קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 6667 הרצליה: 1.העותרת עותרת לביטול הפקעת קרקע, הידועה כחלקה 619 גוש 6667 (וכפועל יוצא מכך את יעודה הציבורי) שהיתה בבעלותה בטרם ההפקעה. ביטול זה מתבקש לנוכח העובדה כי עד היום לא מומשה מטרת ההפקעה. ההפקעה בוצעה על פי תוכנית בנין עיר שפורסמה למתן תוקף ב- 7.3.73. על פי התוכנית יועדה החלקה שהופקעה להקמת בנייני ציבור תוך 3 שנים מיום אישורה הסופי של התוכנית. בספטמבר 1974 הופקעה החלקה בפועל ונרשמה בלשכת רשום המקרקעין בבעלותה של עיריית הרצליה. בעקבות עסקה של "מכר ללא תמורה". מאז ועד היום על אף שחלפו למעלה מ- 30 שנה לא נעשה בקרקע זו, כמו גם בקרקעות סמוכות אחרות (חל' 602), כל שימוש למטרות עבורן היא הופקעה. בנסיבות אלה, ובעיקר בשל השנים הארוכות שחלפו ללא עשיית כל שימוש לצרכי ציבור בקרקע, יש לטענת העותרת להצהיר על בטלות ההפקעה ולהורות על השבת זכות הבעלות בקרקע לעותרת. את טענותיה מבססת העותרת על פסיקת בית המשפט העליון בשורת מקרים שצוטטו על ידה בהרחבה בסיכומיה. המשיבות מתנגדות, כמובן, לעתירה ומעלות שורה של טענות, שיש בכל אחת מהן, לטענתן, להביא לדחיית העתירה אם ע"י הסף ואם לגופה. 2.עיינתי בנימוקי העותרת ובטענותיה כמו גם בטעמי ההתנגדות שהעלו המשיבות והגעתי למסקנה כי דין עתירה זו לדחייה. לא ניתן לשלול טענת המשיבות, שלא נסתרה ע"י העותרת, לפיה התוכנית המפקיעה תוכננה ואושרה ביוזמת העותרת וחברה קבלנית נוספת, (נופים בע"מ) שאף לה היתה בעלות על חלק מהשטח המופקע. מנהלי שתי החברות הסכימו ואישרו בחתימת ידם את התוכנית המפקיעה ותקנונה, כך שלא ניתן לאמור כי מדובר בתוכנית כפויה של הפקעה שבוצעה או יצאה לפעול בניגוד לרצון הבעלים. זאת ועוד: התוכנית הגדילה את זכויות הבניה שהיו לעותרת בחלקה אחרת עליה חלה התוכנית, ע"י צמצום השטחים הציבוריים והגדלת אחוזי הבניה למגורים ובכך השביחה את ערך הקרקע בבעלותה. נסיבות אלה אינן מצביעות על תוכנית מפקיעה שנעשתה בכפיה ובניגוד לרצון הבעלים. העותרת, כמו גם הבעלים האחר של הקרקע המופקעת, לא נפגעו כלכלית ממעשה ההפקעה מהתכנית המפקיעה שכן, ערכן הכלכלי של זכויותיהם הקנייניות במגרשים אחרים הכלולים בתוכנית עלה כתוצאה ישירה מהוראת התוכנית, שהגדילה כאמור את אחוזי הבניה למגורים. עובדות אלה, היינו הגדלת אחוזי הבניה כאמור לעיל, לא צויינו כלל על ידי העותרת בעתירתה. אף אם אין מדובר בהשבחה או בעליית ערך הקרקע, כפי שטוענת העותרת, ברור כי חובת הגילוי הנאות חייבה אותה לפרט עובדות אלה בעתירתה. התעלמותה מעובדות אלה, יש בה כדי להשפיע על התייחסותו של בית המשפט לעתירה, במיוחד לנוכח העובדה כי מדובר בעובדות מהותיות שיש בהן כדי להאיר את העתירה באור שונה לחלוטין מהאור בו העירה אותה העותרת. לעתים יש בהתעלמות זאת כדי להביא לדחיית העתירה ולו מטעם זה (ראה עת"מ 1024/05) דרוגמן - משרד הפנים. טוען ב"כ העותרת בהתייחסו להסכמת העותרת לתכניתו, כי לעותרת לא נותרה ברירה, אלא לתת הסכמתה לתוכנית ההפקעה וכי אין בעובדה כי ההפקעה נרשמה כעסקת מכר ללא תמורה, כדי לשלול את "אופיה הכפייתי" של התוכנית. מוסיף וטוען ב"כ העותרת כי כפיה היא כפיה וכזו היא אף אם העותרת נתנה לה הסכמתה. 3.אין דעתי כדעת העותרת. העותרת מציינת בעתירתה (ס' 20) כי התוכנית הפוגעת נערכה ביזמתה ואולם ההסכמה ניתנה מחוסר ברירה. אין בעובדה זו, היינו חוסר הברירה בפניה עמדה העותרת, (היא לא הוכחה כלל) כדי להצביע על תוכנית שנכפתה או אושרה בניגוד לרצונה של העותרת. קיומה של "כפיה" כזו לא הוכח כלל ועיקר. נהפוך הוא: הנסיבות שהובאו בפני מעידות על שיתוף פעולה שהתקיים בין העותרת למשיבות ועל הסכמה מלאה שהושגה בין המשיבות לבין העותרת והחברה האחרת, אשר פעלו יחדיו לגיבוש והכנת התכנות, לרבות הפקעת השטחים במסגרתה. לא די לטעון בסתמיות, וללא התבססות על נסיבות ועובדות שיצביעו על כך כי מדובר בתוכנית מפקיעה שנכפתה על העותרת שלא בהסכמתה על מנת להשתית עליו עתירה לביטול ההפקעה והשבתה לעותרת. כאמור, מעיון בתוכנית המפקיעה עולה מסקנה לפיה הן העותרת והן חברת נופים בע"מ היו מעורבות בהכנת התוכנית ונתנו לה את הסמכתן. משאלה הם פני הדברים, לא ניתן לאפיין את נטילת הקרקע במקרה זה כ"נטילה כפויה". הסברה של העותרת, אשר נתמך על ידי חוות דעת של שמאי מקרקעין, לפיו אין מדובר בהגדלת אחוזי בניה בחלקה אחרת במסגרת התוכנית המפקיעה, אלא בניצול אופטימלי של זכויות בניה שהיו קיימות ערב התוכנית. הסבר זה, אף אם ממש בו, אין בו כדי לשלול את אופיה של העסקה, שמהותה העברת קרקע לבעלות המשיבות בהסכמת העותרת ובמסגרת התוכנית המפקיעה, בין אם ניתנה עבור הסכמה זאת תמורה, ובין אם לאו. 4.בנסיבות אלה לא ניתן לבטל את "הפקעת" הקרקע ובוודאי לא את יעודה הציבורי, אשר נקבע בתוכנית בנין עיר ברת התוקף (הר/1118) עסקת ההעברה במסגרת תוכנית ההפקעה לא נעשתה כאמור, בכפיה ובניגוד לרצון העותרת ועל כן לא ניתן להחיל על מקרה זה ההלכות שנקבעו ע"י בתי המשפט, לפיהן כאשר בהפקעה "אמיתית", עסקינן היינו, במקרים של נטילת הקרקע בניגוד לרצון בעלים ניתן להורות על החזרת הקרקע לבעליה, אם יוכח כי מטרת ההפקעה (לשימוש ציבורי כזה או אחר) נזנחה במשך שנים רבות. (ראה למשל עת"מ 1376/06 רסקו - הועדה המחוזית ת"א). 5.זאת ועוד: אף אם אניח כי מדובר בהפקעה כפויה בניגוד לרצון העותרת (הנחה אשר כפי שהראיתי אינה מבוססת כלל ועיקר), אין עובדה זו מצדיקה ביטול ההפקעה שכן לא הוכח כי מטרת ההקפעה נזנחה במשך שנים רבות. על מרבית השטח המופקע, הרשום ע"ש עיריית הרצליה, קיימת כיום גינה המשמשת את הציבור הרחב. חלקים ממנו. אמנם "סופחו" שלא כדין ע"י בעלי קרקעות סמוכים, אך עיריית הרצליה נקטה ונוקטת נגד ה"מספחים" הליכים משפטיים לפינויים והחזרת החזקה בשטחים אלה לרשותה, ובאמצעותה לרשות הציבור הרחב. לא ניתן לומר בנסיבות אלה כי הרשות שהפקיעה הקרקע, אינה עושה בה שימוש לצרכי ציבור ו/או כי זנחה את מטרת ההפקעה. טוען ב"כ העותרת כי הצהרת המשיבות כי על מרבית השטח המופקע קיימת גינה, הינה "אמירה בעלמא וללא כל בסיס" וכי אין בשטח כל גינה. את טענתה זו מבססת העותרת על תצלומים שצירף לעתירה (נספח ג' לעתירה) מהם ניתן להתרשם, לטענתה, כי מדובר בשטח פתוח ובלתי מנוצל אשר נזנח למעשה על ידי המפקיעה, ולא נעשה בו כל שימוש. אלא שמתצלומים שצירפו המשיבות לתשובתן (נספח ז' לעתירה) ניתן להתרשם שאכן המקום משמש כגינה נטועת עצים לפחות בחלק המצולם, כשאלה הם פני הדברים לא ניתן לקבוע על יסוד הראיות, קרי, התצלומים שהוצגו בפני ע"י שני הצדדים, כאשר כל צד מצלם את השטח מזוית הראייה הנוחה לו, כי המשיבות זנחו את מטרת ההפקעה. 6.בהקשר זה יש לציין כי טענת העותרת, לפיה מטרת ההפקעה על פי התוכנית, היתה הקמת מבני ציבור ולא גן ציבורי, ולפיכך ניתן לומר כי מטרת ההפקעה הוזנחה, בכל מקרה, הועלתה לראשונה בעתירה זו. טענה זו לא נטענה ע"י העותרת במשך עשרות השנים בהן שימש השטח המופקע כגינה ציבורית. העותרת לא עשתה בטענה זאת שימוש במשך עשרות בשנים בהן שימש השטח המופקע כגינה ציבורית. היא העלתה אותה לראשונה לפני מספר שנים בלבד בעת שהעלתה את הדרישה לבטל את ההפקעה. עמדה זו של העותרת, אשר היתה מחוקה במשך שנים רבות מפנקס רשם החברות, מחזקת אף היא את ההרתרשמות כי "ההפקעה" או העברת השטח לעיריית הרצליה, נעשתה בהסכמה ולמעשה ביוזמת העותרת, בתמורה להגדלת שטחי ו/או אחוזי בניה בשטחים אחרים שהיו בבעלותה ואשר נכללו בתוכנית ו/או בתמורה אחרת שניתנה לה. מטעם זה נמנעה העותרת מלהלין, במשך שנים ארוכות, על "הזנחת" מטרת ההפקעה כביכול, אשר מצדיקה את ביטול ההפקעה. אך לאחרונה "נזכרה" העותרת, או בא כוחה בעובדה כי מדובר היה מבחינה פורמלית בהפקעה במסגרת נסיונותיה להחזיר לבעלותה את השטחים, על אף "תמורה" שקיבלה עבור הפקעה זו. לשם כך "החייתה" את עצמה על ידי ביטול מחיקתה מפנקס רשם החברות. משכך אין מקום להעתר לבקשתה אף מטעמים אלה. 7.לאור כל האמור לעיל סבור אני כי דין העתירה להידחות. העותרת תשלם למשיבות 1-2 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ש"ח בצירוף מע"מ. קרקעותגוש חלקה