קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גירושין לאחר קבלת אשרת שהייה 5א: הרקע לעתירה: עניינה של עתירה זו בהסדרת מעמדה של העותרת בישראל, זאת מכוח קשר זוגי נטען עם העותר, שהוא אזרח ישראל. ביחד עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים שיאסור את הרחקת העותרת מישראל. העותרת הינה בעלת אזרחות אוקראינית, הנמצאת בישראל משנת 2000 ואשר משנת 2000 ועד לשנת 2012 הייתה נשואה לאזרח ישראלי. מכוח נישואים אלה הוענק לה בשנת 2004 מעמד מסוג א5. בשנת 2012 החלה העותרת בהליכי גירושין מבעלה והודיעה על כך למשיב. בחודש מאי 2012 פנתה העותרת אל המשיב בבקשה להסדרת מעמדה בישראל כבת זוגו של העותר, אזרח ישראלי. כפי שצויין בהחלטתי מיום 3/12/13, העתירה מוגשת בשיהוי רב ובחוסר ניקיון כפיים שכן העותרת הפרה החלטות שהתקבלו על ידי המשיב והינה עושה דין עצמי בדרך של שהייה בישראל שלא כחוק. בקשת העותרת להסדרת מעמדה בישראל מכוח קשר זוגי עם העותר נדחתה בהחלטת המשיב מיום 7/8/12. על החלטה זו הוגש ערר שנדחה ביום 24/9/12. לאחר מספר חודשים העותרת פנתה בהשגה לוועדת השגה בירושלים. השגתה נדחתה על הסף ביום 14/3/13 מטעמים של העדר סמכות מקומית לוועדת ההשגה לדון בעניינה של העותרת. בסיום החלטת הדחייה נרשם כי למשיגה שמורה הזכות להגיש עתירה מנהלית על החלטה זו תוך 45 יום לבית המשפט המוסמך. עתירה לא הוגשה במועד שנקצב ולא עד להגשת העתירה שבפני. העותרת אמנם פנתה שוב למשרד הפנים ונענתה ביום 28/10/13 כי על פי ההחלטות שניתנו עליה לצאת את הארץ לאלתר. עם זאת המכתב מיום 28/10/13 אינו בגדר של החלטה מנהלית חדשה המקימה מועד חדש למניין הימים להגשת העתירה. ביום 15/12/13 נדונה הבקשה שבפני לסעד הזמני במעמד הצדדים וכן נטענו גם טענות הנוגעות לגוף העתירה כמפורט בפרוטוקול הדיון. כפי שיפורט בהמשך, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים אשר הוצגו לעיוני, הגעתי למסקנה כי יש לדחות הן את העתירה והן את הבקשה לסעד הזמני. טענות הצדדים: העותרת טוענת כי היא מתגוררת בארץ מעל ל- 10 שנים וכל משפחתה מתגוררת פה. נטען כי העותרת מתגוררת עם העותר באותה דירה במשך שנתיים וכי קיימים כל המסמכים הדרושים לתמיכה בטענת החיים המשותפים. נטען כי זיקתה של העותרת לישראל גוברת על כל זיקה אחרת לכל מדינה. לעניין זה יצויין כבר עתה כי מדובר בעיקר בטענות להסדר מעמדה מטעמים הומניטאריים, אך העותרת לא פנתה למשיב בבקשה להסדרת מעמדה מטעמים הומניטאריים. נטען כי מאחר שהעותרת פנתה שוב ושוב למשרד הפנים והגישה בקשות שונות היא הייתה סבורה בטעות שמעמדה בארץ חוקי ולא הייתה מודעת לכך שהיא שוהה בשנה האחרונה בישראל באופן בלתי חוקי. עוד טוענת העותרת כי קביעתו של המשיב בהחלטתו הדוחה את בקשתה להסדרת מעמדה מכוח זוגיות עם העותר הינה שגויה. נטען כי בכל הנוגע לקביעתו של המשיב כי העותרת לא גרה עם הגרוש שלה במשך 3 שנים אך בכל זאת פנתה להסדרת מעמדה חלה טעות בהבנת תשובותיה של העותרת במהלך השימוע. באשר לעובדה שהעותרת לא ידעה להשיב לשאלות בנוגע לבתו של העותר במהלך השימוע נטען כי העותר לא סיפר לעותרת פרטים רבים על בתו מאחר שהוא לא נמצא עם בתו בקשר תקין. המשיב טוען כי העתירה הוגשה בשיהוי קיצוני ובחוסר ניקיון כפיים וחוסר תום לב העולה מהתנהלות העותרת אשר שהתה בישראל שלא כדין. דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לדחות הן את הבקשה לסעד זמני והן את העתירה מהטעם שלא מצאתי כי נפל בהחלטות המשיב או בהתנהלותו פגם המצדיק התערבות. כפי שנפסק לאחרונה בעע"מ 7163/11 טהבוב נ' שר הפנים, לא פורסם (17.9.13), כידוע, מתחם שיקול הדעת המסור לשר הפנים בהחלטתו אם להעניק רישיון ישיבה (או אזרחות) למי שאינו אזרח ישראלי הוא רחב (ראו לעניין זה גם: בג"צ 10609/07 זועבי נ' שר הפנים, פסקה 43 (17.5.2011); בג"צ 4156/01 דימיטרוב נ' משרד הפנים, פ"ד נ"ו(6) 289, 293 (2002); בג"צ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מ"ו(4) 505, 520 (1992)). למבקש רישיון ישיבה או אזרחות אין זכות קנויה לקבלם והסמכות ושיקול הדעת מסורים לשר הפנים. עם זאת, אין מדובר בשיקול דעת מוחלט. כמו כל הפעלת סמכות מינהלית, גם שיקול דעתו של שר הפנים בהחלטותיו על מתן רישיון או אשרה נתון לביקורתו של בית המשפט במסגרת עילות הביקורת המנהליות המוכרות. לאור זאת, אין ביהמ"ש לעניינים מנהליים מציב את שיקוליו במקום שיקולי הרשות המקצועית ואינו מתערב בהחלטת הרשות אם ההחלטה סבירה במובן זה שהיא מהווה אחת ההחלטות הסבירות שניתן היה לקבל באותן נסיבות ואם לא נפל בה פגם המצדיק התערבות. ראה: בג"צ 376/81 משה לוגסי נ' שר התקשורת, פ"ד ל"ו(2), 449 (1981); בג"צ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ"ה(3), 678 (1991); בג"צ 2887/04 סלים אבו מדיגם נ' מינהל מקרקעי ישראל, לא פורסם (15.4.07); בג"צ 4004/07 רימה טרונישבילי נ' משרד הבריאות, לא פורסם (19.7.07). בענייננו, בהחלטת המשיב מיום 7/8/12, שניתנה לאחר שנערך לעותרים שימוע בלשכת המשיב בחיפה בתאריך 12/7/12, נרשם כי הוחלט לדחות את הבקשה להסדרת מעמד לעותרת מכמה סיבות. אחת הסיבות שנרשמה בהחלטה הינה שבתשאול שנערך לעותרים התגלה חוסר ידע בסיסי האחד על השני בדברים מהותיים אשר בני זוג אמורים לדעת אחד על השני כמו מידע על הילדים של כל אחד מהם. בנוסף, נרשם בהחלטה כי לא הוצגו כל ראיות ומסמכים משותפים המעידים על קיום התא המשפחתי הנטען. בהחלטת המשיב בערעור שהוגש על ההחלטה מיום 7/8/12 נקבע כי לא הוצגו ראיות חדשות שיש בהן כדי לשנות את ההחלטה מיום 7/8/12 או מצדיקות דיון נוסף בתיק. החלטה זו ניתנה ביום 24.9.12. כן נכתב בהחלטה זו כי הראיון שנערך לעותרת בלשכת המשיב נערך על ידי עובדת במשרד דוברת רוסית. נכתב כי לערעור לא צורפו ראיות ומסמכים התומכים בטענה על קיום תא משפחתי משותף. כן הוגשה השגה אשר סולקה על הסף בשל חוסר סמכות מקומית ביום 14.3.13. כאמור, למרות שהחלטות אלה ניתנו כבר בשלהי שנת 2012 וההחלטה בהשגה ניתנה במרץ 2013, העתירה הוגשה רק בתחילת דצמבר 2013, כאשר העותרת שהתה תקופה ארוכה בארץ באופן בלתי חוקי. על כן, העתירה הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים וכבר מטעמים אלה יש לדחותה. עצם העובדה שהעותרת פנתה שוב ושוב למשיב בבקשות נוספות או העובדה שלא הייתה מיוצגת אינה משנה מכך שהעותרת המשיכה לשהות בישראל בניגוד לדין ובניגוד להחלטות המשיב. לעניין דחייה בשל חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי ראו: בג"צ 584/04 העמותה למען כנסיית ישוע האדון (ע"ר) ואח' נ' המשרד לענייני דתות ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 2038/06 ח'לוד בדיע חז'נה ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2006); בג"צ 4842/06 פלוני ואח' נ' שר הפנים ואח', לא פורסם (2007). מעבר לזה, גם לגופה של העתירה לא מצאתי טעמים להתערב בהחלטות המשיב. מפרוטוקול השימוע שנערך לעותרים עולה כי העותר לא ידע מתי חל יום הולדתה של העותרת. כמו כן, העותר לא ידע באיזו חברה עובדת העותרת. כן נכתב בפרוטוקול השימוע כי העותרת לא ידעה פרטים בנוגע לבתו של העותר וכי העותר לא ידע אם בנה של העותרת עשה ברית. לא מצאתי ממש בטענות העותרים לעניין פגמים שנפלו בשימוע שנערך להם. השימוע נערך על ידי עובדת המשיב שהינה דוברת רוסית ולכן לא ניתן לקבל את הטענות בדבר אי הבנה של דברים שנאמרו על ידי העותרת. גם מהתמונות ומהמסמכים שהוגשו לא ניתן להסיק כי החלטות המשיב הינן בלתי סבירות. סיכום: אשר על כן, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי החלטות המשיב הינן בלתי סבירות באופן המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים. עם זאת יוער, והדברים גם באו לידי ביטוי בדיון בפני, כי לכאורה טענות העותרת הן בתחום המסור לוועדה לעניינים הומניטאריים. פניה מסוג זה לא נעשתה עד היום ופתוחה הדרך בפני העותרת לנסות להסדיר מעמדה בישראל בדרך של הגשת בקשה מתאימה. לחילופין יוער, והדברים גם נאמרו במפורש בדיון בפני, כי גם אם תצא העותרת את הארץ פתוחה בפני העותר הדרך לפנות ולבקש להזמינה לישראל כבת זוגו, זאת לאחר שתמלא אחר החלטות המשיב ותפעל כחוק. מובן כי ככל שתוגש בקשה המתאימה באחד מהמסלולים דלעיל היא תישקל בהתאם לחוק ולנהלים. בענין בקשה עתידית שתוגש, ככל שתוגש, אינני מביע כל עמדה. ככל שתבחר העותרת לפנות בבקשה לוועדה לענינים הומניטאריים עליה להגיש את הבקשה מוקדם ככל שניתן ועד לא יאוחר מיום 30/1/14. במסגרת זו תוכל העותרת לבקש גם להאריך את שהייתה בארץ. אני מורה כי אם לא תתקבל החלטה אחרת בעניינה של העותרת אצל הוועדה לעניינים הומניטאריים או אצל גורם מוסמך אחר מטעם המשיב, יהיה על העותרת לצאת את הארץ עד לא יאוחר מיום 16/2/14. בכפוף להערות דלעיל, העתירה נדחית. הגם שהעותרים הגישו עתירתם בחוסר ניקיון כפיים ובשיהוי רב החלטתי שלא לחייבם בתשלום הוצאות משפט ראויות. עם זאת לא מצאתי מקום לחרוג כליל מהכלל המנחה כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" [ ע"א 9466/05 שווקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.3.2008) פסקה 31 והאסמכתאות שם; ע"א 10242/09 משה בלטר ואח' נ' אילנה מוזר ואח'(טרם פורסם. ניתן ביום 2.2.11)]. הדברים נכונים גם כאשר המדינה היא בעל דין כאשר בית המשפט מביא בחשבון גם "... שכל הסדר של פסיקת הוצאות יש בו משום השפעה שונה על בעלי דין בעלי יכולת כלכלית שונה. כך, למשל, חיוב בעל דין בהוצאות הצד שכנגד הוא בר משמעות רבה יותר למי שהינו דל באמצעים מאשר מי שהפרוטה מצויה בכיסו" [בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסמכת למתן רשיונות יבוא - משרד התעשיה, המסחר (החלטה מיום 30.6.05)]. בהביאי בחשבון עקרונות אלו, לא ראיתי מקום לפטור את העותרים מתשלום הוצאות משפט באופן מוחלט. בהתחשב במכלול הנסיבות אני מחייב אותם בתשלום הוצאות בסכום של 2,000 ₪ בלבד. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםגירושיןאשרת שהייה