הבורר נתן פסק בוררות ביום 21.02.91, ובפסק הבוררות הוא קבע כי מחצית הזכויות והחובות במגרש המצוי באזור ח', חלקה 32 בגוש 2073, הרשום ע"ש המבקש בלבד, שייכות למשיב. עוד קבע הבורר כי שווי מחצית המגרש הנ"ל הוא 336,000 דולר ולכל אחד מהצדדים עומדת הזכות, לרכוש את חלקו של השני תמורת הסכום הנ"ל. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא גוש 2073 אשדוד: זוהי תובענה, שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה, בה מתבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי, על פיו המבקש, הוא הבעלים ו/או חוכר לדורות, בחלקים שווים, עם המשיב, בכל הזכויות במקרקעין הידועים כחלקות 77 ו-38 בגושים 2015, 2016 ו-2020, מגרשים מס' 2044 ו-2014, הרשומים בחברת "קבוצת בוני ערים" בע"מ (להלן "המגרש"). 2. המבקש והמשיב הינם קרובי משפחה. אמו של המבקש היא אחותו של המשיב. שני הצדדים היו תושבי אירן. המבקש עלה לישראל לפני המשיב והמשיב הגיע לביקורים, לתקופות קצרות, לישראל ובהיותו בישראל, רכש נכסים. המשיב השאיר גם באחד מביקוריו, יפוי כח למבקש, לפעול בשמו. הנושא הנוגע למחלוקת שבתיק זה, מתייחס לשני מגרשים: האחד מצוי ברובע ח' באשדוד והשני מצוי ברובע יב' באשדוד. אין מחלוקת בין הצדדים, כי נרכשו שני מגרשים, האחד ברובע ח' והאחד ברובע יב' באשדוד. בתחילה, המבקש והמשיב היו שותפים בכל אחד משני המגרשים הנ"ל, אולם במשך הזמן, ביקשו הצדדים להיפרד. בתחילה נרכש המגרש שברובע יב' והוא נרשם ע"ש המשיב בלבד. המגרש ברובע ח' נרשם ע"ש המבקש בלבד, אולם, שני הצדדים, הסכימו וידעו כי למרות הרישום הנפרד בכל אחד משני המגרשים, לכל אחד מהצדדים, יש מחצית מהמגרש הרשום ע"ש הצד השני. המגרשים לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין, אלא בחברה היוזמת שהיא "קבוצת בוני ערים" בע"מ. המשיב חזר לאירן עד שעלה לישראל והוא מצוי בישראל באופן קבוע. בשלב מסוים פרצו סכסוכים בין המבקש והמשיב, כאשר המבקש טוען שהמשיב רימה אותו ועשק אותו והמשיב טוען דברים דומים לגבי המבקש. שני הצדדים החליטו למסור את הסכסוכים להכרעת בורר והם בחרו בעו"ד דורון אלחריזי מאשדוד, להיות הבורר ביניהם. הבורר נתן פסק בוררות ביום 21.02.91, ובפסק הבוררות הוא קבע כי מחצית הזכויות והחובות במגרש המצוי באזור ח', חלקה 32 בגוש 2073, הרשום ע"ש המבקש בלבד, שייכות למשיב. עוד קבע הבורר כי שווי מחצית המגרש הנ"ל הוא 336,000 דולר ולכל אחד מהצדדים עומדת הזכות, לרכוש את חלקו של השני תמורת הסכום הנ"ל. לגבי המגרש באזור יב', לא קבע הבורר בפסק דינו כל החלטה אופרטיבית, ככל הנראה, משום שהוא סבר, שהנושא הזה כבר הוסדר. בפרוטוקול הדיונים שהתקיים בפני הבורר, אנו מוצאים, בעמ' 30, בישיבה מיום 12.12.90, (נספח ג' בתצהירו של המשיב בתיק בש"א 5327/00, את הדברים הבאים: "יצחקי (המבקש): לגבי מגרש באזור יב' בשטח 3740 מ"ר המגרשים באזור יב' וח' נרכשו מחברת "רמת אשדוד" בע"מ. השטח בח' שנרשם על שמי הוא 3565 מ"ר. אני מבקש לקבל חצי מ-3565 מ"ר לפי 18.000 דולר לדונם. היות ומר סוחייק קנה ממני לפי מחיר זה את חלקי במגרש ב-יב'. סוחייק (המשיב): "המגרש באזור יב' שייך לי לבד, היות וחלקו של יצחקי הועבר על שמי בשל התחשבנות בנינו לפי 18.000 דולר לדונם. בזמן ההתחשבנות נכחו יצחק ברדריאן, איתן שגיב, ציון שריג ויצחק ביקש שיבואו. לגבי חלקה מס' 16 היא נלקחה על ידי יצחקי (2035 מ"ר). המחלוקת הינה על חלקה מס' 77 ו-38 על העודף עשינו חשבונות וסוכם כי זה יעבור על שמי לפי 18.000 דולר לדונם. יצחקי + סוחייק: מאשרים כי המגרש ב-יב' הועבר לסוחייק בהתחשבנות ביניהם ובתוספת ניתנו הצ'קים על ידי יצחקי לסוחייק". ככל הנראה, הבורר ראה בדברים הרשומים בפרוטוקול הנ"ל, כי הנושא של המגרש ברובע יב' איננו עוד במחלוקת ועל כן הוא לא החליט בפסק דינו מאומה בנושא זה. אין מחלוקת שהמגרש ברובע יב', שמדובר עליו, הוא המגרש, שלגביו דורש המבקש היום בתובענתו בתיק זה, את פסק הדין ההצהרתי. המבקש טוען וזוהי גירסתו במשפט זה, כי שני הצדדים היו שותפים בחלקים שווים, בכל אחד משני המגרשים: המגרש ברובע ח' והמגרש שברובע יב'. לגבי המגרש שברובע ח' הוכרע הנושא בפסק דינו של הבורר כמצוטט לעיל, ולגבי המגרש שברובע יב', טוען המבקש, כי מחצית מכל הזכויות היתה שלו מלכתחילה והיא נשארה כך עד היום, למרות שהמגרש רשום כולו ע"ש המשיב. לעומתו טוען המשיב, כי מלכתחילה, אמנם שני המגרשים הנ"ל, נרכשו כאשר לכל אחד מהצדדים, מחצית מהזכויות בכל אחד מהמגרשים, אולם בהמשך, נערכה התחשבנות בין הצדדים ובהתחשבנות זו, רכש המשיב, את מחצית הזכויות של המבקש, במגרש ברובע יב' ומאז, כל הזכויות שבמגרש ברובע יב', שייכות למשיב. משפט זה היה טעון מתחים לא מעטים. הזכרתי כבר, שהצדדים במשפט זה הם קרובי משפחה. תחילה היה אמון ביניהם, אולם אמון זה התערער והצדדים מנהלים משפטים לא מעטים, אחד נגד השני ובכל משפט הם מטיחים אשמות קשות אחד נגד השני. לאחר שעיינתי בכל חומר הראיות שבפני, מסקנתי היא, כי המבקש לא הוכיח, אפילו במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי מחצית מהזכויות במגרש ברובע יב', שייכות לו. אלה הם נימוקי לכך: המבקש העיד (בעמ' 5, שורה 6) כי אביו הזהיר אותו מפני המשיב, שאיננו אדם ישר. האזהרה ניתנה בשנת 1966 (עמ' 5 שורה 18).אם כך הדבר, צריך היה המבקש לנהוג בזהירות, בכל יחסיו עם המשיב. רואים אנו, שהמבקש לא נהג עם המשיב, בזהירות המתחייבת, מתוך האזהרות שהוזהר המבקש. אדרבא, המבקש הסכים, שכל הזכויות לגבי המגרש ברובע יב', יירשמו על שם המשיב, למרות שלמבקש היו שייכות מחצית מהזכויות במגרש הנ"ל. ניתן אמנם לאמר, כי למבקש היה ביטחון מסויים, שכן כל המגרש ברובע ח', נרשם על שם המבקש, למרות שלמשיב היו מחצית מהזכויות במגרש הנ"ל. ב. אולם, כאשר הצדדים הגיעו לבורר, עו"ד אלחריזי, היה זה כבר בעיצומו של סיכסוך, כאשר שני קרובי משפחה, אינם מסוגלים לפתור בעצמם את המחלוקות ביניהם והם זקוקים לגורם שלישי, משפטי, שיכריע ביניהם. בשלב זה, לא יכול המבקש לטעון כי היה לו אמון במשיב, או כי הוא סמך על המשיב. הבוררות התקיימה בשנת 1990, היינו לפני 12 שנה. והנה, כאשר נשאל המבקש במשפט הנוכחי, לגבי המגרש ברובע יב', הוא השיב את התשובה הבאה (עמ' 7 שורה 5): "לשאלה אם תבעתי בבוררות את סוחייק לגבי החצי שלי ברובע יב', אני משיב שהנושא עלה על רובע יב', היו דיבורים. אני אמרתי לבורר שיש לנו 3 חלקות ברובע יב' הוא אמר שהוא לא מתייחס למחלוקות שלפני שנת 1985... אתה מפנה אותי שסוחייק + יצחקי מאשרים שהמגרש ב-יב' הועבר לסוחייק בהתחשבנות ביניהם ובתוספת ניתנו הצ'קים ע"י יצחקי וסוחייק, בעמוד 31, בסוף הבוררות, אני משיב שהיו דיבורים על מנת לחלק את המגרש של ח' ו-יב' לפי התחשבנות הוא צריך היה להעביר לי 35.000 דולר ואני אקבל את רובע ח' והוא יקבל את רובע יב'. עד סוף מהלך הבוררות הדבר לא קרה אז אני והוא ישבנו וכתבנו מכתב לבורר שיפריד את הרכוש, שיקזז ויעביר ויש את המכתב הזה בתיק שלי. אני חתמתי על המכתב הזה, וגם הוא חתם ופנינו בדרישה לבורר." נראה לי, שבדברים הללו, שיצאו מפי המבקש, נמצאת התשובה, לשאלה שבמחלוקת. כאמור לעיל, כאשר פנו הצדדים לבוררות, היה זה כבר כאשר האמון ביניהם התמוטט והם החליטו להביא את כל התביעות ההדדיות שביניהם, לפיתרון משפטי. כאשר נשאל המבקש במשפט הנוכחי האם תבע את זכויותיו במגרש ברובע יב' בבוררות, הוא לא משיב שתבע את הזכויות, אלא אומר שהיו "דיבורים" על נושא זה. המגרש ברובע יב' שוויו רב. המגרש היה רשום על שם המשיב בלבד, ולא היה בידי המבקש כל מסמך, המאשר, שמחצית מהזכויות באותו מגרש שייכות לו. על כן, ברור, שאם הייתה למבקש תביעה אמיתית, בקשר למחצית הזכויות במגרש הנ"ל, הוא היה משמיע אותם בצורה חד משמעית בפני הבורר ולא היה מסתפק ב"דיבורים" על הנושא. ג. יתרה מזאת, בפרוטוקול שנרשם בידי הבורר, המצוטט לעיל, נרשם מפי המבקש, כי "היות ומר סוחייק קנה ממני לפי מחיר זה את חלקי במגרש ב-יב'". כלומר, הקשר הדברים שבו נאמרו הדברים המצוטטים לעיל, מראים בבירור, כי המבקש מודה, שחלקו במגרש ברובע יב', נקנה ממנו ע"י המשיב. המבקש דורש, באותו קטע מצוטט מהפרוטוקול בפני הבורר, כי המשיב ימכור לו מחצית מהשטח של המגרש ברובע ח' לפי 18.000 דולר לדונם, כי זה המחיר שהמשיב שילם למבקש עבור חלקו של המבקש במגרש ברובע יב'. המסקנה מדברי המבקש המצוטטים לעיל היא, כי ביום שהצהיר המבקש בפני הבורר את הדברים הנ"ל, היה זה לאחר שהמשיב קנה מהמבקש, את חלקו של המבקש, במגרש ברובע יב'. ד. יתרה מזאת, בהמשך של אותו פרוטוקול בפני הבורר, כמצוטט לעיל, אומר המשיב במפורש (עמ' 31 ישיבה מיום 12.12.90): "המגרש באזור יב' שייך לי לבד היות וחלקו של יצחקי הועבר על שמי בשל התחשבנות בנינו לפי 18.000 דולר לדונם." רואים אנו, שהמשיב מתריס בפני המבקש כי המגרש ברובע יב' שייך למשיב בלבד. המשיב איננו מוחה על כך ואיננו מתנגד, אלא בהמשך אומרים שני הצדדים לבורר: "יצחקי + סוחייק: מאשרים כי המגרש ביב' הועבר לסוחייק בהתחשבנות ביניהם ובתוספת ניתנו הצ'קים על ידי יצחקי לסוחייק". הדברים הנ"ל, שיצאו מפי שני הצדדים, לאחר שהמשיב אמר כי הוא הבעלים היחיד של כל הזכויות במגרש ברובע יב', מצביעים בבירור על כך ששני הצדדים, היו תמימי דעים, שכל הזכויות במגרש ברובע יב', שייכות למשיב בלבד. מדובר על כך כי המגרש ב-יב' "הועבר", היינו בלשון עבר, למשיב. זו גם הסיבה, שהבורר לא ראה צורך להכריע בפסק הבוררות, בנושא המגרש ברובע יב', כי הוא התרשם, ממה שאמרו לו הצדדים, כי בנושא המגרש הזה, אין עוד מחלוקת ביניהם. ה. לא רק זאת, אלא שאם היתה גירסתו של המבקש נכונה, היינו שהוא סבר גם לאחר פסק הבוררות, כי מחצית מהזכויות של המגרש ברובע יב', שייכות לו, הוא לא היה שוקט על שמריו, במשך תקופה ארוכה ומיד כאשר ראה כי הבורר לא הכריע בשאלת המגרש ברובע יב', הוא היה מגיש תביעה לגבי זכויותיו. תשובת המבקש, בעניין זה איננה מספקת. הוא השיב כי הוא פנה ביחד עם המשיב במכתב לבורר, סמוך למתן פסק הבוררות וביקש להפריד בין הרכוש שלו לבין הרכוש של המשיב. מכתב זה הוגש וסומן נ-7, אולם אין בו זכר למגרש ברובע יב', אלא מדובר בו באופן כללי על הרצון להפריד את הרכוש של המבקש מהרכוש של המשיב. פסק הבורר, ניתן כאמור לעיל ב-21.02.91. התובענה בתיק זה הוגשה ב-23.01.00, היינו כ-9 שנים לאחר מכן. אין זה סביר, שהמבקש היה ממתין תשע שנים למימוש זכויותיו ולא נוקט בשום פעולה לצורך זה. 9. במיוחד, אין זה סביר, שהמבקש היה ממתין 9 שנים, בלא לתבוע את זכויותיו במגרש, כאשר המבקש יודע, כי המגרש רשום על שם המשיב בלבד, בקבוצת בוני ערים, ולמבקש אין כל מסמך, אין ראיה בכתב, המאשר לו זכויות במגרש. הרי המשיב היה יכול למכור את המגרש, בכל יום, במשך תשע השנים האלה, והמבקש היה מנושל מזכויותיו. האם זה סביר, שבנסיבות אלה, ימתין המבקש במשך תשע שנים ולא יתבע את זכויותיו במגרש ? התשובה השלילית מתבקשת מאליה, במיוחד כאשר זוכרים שהמבקש הוזהר ע"י אביו, שאין לסמוך על המשיב משום שאינו אמין. על כן, גם אם אתעלם מעדות ברדריאן ועדות המשיב, הרי העובדות העולות, מתוך המסמכים, מדברות בעד עצמן. לפיכך, מסקנתי היא, שהמבקש לא הוכיח, אפילו, במידה הדרושה במשפט אזרחי, כי מחצית מהזכויות במגרש ברובע יב', עדיין שייכת לו. יתכן שיש למבקש תביעה כספית נגד המשיב ועל כך אני מביע דעה, אולם הסעד שנתבקש, הוא הצהרה על זכויות במקרקעין. על כן, אני דוחה את התביעה. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט זה וסך -.20,000 ₪ שכ"ט עו"ד. קרקעותגוש חלקה