האם אפשר להגיש תביעה נגד חברה בתביעות קטנות ?

סעיף 4 לחוק החברות, התשכ"ט-1999 קובע: "חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה בגוף מאוגד" . מכאן עולה, שהחברה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת וכל זמן שיש עילת תביעה, ניתן להגיש נגדה תביעה ככל האדם גם בבית משפט לתביעות קטנות. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא האם אפשר להגיש תביעה נגד חברה בתביעות קטנות: בפניי מונחת תביעה לחיוב הנתבע עבור 15 דלתות שהזמין. בתיק אין כתב הגנה אך ישנה בקשה לדחייה על הסף שהגיש הנתבע, לכך הוגשה תגובת התובעים. כמו כן, מונח בפני פרוטוקול הדיון מיום 22.5.13. להלן טענות התובעים כפי שהובאו מכתב טענותיהם: התובעים, בעלי נגרייה, טוענים כי הנתבע פנה אליהם לרכישת 15 דלתות ומשקופים וכן דלת מעוצבת בהזמנה אישית. לגביהם קיבל הנתבע הצעת מחיר ועליה חתם כהזמנה. הסיכום היה שהתשלום יתפרס על פני 5 תשלומים כאשר התשלום הראשון יפרע ב-1.10.12. לטענתם, בבוקר של ערב יום כיפור הגיע התובע למקום שעבורו הוזמנו הדלתות לשם מדידות. המדידות, לטענתם, ארכו יום שלם כאשר הנתבע לא שילם בעבורם כל תשלום. באותו מעמד, טוענים הם, סיכמו השניים שהדלתות יסופקו לאחר החגים והובהר לנתבע שהמפעל סגור כל ימי חג הסוכות. התובעים טוענים כי הזמינו ממפעל דלתות אורן בע"מ, לפני כניסת החג שלאורה הנגרייה הייתה סגורה, את הדלתות שמידותיהן לא היו סטנדרטיות, לא מתאימות לכל משקוף והוכנו במיוחד על פי הזמנת הנתבע. בפתיחת הנגרייה , לאחר חופשת חול המועד סוכות, טוענים התובעים, בדקו ומצאו כי התשלום הראשון, בניגוד למוסכם, לא שולם. לאחר יצירת קשר עם הנתבע, ביקש הוא לבטל הזמנתו וטען כי שלח פקס למפעל בקשר לביטול ההזמנה. התובעים טוענים כי בבדיקת מכשיר הפקס נמצאו 2 דפים ריקים, ובכל מקרה יכל הנתבע , בנקל, להתקשר לתובעים ליידעם על הביטול, לאור העובדה כי היו לו את מספרי הטלפון של התובעים. מה שלא עשה. לטענתם, כעת נתקעו הם עם הדלתות שהזמין הנתבע ולכן דורשים הם את העלות ששילמו עבורן למפעל בפועל. להלן טענות הנתבע : טוען הנתבע, כי אין יריבות בין הצדדים מאחר והתובעים התקשרו בעסקה עם חברת יוריסט X השקעות (להלן: "החברה") , ש-50% ממניותיה בבעלות הנתבע, ולא עם הנתבע עצמו. לטענתו, הוא אומנם חתם על הזמנת 15 דלתות, ועל כך אין מחלוקת, אך כבא כוחה של החברה. הנתבע טוען כי התובעת, שהייתה אשת המכירות בנגרייה בה הזמין הדלתות, הסבירה לו כי איכות הדלתות שהם עושים גבוהה מאוד, ואף ערכה לו סיור במפעל שבמהלכו הציגה בפניו דלת בעבודה "און ליין". בפועל לאחר ההזמנה, טוען הוא, הסתבר שהדלתות הנ"ל הוזמנו ממפעל דלתות אורן בניגוד למה שהציגו בפניו התובעים וכי עבור כל דלת שילמו 270 ₪ ובפועל ביקשו מהנתבע עבור כל דלת 1100 ₪ ללא צבע. הנתבע טוען שכשבא התובע למקום שעבורו הוזמנו הדלתות לקחת מידות עבור הדלתות, היו שם 6 דלתות של המקום שביקש הנתבע מהתובע כי יחדשם. את הדלתות לקח התובע להוספת פרופילים עליהם ועל כך סגרו השניים כי יבוצע ללא עלות נוספת מצד הנתבע. בפועל, לטענתו, בשיחה שהתנהלה בין התובעת לנתבע, ביקשה היא, בניגוד למוסכם, תוספת תשלום עבור התקנת פרופילים. הנתבע טוען כי הסביר לתובעת שהפרופילים ניתנו לו ללא עלות אך זו לא הקשיבה וניסתה ככל שיכלה להוציא ממנו עוד כספים. בשל הטעייתו ודרישת כסף נוסף, בניגוד למוסכם, טוען הנתבע כי החל להרגיש חוסר אמון בתובעים ושלא יכול לעשות עסקים עימם לכן כעבור 24 שעות משיחתו עם התובעת שלח פקס ביטול עסקה לנגריה. לגבי גודל הדלתות טוען הנתבע כי היו סטנדרטיות ולא כפי שטוענים התובעים. להלן טענות התובעים כפי שעולות מתגובתם: התובעים טוענים כי ההתקשרות נעשתה אך ורק עם הנתבע ולא עם חברה. לטענתם, הנתבע חתם על ההזמנה ללא ציון חותמת או שם החברה. גם ציון השם על גבי ההזמנה לא מעיד כי מדובר בחברה גם בשל העובדה כי לא רשום בע"מ בסמוך לשם החברה. התובעים טוענים שאפשר לראות בתאריך על גבי טופס הצעת המחיר שההזמנה לא נעשתה 48 שעות לפני חול המועד סוכות , כפי שטען הנתבע, אלא 4 ימים לפני שבהם הנגרייה הייתה פעילה ולא התקבל כל פקס בזמן הזה או כל שכן טלפון מהנתבע. לגבי טענת הנתבע למחיר שגבו ממנו התובעים עונים הם כי המחיר שנגבה מהם בסך 270 ₪ + מע"מ הינו עבור הכנף (=הדלת) בלבד ואינו כולל את המשקוף, הלבשות, פרזול, הובלה והרכבה. דיון והכרעה: אין חולק כי הנתבע הזמין 15 דלתות מהנגריה שבבעלות התובעים. טוען הנתבע כי ההזמנה היא עבור חברה שבבעלותו , לעומת התובעים שטוענים כי הנתבע חב בעצמו מאחר והוא החתום על ההזמנה ולא החברה. התרשמתי כי אכן הנתבע ביצע הזמנת דלתות בשביל החברה , זאת לאור הצעת המחיר שצורפה לכתב התביעה, שבכותרתה מופיעה שמה של החברה "יורסט X השקעות". כמו כן , 15 הדלתות הוזמנו עבור משרד עו"ד הגיע התובע לבצע את המדידות ולא עבור הנתבע עצמו או לביתו, מה גם שהתובעים לא הכחישו את טענת הנתבע כי הדלתות הוזמנו עבור משרד. מכך אנו למדים שההזמנה ככל הנראה בוצעה בשביל משרד מסוים. סעיף 4 לחוק החברות, התשכ"ט-1999 קובע: "חברה הינה אישיות משפטית כשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופייה וטבעה בגוף מאוגד" . מכאן עולה, שהחברה היא בעלת אישיות משפטית נפרדת וכל זמן שיש עילת תביעה, ניתן להגיש נגדה תביעה ככל האדם גם בבית משפט לתביעות קטנות. עם זאת לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והטיעונים שלפני, אני סבור כי בנסיבות העניין ולמרות קיומה המשפטי הנפרד של חברה, יש על הנתבע אחריות אישית כלפי התובע, כמבואר להלן. ראשית, הנתבע הוא שחתם על הצעת המחיר (להלן ס' 2 (1) לבקשה לדחייה על הסף) והוא אשר ניהל משא ומתן עם התובעים. כמו כן, הנתבע בעת חתימתו לא ראה לנכון לכלול בהצעת המחיר את חותמת החברה ו/או רישום של תפקידו בחברה, אם היו אלו קיימים בהצעת המחיר ייתכן והיה מקום לקבוע כי אין יריבות אישית מול הנתבע. ואם בכך לא די, הנתבע עצמו התייחס לעסקה עם התובעים כעסקה אישית, כפי שעולה מכתב טענותיו: "בפועל ניזוקתי ב-6 דלתות..." (ראה ס' 10 לבקשה לדחייה על הסף) וכן, "דבורה בשיא חוצפתה וניסיונה להוציא ממני כספים במרמה..." (ראה ס' 12 לבקשה לדחייה על הסף). לאחר שקבענו כי קיימת יריבות אישית בין הצדדים, נשאלת השאלה האם הנתבע זכאי לבטל את ההזמנה? תקנה 6 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010 קובעת: "א) זכות הביטול כאמור בתקנות אלה לא תחול לגבי - (2) טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות;.." אין חולק כי הדלתות נשוא התביעה יוצרו על פי מידה באשר הצדדים לא חלקו על העובדה כי התובע הגיע למקום שעבורו הוזמנו הדלתות לשם מדידות. לפיכך, התובע לא זכאי לבטל את הזמנתו מכח תקנות הגנת הצרכן. לכן, נשאלת השאלה האם חלה הפרה בעסקה שבין הצדדים שכתוצאה ממנה הנתבע זכאי לבטלה? הנתבע טען כי התובעת הטעתה אותו לחשוב כי הדלתות מיוצרות בנגריה לאור סיור שעשתה היא לנתבע בנגריה והראתה לו כיצד מייצרים הם דלתות. מאחר והתובעים לא הכחישו האמור (ראו פרוטוקול הדיון עמ' 2 שורה 4-7) נראה על פניו כי אכן הוטעה הנתבע. ביחסים שבין קונה ומוכר חייבת להיות שקיפות לגבי המוצרים הנמכרים. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי הייתה שקיפות כזו באשר רכשו התובעים את הדלתות ממפעל אחר ולא ייצרו אותם בנגרייה שלהם, כפי שהוצג לנתבע, בשל לחץ הזמן. על התובעים היה ליידע את הנתבע כי הדלתות יסופקו ממפעל אחר ולא ייוצרו על ידם ברגע שהבינו כי הזמן העומד לרשותם לא מספיק. לנתבע, כלקוח הנגרייה, הבחירה להחליט אם להמשיך ברכישה כאשר אופן הקנייה השתנה. לפיכך, יש בדברים האמורים סיבה לביטול העסקה. עם זאת, לאור טענת הנתבע כי גמעה בליבו ההחלטה לבטל העסקה לאחר שיחתו עם התובעת, יכל הוא בנקל באותו מעמד להודיע על ביטול העסקה ולא לחכות לכניסת החג. לפיכך, אני קובע כי על הנתבע לשלם קנס ביטול בשווי 15% מהסכום ששילמו התובעים עבור הדלתות כולל המע"מ. הסכום האמור מגלם בחובו גם את אחריות הנתבע כאמור לעיל. עוד אוסיף לגבי המדידות שביצע התובע, על כך הנתבע לא חולק ומציין כי הציע לשלם עבורן (ראו פרוטוקול הדיון עמ' 2 שורה 27). מאחר ומדובר ב15 דלתות שוכנעתי כי שהה שם התובע זמן ממושך. לפיכך, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע באשר למדידות הנ"ל. לאור האמור התביעה מתקבלת בחלקה. הנתבע ישלם 15% מהסכום אותו שילמו התובעים עבור הדלתות בהתאם לחשבונית שצירפו. קרי, 711 ₪ וכן תשלום עבור המדידות שנערכו בביתו בסך 2000 ₪ . לסיכום, הנתבע ישלם לתובעים סך של 2711 ₪. תביעות קטנותשאלות משפטיות