דריסת הולך רגל ברוורס

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דריסת הולך רגל ברוורס: פתח דבר: 1. לפניי ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בימ"ש לתעבורה"), אשר ניתן ביום 04/04/2013 ע"י כב' השופט שלמה בנג'ו בתיק ת"ד 7127-12-12. 2. הערעור הופנה תחילה כנגד הכרעת הדין וגזר הדין, אך במהלך הדיון בפניי צמצם המערער את ערעורו לעניין העונש ובעיקר עונש הפסילה בפועל. על כן אינני רואה צורך לדון בערעור ככל שהוא נוגע להכרעת הדין. יוער כי המערער הודה בפני בימ"ש לתעבורה ומטעמו לא הוגשה בערכאה הדיונית בקשה לחזרה מהודיה. ההליך בבית משפט קמא: 3. המערער הובא לדיון בבימ"ש קמא בגין העבירות הבאות: נהיגה רשלנית - עבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). התנהגות שגרמה חבלה של ממש לגוף - עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות"). נסיעה לאחור תוך סיכון עוברי דרך - עברה לפי תקנה 45(1) לתקנות ביחד עם סעיף 38(2)(3) לפקודה. 4. בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 21/08/2012 נהג המערער ברכב משא מסוג איסוזו בחיפה ועצר בחניון בית, כאשר שני הגלגלים הימניים של הרכב על המדרכה. אותה עת מאחורי רכב המערער, הלכה על המדרכה הולכת רגל, ילידת 1929. 5. המערער נהג ברכב ברשלנות משהחל בנסיעה לאחור על מנת לצאת מהחנייה כשהמראה הימנית של רכבו שחורה, נוטה כלפי מטה, דבר שמנע ממנו לראות דרך המראה ובשל כך לא הבחין בהולכת הרגל, פגע בה והפילה לכביש. 6. כתוצאה מהתאונה הולכת הרגל נחבלה בגופה חבלה של ממש ואובחן אצלה שבר תת ראשי בירך. בעקבות זאת עברה ניתוח, קיבלה טיפול רפואי ושהתה במחלקת שיקום למשך 3 שבועות. 7. המערער התייצב בבית המשפט לתעבורה מבלי שהיה מיוצג, הודה בעובדות כתב האישום, הורשע ביום 04/01/2013 וגזר דינו ניתן ביום 04/03/2013 שבמסגרתו הוטלו עליו את העונשים הבאים: א. 24 חודשי פסילה בפועל שמניינם מיום 04/05/2013; ב. 6 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה למשך 3 שנים; ג. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים - כמפורט בגזר הדין. ד. 2,000 ₪ קנס שישולם ב- 5 תשלומים. 8. הערעור כאמור מופנה כנגד חומרת הדין, בעיקר עונש הפסילה בפועל. טענות הצדדים: 9. המערער טען כי בימ"ש קמא החמיר איתו יתר על המידה וללא כל פרופורציה למידת רשלנותו. המדובר במערער, אב למשפחה, העוסק בעבודות אלומיניום. הוא מפרנס את משפחתו המונה 2 חיילים שמשרתים בשירות סדר. 10. ב"כ המערער טען כי פסילת רישיונו של המערער לתקופה כה ארוכה תפגע באופן ממשי במטה לחמו ובמקור פרנסתו. בעניין זה הגיש מסמכים במהלך הטעון בערעור. 11. עוד טען ב"כ המערער, כי המדובר במערער יליד 1963 נוהג מזה כ-30 שנה ולחובתו 15 הרשעות שברובן היו עבירות של ברירת משפט. המערער הובא לדין בבית משפט בשנת 88' ומאז לא היו לו עבירות מהותיות וחמורות. 12. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור. לטעמו, העונש שהושת על המערער, הוא עונש הולם את נסיבות העבירה ואת מדיניות הענישה. 13. המערער פגע בהולכת רגל וגרם לה נזק גופני קשה, על כן אין לומר כי העונש חורג במידה קיצונית מרמת הענישה המקובלת במקרים דומים ומכאן המסקנה שאין להתערב בגזר הדין. 14. שני הצדדים הגישו פסיקה כשכל אחד מפנה לפסיקה שתואמת את טענותיו. דיון והכרעה: 15. לאחר שעיינתי בגזר הדין, בכתב האישום, בהרשעות הקודמות, בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לקבל את הערעור ולהעמיד את עונש הפסילה בפועל על 11 חודשים בלבד. 16. כאשר הגעתי למסקנה הנ"ל, לא נעלמה מעיני ההלכה הקובעת כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שקבעה הערכאה הדיונית, רק במקרים חריגים ויוצאי דופן - לענין זה ראו ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (ניתן ביום 3.7.06); ע"פ 3091/08 טרייגר נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 29.1.09) וע"פ 6681/09 אלחטיב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 13.1.10)ולאחרונה ע"פ 9074/12, 9096 מדינת ישראל נגד מחמוד אבו אחמד, (וערעור שכנגד), (ניתן ביום 13.6.13). עניינו של המערער נימנה עם המקרים החריגים כפי שיובהר בהמשך. 17. המדובר במערער יליד 1963, אב למשפחה שמתוכה משרתים שני בנים (בן חייל ובת קצינה - ראו מסמכים שהוגשו), נוהג מזה 30 שנה ולחובתו 15 הרשעות, כאשר בעניין זה גם ב"כ המשיבה לא חלק על כך כי מדובר בעבר לא מכביד. 18. בעבירות בהן הורשע המערער, על בית המשפט לקבוע את העונש בהתאם למידת הרשלנות של הנהג ואשר הביאה להתרחשות התאונה. במקרה דנן, המדובר בנהג שחזר אחורנית במהירות סבירה ולא נטען כי המהירות הייתה מופרזת, אך משום מה, לא הבחין בהולכת הרגל שהלכה על המדרכה ועקב כך פגע בה ומיד עצר. המדובר ברשלנות שהתרחשה בפרק זמן קצר ביותר ולכן לא ניתן לומר כי מדובר ברשלנות חמורה. זאת מבלי להתעלם מהפגיעה והנזק הגופני שנגרם להולכת הרגל. 19. לעניין הענישה בעבירות דומות, ראו עפ"ת 20578-12-11 נח גולדשטיין נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 20/02/2012); עפ"ת 30937-01-13 לילי מץ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 03/05/2013); עפ"ת 46532-03-13 משה אדזיאשוילי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 01/06/2013), עפ"ת 7802-03-13 גלית דדו נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 02/06/2013), עפ"ת 59541-05-11 אודליה דדון נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 10/07/2011); עפ"ת 55820-02-13 סאלח ניסים נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 28/05/2013); עפ"ת 16178-01-12 אורה אזולאי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 09/03/2013); עפ"ת 19187-01-13 אנדריי ויטקובסקי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 09/03/2013) והפסיקה שהובאה בפסקי דין אלו. כמו כן הפנה ל- ת"ד 4179-06-11 מדינת ישראל נ' אהרון יהושע קופרסטוק (ניתן ביום 02/06/2013 ע"י כב' השופט קרזבום). במקרה האחרון, הולכת הרגל סבלה משברים מרוסקים, דבר שחייב ניתוח וקיבוע ובית משפט השלום הטיל על הנאשם עונש של פסילה בפועל למשך 11 חודשים בניכוי 60 ימי פסילה מנהלית. 20. על יסוד המקובץ מעלה ובהתאם לפסיקה שהבאתי לעיל, החלטתי לקבל את הערעור במובן זה שעונש הפסילה בפועל יעמוד על 11 חודשים שמניינם יהיה מיום הפקדת הרישיון. 21. יתר רכיבי העונש שקבע בימ"ש לתעבורה יישארו על כנם. דריסהמשפט תעבורהתאונת דרכיםהולך רגל