קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ג'וקים ברהיטים חדשים: התובעת תובעת מהנתבע סך של 3,650 ₪ כהחזר סכום ששילמה לנתבע בגין רהיטים שרכשה בחנותו של הנתבע, על פי כתב התביעה, בתאריך 2.6.2009 הגיעה התובעת לחנות הנמצאת ברחוב סלמה בתל אביב. על סמך דגם בתצוגה הזמינה ספה בעלת שלושה מושבים וספה בעלת שני מושבים מדגם "בופלו שרון" ובנוסף שולחן סלון דגם עץ מייפל מגורד. מחיר שלושת הרהיטים סוכם לסך 3,000 ₪, כאשר במעמד ההזמנה שולמו 500 ₪ מקדמה (ראו לעניין זה ת/3). יש לציין שהסכום שולם במזומן. סוכם שיתרת התשלום בסך 2,500 ₪ תשלם התובעת ביום האספקה, כאשר יודיעו לה שהרהיטים הגיעו. ביום 18.6.2009 טוענת התובעת, כי התקשרו אליה מהחנות "והודיעו שהרהיטים בדרך ושאגיע לשלם". כאשר הגיעה לחנות, ולפני ששילמה, ביקשה לראות את הרהיטים, אך אמרו לה שהרהיטים מגיעים ישירות מהמחסן אליה הביתה, והמוביל כבר בדרך. התובעת שילמה את ההפרש בסך 2,500 ₪ וקיבלה קבלה על התשלום (ראו ת/2). גם כאן נראה, כי הסכום שולם במזומן. לאחר התשלום נסעה התובעת לביתה כדי לקבל את הרהיטים. הרהיטים הובלו על ידי מוביל בשם "X הובלות", כאשר הרהיטים היו מכוסים בניילון וקרטון דק וכאשר הוכנסו הרהיטים לביתה והורדו הניילונים ראתה שהצבע של הספות הוא לא הצבע שהוזמן, ובנוסף השולחן היה משופשף וסדוק. עוד היא טוענת, כי לתדהמתה הרבה ראתה ג'וקים גדולים יוצאים מהחריצים של הספה (הוצגו תמונות). התובעת ביקשה מהמוביל לפנות מיד את הספות לחנות. לטענתה, המוביל צחק ואמר שאת השולחן יבואו לתקן בעוד מספר ימים ובאותה הזדמנות ירססו את הספות כי במחסן שלהם יש הרבה ג'וקים ולפעמים הם נכנסים לרהיטים. מיד התקשרה לחנות וסיפרה לבעל החנות מה קורה והוא בתגובה ניסה להגיע אותה, אולם תשובתו לא נתקבלה על דעתה והמוביל התבקש לפנות את הרהיטים חזרה לבעל העסק או למחסן, מכיוון שחששה שביתה יתמלא בג'וקים, וכן בשל בעיית הצבע והשולחן הפגום. לטענתה, היא התקשרה לחנות, ולאחר וויכוחים רבים הנתבע הסכים לקבל את הרהיטים ולהחזיר לה את כספה. יחד עם זאת, על מנת להוביל את הרהיטים חזרה לחנות היא נדרשה לשלם סך של 150 ₪ למוביל. לטענתה, בעל החנות אף הבטיח לה שסכום זה יוחזר לה כאשר תבוא לקבל כספה חזרה. התובעת החתימה את המוביל על כך שקיבל סך של 150 ₪ עבור ההובלה מביתה חזרה לחנות והאישור הזה צורף נספח ד' לכתב התביעה. לטענת התובעת, הנתבע התקשר אליה לאחר כשעה ואמר שקיבל את הרהיטים חזרה והסכים, שהכורסאות אינן בצבע שהזמינה ושהשולחן אינו שלה. ועוד אמר שתוכל לקבל את כספה בכל עת שתגיע לחנות, אולם למחרת, כאשר הגיעה לחנות, הנתבע סירב להחזיר את הכסף וניסה לשכנע אותה לקבל רהיטים אחרים. היא הודיעה לו, שאין לה עניין להזמין אצלו רהיטים וביקשה רק את הכסף, אך הוא סירב. מאז במשך כשלוש שנים היא ביקשה את כספה מדי פעם כאשר עברה ליד חנותו והוא סירב. לפיכך, היא תובעת 3,000 ₪ עבור הרהיטים, 150 ₪ עבור ההובלה, 500 ₪ עבור ריסוס לבית מהג'וקים, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש. הנתבע הגיש כתב הגנה ועל פיו אין מחלוקת, כי התובעת החזירה את מערכת הסלון לחנות. יחד עם זאת, הנתבע טוען כי לפני שהסחורה הגיעה לביתה היא באה לחנותו ובדקה שהצבע והדגם מתאימים להזמנה ורק לאחר שבדקה, היא שילמה את הסכום של 2,500 ₪ וקיבלה חשבונית על כך. לטענתו, רק לאחר שהמוביל עזב את המקום היא התקשרה אליו ואמרה לו שהצבע של הסלון אינו נראה לה וכי יש מכה בשולחן. לטענתו, הוא ענה לה כי אם אכן יש פגם בשולחן כי אז ישלח את המוביל והוא יסדר אותו בביתה או שיוחלף, אך היא הודיעה שהיא לא מוכנה שהסלון יישאר אצלה בבית והייתה מוכנה לשלם למוביל סך של 150 ₪ העיקר שהסלון לא יישאר אצלה עם הצבע הזה. לפיכך הוא התקשר למוביל X וביקש ממנו שיחזור במיוחד לביתה, כדי שיאסוף את השולחן והסלון בחזרה. כמו כן, לגרסתו, הוא הודיע לה שהחלפת הריפוד תעלה 1,000 ₪ נוספים. הספות והשולחן חזרו לחנות. לטענתו ב-14.6.2009 התקשר לתובעת וביקש שתבוא להסדיר את העניין והיא ענתה שתגיע, אך היא הייתה עסוקה. בסופו של דבר התובעת הגיעה ב-25.6.2009 ועל פי כתב ההגנה היא טענה "שעשתה טעות עם השולחן וממש גדול לה בבית, ומעדיפה להישאר עם השולחן הישן שיש לה", לכן היא ביקשה לזכות אותה בסך של 500 ₪ בגין השבת השולחן ולהוריד סכום זה מעלות הריפוד החדש של הסלון. הנתבע צירף הסכם בכתב יד מהתאריך 25.6.2009, נספח א' לכתב התביעה, שעליו, לכאורה, התובעת חתומה ובו נכתב, כי סוכם על החלפת ריפוד ושיפור בכורסאות בתוספת 1,000 ₪, אבל היות והתובעת החזירה שולחן וזוכתה במחיר של 500 ₪, ישנה יתרת סכום של 500 ₪ במזומן בזמן קבלת הסלון. לאחר מכן, לטענת הנתבע, הוא שלח את הספות לריפוד וקיבלן בחזרה בתאריך 13.8.2009. אז לטענתו התקשר לתובעת וביקש ממנה לבוא, לראות ולאשר את הסלון. התובעת הגיעה ביום 17.8.2009 ראתה את הסלון, בדקה אותו ואמרה שהיא מאוד מרוצה. לטענת הנתבע, יצאה חשבונית קבלה נוספת רק על הסלון באותו היום. בכתב התביעה נכתב כי החשבונית מצורפת. בעותק כתב התביעה שהוגש לבית המשפט לא נמצאה אותה קבלה, אולם הנתבע הציג את הקבלה מיום 17.8.2009 במועד הדיון והיא סומנה ת/1. על פי כתב ההגנה, ההובלה נקבעה לאותו היום עם המוביל X שסיפק את הסלון בפעם הקודמת ונקבע כי את יתרת התשלום 500 ₪ היא תשלם בבית. לטענתו, התובעת לא שילמה את הסכום הנותר והוא החליט לוותר עליו בסופו של דבר. עוד הוא כותב כי אין לו מושג מדוע הוא נתבע וכי האירוע היה לפני 3.5 שנים ולפיכך מדוע המתינה זמן כה רב להגשת התביעה. בדיון הראשון בפני כב' הרשם הבכיר נמרודי התייצבו הנתבע והתובעת, והתובעת טענה כי החתימה על המסמך שצורף לכתב התביעה שנושא את התאריך 25.6.2009 אינה החתימה שלה. עוד התברר בדיון כי התובע לא הביא את המוביל שהוא עד נדרש במקרה זה, ולכן הרשם הבכיר נמרודי קבע כי יש מקום לדיון נוסף שאליו הנתבע יזמן את המוביל וכן הוא אפשר לנתבע להציג חוות דעת של מומחה להשוואת כתבי יד מטעמו על מנת להוכיח כי החתימה היא חתימתה של התובעת. הרשם נמרודי אף הורה לנתבע להפקיד סך של 250 ₪ בקופת בית המשפט לצורך הבטחת שכרו של העד (המוביל) ולהודיע מה הם הפרטים המדויקים של העד לצורך הפקת זימון שישלח על ידי בית המשפט. וכן הורה לו כי זימון נוסף ימסר לעד לפחות עשרה ימים לפני מועד הדיון על ידי הנתבע . הדיון נקבע בפניי, אולם לדיון הבא לא התייצב הנתבע לאחר שהודיע שלא חש בטוב ואילו התובעת התייצבה, אך נאלצתי לדחות את הדיון למועד אחר. בדיון הנוסף התייצבו התובעת והנתבע בלבד, כאשר הנתבע לא הביא את המוביל מטעמו ואף לא הפקיד את הסכום שהורה לו הרשם נמרודי ולא הודיע לבית המשפט את פרטי העד על מנת שניתן יהיה להזמינו. למרות זאת ביקש לדחות שוב את מועד הדיון, על מנת לאפשר לו להביא את המוביל, אשר, לטענתו, לא מרגיש טוב. בהחלטתי סירבתי לבקשה זו משום שמדובר בפעם השלישית שהדיון בתביעה של תביעה קטנה מתקיים בבית המשפט וכאשר התובעת התייצבה בשלושת הדיונים ואילו הנתבע אף לא טרח להוציא זימון כדין לעד ולהפקיד את סכום עדותו. אציין כי הנתבע לא הציג כל מסמך רפאי המעיד על מחלת העד. במועד הדיון בפני, הצדדים חזרו על גרסאותיהם, כאשר התובעת הודיעה כי היא הסכימה ללכת לגרפולוג והיא מסכימה גם כעת, כאשר היא מוכנה, שאם יקבע שהיא אינה דוברת אמת, הרי היא זו שתישא בשכר הטרחה של הגרפולוג. עוד הציגה קבלה לגבי רהיטים שרכשה בסופו של דבר במקום אחר - ברהיטי עין גדי ביום 28.10.2010. אשר לשאלה מדוע לקח לה שלוש שנים להגיש את התביעה, הסבירה כי היא נמצאת באזור של החנות מדי שבוע והייתה נכנסת אליו, על מנת לקבל את ההחזר אך הוא כל פעם דחה אותה עד שהחליטה שהיא רוצה את הכסף ולכן הגישה את התביעה. הנתבע אמר שהמוביל לא התייצב כאמור משום שלא חש בטוב, וכן העיד כי לא הלך לגרפולוג משום שיש את ההזמנה עם החתימה שלה ואותה חתימה יש גם על ההסכם השני וניתן לראות את זה ללא גרפולוג. הנתבע ציין עוד כי אין לו עבר פלילי וכי הוא אומר את האמת וסיפק לה את הסחורה לאחר שהלקוחה הייתה אצלו בחנות במחסן לפני שיצאה אליה הסחורה, והיא אישרה את הרהיטים מראש. בעדות הוא גם הציג את החשבונית מיום 17.8.2009 ולפיה הזמינה סלון על סך 2,500 ₪ על פי ההסכם הנוסף. עוד טען כי לאחר שזיכה אותה במחיר השולחן נעשו שתי הספות על פי דגם אחר ולכן הוא איננו חייב לה דבר. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שהציגו בפניי אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל. להלן אנמק. גרסת התובעת מתיישבת יותר עם המציאות, עם ניסיון החיים ועם השכל הישר. גרסת הנתבע ולפיו התובעת באה אליו לחנות לאחר שהובאו הרהיטים שיוצרו, ראתה אותם אצלו, ולאחר מכן הם הועלו שוב על משאית והובלו אל ביתה של התובעת איננה מתקבלת על הדעת ומדובר בפרקטיקה בלתי סבירה ובלתי כלכלית. כדבר שבשגרה, כאשר אדם מזמין רהיטים שמיוצרים בעבורו ולא נרכשים בחנות, הרי שההובלה נעשית ישירות מן המפעל לביתו של הלקוח ולא מבצעים שתי הובלות שונות רק על מנת שהלקוח יתרשם מן המוצר בחנות. לפיכך גרסת הנתבע בעניין זה נדחית על ידי. נתתי אמון בגרסת התובעת כי כאשר הגיעו הרהיטים לביתה, השולחן היה סדוק והספות לא היו בצבע שהיא ביקשה, ואף התרשמתי מתמונות שהציגה ובהם אכן נראים ג'וקים יוצאים מהספות. עוד אציין כי העד המרכזי, שגם לגרסת הנתבע ידע את כל הלך הדברים ואף הוביל לטענת הנתבע את הרהיטים שסופקו גם בפעם השנייה - לא התייצב לדיון למרות שניתנה לנתבע הזדמנות והוראות מפורשות ידי הרשם הבכיר נמרודי כיצד לנהוג וכיצד להזמין את המוביל. כידוע, כאשר עד שנמצא בשליטתו של אחד הצדדים לא מגיע להעיד ולא נעשים מאמצים ראויים על מנת שעדותו תישמע, הרי שאי הבאתו לעדות עומדת לרעת מי שמבקש להסתמך עליו ומחזקת את גרסת הצד השני. עוד יש לציין כי התובע נדרש על ידי הרשם נמרודי להציג חוות דעת גרפולוגית באשר להסכם הנוסף שנטען כי נחתם על ידי התובעת. הנתבע לא הגיש חוות דעת שכזו וזאת למרות שהתובעת הסכימה לשלם מכספה את שכר טרחת הגרפולוג היה וימצא כי היא דוברת שקר. יתר על כן, עיון בחשבונית המס מיום 17.8.2009 אשר הוצגה לראשונה במועד הדיון (ת/1), למרות שהוזכרה בכתב ההגנה אך לא צורפה אליו, גם היא איננה מתקבלת על הדעת. על פי חשבונית המס הזו שילמה התובעת שוב 2,500 ₪, והרי גם על פי גירסת הנתבע לכל היותר צריכה הייתה התובעת להשלים סך של 500 ₪ בגין הריפוד מחדש והשיפור שלכאורה הוכנס בכורסאות. לפיכך לא ברור מדוע לטענתו שילמה עוד 2,500 ₪ ב-17.8.2009. עוד אציין כי למרות שהתובעת המתינה מעל שלוש שנים טרם שהגישה את כתב התביעה הרי שקיבלתי את הסבריה כי ציפתה שהתובע ישיב לה את כספה ורק כאשר המתינה את הזמן שהמתינה הבינה שאין מנוס מפנייה לבית המשפט. לפיכך, לנוכח הפרכות שהתגלו בגרסת הנתבע והעדר תמיכה בגרסתו, אני קובעת כי הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,150 ₪. אינני פוסקת לתובעת את הסך של 500 ₪ בגין ריסוס לבית שלטענתה ביצעה וזאת משום שלא הוצגה לי קבלה על הסכום הנ"ל שנעשה ריסוס לבית בסמוך למועד האספקה. סוף דבר התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובעת סך של 3,150 ₪ וזאת בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 18.6.2009 ועד למועד התשלום בפועל. הנתבע ישלם עוד הוצאות בסך של 500 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 14 יום מיום קבלת פסק הדין. בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום. רהיטים (תביעות)