פסק דין בפני שלוש תביעות הנוגעות לנזק שנגרם עקב פיצוץ של צינור מי דלוחין בבית משותף, שגרם להצפה במספר מחסנים בבית. אחת התביעות (ת.א. 155345/02) אשר הוגשה ע"י הדר חברה לביטוח נמחקת עפ"י בקשתה בבש"א 169985/05, ללא צו להוצאות. התביעה הראשונה (ת.א. 109668/01) הוגשה ע"י הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ בגין פיצוי שהיא שילמה למבוטחיה, יעל ואהרון פרנק, שהינם בעלי דירה וכן מחסן. התביעה השניה (ת.א. 07459/02 הוגשה ע"י גב' טובה אפרת, בעלת דירה ומחסן. לטענת שתי התובעות הוצפו מחסניהן כתוצאה מתיקון לקוי שביצעה הנתבעת 2, בצינור דלוחין שבחדר האשפה של הבניין, דהיינו בשטח הרכוש הציבורי בבניין. לטענתה, נובעת אחריות הנציגות מכך שהיא משמשת מורשית של כל בעלי הדירות לגבי הנהלת הבית המשותף ובדק הרכוש המשותף ומאחר והצינור ממנו נזלו מי הדלוחין נמצא ברכוש המשותף. כמו כן נובעת אחריותה מכך שתיקון הסתימה הרשלני שגם להצפה נעשה ע"י שרברב שהוזמן ע"י הנתבעת 2, בידיעתה ובאישורה של הנציגות. לטענת התובעות אחראית הנתבעת 2 לנזקים שנגרמו להן בשל כך שהיא התחייבה לספק לבניין שירותי אחזקה לרבות שירותי אינסטלציה, ואף נתנה שירותי אינסטלציה בפועל. בכל פעם שהיתה תקלה בצנרת פנו הדיירים, גם ישירות, לנתבעת 2, והיא טיפלה בתיקון התקלה. לא אף זאת אלא שביום 17/05/01 הזמינה הנתבעת 2 שרברב שיפתח סתימה קשה בצינור הראשי של חדר האשפה, וזה פתח את הסתימה על ידי חבטות עם מוט ברזל. כתוצאה נוצר נקב בצינור שגרם להצפות המחסנים נשוא התובענה. לטענת הנציגות היא התקשרה עם הנתבעת 2 בהסכם לפיו תישא הנתבעת 2 באחריות לאחזקת קווי המים הציבוריים בבניין, תיקונם ופעילותם התקינה. ביום 17/05/01 הזמינה הנתבעת 1 שרברב (להלן: "השרברב הראשון") כדי שיפתח סתימה בצינור בחדר האשפה. כתוצאה מעבודתו של השרברב הראשון אירעה דליפת הנוזלים נשוא התביעה. על מנת להקטין את הנזק והיקפו פנתה הנציגות לשרברב אחר (להלן: "השרברב השני") אשר הגיע במהירות לבנין, תיקן את התקלה ומנע את המשך ההצפה. השרברב השני אף הצביע על גורם הנזק הוא טיפולו הרשלני של השרברב הראשון אשר פתח את הסתימה עם ציבור ברזל שניקב את צינור הדלוחין. לטענתה אין לנציגות כלים מקצועיים בענייני אינסטלציה ולשם כך היא שכרה את שירותי הנתבעת 2 שעיסוקה אחזקת הבניין. לטענתה, הנתבעת 2 היא זו שהיתה צריכה לעשות בדיקות לשם גילוי מוקדם של רטיבות. הנתבעת 2 טוענת כי היא סיפקה לנציגות שירותי ניקיון, גביית תשלומים מדיירים וכו', וכי היא מעולם לא סיפקה או התחייבה לספק שירותי תחזוקה כגון אחריות לתיקון צינור מי דלוחין בבניין. לטענתה ההצפה נשוא התובענות אירעה רק כחודש ימים לאחר ששרברב מטעמה פתח סתימה בצינור חדר האשפה ולפיכך אין קשר סיבתי בין שני האירועים. לטענתה אין היא פותחת סתימות באמצעות שימוש במוט ברזל ואין ראיות כי כך היא עשתה. כמו כן טוענת הנתבעת 2 כי היא לא היתה היחידה שטיפלה בבעיות אינסטלציה בבניין שכן הנציגות רכשה פוליסת ביטוח לבניין שעל-פיה היא היתה זכאית לשירות של חב' השחר, בין היתר לפתיחת סתימות. לטענתה, אמנם עפ"י ההסכם היא זו האחראית לתחזוקה השוטפת של צנרת הבניין אך הצדדים לא נהגו עפ"י ההסכם ובפועל היא היתה מבצעת תיקון צנרת עפ"י קריאה ומקבלת תמורתו שלא כחלק מהתשלום השוטף. לאחר פתיחת הסתימה וידאה הנתבעת 2 לטענתה, שאין בעיות ובכך הסתיים תפקידה. סעיף 28 לחוק בתים משותפים קובע: "הנציגות תשמש מורשה של כל בעלי הדירות בכל ענין הנוגע להנהלת הבית המשותף ולבדק הרכוש המשותף והיא רשאית להתקשר בחוזים ולהיות צד בכל משא ומתן, משפטי או אחר, בשם כל בעלי הדירות בכל העניינים האלה". החזקתו התקינה של הבית וניהולו מצויים בידי נציגות הבית וחלק מתפקידיה הוא ביצוע תיקונים ברכוש המשותף למניעת פגיעה בדירות. נציגות הבית המשותף הינה אישיות משפטית לצורך תביעת נזיקין. ראה: ת.א. (שלום ת"א) 105282/98 צביפך נ. נציגות הבית המשותף מיום 07/01. נציגות הבית התקשרה בהסכם עם הנתבעת 2 לפיו אחראית הנתבעת 2 לתחזוקה ובדיקה שוטפת של האינסטלציה כולל השגת בעלי מקצוע מהטובים הקיימים בשוק במחירים הטובים ביותר שניתן להשיג. מר מינץ מטעם הנתבעת 2 העיד כי בפועל לא קויים ההסכם וכי למעשה טיפלה בצנרת גם חב' השחר מטעם חב' הביטוח איילון ממנה רכשה הנציגות פוליסת ביטוח לבניין. בטענה זו אין ממש בכל הנוגע לעניינינו. במסגרת הפוליסה היתה הנציגות זכאית, בכפוף לתנאי הפוליסה, לשירותי צנרת ברכוש המשותף, כולל פתיחת סתימות. בשל כך אף הודיעה הנציגות לנתבעת 2 במכתבה מיום 13/03/01 כי בכל מקרה של אירוע יש להודיע לנציגות ולאפשר לה לבחור בין השירות של חב' השחר מטעם חב' איילון לבין השירות של הנתבעת, עפ"י הזול מביניהם. את פתיחת הסתימה ביום 17/05/01 ביצעה הנתבעת 2 כעולה מהמסמך שהיא הוציאה לגבי ביצוע העבודה. מהעדויות שבפני עולה כי הנתבעת 2 נענתה לקריאה לפתוח את הסתימה מאחת הדיירות, כפי שהיה מקובל וכי בצינור חדר האשפה היו מדי פעם סתימות והנתבעת 2 פתחה אותן בערך אחת לחצי שנה, ללא צורך באישור של הנציגות לצורך זה. עפ"י המסמך האמור של הנתבעת 2 נמצאו בצנרת חדר האשפה סמרטוטים והם שגרמו לאותה סתימה. כאמור, לטענת התובעות וכן לטענת הנציגות פתח השרברב מטעם הנתבעת 2 את הסתימה באמצעות צינור 20 מ"מ, ככל הנראה מתוך מחשבה שצינור הדלוחין הוא צינור ישר. דא עקא, שעל מנת למנוע ריחות רעים ישנו בצינור כיפוף ("גל") והחבטות עם הצינור הברזל גרמו לחור בצינור הדלוחין. המחסנים נמצאים מתחת לחדר הזבל באופן שהרצפה שלו היא התקרה שלהם וצינור הביוב עובר סמוך לתקרת המחסנים. אין כאמור מחלוקת כי במאי 2001 תיקן שרברב מטעם הנתבעת 2 סתימה שהוגדרה על ידה כסתימה קשה בה הוצאו סמרטוטים מהצינור. אין בפני עדות של מי שראה את השרברב מטעם הנתבעת 2 פותח את הסתימה עם צינור. עם זאת מאז פתיחת הסתימה במאי ועד להצפה ביוני, בה נמצא חור בצינור, לא נעשו עבודה או תיקון כלשהם בצינור. עפ"י תצהירו של השרברב מטעם חב' השחר, מר רפאל דוד: "עפ"י בדיקות שביצעתי במקום מהות הבעיה היתה צינור 4 צול שעבר בתקרה קומת המחסנים אשר נוקב ע"י צינור ברזל שהוחדר ככל הנראה לפתח הניקוז של אגן הניקוז בחדר האשפה כ- 50 ס"מ מעל איזור הניקוב. כתוצאה מכך דלפו המים לתוך מחסני הדיירים". וכן הצהיר כי: "הפנינו תשומת ליבה של הנציגות כי חברת האחזקות שעבדה בבניין היא זו שגרמה לנזק שכן היא משתמשת בצינורות ברזל 20 מ"מ לפתיחת סתימות, דבר שפוגע בסיפון ועל כן טיפולם הרשלני של בעלי המקצוע מטעם חברת האחזקות הוא הגורם לפיצוץ בצנרת". בדו"ח ביצוע השירות רשם מר רפאל: "אין אחריות במידה ויפתחו שוב את הסיפון עם צינור ברזל. יש לפתוח סתימות ע"י מכשור מתאים בלבד". בהתאם להודעתו של מר רפאל נרשם בחב' השחר: "החלפת סיפון 4" במרתף. אין אחריות על התיקון בגלל שחב' האחזקות משתמשת במוטות ברזל 20 מ"מ לפתיחת סתימות דבר שפוגע בסיפון!!!!!". מר רפאל הוזמן להיחקר על תצהירו והעיד כי הגיע לבניין על מנת לבצע תיקום חירום בשל פתיחת סתימה רשלנית שבוצעה. הוא העיד כי לא ראה את השרברב הראשון פותח את הסתימה וכי האופן בו הוא עשה כן, עפ"י הטענה, נמסר לו על ידי מישהו שקיבל אותו כשהגיע לבצע את התיקון. לא הובהר מיהו אותו" מישהו" וממילא לא נמסרה עדותו. עם זאת המשיך מר רפאל והעיד: "במקום בחדר האשפה היה מוט ברזל של 20 מ"מ כמו שציינתי שממנו דפקו למטה, כי מישהו חשב שהפתיחה היא פתיחה נופלת, וזה לא האמת כי מה שהיה שם זה 4 כפול 90 מעלות של 4 צול שבעצם יוצר גל למניעת החזרת ריחות לתוך חדר האשפה. ומי שניסה לפתוח את העסקה, חשב שזה נופל והוא יצר נקב בחלק הספציפי". כמו כן העיד כי הוא אינו עובד של חב' שחר אלא קבלן עצמאי. העולה מהאמור הוא כי מר רפאל, שאין לו אינטרס כלשהו במחלוקת שבין הצדדים, אמנם לא ראה את השרברב הראשון פותח את הסתימה אך מהממצאים בשטח היה לו ברור כיצד נעשתה פתיחת הסתימה קודם לבואו. עדות זו ניתנה לפני תחילת הבאת הראיות מטעם הנתבעת 2 ולמרות זאת העד היחיד מטעמה היה מר מינץ שלא נכח בעת פתיחת הסתימה במאי 2001. כל שהעיד בעניין זה היה שהנתבעת אינה נוהגת לפתוח סתימות באמצעות צינור. עפ"י עדותו של מר מינץ מטעם הנתבעת 1 השרברב שתיקן את הסתימה במאי 2001 היה ועודנו עובד בכיר בנתבעת. למרות זאת, ולמרות הטענה המפורשת שהועלתה ע"י התובעות והנתבעת 1 לא זימנה הנתבעת 2 את השרברב הראשון לעדות. לא רק שהנתבעת 2 לא נתנה לכך סיבה סבירה אלא נהפוך הוא, עפ"י עדותו של מר מינץ אין כל בעיה לזמן אותו. אין ספק שמדובר בהימנעות מובהקת מהזמנת עת הנמצא בשליטת הנתבעת 2 שיכול להעיד ממקור ראשון על האופן בו טיפל בסתימה במאי 2001. הימנעות זו פועלת לחובת הנתבעת. ראה: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג פ"ד מז (2) 605. המסקנה הסבירה היחידה העולה מחומר הראיות היא כי השרברב מטעם הנתבעת 2 פתח את הסתימה תוך שימוש בצינור ברזל ותוך כדי כך גרם לנקב בצינור הדלוחין. כתוצאה היתה נזילת מים שגרמה להצפה במחסנים נשוא התביעה. מטעם הכשרת הישוב בדק את הנזק שמאי, דני קורן. הנתבעות ויתרו על חקירת השמאי, וגם בשל כך אני מקבלת את שומת הנזק על פיה. עפ"י הפוליסה וחוות דעתו שילמה הכשרת הישוב סך של 7,636 ₪. את שומת הנזק למחסן של הגב' אפרת ותכולתו בדק שמאי ומהנדס מר יעקב ברוכים. מר ברוכים נחקר ממשוכות על חוות דעתו, ותשובותיו המפורטות ביססו אותה ביתר שאת. מר ברוכים ראה את הציוד שהיה במקום ושם אותו עפ"י ניסיונו ומומחיותו. לטענת הנתבעת 2 גרמה התובעת להחמרת הנזק בכך שלא בדקה מה מצבו של הציוד וכתוצאה מכך הוא שהה כחודש בנוזלי הדלוחין ולא ניתן היה עוד לשיקום עפ"י חוות דעתו של מר ברוכים. הגב' אפרת אינה מתגוררת בבניין ודירתה מושכרת לאחרים. במחסן המשיכה הגב' אפרת להחזיק ציוד שלה ומטבע הדברים לא באה מדי חודש לבדוק מה מצבו. רק באוגוסט 2001 כאשר שכרו אחרים את הדירה וביקשו להוציא חלק מהציוד שהיה בדירה, ביקשה הגב' אפרת להעבירו למחסן ואז גלתה את ההצפה שאירעה. עפ"י עדותו של מר ברוכים בחקירתו הנגדית גילוי מוקדם של ההצפה יכול היה להפחית את הנזק. בנסיבות העניין אינני מוצאת לנכון להשית על גב' אפרת רשלנות תורמת. היא לא ידעה על ההצפה שכן איש לא הודיע לה על כך. גם אילו גרה בבניין אין זה מן הנמנע כי לא היתה נכנסת למחסן משך חודשיים שלושה. בעלי הדירות והנציגות לא חשבו על אפשרות שיש דליפה למחסנים נוספים ואף לא היה בידם מיפוי של המחסנים עם שמות בעליהם. אינני רואה מקום להלין על כך שעה שגם הנתבעת 2, שהיא בעלת כלים מקצועיים להעלות על דעתה את האפשרות של חדירת מי דלוחין למחסנים נוספים, לא חשבה על אפשרות זו. יתרה מזו, מאחר ומדובר במי דלוחין נגרם לציוד נזק בלתי הפיך תוך זמן קצר בהרבה מזה שהיה נוצר ממים רגילים, יש להניח שתוך מספר ימים עד שבוע, ואין זה מדרכו של בעל מחסן להיכנס יום יום או בכל שבוע למחסן על מנת לבדוק את החפצים שהשאיר שם. הנתבעת 2 טוענת שערכו של הציוד במחסן נמוך בהרבה מזה שנקבע ע"י מר ברוכים והראיה שהוא עמד ככלי אין חפץ משך תקופה ארוכה. כמו כן טענה כי עפ"י עדותה של הגב' אפרת שייך חלק מהציוד לבנה ולכן אין היא זכאית לפיצוי בגינו. הגב' אפרת העידה כי חלק מהציוד שהיה במחסן היה שייך לבנה שנסע עם אשתו לחו"ל. בסופו של דבר החליט הבן להישאר בחו"ל ומסר לה את הבעלות בחפצים שהשאיר. מעדותה עלה כי ההחלטה על השאת החפצים לתובעת נעשתה ע"י בנה לאחר האירוע נשוא התובענה. אינני סבורה כי בנסיבות העניין יש בכך כדי לשנות מהפיצוי המגיע לגב' אפרת. מקובל כי ילד משאיר אצל הוריו או שומר אצלם חלק מרכושו. אם ניזוק הרכוש יש להניח שאם ההורה יקבל על כך פיצוי הוא יעביר את המגיע לילדו. כמו כן, סביר שאם הילד אינו חפץ עוד ברכוש יוכל ההורה לקבלו, ואילו לא ניזוק הרכוש היתה האם נהנית ממנו. בין כך ובין כך ניזוקה הגב' אפרת כתוצאה מהטיפול הרשלני של הנתבעת 2 בסתימה, והיא זכאית לפיצוי בגין הנזק. עפ"י חוו"ד השמאי נגרם לגב' אפרת נזק בסך של 32,480 ₪. בנוסף שילמה הגב' אפרת לשמאי סך של 2,141 ₪, סה"כ נכון ליום הגשת התביעה - 38,666 ₪. לאור כל האמור לעיל נדחית התביעה נגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות. הנתבעת 2 תשלם להכשרת הישוב סך של 5,637 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום (24/07/01) ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת 2, הוצאות משפט לרבות הוצאות עדים והוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י הכשרת הישוב ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת 2 וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין לזכות הכשרת הישוב בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הנתבעת 2 תשלם לגב' אפרת טובה סך של 38,666 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום, הוצאות משפט לרבות הוצאות עדים והוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י הגב' אפרת ועד למועד התשלום ע"י הנתבעת 2 וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין לזכות הגב' אפרת בתוספת מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל. נזקי מיםבתים משותפיםהצפהמחסן