ביטול צ'ק לאחר ניכיון

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטול צ'ק לאחר ניכיון: מבוא לפני תביעת התובעת כנגד הנתבעת, שראשיתה בבקשה לביצוע שטר (שיק) בסך 25,000 ₪ בלשכת ההוצל"פ. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר, אשר התקבלה, ומכאן תיק זה. אין חולק, כי מדובר בצדדים רחוקים לשטר. כמו כן אין חולק, כי מדובר בשיק שמועד פרעונו הינו 15.3.12. טענות התובעת לטענת התובעת היא עוסקת, ברישיון, בניכיון שיקים. עוד טוענת התובעת, כי ביום 3.10.11 פנה אליה מר אופיר X מחברה בשם "סונלה" לצורך ביצוע עסקת ניכיון שיקים. במסגרת עסקה זו נוכה אף שיק נשוא תביעה זו. לטענת התובעת כנגד השיק נשוא התביעה ניתנה תמורה. התובעת צירפה לתצהירה קבלה בגין עסקת הניכיון ממנה עולה, כי בגין השיק נשוא התביעה שולמו למר אופיר X 22,150 ₪, שהם סכום השיק בניכוי עמלת הניכיון. לטענת התובעת טרם ביצוע הניכיון מנהלת התובעת ביצעה בדיקה של שלמות ותקינות השיק וכן בדיקה במערכת המידע BDI באשר למושכת השיק, היא הנתבעת. בדיקות אלה היו תקינות ועל כן בוצעה עסקת הניכיון, לאחר שלא התעורר כל חשד בלבה של מנהלת התובעת באשר לשיק, ללקוח המנכה ולמושך השיק. עוד טוענת התובעת, כי לאחר הפקדת השיק הוא חזר מן הטעם של "ניתנה הוראת ביטול". בשל כך הוגשה בקשת הביצוע האמורה. טענות הנתבעת לטענת הנתבעת ארע במקרה דנן כישלון תמורה מלא מול הצד הקרוב, היא חברת "סונלה". לטענת הנתבעת השיק הנדון ניתן, יחד עם שיקים נוספים, לחברת "סונלה" במסגרת עסקה לרכישת בגדים. חברת "סונלה" הייתה אמורה לספק את הבגדים לנתבעת והשיקים שנמסרו לחברת "סונלה" היו אמורים לשמש כתמורה לבגדים אלו. בשל כך, כך לטענת הנתבעת, השיקים שניתנו היו שיקים דחויים. לטענת הנתבעת עסקת היסוד נכשלה והתמורה מעולם לא התקבלה מאת חברת "סונלה". לטענת הנתבעת התמורה הייתה אמורה להתקבל בסוף שנת 2011, כאשר ב- 25.10.11 התקבלה הודעה מחברת "סונלה", לפיה לא תוכל חברת "סונלה" לעמוד בהתחייבותה לספק את הבגדים, ועל כן העסקה מבוטלת. כמו כן התחייבה חברת "סונלה" להשיב את השיקים שנמסרו לה מהנתבעת, לידי הנתבעת. הנתבעת צירפה את ההודעה כנספח לתצהירה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת אינה אוחזת כשורה בשיק, מאחר שהיא אינה תמת לב. לטענת הנתבעת מדובר בקנוניה בין התובעת לבין חברת "סונלה" ומר אופיר X, כאשר התובעת ידעה על מצבה הכלכלי של חברת "סונלה", שהייתה מוכרת לה היטב, ועל כן ידעה שחברת "סונלה" לא תוכל לספק את התמורה בגין השיק לנתבעת, ובכל זאת ביצעה את הניכיון. בנוסף טוענת הנתבעת, כי בשל היות התובעת חברה מורשית על ידי מדינת ישראל לביצוע ניכיון שיקים, הייתה מוטלת עליה החובה לבדוק ישירות מול הנתבעת באשר לקבלת התמורה מחברת "סונלה", טרם ביצוע הניכיון. לבסוף טוענת הנתבעת, כי מדובר בשיק שסחרותו הוגבלה, וזאת על ידי הכיתוב "שולמו ל..." על גבי השיק. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם, ולאחר ששמעתי את העדויות, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להתקבל במלואה. ראשית, סבורני, כי הנתבעת לא הצליחה לעמוד בנטל הראשוני להוכיח את כישלון התמורה מול הצד הקרוב. למעשה, הנתבעת לא הוכיחה את עצם כריתתה של עסקת היסוד. הנתבעת לא הציגה כל חוזה באשר לעסקת היסוד. כמו כן הנתבעת לא הציגה חשבוניות ו/או קבלות בגין השיקים שמסרה לחברת "סונלה" במסגרת עסקת היסוד. נתון זה משמעותי במיוחד על רקע העובדה, שלטענת הנתבעת, מסרה לידי "סונלה" שיקים בסך של כ- 200,000 ₪. בנוסף, מעדותו של מנהל הנתבעת עולה, כי עסקת היסוד התייחסה לסחורה שהנתבעת אינה סוחרת בה במהלך הרגיל של עסקיה. זאת ועוד, מעדותו של מנהל הנתבעת עלה, כי במסגרת סיכום עסקת היסוד בינו לבין מר X נכח גם אדם נוסף, מר מיכה דסקלו, ואולם לא הוגש תצהיר מטעמו של מר דסקלו והוא לא זומן לעדות. מנהל הנתבעת לא סיפק הסבר סביר למחדל זה. כמו כן הנתבעת לא ביקשה להזמין לעדות את מר אופיר X עצמו. מנהל הנתבעת לא סיפק הסבר סביר גם למחדל זה. בהתאם להלכה, הימנעות של צד מלהביא ראיות אשר עשויות לחזק את טענתו, תפעל ראייתית לחובתו, באופן בו יש להניח, כי אילו היו מובאות הראיות היו אלו סותרות את טענות אותו צד. יתרה מכך, המסמך היחיד שהגישה הנתבעת באשר להתקשרות עם חברת "סונלה" הוא אותו מכתב מתאריך 25.10.11. עיון במסמך זה מעורר ספקות כבדים באשר למשקלו. ראשית, לא מצוינים על גבי המסמך פרטי השיקים הרלוונטיים. שנית, לא מצוינים על גבי המסמך פרטים כלשהם לגבי עסקת היסוד. שלישית, המסמך חתום, באופן לא ברור, על ידי שתי חברות שונות. רביעית, קיימים הבדלים בשמות החברה בין המודפס לבין החותמות, כאשר במקום אחד החברה מכונה "סונלה" ובמקום אחר החברה מכונה "סונולה". נתונים אלו מובילים אותי למסקנה, כי קיים ספק רב באשר לאותנטיות של מסמך זה ועל כן המשקל שיש לייחס לו הנו אפסי. מכל האמור לעיל עולה, כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את עצם קיומה של עסקת היסוד, כל שכן לא הצליחה להוכיח את כישלון התמורה בעסקת היסוד. די באמור לעיל על מנת להביא לדחיית טענותיה של הנתבעת ולקבלת התביעה. ואולם אף אם נוסיף ונבדוק את טענות הצדדים ניווכח כי דין התביעה להתקבל גם מטעמים נוספים. מהמסמכים שהציגה התובעת עולה, כי עסקת הניכיון בוצעה ביום 3.10.11. מנהלת הנתבעת לא נחקרה בסוגיה זו כלל על ידי ב"כ הנתבעת ועל כן עובדה זו לא נסתרה. מעדותו של מנהל הנתבעת עולה, כי התמורה הייתה אמורה להתקבל בסוף שנת 2011. מהמסמך שהציגה הנתבעת עולה, כי כישלון התמורה ארע עם הודעתה של "סונלה" לנתבעת על חוסר יכולתה לספק את התמורה, ביום 25.10.11. לפיכך, התמורה בעסקת הניכיון ניתנה עוד טרם כישלון התמורה בעסקת היסוד. בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 333/61 גוייסקי נ' מאיר, פ"ד טז(1) 595, בנסיבות אלו די במעמד של "אוחז בעד ערך" על מנת שהאוחז יוכל לגבור על טענת כישלון תמורה מלא מצד מושך השטר. כאמור לעיל התובעת הציגה מסמכים באשר למתן התמורה במסגרת עסקת הניכיון, ומסמכים אלו לא נסתרו על ידי הנתבעת. לפיכך, הוכיחה התובעת מתן ערך בעד השיק. בנסיבות אלו, ובהתאם להלכת גוייסקי, אף אם אקבל את טענת הנתבעת לכישלון תמורה מלא מול הצד הקרוב, הרי שדי בהוכחת הערך, כאמור לעיל, בכדי שהתובעת תוכל לגבור על טענות הנתבעת, ובכדי שהתביעה תתקבל. נוסף על האמור לעיל, לטובת התובעת עומדות כל החזקות הקבועות בפקודת השטרות, לרבות חזקת האחיזה כשורה. בחינת הראיות והעדויות מלמדת, כי הנתבעת לא הצליחה לסתור חזקות אלו. ראשית, כאמור לעיל, התובעת הוכיחה, כי ניתנה תמורה בעד השיק, והנתבעת לא הצליחה לסתור נתון זה, ואף לא חקרה את מנהלת התובעת בעניין זה בחקירה הנגדית ואף לא טענה בעניין זה בסיכומים. שנית, אין בידי לקבל את טענות הנתבעת באשר לחוסר תום לבה של התובעת. כפי שנקבע בפסיקה תום הלב הנדרש בהתאם לפקודת השטרות הנו תום לב סובייקטיבי (ראו: פרופ' שלום לרנר בספרו "דיני שטרות", מהדורה שניה, התשס"ז, עמ' 233). הנתבעת העלתה טענה סתמית לקיומה של קנוניה בין התובעת לבין מר אופיר X. הנתבעת לא הציגה ולו ראשית ראיה לביסוס טענה זו. יתרה מכך הנתבעת לא ביקשה להזמין לעדות את מר אופיר X על מנת לחקרו בעניין זה, וכאמור לעיל, בהתאם להלכה, הימנעותה זו פועלת ראייתית לחובתה. עדותה של מנהלת התובעת הותירה בי רושם אמין ומהימן ועל כן אני מוצא לייחס לה משקל ממשי. הנתבעת לא הוכיחה קיומו של חשד בקרב מנהלת הנתבעת באשר למצבה הכלכלי של חברת "סונלה", או באשר ליכולתה לספק את התמורה בגין עסקת היסוד, במועד ביצוע עסקת הניכיון. כך גם לא הוכחה כל עצימת עיניים מצד מנהלת הנתבעת. עיינתי בפסק הדין שצירפה הנתבעת (ת"ט 54959-10-10) ומצאתי שאין בו כדי להשליך על ענייננו, שכן נסיבות מקרה זה שונות בתכלית מנסיבות המקרה שבפני. במקרה המתואר בפסק הדין שצרפה הנתבעת דובר על אדם שמסר את השיק לתובעת כאשר היה חייב לה כבר עשרות אלפי דולרים, ואין זה המצב בענייננו. בנוסף, דרישותיה של הנתבעת מהתובעת לביצוע בדיקות ישירות מול הנתבעת טרם ביצוע עסקת הניכיון, אינן עולות בקנה אחד עם הפסיקה בנושא. למעשה מבקשת הנתבעת לייחס פרשנות אובייקטיבית ליסוד תום הלב בפקודת השטרות, וזאת בניגוד להלכה הפסוקה בנושא זה. באשר לטענת הנתבעת להגבלת סחרות השיק - אין בידי לקבל גם טענה זו. הנתבעת טוענת, כי ברישום המודפס על גבי השיק "שולמו ל..." יש כדי להוות הגבלת סחרות של השיק. פסיקת בית המשפט העליון קבעה מפורשות, כי אין משמעות לרישום "שולמו ל..." או "שולמו לפקודת..." , ככל שהדבר נוגע להגבלת הסחרות, וכי על מנת להגביל סחרותו של שיק יש לציין את הדבר במפורש על גבי השיק על ידי רישום כגון: "למוטב בלבד", "לא סחיר", "לא עביר" וכד' (ראו: ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83). המקרים היחידים בהם קיימת פסיקה של ערכאות נמוכות לפיה יש ברישום "שולמו ל..." כדי להעיד על כוונת הצדדים להגבלת הסחרות הינם במקרים בהם הרישום המודפס המקורי על גבי השיק היה "שולמו לפקודת" והמילה "פקודת" נמחקה בכתב יד. ואולם אין זה המקרה בענייננו, שכן במקרה זה הרישום "שולמו ל..." הנו הרישום המקורי המודפס על גבי השיק מלכתחילה, באופן שלא ניתן ללמוד מהתבוננות בשיק על כוונת הצדדים להגבלת סחרותו. לפיכך, ומשאין חולק, כי לא נרשמו על גבי השיק מילים כלשהן מהן ניתן ללמוד על כוונת הצדדים להגבלת הסחרות, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה מדובר בשיק שסחרותו הוגבלה ועל כן לא ניתן היה להסב אותו לטובת התובעת. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני קובע, כי התובעת הצליחה לעמוד בנטלים המוטלים עליה על מנת להוכיח תביעתה במלואה. לפיכך, אני מורה על קבלת התביעה במלואה ועל שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק 18-05657-12-7. במידה ותיק ההוצל"פ האמור נסגר מסיבה כלשהי הרי אני מורה על פתיחתו מחדש ושפעולו, כאמור לעיל. בהתחשב בעובדה שבתיק זה התקיימו ארבע ישיבות, על כל המשתמע מכך מבחינת ההוצאות והטרחה שנגרמו לתובעת, אני מוצא לפסוק הוצאות משפט ריאליות לטובת התובעת. לפיכך, אני מורה כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪, אשר יצורפו לסכום קרן החוב בתיק הוצל"פ האמור. זכות ערעור כחוק. שיקיםניכיון שיקים