דוגמא להסכם פשרה הוצאה לפועל

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא דוגמא להסכם פשרה הוצאה לפועל: רקע וטענות הצדדים בתאריך 17.3.11 ניתנה על ידי החלטה הנותנת תוקף של פסק דין להסכם פשרה, אליו הגיעו הצדדים ואשר פורט על ידם כלהלן: לסילוק מלא, סופי ומוחלט של תביעות התובעת כלפי הנתבעת במסגרת התיקים שבנדון ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-49105-09-1 הנתבעת מתחייבת לשלם לתובעת 100,000 ₪ ב-8 תשלומים שווים חודשיים החל מיום 1.4.2011 (כל תשלום בסך 12,500 ₪- להלן: "התשלום החודשי"). ב"כ התובעת תודיע בכתב, [...] לב"כ הנתבעת ב-5 לכל חודש מהם הכספים אותם הצליחה לגבות התובעת באמצעות ההוצאה לפועל במסגרת הליכי גביה בתיק ההוצאה לפועל 01-49105-09-1 המועברים לב"כ התובעת / הזוכה בחודש הקודם (להלן: כספי ההוצל"פ- (להלן: "ההודעה") החל מיום 1.3.2011 ואילך. במידה וסכום כספי ההוצל"פ יהיה נמוך מגובה התשלום החודשי תעביר הנתבעת לב"כ התובעת את היתרה עד לגובה התשלום החודשי. במידה ולא יועברו כספים מהוצאה לפועל באותו חודש תעביר הנתבעת לב"כ התובעת את מלוא סכום התשלום החודשי, עבור אותו חודש. במידה וסכום כספי ההוצל"פ שנגבה לאותו חודש יהיה גבוה מסכום התשלום החודשי תיזקף היתרה לטובת החודש שלאחר מכן וסכום זה יופחת מהתשלום החודשי בחודש שלאחר מכן. ... במידה והנתבעת לא תעביר, בחודש כלשהו, את הכספים לב"כ התובעת, גם אם מדובר ביתרה קטנה, בתוך 12 ימים מיום קבלת ההודעה, יינתן פסק דין על ידי בית משפט נכבד זה המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעות בתיקים ת"ט 18503-05-09 ות"א 14084-06-10 שהוא 79,239 ₪. למען הסר ספק ברור כי סכום זה הינו בנוסף לתיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-49105-09-1. .. . (להלן: "הסכם הפשרה") התובעת הגישה בקשה למתן פסק דין בטענה, כי הסדר הפשרה הופר ע"י הנתבעת. בבקשה, עותרת התובעת כי בית המשפט יורה על יישום ההסדר האמור בסעיף 4 להסכם הפשרה ולהורות לנתבעת לשלם לתובעת סך נוסף של 79,239 ₪ מוצמד מיום הגשת התביעה, כאשר סכום זה הינו בנוסף לתיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-49105-09-1. עוד נתבקש בית המשפט להורות לנתבעת לשלם את היתרה מסכום הפשרה המקורי ואשר לא שולמה ע"י הנתבעת בסך של 11,800 ₪. בנימוקי הבקשה נטען, כי עד למועד הבקשה שולם על ידי הנתבעת רק חלק מסכום הפשרה בסך של 88,200 ₪, לפי פירוט שצירפה התובעת לבקשה, וזאת למרות פניות חוזרות ונשנות אל ב"כ הנתבעת אשר דחה את התובעת בתואנות שונות. משכך, יש לטענתה מקום להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 4 להסכם הפשרה וליתן פסק דין נוסף המצווה על הנתבעת להעביר לתובעת את הסכום הנוקב שם, זאת בנוסף לכל התשלומים ששולמו במסגרת תיק ההוצל"פ עד למועד ההפרה. בתגובתה טוענת הנתבעת, כי בסוף חודש פברואר 2011 התנהל בין הצדדים משא ומתן ארוך במהלכו הוחלפו ביניהם טיוטות לחתימה, כאשר ביום 24/2/11 הועבר לתובעת במסגרת תיק ההוצל"פ סך של 11,885.41 ₪, זאת בנוסף לתשלומים שפורטו ברשימה שצירפה התובעת בתמיכה לבקשתה. נטען, כי סכום זה לא הופיע בספרי התובעת במועד חתימת הסכם הפשרה בתחילת 3/2011, והוא התקבל אצל ב"כ התובעת בתחילת חודש מרץ 2011, כאשר הצדדים היו חתומים על הסכם הפשרה ואשר דיבר על תחילת תשלומים מיום 1/3/2011, כאמור בסעיף 2 להסכם הפשרה. לשיטת הנתבעת, במכתב ששיגר אל ב"כ התובעת ביום 10.4.11, הודיע ב"כ הנתבעת כי כבר ביום 24.2.11 הועבר תקבול ע"ס 11,885.41 ₪ וכי תקבול נוסף הועבר ביום 4/4/11 ע"ס 32,796.37 ₪, כאשר שניהם מהווים תשלומים על פי הסכם הפשרה הנ"ל. משכך, חישוב מלוא התקבולים שהועברו לתובעת, ובכלל זה הסך של 11,885 ₪ מיום 24.02.11, מביא לקביעה כי מלוא סכום הסכם הפשרה נפרע ע"י הנתבעת. לטענתה, הניסיון של התובעת להעלים עובדה זו, כי הועבר לידיה תקבול בסוף חודש 2/2011 בסמוך למועד חתימת הסכם הפשרה, במיוחד כאשר סכום זה הופיע אצל ב"כ התובעת כבר בתחילת חודש 3/2011, הינו ניסיון חסר תום לב ונוגד את רוח הסכם הפשרה. בתשובת התובעת נטען, כי הנתבעת בעצמה מודה כי היא לא שילמה את מלוא סכום הסכם הפשרה. לטענתה, הנתבעת ידעה, בכל שלב ומבעוד מועד, מהו גובה התקבולים שנכנסו לחשבון ההוצל"פ ולומר כעת, כי התשלומים שנכנסו בחודש פברואר 2011 הינם חלק מהסכם הפשרה, אינו נכון עובדתית ומשפטית ואינו מתיישב עם הוראות הסכם הפשרה. ממכתבו של ב"כ הנתבעת עולה, כי כבר בחודש יוני 2011 היה ברור לנתבעת כי עליה לשלם כבר 4 תשלומים החל מחודש מרץ 2011, ולכן ברור כי הסכום שהתקבל לחשבון התובעת בחודש פברואר 2011 לא היה חלק מהסכם הפשרה ואין לשייכו לתשלום המיועד בחודש מרץ 2011 או בחודש שלאחריו. הסכם הפשרה מדבר בעד עצמו וניסוחו הינו חד משמעי, ועל כן ביהמ"ש מתבקש ליתן פס"ד, כאמור בסעיף 4 להסכם הפשרה, במיוחד לנוכח תגובתה של הנתבעת אשר מודה כי לא שילמה את מלוא סכום הפשרה החל מחודש מרץ 2011 ואילך בניגוד להוראות הסכם הפשרה. בדיון שקיימתי בבקשה השלימו ב"כ הצדדים טיעונים בעל-פה. במהלך הדיון הטעים ב"כ הנתבעת, כי הסכם הפשרה היה מוכן עוד בסוף חודש פברואר 2011, כאשר בין הצדדים הוחלפו טיוטות לקראת ניסוח ההסכם הסופי שהוגש לתיק בית המשפט בחודש 03/11. לקראת סוף חודש פברואר 2011 התקבל בתיק ההוצל"פ תשלום על סך של 11,000 ₪ כאשר לטענתו לא ידעה עליו הנתבעת בזמן אמת, ובכך, במועד שנחתם ההסכם והוגש לאישורו של בית המשפט וקבל תוקף של פסק דין, לא ידעה הנתבעת על התקבול האמור, שכן מדובר בגביית תקבולים דרך הטלת עיקולים בהליכי ההוצאה לפועל. לאחר שהציגה ב"כ התובעת דף חשבון לעניין התקבולים שהגיעו מהנתבעת במסגרת תיק ההוצל"פ, הצעתי לצדדים כי הנתבעת תשלם את התשלום החסר בסך 11,800 ₪ להשלמת סכום הסכם הפשרה, וכן תשלום נוסף בסך של 5000 ₪, ובסה"כ 16,800 ₪ במזומן וזאת לסיום המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים לאחר החתימה על הסכם הפשרה. ב"כ הנתבעת ביקש שהות של 7 ימים על מנת לשקול את הצעת בית המשפט. בהמשך, הודיעה הנתבעת על הסכמתה לסכום הפשרה שהוצע. אולם, הצדדים היו חלוקים ביניהם לעניין אופן התשלום. הנתבעת לא עמדה בהצעת בית המשפט בכל הנוגע לאופן ומועדי ביצוע התשלום הנ"ל, ולכן הובא התיק בפניי למתן החלטה בבקשת התובעת למתן פסק דין. לאחר הדיון שהתקיים בפניי, בתאריך 7.1.13, הגישה הנתבעת הודעה בה היא הביעה הסכמתה לתשלום סך של 16,800 ₪ לסיום המחלוקת, אך ביקשה כי הסכום הנ"ל ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים. התובעת מצדה סירבה להתניית התשלום הנ"ל בפריסתו לתשלומים, משכך נתתי החלטה לפיה הצעת ביהמ"ש שתועדה בפרוטוקול כללה תשלום במזומן. כן קבעתי כי בשים לב לעמדת ב"כ התובעת לפיה היא אינה מסכימה לפריסת הסכום המוצע לתשלומים, ובמידה ותעמוד הנתבעת על בקשתה לחלוקת ההצעה לתשלומים, לא יהא מנוס ממתן החלטה בתיק דנן. משכך, נתתי לנתבעת זכות למסור את עמדתה הסופית באשר לאופן ביצוע התשלום עד ליום 14.1.13. בהודעתה מאותו יום, הסכימה הנתבעת לשלם את הסכום של 16,800 ₪ תוך 30 יום. הנתבעת השיבה כי "ככל שהסכום יועבר לחשבון התובעת עד ליום 14.2.13 (30 ימים מהודעת הנתבעת) תודיע התובעת ביום 15.1.13 [צ.ל. 15.02.13 - ש.נ.] על ויתור על בקשה למתן פסק דין. ככל שהסכום לא ישולם במועדו כאמור בהודעה זו יתבקש בית המשפט הנכבד ליתן החלטתו בבקשת התובעת לפסק דין" (ככל הנראה, נפלה טעות דפוס בציון המועד המיועד למתן ההודעה ע"י הנתבעת וכוונת ב"כ התובעת הייתה ליום 15.2.13). בהחלטתי מיום 21.1.13 קבעתי, כי לבקשת הנתבעת ובהסכמת התובעת, הסך של 16,800 ₪ יועבר ע"י הנתבעת לחשבונה של התובעת עד ולא יאוחר מיום 14.2.13. באחריות ב"כ התובעת למסור הודעה לבית המשפט על ביצוע ההפקדה לא יאוחר מיום 15.2.13, או אז תינתן החלטה המורה על מחיקת הבקשה למתן פסק דין, ללא צו להוצאות. במידה ולא יופקד הסכום האמור במועד שנקבע, תינתן החלטה בבקשת התובעת למתן פסק דין. בעקבות הודעת ב"כ התובעת, לפיה הנתבעת לא העבירה את הסכום הנ"ל נכון ליום 17.2.13, נתתי לנתבעת הזדמנות להודיע עד ליום 30.5.13, האם מילאה אחר הצעת בית המשפט מיום 21.1.13, אם לאו (לרבות ציון מועד קיום ההצעה, אם בכלל). בהחלטה זו הבהרתי, כי העדר הודעה ייחשב כאי מילוי אחר ההצעה והתיק יובא לעיוני למתן פסק דין. עד למועד כתיבת שורות אלו, לא התקבלה כל הודעה מטעם הנתבעת על ביצוע התשלום האמור. דיון ומסקנות לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ובחומר הראיות שבתיק, אני בדעה כי דין הבקשה למתן פסק דין לאור הפרת הסכם הפשרה, להתקבל. הסדר הפשרה אשר ניסוחו נקבע על ידי הצדדים כאשר שניהם היו מיוצגים אותה עת ע"י עורכי דין, הינו ברור ומפורש ולפיו התחייבה הנתבעת לסלק באופן מלא, סופי ומוחלט את תביעותיה כלפי התובעת במסגרת התיקים מושא הליך זה (ת"ט 18503-05-09 ו- ת"א 14084-06-10) ובמסגרת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-49105-09-1, על ידי תשלום סכום של 100,000 ₪ ב- 8 תשלומים שווים וחודשיים החל מיום 1.4.2011 (כאשר כל תשלום עומד ע"ס 12,500 ₪). כפי שעולה מסעיף 2 להסכם הפשרה, הסכימו הצדדים באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים, כי קיזוז התקבולים שיגיעו לתובעת במסגרת תיק ההוצל"פ, מסכום הפשרה העומד כאמור ע"ס 100,000 ₪, ייעשה "החל מיום 1.3.2011 ואילך". מדובר במועד שנקבע על ידי הצדדים מפורשות, כמועד הקובע לעניין קיזוז תשלומים שיתקבלו בתיק ההוצל"פ. ולכן, כל תקבול שהועבר לתובעת במסגרת תיק ההוצל"פ במועד אשר קדם ליום 01.03.2011, ובכלל זה התקבול בסך של 11,885 ₪ אשר הועבר לתובעת ביום 24.02.11, הגם שנוגע לנתבעת אודותיו בתחילת חודש 03/11, אינו נכלל בגדר סכום הפשרה. רק כספים מתיק ההוצל"פ שהצליחה התובעת לגבות לאחר 01.03.2011, ייזקפו לטובת הנתבעת וייחשבו כחלק מסכום הפשרה. אין כל רבותא לעובדה, כי הוחלפו טיוטות הסכם בין הצדדים החל מחודש פברואר 2011 ועד למועד חתימת ההסכם הסופי והגשתו לבית המשפט בחודש מרץ 2011, ואף לא לטענת הנתבעת כי במועד חתימתו והגשתו של ההסכם הסופי לבית המשפט היא לא ידעה כי כבר הועבר הסכום הנ"ל לתובעת במסגרת תיק ההוצל"פ. מכאן, ניתן לקבוע כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראות הסכם הפשרה ולא העבירה לידי התובעת את מלוא סכום הפשרה המוסכם בסך 100,000 ₪, באופן המביא להפעלת ההסדר הקבוע בסעיף 4 להסכם הפשרה. על יסוד האמור לעיל, ובהעדר כל הוכחה לתשלום יתרת הסכום שנותר לסילוק מלוא חובה של הנתבעת עפ"י הסכם הפשרה, יש מקום להפעיל את הוראת סעיף 4 להסכם הפשרה ולחייב את הנתבעת בתשלום סך של 79,239 ₪, וזאת מעבר לכל התשלומים ששולמו עד כה ע"י הנתבעת במסגרת תיק ההוצל"פ. יחד עם זאת, אין בידי להיענות לדרישת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום שנותר עד להשלמת הסך של 100,000 ₪ ואשר לא שולם ע"י הנתבעת, קרי סך של 11,800 ₪, שכן אין לדרישה כזו כל עיגון בהסכם הפשרה עצמו. סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, ניתן בזה פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום התביעות בתיקים ת"ט 18503-05-09 ות"א 14084-06-10 והעומד ע"ס של 79,239 ₪. למען הסר ספק, יובהר כי סכום זה הינו בנוסף לתיק ההוצאה לפועל שמספרו 01-49105-09-1. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת בגין בקשה זו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. התשלום הנ"ל יבוצע תוך 14 יום מיום קבלת העתק פסק הדין, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום המלא בפועל. חוזההוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה