ביטול פסק דין חלוט עקב תרמית

בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו, טען המערער כי שגה בית המשפט עת לא קבע כי יש לבטל את פסקי הדין דלעיל, וכן שגה בקביעתו עת פסק כי לא התקיימו התנאים לקיומה של תרמית אשר תאפשר הגשת תובענה לביטול פסק דין חלוט. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטול פסק דין חלוט עקב תרמית: לפני ערעור על החלטת כבוד הרשמת עפרה גיא, מיום 12.01.11, ת"א 837/05, בה נדחתה בקשת המערער להתיר לו הגשת תובענה לביטול פסק הדין שניתן על ידי בית משפט זה, כבוד השופטת ר.ברקאי (כתוארה אז), ת"א 418/97. רקע והשתלשלות ההליכים למעשה, המדובר בגלגול האחד עשר בו נבחנות טענותיו של המערער, המלין על חיובו בדמי היתר בגין שינוי יעוד קרקע שהוקצתה לו לצורך הקמת תחנת דלק. להלן תפורט ההשתלשלות הדיונית במקרה זה: ת"א 418/97 - המשיב עתר למתן צו מניעה האוסר על המערער הקמת תחנת דלק על מקרקעין אותם חכר מהמשיב, בהיעדר שינוי יעוד המקרקעין. בית המשפט, כב' השופטת ר.ברקאי קיבלה עמדת המשיב ופסקה כי הקמת תחנת הדלק מהווה שינוי יעוד במקרקעין, על כל המשתמע מכך, לרבות סמכות המשיב לגבות דמי היתר; המבקש לא השלים עם פסק הדין דלעיל וערער לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפני כב' השופטים י.טימור, נ.הנדל (כתוארו אז) וכב' השופטת ש.דברת. הערעור נדחה. ראה ע"א 1448/00; המערער פנה בבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אף היא נדחתה (כבוד השופט א.רובינשטיין, רע"א 651/05); בעקבות דחית בקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר בהחלטת כבוד השופט א.רובינשטיין. הבקשה נדחתה; חרף פסק הדין שניתן והערעורים שנדחו כמפורט לעיל, משעמד המערער על סירובו לשלם דמי היתר, נאלץ המשיב להגיש כנגדו תביעה כספית לתשלום דמי ההיתר, בבית משפט זה, בש"א 1951/05. התביעה התבררה בפני כב' השופטת נ.נצר (כתוארה אז) אשר קבעה כי השאלה העקרונית בנוגע לסמכות המשיב לגבות דמי היתר, כבר הוכרעה וכי קיים לגביה מעשה בית דין. אי לכך, נתקבלה תביעתו של המשיב ומערער חויב בתשלום דמי ההיתר; המערער הגיש בקשה לביטול פסק הדין נשוא בש"א 1951/05. בית המשפט, כב' השופטת נ.נצר, דחה הבקשה, בנימוק, כי אין בסמכות להורות על ביטול פסק דין שניתן במעמד הצדדים, אלא הסמכות נתונה לערכאת הערעור; משכך, פנה המערער בערעור בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת ד.אבניאלי, החלטה מיום 23.6.2009; המערער פנה שוב בבקשה לביטול פסק הדין לבית משפט זה. בית המשפט, כב' השופט י.אקסלרד, דחה הבקשה; המערער פנה בבקשה לעיון חוזר לענין ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין בפני כב' השופט י.אקסלרד, הבקשה נדחתה; או אז, פנה המערער בבקשה לאפשר לו להגיש תביעה נפרדת ועצמאית לביטול פסק הדין בתיק ת"א 837/05 שהינו, כלשונו של המערער, המשך של פסק הדין ההצהרתי שניתן בתיק ת"א 418/97, בעילת מרמה. כב' הרשמת ע.גיא, בהחלטה מנומקת סקרה העילות שהוכרו בדין לביטול פסק דין, סעד אשר ינתן במקרים חריגים וקיצוניים, כאשר הוברר, כי פסק הדין נשוא בקשת הביטול, ניתן על יסוד תרמית, או כאשר לא היה למבקש הביטול יומו בבית המשפט. כב' הרשמת קבעה, כי המערער לא עמד בנטל הנדרש להוכחת העילות הללו, ומשכך דחתה את הבקשה ומכאן הערעור לפני. טענות המערער בתמצית בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון מטעמו, טען המערער כי שגה בית המשפט עת לא קבע כי יש לבטל את פסקי הדין דלעיל, וכן שגה בקביעתו עת פסק כי לא התקיימו התנאים לקיומה של תרמית אשר תאפשר הגשת תובענה לביטול פסק דין חלוט. המערער מלין על החלטת כב' הרשמת וטוען כי בידו ראיות חדשות המוכיחות כי פסקי הדין הקודמים ניתנו במרמה. בין היתר, מפנה לפרוטוקול הועדה לתכנון ולבניה, אשר הוגדר על ידו "פרוטוקול מס' 40", הנוגע למקרקעין נשוא הערעור וההליכים שקדמו לו, עת לטענתו נפל פגם טכני ברישום כותרת הפרוטוקול האמור, בכך כי בטעות נרשמה בכותרתו כביכול, בקשה לשינוי תכנית מתאר מקומית בעוד בפועל, הגיש המערער בקשה לשינוי תכנית מפורטת (ר' סעיפים 28-30 לעיקרי הטיעון מטעם המערער). לטעמו של המערער, בהצגת פרוטוקול זה לפני בית המשפט, בבואו לדון בסוגיה האם יש בבקשתו להקמת תחנת דלק במקרקעין משום שינוי יעוד, אם לאו, הוטעה בית המשפט על ידי המשיב ולאור האמור, גורס הוא כי התקיימה עילת המרמה בעטיה היה מקום לקבל את תביעתו לביטול פסק הדין בת"א 418/97 וכפועל יוצא, אף את פסק הדין בת"א 837/05. טענות המשיב בתמצית המשיב טוען כי טענת המרמה הינה חסרת בסיס ומופרכת וכי לא הוגשה כל ראיה מזויפת על ידו. כל המסמכים והתוכניות הרלוונטיים הונחו לפני בית המשפט עוד בזמן בירור התובענה בתיק 418/97 וכן כי פסק הדין באותו התיק ניתן לאחר הסדר דיוני, לפיו ההכרעה תינתן על בסיס כתבי הטענות והמסמכים שהוגשו לבית המשפט מטעם הצדדים. עוד הוסיף המשיב, כי אין כל ביסוס ראייתי לכך כי התקיימה תרמית מצדו, ולמעשה טענת התרמית הועלתה לראשונה בבקשה לביטול פסקי הדין, בעוד שהמסמך אליו מפנה המערער בטענותיו (פרוטוקול 40) היה באמתחתו זה מכבר, ולפיכך היתה למערער אפשרות לטעון כנגד המסמך כאמור, בכל ההליכים הקודמים. דיון והכרעה המסגרת הנורמטיבית לשאלה אימתי יורה בית המשפט על ביטול פסק דין מחמת מרמה פורטה בהחלטת כב' הרשמת גיא בהחלטתה נשוא ערעור זה. בקליפת אגוז יצוין, כי בסמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט בנסיבות בהן יש להעדיף שיקולי צדק על פני השיקולים העומדים ביסוד כלל "מעשה בית דין"- אשר עיקרם סופיות הדיון והצורך למנוע הטרדה מבעל הדין שכנגד בשל התדיינות נוספת בעניין שהוכרע. ( ר' ע"א 417/89 סעד חסן סעד אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים פ"ד מה(4) 641, 645 (1991), ר' בנוסף ע"א 6019/07 טורג'מן נ' אחים עופר (ניהול) בע"מ, מיום 25.2.2010). במקרה שלפנינו טענת המרמה אותה מעלה המערער במסגרת ההליך דנן, מתבססת על מסמך אשר עמד הן בפני בית המשפט והן בפני הצדדים בהליכים הקודמים אשר פורטו לעיל ומכאן כי לא יכולה לעלות טענה כי לא היתה בידי המערער הזדמנות קודמת לטעון טענה זו ומכאן כי לא מדובר בראיה חדשה. בהקשר זה יש טעם רב בטענת המשיב כי המערער מבקש ל"מחזר" טענות אשר כבר הוכרעו בהליכים קודמים וכי אין להתיר זאת. בהליכים הקודמים אשר פורטו בפתיח לפסק דין זה, שבו בתי המשפט ודנו לגופו של עניין בטענות הצדדים לענין תכניות המתאר הרלוונטיות למקרקעין נשוא התובענה, שאלת החיוב בדמי ההיתר נדונה והוכרעה תוך מתן משקל של ממש למערכת החוזית שבין הצדדים וכן תוך קביעה כי המשיב רשאי היה לקבוע תנאים בהסכם החכירה עם המערער לענין שינוי יעוד ותשלום דמי היתר. לא יכולה להיות מחלוקת כי החל מראשיתו של ההליך בבית משפט זה, בגלגוליו השונים ועד לערעור אותו הגיש לפני בית המשפט העליון, היה למערער את יומו בפני בית המשפט ולא נמצאה כל ראיה חדשה אשר יהיה בה כדי לבסס את טענת התרמית, קל וחומר, לא הורם נטל ההוכחה המוגבר אשר נדרש להוכחת טענה כגון דא. ר' לענין זה, ע"א (ת"א) 1985-11-11 הרצל לוויאני נ' פוליבה בע"מ , מיום 08.07.2013, פורסם במאגרים) לאור המקובץ, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ומשנקבע כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש, לביסוס טענת המרמה אשר יהיה בה כדי לגבור על עקרון סופיות הדיון ולהביא לדיון מחודש בפסק דין חלוט, לא עלה בידי המערער להצביע על טעות או פגם בהחלטת כב' הרשמת בהחלטתה נשוא הערעור דנן. סוף דבר, הערעור נדחה. המערער ישא בהוצאות המשיב, לרבות שכר טרחת עו"ד בסכום כולל בסך 10,000 ₪ אשר ישולם בתוך 30 ימים מהיום שאם לא כן ישא הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל. פסק דין חלוטתרמיתביטול פסק דין