קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 6453 הוד השרון: התביעה נשוא תיק זה הינה תביעת השבה עקב ביטול חוזי מכר מקרקעין שנכרתו בין הצדדים ביום 09.09.84. לפני בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל התיישנות, בהתאם לסעיף 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984. רקע 1. ביום 9.09.84 נחתמו בין המשיב למבקשים הסכמים למכירת 1,000 מ"ר מחלקה 122 גוש 6453. ביום 24.06.92 הודיעו המבקשים למשיב בכתב על ביטול ההסכם לאור הפרתו היסודית ע"י המשיב. 2. ביום 05.07.93 הגישו המבקשים תביעה לביהמ"ש (ה"פ 1046/93) להצהיר על בטלות ההסכמים. ביום 23.09.98 ניתן פסק דין ע"י כבוד השופט קלינג ובו הוצהר, בסעיף 6 לפסק הדין, כי הסכמי המכר מיום 09.09.84 בטלים ויש למחוק את הערות האזהרה שנרשמו על יסוד אותם הסכמים. ביום 24.11.98 הגיש המשיב ערעור לבית המשפט העליון על פסיקת בית המשפט המחוזי (ע"א 7411/98). ביום 19.03.00 נדחה הערעור שהוגש לבית המשפט העליון עקב אי הפקדת עירבון. המשיב הגיש בקשה לביטול פסק הדין וביום 28.03.00 נדחתה בקשתו. ביום 19.04.00 הגיש המשיב ערעור על החלטת רשמת בית משפט עליון וביום 2.07.00 דחה כבוד השופט אור את הערעור. ביום 19.01.05 הגיש המשיב בקשה לבית המשפט המחוזי למשפט חוזר וביום 09.09.05 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. 3. ביום 19.03.07 הוגשה התביעה שבפני, שהוגדרה כתביעה להשבה עקב ביטול חוזה. ביום 15.09.10 התקיים דיון קדם משפט. בדיון חזרו המבקשות על טענת ההתיישנות. ב"כ הצדדים התבקשו למסור טיעונים בכתב לעניין טענת ההתיישנות וכן להודיע האם מוכנים כי תינתן החלטה על סמך טיעונים אלו בלבד. הוגשה בקשה לסילוק על הסף והמשיב הגיש את תגובתו. ביום 21.11.10 מסרה ב"כ המשיב הודעה כי אין כל התנגדות שתינתן החלטה על סמך הטיעונים בכתב. טענות הצדדים 4. המבקשים טוענים כי התובענה התיישנה וכי לא ניתן היום, בחלוף 23 שנים, לתבוע את המבקשים בעילה שהתיישנה. המבקשים מפנים לסעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, תשי"ח- 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), לפיו תקופת ההתיישנות במקרה זה הינה 7 שנים ולפי סעיף 6 לחוק ההתיישנות מרוץ התקופה מתחיל ביום בו נולדה עילת התובענה. המבקשים גם מפנים לסעיף 9 לפיו כאשר הודה הנתבע בקיומה של זכות, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה. המבקשים טוענים כי לאור הודעת הביטול מיום 24.06.92 והודאתם, במסגרת אותה הודעה, בזכות המשיב להשבת התמורה, הרי שמיום זה החל מרוץ ההתיישנות. 5. המשיב טוען כי עד למועד בו ניתן פסק דינו של כבוד השופט אור, ביום 02.07.00, טרם ניתן פסק דין חלוט. לטענתו, עד למועד זה לא היה מקום לנקוט בתביעה להשבה שכן ערעור על הקביעה לעניין בטלות ההסכם היה תלוי ועומד. לשיטתו של המשיב, יש למנות את תקופת ההתיישנות מיום 02.07.00 ולפיכך התביעה טרם התיישנה במועד הגשתה, יום 19.03.07. המשיב טוען כי אין לראות במכתב מיום 24.06.92 כ"הודאה" שכן המבקשים עצמם עתרו לביהמ"ש במסגרת ה.פ. 1046/93להצהיר כי החוזה בטל, ובעצמם לא היו בטוחים בסופיות הביטול של מכתבם. המשיב אף מפנה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות המשיב טוען להתעשרות שלא כדין של המבקשים על חשבון המשיב וטוען טענות לעניין הצדק, היושר וההגינות העולים, לטענתו, באופן מובהק בנסיבות המקרה דנן. דיון והכרעה 6. ביום 9.09.84 נחתמו בין המשיב למבקשים הסכמים למכירת 1000 מ"ר מחלקה 122 גוש 6453. עד לינואר 1985 שילם המשיב את התשלומים כאמור בהסכם ואולם ממועד זה הפסיק לשלם את התמורה. מכיוון שיתרת התמורה לא שולמה, המבקשים פנו מספר פעמים למשיב על מנת שישלים את העסקה ויתקן הפרתו. ביום 24.06.92 הודיעו המבקשים למשיב על ביטול ההסכם לאור הפרתו היסודית של המשיב. בסעיף 5 למכתב הביטול ציינו המבקשים: "עם ביטול ההסכם זכאי כב' להשבת התמורה בניכוי 1,500 $ הוצאות מרשי ונזקיו". המבקשים טוענים כי ההסכם בוטל על ידם במכתב מיום 24.6.92. כן הם טוענים כי משהודו בכתב, כבר ביום 24.06.92 כי למשיב זכות להשבה, הרי שתקופת ההתיישנות תחל מיום ההודאה. 7. המשיב טוען כי אפילו המבקשים לא היו בטוחים בתוקף מכתבם מיום 24.06.92 שכן בנוסף החליטו לפנות לבית המשפט בה.פ. 1046/93 למתן צו הצהרתי לבטלות ההסכמים. אין באפשרותי לקבל טיעון זה של המשיב. המבקשים נאלצו לפנות לבית המשפט על מנת שינתן צו למחיקת הערות האזהרה שנרשמו על יסוד אותם הסכמים שבוטלו. אין בפנית המשיבים לבית המשפט כדי לגרוע מתוקפו של מכתב הביטול מיום 24.06.92. השופט קלינג קבע בס' 3 לפסק דינו כי ההסכם בוטל כדין ע"י המבקשים במועד בו נמסרה הודעת הביטול למשיב: "... משלא נפרעה יתרת הסכום, הודיע בא כחם של המבקשים ביום 24.06.92 על ביטול ההסכם. מאחר שהמשיב לא פרע את יתרת חובו במשך שנים, ובכך הפר את ההסכם עם המבקשים, בוטל ההסכם כדין". בע"א 9371/00 אלבאשרה לעידוד תיירות בע"מ נ' קוסטודיה, פ"ד נ"ו(4) 798(להלן: "עניין אלבאשרה") קבע כבוד הנשיא דאז ברק בע"מ 804 לפסק הדין : "נמצא כי הביטול הוא פעולה משפטית חד-צדדית אשר שכלולה מחייב קליטה (אך לא הסכמה) של המפר... המאפיין הסדר זה הינו כי ביטול החוזה נתפס על-ידי חוק התרופות כתרופה הנתונה לנפגע בגין הפרת החוזה. הודעת הביטול היא פעולה משפטית חד-צדדית בעלת אופי קונסטיטוטיבי. היא המביאה לביטול החוזה. אין נדרשת כל מעורבות שיפוטית. אין נדרש סיוע שיפוטי. עניין לנו ב"עזרה עצמית" המוכרת על-ידי הדין (ראו מ'מאוטנר "עיסקת היסוד ומכתב האשראי: תרמית וביטול החוזה בדרך של התנהגות" [19], בעמ' 569). לעתים פונה הנפגע לבית-משפט ומבקש פסק-דין הקובע כי ביטול החוזה הוא כדין. במצב דברים זה פסק-הדין הוא בעל אופי הצהרתי. אין הוא "יוצר" את הביטול. הוא "מצהיר" על ביטול שנעשה בעבר כדין..." לאור האמור, בענייננו, ביטול ההסכמים נעשה בהודעת הביטול מיום 24.06.92. הזכות להשבה משתכללת באותו מועד שביטול המועד משתכלל בו, עם ביטול החוזה ושחרור הצדדים מחיוביהם החוזיים נולדת עילת ההשבה. בעניין אלבאשרה הוסיף הנשיא ברק וקבע לעניין מועד השתכללות ההשבה: "מתי משתכללת הזכות להשבה? התשובה הינה כי ככלל, זכות זו משתכללת באותו מועד שביטול החוזה משתכלל בו. לפני אותו מועד החיובים החוזיים עומדים בעינם, ובגדרם הנכסים השונים מוחזקים כדין בידי הצדדים לחוזה. אין בהחזקה זו כל התעשרות שלא כדין, שכן הדבר נעשה על-פי החוזה והוראותיו. עם ביטול החוזה ושחרור הצדדים מחיוביהם החוזיים נולדת עילת ההשבה. הכלל הינו אפוא כי זכות ההשבה ומניעת ההתעשרות משתכללות עם ביטול החוזה". בתשובת המשיב טוען ב"כ המשיב כי ניתן לאבחן את עניין אלבאשרה מענייננו. לא מצאתי כי יש כל הבדל רלבנטי וההלכה חלה באופן ברור במקרה זה. בעניין אלבאשרה אף נדחתה הטענה שהעלה ב"כ המשיב בענייננו, כי כל עוד התנהלו הליכים לא יכול היה לטעון להשבה שכן היה בכך משום סתירה לטענתו כי ההסכמים עומדים בתוקף . בעניין אלבאשרה הובהר הצורך של כל צד לכלכל את צעדיו מבחינה משפטית ולנקוט בהליכים במועד ואף לטעון טענות חלופיות במידת הצורך. סיכומו של דבר, בחלוף 7 שנים מיום הודעת הביטול הרי שהתביעה שבפני התיישנה כבר בשנת 1999. מובהר כי אף רכיב התביעה בו נטען לדמי שימוש ראויים התיישן באותו מועד. 8. עוד אציין, כי סעיף 15 לחוק ההתיישנות אליו מפנה המשיב אינו רלוונטי למקרה כאן. 9. לנוכח האמור הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית. בנסיבות העניין המשיב יישא בהוצאות שכ"ט של המבקשים בסך 1,500 ₪. הדיון שקבוע ליום 03.01.11 מבוטל. המזכירות תודיע החלטתי לצדדים בדחיפות. קרקעותגוש חלקהעסקת מכר