בקשה לחישוב תקופת הפסילה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא בקשה לחישוב תקופת הפסילה: לפני בקשה לחישוב פסילה . בתאריך 18.5.11 נדון הנאשם בבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז בתיק מס' 5740/08 לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים. בתאריך 3.7.11 ביצע הנאשם הפקדה במזכירות בית המשפט וממועד זה נמנתה תקופת הפסילה ואמורה הייתה להסתיים בתאריך 3.4.12. במהלך תקופת הפסילה, בתאריך 28.11.11 , נדון הנאשם בבית המשפט לתעבורה במחוז מרכז בתיק מס' 1169-10-09 לפסילת רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים וכבוד בית המשפט קבע כי הפסילה תהיה במצטבר לכל פסילה אחרת. ב"כ הנאשם עתר לחישוב תקופת הפסילה בתיק השני מיום סיום תקופת הפסילה בתיק הראשון. לטענתו, הואיל ושתי הפסילות הוטלו על הנאשם באותו בית משפט היה על מזכירות בית המשפט לחשב את תקופת הפסילה במצטבר לתקופת הפסילה הראשונה גם מבלי שהנאשם הגיש תצהיר. לתמיכה בטענתו הגיש את החלטת כבוד השופט כ. סעב בע"פ 3211/08 שם טוב אלנקווה נ' מ.י. בבית המשפט המחוזי בחיפה והפנה להוראות סעיף 42(ב) לפקודת התעבורה. ב"כ המאשימה התנגד לחשוב הפסילה כנטען על ידי ב"כ הנאשם וטען כי החובה לבצע הפקדה בכל תיק ותיק מוטלת על הנאשם ולא על מזכירות בית המשפט. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים לאור הוראות החוק והפסיקה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, מנימוקים אלה : סעיפי החוק הרלוונטיים לשאלה הנדונה הינם : סעיף 42 לפקודת התעבורה : (ב) הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת. (ג) בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין - (1)התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה; תקנה 556 לתקנות התעבורה : (א) נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; תקנה 557 לתקנות התעבורה: (א) הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה. (ב) הוכח על פי תצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, למזכיר של בית המשפט שהרשיע בעל רשיון נהיגה, או לקצין משטרה או לרשות הרישוי, לפי הענין, כי רשיונו של בעל רשיון נהיגה שנפסל כאמור בחלק זה אבד ואין בידו כל עותק של הרשיון, יתחיל מירוץ תקופת הפסילה מיום שהומצאה ההצהרה לרשות שהטילה אותה. (ה) המציא בעל הרישיון את הרישיון לרשות לפי חלק זה, וחלה עליו, בשל פסילה אחרת, חובה להמציאו פעם נוספת לרשות לפי חלק זה, ימציא לה אישור על ההמצאה הקודמת, שנתנה לו הרשות שלה המציא את הרישיון, ומירוץ תקופת הפסילה הנוספת לא יתחיל לפני שהמציא את האישור כאמור. פסיקת בית המשפט, עוד טרם תיקון תקנה 557(ה) בשנת 2011, קבעה כי על פי הוראות הפקודה והתקנות יש לבצע הפקדת רישיון נהיגה או תחליפו בכל תיק ותיק בו הושתה על הנאשם פסילה, ולא רק ביחס לפסילה הראשונה. ברע"פ 4446/04 ניסים ביטון נ' מ.י. בית המשפט הסביר את ההיגיון שבצד הוראה זו הבאה למנוע ממי שנפסל להמשיך ולנהוג עם רישיון הנהיגה שנותר בידו, כדלקמן : "העולה מכל האמור הוא, שסעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסכמת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. בעקבות קביעתו של אותו עיקרון, נקבע ההסדר שבתקנה 557, שהוא מינהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות... ... הקדמתי והזכרתי את המשמעות החינוכית-פסיכולוגית של חובת ההפקדה של הרישיון או חליפו להפנמת האיסור החל על נהיגה בתקופת פסילה. ואם כך הוא הדבר ביחס למי שחטא לראשונה בעבירה מסוג זה, מקל וחומר שיש להחמיר בעניינו של מי שככל הנראה אינו רואה עצמו נתון למורא החוק, והראיה הטובה ביותר לכך היא שהוא מוסיף לנהוג ללא רישיון חרף ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו בעבר. בנסיבות אלו, כך היא דעתי, נכון לשוב ולדרוש מנאשם שכזה שישוב וימלא אחר הוראות ההפקדה הקבועות בתקנה 557, בכל פעם שיורשע מחדש, ואולי בדרך זו יצליח לשנן את האיסור לנהוג בתקופת הפסילה ". בית המשפט קבע עוד כי מי שאינו מחזיק ברישיון נהיגה ואינו יכול להפקידו, חלה עליו תקנה 557(ב)לתקנות התעבורה. ברע"פ 8317/10 מאיר כהן נ' מ.י. חזר בית המשפט, בדעת רוב על ידי כבוד השופטת א. חיות, על ההלכה שנפסקה בעניין ביטון וקבע כי החובה לבצע הפקדה חלה בכל תיק פסילה בנפרד. נדחתה הטענה כי סעיף 42(ג) לפקודת התעבורה הקובע כי בחישוב תקופת הפסילה לא תחושב התקופה שחלפה עד למסירת הרישיון לרשות, אינו מתייחס לתקופת פסילה שניה. " סיכומו של דבר ובהמשך למה שכבר נפסק בעניין ביטון, נראה לי כי ניתן וראוי לפרש את הוראת התקנות 556 ו-557(א) לתקנות התעבורה באופן שהחובה המוטלת על מי שנגזר לו עונש פסילה להפקיד את רשיונו בבית המשפט שהורה על פסילתו, היא חובה שאינה מתבטלת אך בשל העובדה שהפקיד את הרשיון קודם לכן בבית משפט אחר ובהליך אחר והיא ממשיכה ללוות אותו ולחול עליו גם בכל הנוגע לפסילה הנוספת." עתירה לקיומו של דיון נוסף נדחתה על ידי כבוד הנשיאה ד' ביניש אשר קבעה : " נראה כי השאלה העיקרית שעמדה לדיון הוכרעה במידה רבה לפני שנים מספר בפסק דינו של בית המשפט זה בעניין ביטון, כך שקביעות פסק הדין נשוא הבקשה לדיון נוסף נשענות על עיקריה של הכרעה זו בשינויים המחוייבים ". בעקבות החלטות בית המשפט העליון בעניין מאיר כהן, הותקנה תקנה 557(ה) לתקנות התעבורה הקובעת, באופן שאינו משתמע לשתי פנים, את החובה החלה על מי שהפקיד רישיון נהיגה בשל פסילה שהוטלה עליו ונפסל פסילה אחרת, לבצע הפקדה נוספת בדרך של המצאת אישור על ההפקדה הראשונה. לפני המצאת האישור האמור לא תחושב תקופת הפסילה הנוספת. נוכח כל האמור לעיל אין בסיס בפסיקה או בחוק לבקשה שלפני. ב"כ הנאשם הפנה לע"פ 3211/08 שם טוב אלנקווה נ. מ.י. שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 30.4.08 טרם החלטת בית המשפט העליון בעניין כהן. הפרשנות שביקש ב"כ הנאשם לתת להחלטת בית המשפט שהטיל את הפסילה השנייה וקבע כי הפסילה תהיה במצטבר לכל עונש פסילה אחר, הינה פרשנות שגוייה, שכן בית המשפט רק חזר על הוראת סעיף 42(ב) לפקודת התעבורה, וכפי שקבע בית המשפט העליון ברע"פ 8317/10 בעניין כהן : " הוראת סעיף 42(ב) לפקודת התעבורה - המתייחסת למקרים בהם מוטלת על נאשם פסילה טרם סיומה של תקופת פסילה קודמת שהוטלה עליו - לא נועדה אלא להדגיש ולהבהיר כי במקרים אלה לא יחל מניינה של תקופת הפסילה מיום גזר הדין (כאמור בסעיף 42(א) לפקודת התעבורה), וכי תקופות הפסילה יחולו במצטבר ולא בחופף. אשר לאופן שבו יש לחשב את תקופות הפסילה מוסיפה ומורה הוראת 42(ג) לפקודת התעבורה כי לצורך חישוב זה לא יבואו במניין: (1) התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה ". לכן, בענייננו, העובדה שכבוד בית המשפט בתיק זה קבע כי הפסילה תרוצה במצטבר לפסילה אחרת, לא נועדה כדי לקבוע שלא חלה חובת הפקדה פעם נוספת אלא כדי להורות שהפסילה לא תהיה בחופף לפסילה אחרת. גם כבוד השופטת מיכל ברנט בבית המשפט המחוזי שדנה בערעור שהוגש על ידי ב"כ הנאשם בתיק זה, כתבה בהחלטתה כי היא סבורה כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא לפי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, אך החליטה להחזיר את התיק לבית משפט קמא לצורך קיום דיון בבקשה. העובדה ששתי הפסילות הנדונות ניתנו באותו בית משפט אין בה כדי לשנות את הוראות החוק והפסיקה כי על הנאשם החובה לבצע את ההפקדה. על הנאשם להמציא למזכירות בית המשפט את האישור על ההפקדה הראשונה כדי שתחושב הפסילה השנייה. החובה מוטלת על הנאשם ולא על מזכירות בית המשפט. נוכח כל האמור לעיל הבקשה נדחית. שלילת רישיון נהיגה