להלן פסק דין בסוגיית השבת המצב לקדמותו ע"י צו הריסה: פסק-דין השופט מ' חשין: פלוני ביצע במיבנה עבודות בנייה שונות בניגוד להוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (חוק התכנון והבנייה או החוק). חוק התכנון והבנייה, בסעיף 238א שבו, מסמיך יושב-ראש של ועדה מקומית לתכנון ולבנייה לצוות - בכפיפות לתנאים מסויימים - כי אותו חלק מיבנה אשר נבנה שלא כדין "ייהרס, יפורק או יסולק". צו זה קרוי "צו הריסה מינהלי". האם מכוח הסמכה זו רשאי הוא יושב-ראש ועדה מקומית לצוות לא אך על הריסת הבנייה אשר בוצעה בניגוד לחוק - הריסה במובנו המצומצם של המושג - אלא גם על "הריסה" הכרוכה בביצוע פעולות בנייה להשבת מצבו של המיבנה לקדמתו? זו היא השאלה המונחת לפיתחנו ואותה נישא עימנו עד לסיום חוות דעתנו. עיקרי העובדות וההליכים שלעניין 2. המבקשים שלפנינו, מאיר ועליזה פינטו (המבקשים או פינטו), הם בעליה של דירה בחיפה ובה הם מתגוררים. הדירה שוכנת בבניין בן שלוש קומות הרשום כבית משותף, והוצמד לה מחסן הממוקם בקומת המסד שמתחתיה. 3. בשנת 1997 החלו פינטו מבצעים פעולות בנייה ללא היתר בנייה, לניצול שטח המחסן הממוקם תחת לדירתם. פינטו פתחו פתח בריצפת דירתם ובנו גרם מדרגות באורך של כשלושה מטרים המוביל מן הדירה אל-עבר המחסן. המחסן - אשר חובר כאמור לדירה - נחלק בקירות בלוקים לשלושה חדרים. קירותיה החיצוניים של היחידה - אשר עד אותה עת היו במעבה האדמה - נחשפו באמצעות חפירה סביבם והוצאת הקרקע בסמוך להם, ובקירותיה של היחידה אשר כך נחשפו קרעו פינטו פתחים לחלונות. כן אטמו בני-הזוג בעזרת קיר בלוקים את המעבר בין חדר המדרגות למבוא למחסן (שכן הגישה אל המחסן היתה דרך חדר המדרגות המשותף), ובנו קיר נוסף ובו פתח לדלת. כן הרסו פינטו קיר קיים ששימש חוצץ בפתח המחסן. עבודות אלו, אשר בוצעו ללא היתר בנייה, הביאו להגדלת שטח הדירה בכ-48 מ"ר. 4. ביום 10.8.97 ציווה ראש עיריית חיפה ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בחיפה, מר עמרם מצנע, צו הריסה מינהלי לבנייה שתוארה לעיל. צו זה צוּוָה מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 238א(א) לחוק התכנון והבנייה. הצו ציווה על הריסתה לאלתר של הבנייה האמורה. 5. פינטו פנו לבית-משפט השלום בחיפה בבקשה לביטולו של צו ההריסה המינהלי, ולאחר הליכים אחדים שאינם לענייננו עתה עלה הנושא לדיון לפני בית-המשפט לעניינים מקומיים בחיפה (ב"ש 23/99, לפני השופטת וילנר). טען בא-כוחם של פינטו לפני בית-המשפט, כי הוראת סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה מסמיכה יושב-ראש של ועדה מקומית לצוות על הריסה, פירוק או סילוק של בנייה בלתי-חוקית, בעוד אשר בענייננו נדרשות לשם ביצוע הצו לא אך פעולות הריסה אלא פעולות בנייה גם-כן. הנה-כי-כן, נדרשות פעולות בנייה לשם אטימת פיתחי החלונות שבקירות המחסן, לסגירת הפתח אשר נפער בריצפת הדירה ולכיסוי קירות המחסן באדמה. משידענו כך, הוסיף טוען בא-כוחם של פינטו, נוסיף ונדע כי צו ההריסה הוצא בהיעדר סמכות ושלא-כדין, למיצער לגבי אותם חלקים בו המצריכים ביצוע פעולות בנייה להשבת המצב לקדמתו. המבקשים העלו טענות נוספות כנגד הצו, אך אלו אינן לענייננו עתה. 6. בית-המשפט לעניינים מקומיים נענה לטענה כי צו ההריסה הוצא בהיעדר סמכות, בקובעו כי מילות הסעיף 238א: "ייהרס, יפורק או יסולק", על-פי פירושן הטבעי, אינן כוללות סמכות להורות על בנייה. סמכותו של יושב-ראש הוועדה המקומית, כך קבע בית-המשפט, סמכות קיצונית היא הפוגעת באורח דרסטי בזכות הקניין של האזרח, ומשכך - יש לפרשה בצימצום. בית-המשפט קבע אפוא כי יושב-ראש הוועדה אינו מוסמך לצוות צו הריסה מינהלי הכורך, למעשה, הוראה על בנייה. לגופו של עניין הבחין בית-המשפט - על-פי עקרון העיפרון הכחול - בין חלקיו השונים של צו ההריסה, בקובעו כי החלקים המורים על ביצוע פעולות בנייה הינם חסרי תוקף. כך הורה בית-המשפט כי יש להרוס את גרם המדרגות, את קירות הבלוקים ששימשו לחלוקת חלל המחסן, ואת קיר הבלוקים שסגר את המעבר בין חדר המדרגות למבוא למחסן; בה-בעת הוסיף וקבע כי אין הצו תקף לגבי האדמה שנחפרה סביב לקומת המחסנים ולגבי פיתחי החלונות שנקרעו בקירות המחסן. לגבי עבודות אלו, כך קבע בית-המשפט, ייוותר המצב הקיים על כנו. 7. הן המבקשים הן עיריית חיפה לא השלימו עם הכרעתו של בית-המשפט לעניינים מקומיים - אלה על הצו שבו, אלה על הלא-צו שבו - ולפיכך ערערו על פסק-הדין לפני בית-המשפט המחוזי בחיפה (ע"פ 2291/01 ו-ע"פ 2630/01). בית-המשפט המחוזי, (מפי השופטת ש' שטמר ובהסכמת השופטים ח' פיזם וא' רזי), דן בערעורים במאוחד, קיבל את ערעור העירייה והחליט כי צו ההריסה הוצא בסמכות מלאה, לרבות אותם חלקים בו המצריכים ביצוע פעולות בנייה. השופטת שטמר קבעה כי "'הריסה' לדידי בהחלט סובלת פירוש של השבת מצב לקדמותו", שכן כל פירוש אחר יביא לתוצאות בלתי-הגיוניות אשר אינן עולות בקנה אחד עם תכלית הסעיף, דהיינו, מתן פיתרון מהיר ויעיל לבנייה בלתי-חוקית. כך, למשל, כאשר חופר אדם יסודות למיבנה חורג, הריסת החפירות תיעשה באמצעות מילוין בעפר; זוהי אמנם פעולה אקטיבית, אך אין הוועדה המקומית נעדרת סמכות להורות על ביצועה. לדעת בית-המשפט, תומך האינטרס הציבורי במסקנה זו, שכן הותרת פתחים ובורות תהווה פיתוי לעבריין להמשיך בבנייה הבלתי-חוקית ובה-בעת מהווה היא סיכון ממשי לציבור. בית-המשפט הוסיף וציין כי הפעלת הסמכות על-ידי הוועדה המקומית תיעשה - כמקובל - באופן מידתי, בהיגיון ובשכל ישר. אין הוועדה מוסמכת להורות על בנייתו מחדש של מיבנה אשר נהרס כליל, אך מוסמכת היא להורות על בנייה נקודתית - כאטימת חלונות ודלתות וכיסוי בעפר של חלקי מיבנה או של יסודות שנחשפו - ככל שזו נדרשת לסילוקה, לפירוקה או להריסתה של חריגת בנייה. לסוף קבע בית-המשפט כי צו ההריסה מחייב את המבקשים במלואו וכי עליהם לבצעו בתוך 60 ימים. 8. לא נחה דעתם של פינטו ומכאן פנייתם לבית-משפט זה בבקשה כי תותן להם רשות לערער על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. ההכרעה בבקשה הועברה למושב שלושה, וביצועו של צו ההריסה המינהלי עוכב עד למתן החלטה אחרת. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים החלטנו ליתן למבקשים רשות ערעור ולראות את בקשתם כערעור שהוגש לאחר מתן רשות. רשות הערעור ניתנה אך באשר לשאלה (כניסוחו של בית-המשפט המחוזי) "האם ניתן להורות בצו הריסה מינהלי על החזרת המצב לקדמותו בבנייה אקטיבית". עוד הוחלט כי שאלה זו תידון על-פי עובדות המקרה כפי שנקבעו בפסק-דינו של בית-משפט קמא. 9. בבקשה שלפנינו טוען בא-כוח המבקשים כי מבחינת הלשון לא ניתן לפרש את המונחים "הריסה", "פירוק" ו"סילוק" שבסעיף 238א(א) לחוק כמונחים המאפשרים השבת המצב לקדמתו באמצעות בנייה (אקטיבית). לא עוד, אלא מתוך שסמכויות הוועדה המקומית סמכויות מרחיקות-לכת הן, ממילא יש לפרשן על-דרך הצימצום. לחיזוק טענה זו חוזר בא-כוח המבקשים על ההשוואה שערך בית-המשפט לעניינים מקומיים בין לשון סעיף 238א לחוק לבין לשון סעיף 205 בו; ומכלל ההן לגבי סמכות בית-המשפט יש ללמוד לשיטתו על הלאו, קרא, על היעדר סמכותו של יושב-ראש ועדה מקומית להורות על בנייה. לשיטת המבקשים, הסמכות להורות על פעולת בנייה נתונה אך ורק לבית-המשפט מכוח סעיף 205(3) לחוק. תשובת העירייה היא, כי בנייה אסורה יכולה שתהיה בעלת יסודות "נגטיביים" (כפתיחת פתח בקיר), ו"הריסתה" של בנייה מעין-זו משמעותה היא בנייה מחדש של אותו מעשה אשר נעשה שלא-כדין. פירוש זה אינו סותר את לשון החוק, שכן המלים "ייהרס, יפורק או יסולק" עניינן בגורלה של הבנייה הבלתי-חוקית ולא בתחימת סוגי הפעולות עליהן מוסמך יושב-ראש ועדה מקומית לצוות. המדינה מוסיפה וטוענת כי גם תכליתו של סעיף 238א לחוק מחייבת דחיית פירושם של המבקשים, שאם-לא-כן תסוכל האפשרות ליתן תשובה יעילה ומהירה לבנייה הבלתי-חוקית. 10. מוסכם, אפוא, כי יושב-ראש הוועדה המקומית מוסמך להורות על הריסה, פירוק או סילוק של מיבנה אשר נבנה שלא כדין. סלע המחלוקת הוא, האם מוסמך יושב-ראש הוועדה להורות על פעולות אלו בדרך של בנייה מקום בו נדרש הדבר לאור אופי הבנייה הבלתי-חוקית. לשאלה זו ניפנה כעת. המיתווה הנורמטיבי 11. מיקומה הגיאוגרפי של הסוגיה שלפנינו יימצא לנו בפרק י' שלחוק התכנון והבנייה - בפרק העבירות והעונשין - המורה אותנו מהם האיסורים לעניין בנייה שלא-כדין ומהם העונשים הקבועים בצידה של בנייה שלא-כדין. ראו הוראת סעיף 204 לחוק. ואולם, בשל אופיין הייחודי של עבירות בנייה - החשש להנצחתה של התנהגות עבריינית מקום שמיבנה בלתי-חוקי ממשיך לעמוד על תילו - אין די בענישה הפלילית המקובלת. בנוסף לסנקציה הפלילית הרגילה קיים צורך לסלק את הבנייה הבלתי-חוקית, או, לחלופין, להכשירה. לתכלית זו העניק החוק סמכויות לוועדה המקומית ולבתי-המשפט, לפעול כנגד הבנייה הבלתי-חוקית גופה, בנוסף לגזירת-דינו של עבריין הבנייה במאסר או בקנס. כזו היא הסמכות הנתונה ליושב-ראש ועדה מקומית בהוראת סעיף 238א לחוק לצוות צו הריסה מינהלי. על-פי הוראה זו, אשר הוספה לחוק בשנת תשמ"א-1980, מקום בו "הוקם בניין חורג, לרבות ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתוכנית, או הוחל בהקמתו של בניין כאמור", מוסמך יושב-ראש ועדה מקומית לצוות בכתב כי הבניין או חלקו אשר הוקם שלא כדין "ייהרס, יפורק או יסולק". יושב-ראש הוועדה רשאי להפעיל סמכותו זו בהתקיים תנאים מוקדמים אלה ואחרים, והצו מכונה צו הריסה מינהלי. וכלשון הסעיף (בחלקו הנוגע לענייננו): 238א. (א) הוקם בנין חורג, לרבות ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, או הוחל בהקמתו של בנין כאמור, רשאי יושב ראש הועדה המקומית לצוות בכתב שהבנין, או אותו חלק ממנו שהוקם או הוחל בהקמתו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, ייהרס, יפורק או יסולק, ובלבד שהוגש לו תצהיר חתום ביד מהנדס הועדה המקומית או מהנדס הרשות המקומית או מהנדס אחר או אדריכל, שאחד מהם הסמיכו לכך, המציין כי - (1) לפי ידיעתו הוקם הבנין ללא היתר או שהבנין חורג ובמה הוא חורג; (2) לפי ידיעתו לא נסתיימה הקמת הבנין או שנסתיימה לא יותר משישים ימים לפני יום הגשת התצהיר; (3) ביום הגשת התצהיר, אין הבנין שלגביו מבוקש הצו מאוכלס או שהוא מאוכלס תקופה שאינה עולה על שלושים ימים; לצו כאמור ייקרא "צו הריסה מינהלי". צו הריסה מינהלי הוראת-חוק זו היא שלענייננו עתה, ובה נהפוך ונהַפֵּךְ בהמשך דברינו להלן. על לשונו של סעיף 238א לחוק 12. עיוננו יחל, כתחילתו של כל מסע-פרשנות, בלשונה של הוראת-החוק המיועדת לפרשנות. כהוראת סעיף 238א לחוק, מוסמך יושב-ראש ועדה מקומית לצוות כי בניין שנבנה שלא כדין "ייהרס, יפורק או יסולק". מוסכם על הכל כי מכוח הסמכה זו רשאי הוא יושב-ראש ועדה מקומית לצוות על הריסה ועל הסרה של בנייה בלתי-חוקית, והשאלה שלענייננו היא, האם צו להרוס, לפרק או לסלק יכול לשאת על גבו - ולא לקרוס - ציווי על השבת מצב לקדמתו בבנייה. למשל, על-דרך ציווי לאטום פתח שנפער שלא-כדין בקיר. המבקשים משיבים לשאלה זו בשלילה, שלטענתם הריסה, פירוק וסילוק מורים אותנו על הרס וממילא אין אפשרות לגזור מהם סמכות לצוות על בנייה. וכפי שנאמר: "עת לפרוץ ועת לבנות" (קוהלת, ג, ג), ללמדך שלא הרי "לפרוץ" (לפרוץ פירצה) כהרי "לבנות", ולא עוד אלא ששני היפוכו של ראשון הוא. 13. ואמנם כן הוא: בלשון היומיום, משמעותם של הפעלים להרוס, לפרק ולסלק היא המשמעות לה טוענים המבקשים, קרא, משמעות של השמדה ושל הריסה. אלא ששני טעמים עיקריים הם לדחיית טענתם של המבקשים כי יש לצמצם את תחום פרישתם של מושגים אלה - בהקשר הדברים - אך להרס ולהשמדה. ראשית, פעלים אלה נועדו לתאר את התוצאה הסופית של צו הרשות המוסמכת, דהיינו, כי הבנייה הבלתי-חוקית תיהרס, תפורק או תסולק; ואולם אין הפעלים הנזכרים ממצים את קשת הפעולות אותן ניתן לבצע כדי להגיע לתוצאה המיועדת. עניינו של החוק הוא בכך שלסופו של הליך תיעלם כלא-היתה הבנייה החורגת, וזו התוצאה עליה ציווה המחוקק. אין עניינו של החוק באופן ההריסה. לשון אחר: הריסת בנייה, פירוק בנייה וסילוק בנייה פירושם הוא - להלכה ולמעשה - השבת המצב לקדמתו, השבתו למצבו כשהיה קודם מעשה הבנייה. עמדה על כך השופטת שטמר בסעיף 18 לפסק-דינה, ואנו עימה: המילים "הריסה", "סילוק" ו"פירוק" מתארות מה יעלה בגורלו של הבניין החורג ולאו דווקא, או לא באופן בלעדי, על אילו שינויים בבנין החורג ניתן להורות, על מנת להביא ל"פירוקו", "סילוקו" או "הריסתו". כוונת הסעיף היא כי לשם השבת המבנה למצבו החוקי, הבניין החורג יסולק, יפורק או יהרס, מבלי שהאמצעים לשם הגשמת מטרה זו מתוארים בגוף הסעיף. מה טעם יהיה לפרש, שאין להורות על סתימת החפירות לבניין, כיוון שזוהי פעולה אקטיבית, אולם כן ניתן יהיה להורות על הריסת הקירות שהגיעו לגובה של מחצית המטר. מה טעם ניתן יהיה להורות על פתיחת חלון חזרה, אם נסתם ללא היתר, אך לא ניתן יהיה להורות על סתימתו, אם נפתח ללא היתר. שנית, סבורני כי המושג "סילוק" אינו מורה, בהכרח, על פעולת הריסה (במשמעותו המצומצמת של המושג). כך, למשל, סילוקו של מיכשול או של אבן-נגף מעל דרך - כבור אשר נכרה באמצעה של דרך הומה אדם - ייעשה על-דרך של מילוי הבור באדמה או באמצעות גידורו לבל יתקרבו אליו (השוו: בג"ץ 28/50 מינצר נ' הועדה המקומית לבנין ובנין ערים ת"א, פ"ד ד 492, 494, מול האות ז'). האם לפעולות אלו לא ייקרא "סילוק"? והאין אלו פעולות של "בנייה"? קיימת אפוא אפשרות לשונית לפרש את המילה "יסולק" ככוללת הסמכה לעשיית פעולה (אקטיבית). 14. לשון סעיף 238א עשויה אפוא לשאת על גבה ציווי על בנייה - כשם שעשויה היא שלא להכיל ציווי על בנייה - והשאלה אינה אלא איזה מן הפירושים נאמץ לנו. אכן, כפי ששנינו והוספנו, לשון החוק אינה אלא תחנת מוצא במסע הפרשנות. ענייננו, בעיקרו, הוא בתכלית החוק, בנישמתו של החוק - ככל שתכלית ונשמה אלו קוראות אלינו מתוך לשונו של החוק - ועל בית-המשפט לפרש את החוק להגשמה מיטבית של תכליתו. משימתנו הבאה היא, אפוא, לבחון את תכליתה של הוראת סעיף 238א לחוק, ונפתח את מסע-התכלית בתיאור הרקע לחקיקתה של הוראת-חוק זו. לתכליתה של הוראת סעיף 238א שלחוק התכנון והבנייה 15. כפי שציינו לעיל, הוראת סעיף 238א הוסיפה עצמה לחוק התכנון והבנייה רק בשנת תשמ"א-1980. ואולם גם קודם לכן, ובצד העמדתם של עברייני בנייה לדין פלילי, העניק המחוקק לרשויות המינהליות ולבתי-המשפט סמכויות אלו ואחרות להתמודדות עם עבירות בנייה למיניהן. כך הן, למשל, סמכויות בית-המשפט שבהוראת סעיף 205 שלחוק התכנון והבנייה. על-פי הוראת-חוק זו, מוסמך בית-משפט לצוות, בשעת גזירת-הדין, כי בניין או חלק מבניין אשר נבנה ללא היתר או בסטייה מהיתר או מתוכנית ייהרס, יפורק או יסולק על-ידי הנשפט או על-ידי הוועדה המקומית. עוד מוסמך בית-המשפט לצוות כל צו אחר שייראה לו, לרבות צו לשינוי מיבנה, צו סגירה, צו איסור שימוש וצו להתאמת הבנייה או השימוש להיתר או לתוכנית. ובלשון סעיף 205: אמצעים נוספים-205. הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 204, רשאי בית המשפט, בשעת גזר הדין - (1) לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי הוועדה המקומית, אם ביקשו על כך הוועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע; (2) לצוות שאף אותו חלק מהבנין שלא נבנה כאמור בפסקה (1), ייהרס, יפורק או יסולק, אם יש בביצוע צו לפי פסקה (1) בלבד כדי לסכן את הנפש או את בטיחות הציבור; (3) לתת לנשפט כל צו אחר שייראה לבית המשפט, בקשר לדרך או לבנין שבהם נעברה העבירה, לרבות צו לשינוי מבנה, צו סגירה, צו איסור שימוש וצו להתאמת הבניה או השימוש להיתר או לתכנית; (4) אם היתה העבירה לפי סעיף 204 (ב) - לצוות על הנשפט להפסיק את העבודה או השימוש במקרקעין שבסטיה מהיתר או מתכנית, או לצוות על הנשפט או על הועדה המקומית לפי בקשתה לבצע את הוראת התכנית אשר הופרה ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע. הוראת סעיף 206 לחוק מוסיפה ומשלימה את הוראת סעיף 205. נוסיף ונבהיר, כי סמכויות בית-המשפט לפי סעיף 205 באות במקביל לסמכותו של יושב-ראש הוועדה המקומית לפי סעיף 238א, ובנפרד ממנה. 16. יתר-על-כן: פרק העונשין שלחוק התכנון והבנייה כולל סמכויות נוספות המיועדות למלחמה בבנייה הבלתי-חוקית. כזו היא, למשל, הסמכות שבסעיף 239. וכך, משנעברה עבירה לפי סעיף 204 לחוק - בין אם הוגש בגינה כתב אישום לבית-המשפט בין אם טרם הוגש כתב אישום - רשאי בית-משפט לצוות על הפסקת העבודה או השימוש במקרקעין. צו זה קרוי "צו הפסקה שיפוטי". כאמור בסעיף 224 לחוק, גם הוועדה המקומית מוסמכת להורות על הפסקת בנייה, וזאת כל עוד לא הוגש כתב אישום בגין העבירה. צו זה קרוי "צו הפסקה מינהלי". אם נמשכות פעולות הבנייה בניגוד לצו ההפסקה המינהלי או בניגוד לצו ההפסקה השיפוטי, וכהוראת סעיף 241 לחוק, רשאי בית-המשפט, לבקשת היועץ המשפטי לממשלה, נציגו או הוועדה המקומית, ואם ראה שמן הצדק לעשות כן, לצוות שהמיבנה אשר הוקם בניגוד לצו ההפסקה המינהלי או השיפוטי ייהרס מייד. צו זה קרוי "צו הריסה שיפוטי". סמכויות אלו לצוות צווים, לא לענישה נועדו הן. ייעודן הוא, בעיקרן, לבער את תופעת הבנייה הבלתי-חוקית, ולתכלית זו צויידו הרשויות באותן סמכויות שהחוק הורה עליהן. ומאליה צפה ועולה שאלה: משצויידו הרשויות - בהן בתי-המשפט - בסמכויות כה רבות, מה היה לו למחוקק שביקש להוסיף סמכות על סמכויות ועשה לבריאתה של הוראת סעיף 238א לחוק התכנון והבנייה? 17. השאלה שאלה והתשובה בצידה. חרף כל אותן סמכויות לצוות צווים, פשתה והלכה בארצנו התופעה - שמא נאמר: המגיפה - של בנייה בלתי-חוקית. וכפי שנאמר ברע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, 59: "אכן כן, תופעת הבנייה הבלתי חוקית הפכה מכת-מדינה - [ו]ברבות הימים והשנים צירפה עצמה מכה זו - בצד מכת גניבות רכב - לעשר המכות". ראו עוד: ר"ע 23/83 פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535, וכן דבריו של השופט שמגר בר"ע 1/84 דוויק ואח' נ' ראש העיר ירושלים ויושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד לח(1) 494, 500: בנייה שלא כדין היא לא רק תופעה, החותרת תחת התכנון הנאות של הבנייה, אלא השלכותיה מרחיקות לכת יותר: היא בין התופעות הבולטות, הפוגעות בהשלטת החוק. מי שעושה דין לעצמו פוגע באופן הגלוי והברור בהשלטת החוק, והשיקול של בית-משפט השלום ובית המשפט המחוזי, כי יש למנוע עובדות מוגמרות, המעוגנות במעשה בלתי חוקי, אין לגלות בו פגם (ההדגשה במקור - מ' ח'). תופעה זו של בנייה פיראית התעצמה והלכה חרף הכלים המשפטיים שיצר המחוקק למיגורה. אחד הטעמים לדבר היה זה, שבתי-המשפט הורשו להשתמש בסמכויות אלו רק בשעת גזירת-הדין, דהיינו, בתום ההליך המשפטי; לשון אחר: בחלוף זמן רב מעת הבנייה, כאשר המיבנה עומד על תילו, אפשר אף מאוכלס הוא, ונקיטת אמצעים בעניינו עלולה לעורר קשיים חברתיים וציבוריים. גם יתר הכלים שבחוק לא נמצאו יעילים דיים. נתעורר אפוא צורך להמציא כלי משפטי חדש שיהיה בו כדי לתת מענה מעשי, מהיר, יעיל ומרתיע לבנייה הבלתי-חוקית, וכך יוכל לסייע לרשויות - ולמערכת שילטון החוק כולה - לעמוד בפרץ הבנייה הבלתי-חוקית. בראותו, אפוא, כי אין די בהסדר הקיים, הוסיף המחוקק בשנת תשמ"א-1980 את ההסדר שבסעיף 238א לחוק, ובו הוסמך יושב-ראש הוועדה המקומית לצוות צו הריסה מינהלי. צו זה יועד, מעיקרו, לתגובה על-אתר, תגובת-בזק, על מעשה של הפרת החוק בתחום הבנייה, תוך שמירה על שילטון החוק בכלל ועל דיני התכנון והבנייה בפרט. יפים לכאן דבריו של השופט שמגר בר"ע 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ(2) 445, 448-447: ...המדובר בסמכות מיוחדת, שהרי נקודת המוצא הראשונית של המחוקק הייתה, כי אין הורסים אלא על-פי צו הריסה שיפוטי. הסמכות המינהלית ניתוספה כדי לאפשר תגובה על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות בהסתמך על כך שההליכים המשפטיים הרגילים דורשים, לא אחת, זמן לא מועט, וכי גם קיימות דרכים, שאין תמיד אפשרות מעשית לחסמן, כדי למשוך הליכים באופן מלאכותי. על-כן הוספה, כאמור, הסמכות להורות על פעולה מינהלית, הבאה למנוע על אתר עובדה מוגמרת. 18. על הצורך בחקיקתו של סעיף 238א לחוק ניתן ללמוד מתוך הדיון שנערך בו בקריאה הראשונה בכנסת (ד"כ 85, 6.2.79, 1325 ואילך). הדברים הוסברו בהרחבה על-ידי חבר-הכנסת שלמה הלל, יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה, בעת הדיון בקריאות השנייה והשלישית (ד"כ 90, 3.11.80, 271-270): החוק הזה נחוץ לנו, כללית, באותה מגמה של חוקים אחדים שקיבלנו לאחרונה. מצד אחד אנו באים למנוע סכנה של בנייה בלתי-חוקית, דבר הפוגע בדמותה של המדינה ובטיבם של החיים שלנו; מצד שני אנו באים למנוע תקלה ובעיה קשה בכך שלא אחת עד שמבוצעים צווי הריסה על-ידי בית-המשפט ועד שמגיעים לכדי גמר טיפולם המשפטי, בניין הבית כבר הושלם, גרים בו האנשים, ואז יש בעיה... כדי להרוס את הבית צריכים לא רק להרוס מבנה אלא גם להוציא משפחה, דיירים, על מיטלטליהם. הדבר הזה כרוך גם בעגמת נפש, ולצערי, לעתים קרובות גם בסכנת נפשות. ... התכלית של החוק הזה היא מצד אחד למנוע סכנה של בנייה בלתי-חוקית, ומצד שני, להבטיח או לתת בידי הרשויות סמכות שאם אמנם תהיה בנייה בלתי-חוקית, בניגוד לכל ההוראות והתקנות, תהיה אפשרות להרוס את המבנה בעודנו באבו, לפני שבנייתו תושלם תוך כדי המשפטים המתנהלים. ברגע שהרשות המוסמכת תיווכח שיש מבנה בלתי-חוקי, תהיה לה אפשרות להביא להריסתו, עוד לפני שיושלם. ... אם הרשות לא תפעל, אין לכך תקנה. אני רק רוצה לתת לה את המכשיר, כדי שאם היא תגלה בנייה בלתי-חוקית ותרצה לפעול, שלא תצטרך לחכות לסיומה של מערכה משפטית ממושכת, כשבינתיים נוצרת עובדה קשה ומרה המחייבת להרוס בית שכבר הושלמה הקמתו ואולי אף גרים בו. לרקע לחקיקת הסעיף ולצורך בו, ראו גם: רע"פ 5086/97 בן חור ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נא(4) 625, 638-637; ע"פ (י-ם) 1027/99 יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים נ' לימור כהן (לא פורסם); עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(1) 196, 206-205; יאיר הורביץ, "אכיפת חוקי התכנון והבנייה - צווי הריסה", הפרקליט לז (תשמ"ז) 387; נחמיה בן-תור, צווים נגד בנייה בלתי חוקית (תשנ"ז-1997) 144-143. נסיים בדברים ראויים שאמר השופט י' דר בע"פ (חי') 2614/01 אלפנד נ' יו"ר הוועדה לתכנון ולבנייה חיפה (לא פורסם, בסעיפים 27-26 לפסק-דינו), במענה לטענה כי צו הריסה ראוי לו שיצוּוֶה רק לאחר נקיטת הליך שיפוטי: במדינה אוטופיה, שבה אין בונים ללא היתר, אין צורך בהריסה ולכן אין הליך שיפוטי כלל. בשכנתה של מדינת אוטופיה, בה יש לעתים נדירות מקרים של בניה ללא היתר, אולם יש שם מספר מספיק של שופטים ובתי משפט וכל דיון מסתיים תוך זמן קצר, אין צורך בהליך של צו הריסה מינהלי, ודי בהליך שיפוטי. במדינת ישראל, בה הפרת חוקי התכנון והבניה נעשית בריש גלי בהיקף עצום, מצד אחד, ובתי המשפט פועלים כל השנים במספר שופטים נמוך משמעותית מן הצריך, ואלה כורעים תחת הנטל, ההליכים מתמשכים, לא מצא המחוקק מנוס אלא מהוספת מכשיר של צו הריסה מינהלי. 19. סעיף 238א לחוק נולד, אפוא, מתוך צורך דוחק ליצירתו של כלי אכיפה יעיל, מהיר ואפקטיבי, אשר גם אם לא ימנע לחלוטין את תופעת הבנייה הבלתי-חוקית, למיצער יהיה בו כדי להביא לצימצום ממדיה, על-דרך הרתעתם של עבריינים בכוח ועל-דרך מניעתם של עבריינים בפועל ליהנות מפרי עוולתם. 20. וזו היא אמנם תכליתה העיקרית של הוראת סעיף 238א שלחוק: ליתן בידי הוועדה המקומית כלי יעיל וקל למיגורה של הבנייה הבלתי-חוקית בעוד היא בחיתוליה. ראו והשוו: ע"פ 10505/03 אזולאי ואח' נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). צו הריסה מינהלי - מתחילתו ומעיקרו - נועד למנוע היווצרותן של עובדות מוגמרות בשטח ולְקַדֵּם פני מצב של "נבנה ונשמע", קרא: נקבע עובדות בשטח ורק לאחר מכן נעשה - אם נעשה בכלל - להשגת היתרים ואישורי בנייה. מכאן סמכותו של יושב-ראש ועדה מקומית לתקוף כאשר הבנייה נמצאת בשלביה הראשונים. כך גם באשר למהירות בה ניתן הצו לביצוע. אכן, תכלית צו ההריסה המינהלי באה לידי ביטוי בהיקפה הרחב והעמוק של הסמכות אשר הופקדה בידיו של יושב-ראש ועדה מקומית, סמכות שמכוחה יכול הוא להורות על פגיעה משמעותית ומיידית בקניינו של הפרט ללא כל צורך בצו שיפוטי. 21. היקש מתבקש לסמכותו של יושב-ראש ועדה מקומית לצוות צו הריסה מינהלי יימצא לנו בהיתר הניתן לבעל מקרקעין לעשות שימוש בכוח כדי למנוע הסגת גבול או שלילת שליטתו במקרקעיו שלא-כדין; ראו הוראת סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969. אכן, בענייננו מדובר בסמכות שמתחום המשפט הציבורי בעוד אשר היתר הניתן לבעל מקרקעין שוכן בחיק המשפט הפרטי - על כל המסקנות הנדרשות מהבדל זה - ואולם במהותם של דברים התכלית אותה תכלית היא: היתר הניתן להכות בברזל בעודו חם: במקרה האחד - בהיתר הניתן ליחיד - מדברים אנו בהגנת אינטרס הפרט, ואילו במקרה האחר - בסמכותו של יושב-ראש הוועדה המקומית - מדברים אנו באינטרס הכלל. ואולם עיקר לענייננו הוא, כי גם במקרה האחד גם במקרה האחר מדברים אנו בהיתר ובסמכות הניתנים ליחיד ולרשות "לעשות דין לעצמם" בלא להידרש לעזרת בית-המשפט. הנה-כי-כן, לעיתים אין לו למשפט מוצא - ולו בימינו - אלא לשים מיבטחו בהליכים ובסעדים שאיפיינו את המשפט בימי קדם. ובאותו הקשר נזכיר ונזכור את דוקטרינת "המירדף החם" (hot pursuit). 22. תכליתו של צו הריסה - התכלית של חיתוך חד ומהיר - שולטת גם בנושא היקף התערבותו של בית-המשפט בצו הריסה שצוּוָה. כדברו של סעיף 238א(ח) לחוק, בית-משפט לא יבטל צו הריסה מינהלי "אלא אם הוכח לו שהבנייה שבגללה ניתן הצו בוצעה כדין או שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". הנה-כי-כן, התערבותו של בית-משפט בצו הריסה מינהלי מוגבלת אך לשתי עילות ביקורת, וצימצום סמכותו של בית-המשפט יש אף בו כדי להעיד על אופיו של צו ההריסה המינהלי (נוסיף עם זאת, שהלכה היא כי בית-משפט יתערב-גם-יתערב בהליך של צו הריסה מינהלי מקום שהצו הוצא בלא שנתקיימו תנאים מוקדמים נדרשים להוצאתו או במקום שהצו הוצא תוך הפרת נורמות מקובלות של המשפט המינהלי. ראו, למשל: רע"פ 47/92 אבו טיר נ' יושב-ראש הוועדה המקומית - ירושלים, פ"ד מו(1) 699, 701; פרשת רג'בי (לעיל, פיסקה 18)). ולא אמרנו כל דברים שאמרנו אלא כדי להיוודע כי כל איבר מאבריו של ההליך להוצאתו של צו הריסה מינהלי - לרבות הביקורת השיפוטית על ההליך - ספוגים בתכלית שביקש החוק להשיג. וגם ההלכה עמדה על כך לא אחת. ראו, למשל: ע"פ (ב"ש) 566/96 סאלם נ' הוועדה המחוזית (לא פורסם); ב"ש (י-ם) 4744/03 אלהאם נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים (לא פורסם); עמ"ק (ת"א) 10667/03 מאנע יחזקאל נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל-אביב-יפו (לא פורסם). 23. לְבַל ניסחף בתיאור תכונותיו התרומיות של צו ההריסה המינהלי - כצו חד, חותך ויעיל - נוסיף כי המחוקק הכיר בסיכונים הנילווים לצו שלקיומו אין הוא נדרש לאישור מוקדם של בית-משפט, ועל-כן ראה לתחום את גבולות הסמכות להוצאתו של צו מעין-זה, והליך הוצאתו של הצו רצוף ערובות וסייגים מינהליים שייעודם להבטיח כי יישמרו עיקריו של המשפט המינהלי לעת פגיעה בקניין הזולת (ראו: ד"כ 90, לעיל פיסקה 18, 271; להסתייגויות שהושמעו בכנסת בעת הקריאה הראשונה בעניינו של סעיף 238א לחוק, ראו: ד"כ 85, לעיל, פיסקה 18, שם). ערובות וסייגים אלה באים לידי ביטוי במנגנון המפורט שנקבע בהוראת סעיף 238א - על שלוש-עשרה פיסקאות המישנה שבו - ורק אם ילך בדרך שהיתווה לפניו המחוקק יהא יושב-ראש ועדה מקומית מוסמך לצוות צו הריסה מינהלי ולהוסיף וליישמו. אין צורך שנפרט באותם סייגים וחובות שאין הם לענייננו עתה. סיכום הדברים הוא אפוא זה, שהוראת סעיף 238א שלחוק התכנון והבנייה נתנה בידי הרשויות כלי אפקטיבי ומהיר-ביצוע להילחם בבנייה הבלתי-חוקית, אך בה-בעת טרח המחוקק לעטוף אותה סמכות בסייגים ובערובות לזכותו של היחיד, לשמירה על הרשות שלא תחרוג מן התחומים הראויים שיועדו לה. 24. בהקשר זה של קביעת איזון ראוי בין הכוחות המושכים לצדדים, נזכיר במיוחד את נושא הביקורת השיפוטית, והוא במישרין לענייננו. כפי שאמרנו וראינו, אחת מתכונותיו העיקריות של צו ההריסה המינהלי - תכונה המעניקה לו את צביונו המיוחד והצובעת אותו בציבעו הייחודי - תימצא לנו בנושא הביקורת השיפוטית. הנה-כי-כן, ביקורת רחבת-אנפין על הליך הוצאתו של צו הריסה מינהלי - כמו היה זה הליך מינהלי מן המניין - עלולה היתה לפגום במאוד ביעילותו של הצו ועלולים היינו למצוא עצמנו מקהים את חודו ואת כוחו של כלי חדש זה למלחמה בבנייה הבלתי-חוקית (ראו, למשל: מאמרו של יאיר הורביץ, לעיל פיסקה 18, שם, 399-398). מן העבר האחר, לא ניתן היה להעלות על הדעת ויתור מכל-וכל על ביקורת שיפוטית. האיזון נמצא לו למחוקק בקיומה של ביקורת שיפוטית אך בצימצום עילות הביקורת. 25. הנה הם אפוא שני האינטרסים העיקריים לעניין: מזה, הצורך הדוחק במתן תגובה חזקה ויעילה לעבריינות הבנייה הבלתי-חוקית, ומזה, זכותו של היחיד המבטאת עצמה בסייגים העוטפים את הסמכות להוצאתו של צו הריסה מינהלי. זאת נזכור ונשמור: גם אם נעשה כיכולתנו לשמור על זכותו של היחיד - ואכן נעשה כיכולתנו לשמור על זכותו של היחיד - נוסיף ונזכור כי נחטא לתכליתו הראויה אם נפרש את החוק בדרך העלולה לשבש את פעולתו של יושב-ראש הוועדה המקומית בהוצאתם של צווי הריסה מינהליים. השופט זמיר היטיב להביע רעיון זה ברע"פ 6034/99 לימור כהן ואח' נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נד(1) 438, בהדריכו אותנו כך (שם, 447-446): התכלית העיקרית של סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, שהקנה את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי, אינה הגנה על הקניין. אמנם זכות הקניין היא זכות יסוד, וכך הייתה גם לפני שנקבעה כזכות יסוד בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ולפיכך ראוי להתחשב בזכות הקניין, כתכלית כללית, לצורך פירוש החוק. אולם, כמו כל זכות יסוד, גם זכות הקניין מוגבלת באמצעות דינים והלכות שנועדו להגן על זכויות של אחרים ולשרת את טובת הציבור. טובת הציבור, כפי שבאה לידי ביטוי בחוק התכנון והבניה, מחייבת שבנייה תיעשה רק על-פי היתר... כדי למנוע בנייה ללא היתר, לא ראה המחוקק מנוס אלא להקנות סמכות קיצונית של הריסה מינהלית... אכן, במתן פירוש לסעיף 238א, יש להיזהר שלא לשים את הסמכות להוציא צו הריסה מינהלי בסד, באופן שישבש את האפשרות להילחם ביעילות בבנייה בלתי חוקית. ראו עוד: פרשת לימור כהן בערכאה הראשונה (לעיל, פיסקה 18); ע"פ (י-ם) 2373/00 עטון נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (לא פורסם). ואלה דברים השמיענו השופט זמיר ברע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב-יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 403: הסמכות להוציא צווי הריסה מינהליים לא הוענקה על ידי המחוקק, אלא בשנת תשמ"א-1980... אותה עת נתברר כי בנייה בלתי חוקית פשתה כנגע ברחבי הארץ. כדי שניתן יהיה להילחם בנגע זה ביעילות, העניק המחוקק את הסמכות הקיצונית של הריסת בניין - סמכות שחוק התכנון והבניה בנוסח המקורי לא העניק אלא לבית המשפט - ליושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה. אכן, עדיין נזהר המחוקק והגביל את הסמכות בתנאים, קבע לה סייגים והכפיף אותה לביקורת שיפוטית, כדי שלא תופעל בטעות או בשרירות. עם זאת, ניכר מתוך הוראות החוק כי תכלית ברורה הייתה לנגד עיני המחוקק: שבמקרים המתאימים, שבהם נתקיימו התנאים והסייגים שנקבעו בחוק, ניתן יהיה להפעיל סמכות זאת במהירות וביעילות. יש בתכלית זאת כדי להשליך על הפרשנות הראויה של הוראות החוק בעניין זה. לא מן המותר יהא אם נוסיף ונזכיר כי מאז נולד צו ההריסה המינהלי - בשנת תשמ"א-1980 - עשה המחוקק להרחבת סמכותה של הרשות, ועל דרך זו להעצמת יעילותו של כלי הצו המינהלי למלחמה בבנייה הבלתי-חוקית. כך, למשל, בשנת תשמ"ח-1987 (ס"ח תשמ"ח, 20) הוענקה הסמכות לצוות צו לבעלי תפקידים אחרים לבד מיושב-ראש הוועדה המקומית; בשנת תשנ"ד-1994 (ס"ח תשנ"ד, 123) הוארכה התקופה בה ניתן לצוות צו הריסה מינהלי; בשנת תשנ"ה-1995 (ס"ח תשנ"ה, 480-479) הורחב מעגל בעלי הסמכויות היכולים להיות מעורבים בהוצאת צו הריסה, ובית-המשפט הוסמך להאריך את התקופה לביצוע הצו. כל אלה ועוד מלמדים על מגמת המחוקק להרחיב את אפשרות השימוש בהליך צו ההריסה המינהלי. ולענייננו שלנו 26. הפכנו, היפכנו ודשנו בתכליתו של צו ההריסה המינהלי. הארכנו ואפשר הארכנו ביתר. עשינו כל שעשינו לא אך לכבודה של תורה. עיקר ענייננו היה - והינו - לנסות להבין לעומקו את דרכו של הצו. עד היכן יכול הוא - ובעיקר: עד היכן ראוי הוא - כי ירחיק ויעמיק במלחמתו בבנייה הבלתי-חוקית. מסקנתנו מדברינו מסקנה אחת היא: לו קיבלנו את פירושם של המבקשים לתחומיו של צו ההריסה המינהלי, כי-אז סיכלנו במו-ידינו את תכליתו, כי-אז השמטנו מידה של הרשות המוסמכת כלי יעיל וראוי למלחמה בבנייה הבלתי-חוקית. הנה הוא עניינם של המבקשים: על-פי פירושם לחוק, אותם פתחים שנקרעו בקירות המחסן ראויים הם כי יוסיפו וייוותרו במקום עד יום גזר-הדין והפעלתה של הוראת סעיף 205 שלחוק בידי בית-המשפט. את גרם המדרגות ניתן "להרוס", אך לא כן יהא דין החלונות. ואולם מה לי גרם מדרגות מה לי חלון, והרי גם-זה גם-זה ניבנו בהפרת החוק. הכך ראוי ונכון כי נפרש את החוק? והרי הוראת סעיף 238א נועדה - מראשיתה ומעיקרה - להשבת המצב לקדמתו על-דרך ביטולו ומחיקתו של המעשה הבלתי-חוקי. אכן, פירוש בדרכם של המבקשים ישים את החוק לאַל, אם לא במלואו כי-אז בחלק ניכר בו. 27. כך הוא בלכתנו בדרך התכלית וכך בלכתנו בדרך הלשון: אין ספק שמוסמך הוא יושב-ראש הוועדה המקומית להורות על "הריסת" החלונות. ואולם כיצד ניתן "להרוס" חלון אם לא באטימתו? כך הוא חלון, כך הוא פתח לדלת, כך הוא בור שנכרה להקמת יסודות. ראו והשוו: פרשת פרץ, לעיל, פיסקה 17. בה-בעת, כפי שציינו במקום אחר, סמכותו זו של יושב-ראש הוועדה המקומית יש לפרשה וליישמה - כדרכנו בפרשנות - בשכל ישר ובטעם. כך, למשל, אין לו ליושב-ראש הוועדה סמכות להורות על הקמתם של בניינים שלמים או על ביצוע עבודות רחבות-היקף. וכדברי השופטת שטמר: משמעותו של צו הריסה איננה כוללת בנייה של מבנה שנהרס מחדש, אולם היא כן כוללת בניה כמו אטימת חלונות, דלתות, כיסוי בעפר, היכן שהעפר חשף קירות או מבנים שלא כדין וכיוצב' פעולות, הכל שאלה של מידה והגיון. איזון ראוי בין פרשנות שלא תרוקן מתוכן את הוראות צו ההריסה המינהלי ותעניק לו יישום העשוי להביא לתוצאות בלתי מתקבלות על הדעת, לבין פרשנות שלא תרחיב את גדרי צו ההריסה המינהלי יתר על המידה, ותהפכו, הלכה למעשה, לצו בניה, מאפשרת להורות על בניה הנילוות לצו ההריסה, כל עוד זו נדרשת למימושו. פירוש: פעולת הבנייה תיעשה רק לצורך השבת המצב לקדמתו ובהיקף סביר ומידתי. 28. בית-המשפט המחוזי דחה את פירושם של המבקשים בהישענו על טעם נוסף, והוא, עניינו של הכלל כי חלקי בנייה, בורות, פתחים וחפירות לא ייוותרו חשופים בשטח להיותם מיפגע סביבתי. וכלשונה של השופטת שטמר בסעיף 18 לפסק-דינה: נראה שגם האינטרס הציבורי מטה לכוון הפירוש שאני מציעה: אם לא ניתן יהיה להורות בצו הריסה על הריסת חלקים במבנה, כמו חפירות, יצירת חללים, או פתיחת פתחים בקירות, הרי יהיה בהשארתם, לא רק משום השארת "פירצה הקוראת לגנב", דהיינו, פיתוי לעבריין שימשיך בבנייה הלא חוקית, אלא, לעתים, גם משום סיכון הציבור, שכן השארת פתחים ובורות מסכנים אותו. ובהמשך: השארת מפגעים בשטח מותירה אותם חשופים לחבות אזרחית בגין אותם מפגעים, באם חלילה מישהו יפגע מהם. גם אם יש בטענה זו מן הפטרנליזם, הרי שאין לאפשר הותרת מפגעים כתוצאה מבניה בלתי חוקית, וצו ההריסה יכול להורות לסלקם. השופטת שטמר אמרה את דברה, ואני עימה. 29. דבר אחרון: המבקשים עורכים השוואה בין לשונה של הוראת סעיף 238א לבין לשונה של הוראת סעיף 205 שלחוק, ובהשוואה זו אומרים הם ללמוד מן ההן על הלאו. כיצד כך? הנה-כי-כן, כך טוענים הם, סעיף 205 מסמיך בית-משפט - לעת גזר-דין שהוא גוזר על עבריין בנייה - להביא להשבת המצב לקדמתו על דרך ציווי צו "שהבניין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית ייהרס, יפורק או יסולק" (סעיף 205(1)), ובנוסף כך: "לתת לנשפט כל צו אחר שייראה לבית המשפט, בקשר לדרך או לבנין שבהם נעברה העבירה, לרבות צו לשינוי מבנה, צו סגירה, צו איסור שימוש וצו להתאמת הבניה או השימוש להיתר או לתכנית" (סעיף 205(3)). הוראת סעיף 238א שלחוק - לעניינו של צו הריסה מינהלי - כוללת אך את הסמכות הראשונה, ומסקנה נדרשת מכאן היא - כך טוענים המבקשים - כי סמכותו של יושב-ראש הוועדה המקומית אינה פורשת עצמה על ציווי של בנייה (כאטימת חלון). טענה זו אינה מקובלת עלינו ולו משום שהנושא נושא שונה הוא; כאן - בעניינו של סעיף 205 - מדובר בבנייה שלא בהתאם להיתר ובציווי ל"התאמה", ואילו בענייננו מדובר בהריסה. ולא הרי זו כהרי זו. אכן, סמכותו של בית-המשפט רחבה מסמכותו של יושב-ראש ועדה מקומית, אך מתוך שהתכליות של שתי ההוראות מַפְנות פניהן אל יעדים שונים, ממילא אין להשוות בין לשון ללשון. כל אחת מסמכויות אלו מולכת בממלכתה-שלה, זו ממלכה לעצמה וזו ממלכה לעצמה. 30. הגענו לסוף הדרך ועתה הישכלנו וידענו תשובה לשאלה ששאלנו בתחילתה של הדרך. והתשובה היא: לעניינה של בנייה בלתי-חוקית כהוראת סעיף 238א שלחוק התכנון והבנייה, מוסמך הוא יושב-ראש ועדה מקומית לתכנון ולבנייה לצוות בצו הריסה מינהלי על השבת המצב לקדמתו הן בהריסה - כהוראתו המצומצמת של המושג - הן בבנייה. אשר לצו ההריסה המינהלי שהוצא בעניינם של המבקשים ביום 10.8.97, צו זה אין בו פגם או סירכה ויש לבצעו כהחלטתו של בית-המשפט המחוזי (בפיסקה 29 לפסק-דינו). התיק יוחזר לבית-המשפט לעניינים מקומיים לקביעת מועד לביצועו של צו ההריסה כאמור. ש ו פ ט השופטת ד' ביניש: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין. הריסת מבנהצו הריסההחזרת המצב לקדמותוצווים