בתהליך פרשנותו: "הלכה פסוקה היא כי כאשר לשון החוזה מצביעה בבירור על כוונת הצדדים, אין צורך ואין הצדקה ללכת אל מעבר לה, שכן חזקה על הלשון הברורה והמפורשת שהיא משקפת את רצונם" [ע"א 3196/01 גלמן פינץ בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נח(2) 682, 289 (2004); ראו גם ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט בע"מ, בפסקה 27 (28.1.2008) וכן ע"א 8836/07 בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן, בפסקה 24 לפסק-דינו של השופט דנציגר (23.2.2010)]. הדברים יפים מקל וחומר משניתן להם ביטוי בדבר החקיקה אשר חולש על תהליך פרשנותו של חוזה ומסדירו. התנאים הכלליים ברורים ונהירים ואינם צריכים פרשנות מעבר למה שנכתב בהם במפורש. לו נדרש תהליך פרשני בענייננו היה בו כדי לצדד דווקא בעמדת הנתבעת לפיה האירוע איננו בגדר מקרה ביטוח. ראשית, הסיכונים המבוטחים הם כאלה שנעוצים בגורמים חיצוניים שונים ולא בהתנהגות המבוטח ובני ביתו. התנהגות שמקורה במבוטח או בבני ביתו הוחרגה, בגדרה של החרגה ספציפית, מסעיפי הסיכונים שנמנו בפוליסה כמכוסים על-ידה [ראו למשל ס"ק ה' ו-ו' בסעיף א(2) לתנאים הכלליים]. שנית, הפוליסה הוגדרה כפוליסה לביטוח מבנה דירת מגורים למבוטחים באמצעות בנקים למשכנתאות. היא נרכשה אגב נטילת משכנתא על-ידי התובע ואשתו לשם מימון רכישת הדירה. גם בכך יש כדי להשליך על טיבם והיקפם של הסיכונים שאותם באה הפוליסה לכסות. על התובע, הטוען כי עסקינן בפוליסה לביטוח כל הסיכונים - לרבות כאלה שביטויים ברשלנות עצמית שלו או של בני ביתו - הנטל להוכיח את טענתו, אלא שהיא נסתרה מניה וביה מלשון התנאים הכלליים ומן הנסיבות בהן נכרת חוזה הביטוח. 6. מושכלות יסוד הן שעל תובע להוכיח את תביעתו על כל פרטיה ודקדוקיה, זולת אם הדין העביר את נטל ההוכחה על שכם הצד האחר. העברה כזו של הנטל אינה מתקיימת בענייננו. על כן על התובע להוכיח את טענת כתב-התביעה לפיה האירוע בו נגרם נזק לשיש בדירה מכוסה על-פי הפוליסה ותנאיה [ראו סע' 9 לכתב-התביעה]. די בתיאור האירוע בכתב-התביעה ובתוכן התנאים הכלליים המהווים חלק מן הפוליסה כדי ללמד שהנזק שבעטיו הוגש ההליך אינו נמנה על הסיכונים שאותם נועדה הפוליסה לכסות וכי לא התרחש מקרה ביטוח שעליו ניתן לבסס את תביעת התובע שיסודה בפוליסה. על כן לא עבר הנטל אל הנתבעת להראות כי בדין דחתה את תביעת המבוטח או כי עשתה כן על-יסודו של טעם מבורר. יפים דברים שנאמרו בהקשר זה בע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ, פ"ד מז(1) 311, 322 (1993): "[...] בביטוח מסוג 'כל הסיכונים' [...] 'עול ההוכחה קל יותר, כי על התובע להוכיח את הנזק לרכושו, ותביעתו תתקבל גם אם לא הוכחה הסיבה, שגרמה את הנזק, בו בזמן שבביטוח מפני סיכונים מוגדרים בלבד חל העול להוכיח גם שהנזק נגרם על-ידי סיכון מן הסיכונים שבוטחו [...]'". הפוליסה דנן אינה פוליסה מסוג 'כל הסיכונים', והתובע כשל בהוכחת טענתו כי האירוע שביסוד התביעה נבע מסיכון שכוסה בפוליסה ואשר בא בגדרו של מקרה ביטוח כהגדרתו בה. ג. סיכומם של דברים התביעה נדחית אפוא. נוכח האמור לעיל מתייתר הדיון בשאלת הנזק. התובע ישלם לנתבעת את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ ליום פסק-הדין. סכום זה נקבע בשים לב לדרך הדיונית המקוצרת בה התנהל ההליך, שלא כללה שמיעת עדים. הסכום האמור לעיל ישולם על-ידי התובע לנתבעת תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל. משכנתאתאונה בביתשאלות משפטיותמקרקעין