קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטול מנוי ביקור רופא: 1. לפני תביעה ע"ס 12,436 ₪ להחזרת הסך של 2,436 ₪ ששילמה התובעת לנתבעת וכן פיצויים בסך של 10,000 ₪ לפי ס' 31א (4א) לחוק הגנת הצרכן ותביעה שכנגד ע"ס 3,850 ₪ בגין שוויו של מכשיר קרדיופון שנמסר לתובעת בהשאלה ונטען כי לא הוחזר . 2. התובעת היא ניצולת שואה , בת 84 , אלמנת המנוח אילן X ( להלן "אילן" ) שנפטר ביום 17.8.12 . הנתבעת היא חברה המספקת שירותי בריאות ולחצני מצוקה . 3. ביום 1.7.11 נחתם הסכם בין התובעת ואילן לבין הנתבעת להספקת שירותי ביקור רופא ולחצן מצוקה . התובעת טוענת כי מדובר בהסכם לשנה . הנתבעת טוענת כי מדובר בהסכם לשנה כאשר אפשר להמשיך עוד שנתיים במחיר הנקוב . עיון בהסכם שצורף כנספח א' לכתב ההגנה מלמד כי מדובר בהסכם שתוקפו מיום 1.7.11 עד 1.7.14 לכל הפחות . עוד עולה כי רק התובעת חתמה על ההסכם למרות שגם אילן צויין כצד להסכם . התשלום החודשי הנקוב בהסכם הוא 175 ₪ ( להלן "ההסכם הראשון") . 4. הנתבעת טוענת כי מאז כריתת ההסכם נרשמו 32 הזנקות של צוותי רפואה דחופה לתובעת ולאילן שכולם שולמו ע"י הנתבעת ללא חיוב התובעת בתשלום נוסף . 5. ביום 26.3.12 נחתם הסכם נוסף שהוגדר כשדרוג קרדיאלי ובמסגרתו הועלה התשלום החודשי מ 175 ₪ ל 203 ₪ . תקופת ההסכם אינה קצובה . נכתב בהסכם כי מדובר בהסכם לתקופה בלתי קצובה שמתחילה ביום 26.3.12 , כאשר ניתן לבטלו תוך 30 יום ממועד חתימתו מכל סיבה שהיא . במקרה של ביטול ביוזמת המנוי לאחר 30 יום ובמהלך השנה הראשונה מיום חתימת ההסכם , יחולו דמי ביטול בגובה דמי המנוי לשנה הראשונה . במסגרת ההסכם חתמה התובעת על כך שהיא מקבלת בהשאלה בנוסף ללחצן המצוקה גם מכשיר קרדיופון ששוויו 3,850 ₪. ( להלן "ההסכם השני") . 6. נסיבות החתימה על ההסכם השני שנויות במחלוקת . התובעת טוענת כי נציג הנתבעת עופר אלון ( להלן "עופר") הגיע לביתה מבלי שהוזמן , אמר שהמנוי יגמר ויש להחתים את התובעת על חידוש מנוי . מודגש כי אילן היה באותה עת במצב סנילי עקב ניתוחי ראש . נטען כי התובעת מעולם לא קיבלה קרדיופון ואף לא היה לה צורך בו שכן אילן סבל מבעיות ראש והיא אינה סובלת מבעיות לב . נטען כי עופר לחץ על התובעת לחתום באותו יום , מבלי לאפשר לתובעת להתייעץ עם בתה אורנה מודן ( להלן "אורנה") באומרו כי מדובר בחידוש מנוי לשנה אחת , בהמשך לשירות הקיים וכי אפשר להודיע על ביטול העסקה גם לאחר החתימה . עוד נטען כי רק לאחר קבלת חיובי כרטיס האשראי התברר כי מדובר ב 36 תשלומים . נטען כי התובעת לא קיבלה העתק מההסכם . הנתבעת טוענת , באמצעות עופר , כי לאור ריבוי נפילות של אילן פנו בני הזוג X לנתבעת וביקשו לשדרג את המנוי לקרדיאלי , כולל שירותי הרמה בתוספת של 86 ₪ לחודש בניכוי יתרה של ארבעה חודשים ממנוי קודם . במחלוקת זו לא אוכל להעדיף את גרסת התובעת שכן התובעת סירבה להשיב לשאלות של עופר בחקירה נגדית . מאידך , לא אוכל להתעלם מהקשיים בגרסתו של עופר שעיקרם זכויות היתר שהוקנו לנתבעת במסגרת ההסכם השני לעומת ההסכם הראשון והפרת הוראות חוק הגנת הצרכן במסגרת שני ההסכמים . ס' 13ה(ב) לחוק קובע כי בעסקה מתמשכת בענין שירותי רפואה יש ליתן טופס גילוי עם פרטים בנפרד מהחוזה . הנתבעת לא טענה כלל כי מסרה טופס שכזה . ס' 13ה(ה) קובע כי בעסקה מתמשכת שהיא לתקופה קצובה אין להתקשר עם צרכן לתקופה העולה על שנה . במקרה דנן , ההסכם הראשון נכרת לתקופה של שלוש שנים , כפי שעולה מחלקו העליון של המסמך . 7. התובעת טוענת כי הודיעה לנתבעת טלפונית על ביטול ההסכם לאחר שחוייבה בכפל תשלומים , הן עבור ההסכם הראשון והן עבור ההסכם השני . טענה זו הועלתה על הכתב במכתבה של אורית מיום 10.6.12 ( נספח ד' לכתב התביעה ) במענה לטענה זו טוענת הנתבעת כי הוסבר לאורית שעבור שירותי ההרמה נלקחה בחשבון יתרה של ארבעה תשלומים מהמנוי הקודם ולכן חוייב עבור השדרוג רק חלק יחסי ( ס' 12 לכתב ההגנה ) . במחלוקת זו אני מעדיף את גרסתה של בתה של התובעת משני טעמים . ראשית , גרסת הנתבעת לא באה לידי ביטוי במכתב התשובה של עופר ( נספח ה' לכתב ההגנה ) בו הועלו טענות בעניינים אחרים . שנית , אין כל ביטוי בהסכם הכתוב לאותה התחשבנות לה טוען עופר . 8. במכתב מיום 10.6.12 דרשה אורית מהנתבעת להחזיר סכומים שנגבו לפי ההסכם השני במקביל לסכומים שנגבו לפי ההסכם הראשון . עוד דרשה אורית לחדש את המנוי רק מחודש 8.12 באותם תנאים של ההסכם הראשון . 9. ביום 17.8.12 נפטר אילן . התובעת טוענת כי לחצה על לחצן המצוקה אך נציגי הנתבעת לא הגיעו ולכן נאלצה להזמין נט"ן שקבע את מותו של אילן בבית . טענה זו הוכחשה באופן סתמי בס' 14 לכתב התביעה ולכן יש לקבלה . 10. במהלך השבעה שוחחה אורית עם עופר שאמר לה שאפשר לבטל את ההסכם מתי שרוצים . עופר מאשר שאמר דברים אלה , למרות שאמירה זו אינה מתיישבת עם לשון ההסכם השני . ( ס' 15 לכתב ההגנה ) 11. בס' 9 לכתב התביעה פורטו חילופי מסרונים בין אורית לבין עופר . מעיון בכתב ההגנה עולה כי המחלוקת היחידה הינה האם הודעתו של עופר לפיה המנוי יבוטל מיד מתייחסת רק לחלק של אילן או למנוי כולו . במחלוקת זו אני מעדיף את גרסתה של אורית . המסרונים הוצגו לעופר בדיון ע"י אורית ולא נטען כי תוכנם שונה ממה שצוטט בכתב התביעה . כאשר נכתב ע"י אורית " אמא לא נשארת בבית לבד . לכן אתם יכולים לקחת את המכשיר ולסיים את ההתקשרות במיידי " לא ניתן להבין זאת כאילו מבוקש לבטל את המנוי רק לגבי אילן המנוח . 12. אין מחלוקת כי לאחר השבעה הגיע עופר לבית התובעת כאשר התובעת היתה לבד בבית . אין מחלוקת כי עופר ואורית קבעו להיפגש בבית התובעת כדי לחפש את הקרדיופון שהנתבעת טוענת כי מסרה לתובעת , כפי שנכתב בהסכם השני . אין מחלוקת כי אורית הורתה לעופר שלא להיכנס לבית שלא בנוכחותה ועופר פעל בהתאם להוראתה . המחלוקת היא האם נקבעה פגישה במועד זה בבית התובעת . במחלוקת זו אני מעדיף את גרסתה של אורית על פני גרסתו של עופר . עופר ציין כי מטרת הפגישה היתה להוריד את החלק של אילן בתשלומים ( ע' 5 , ש'1 ) . על פי תנאי ההסכם לא היה צורך בפגישה בענין זה ודי היה במתן הודעה בדבר הפטירה . 13. לאחר שגורש מבית התובעת הודיע עופר לאורית כי עליה לבוא למשרדי הנתבעת . אורית מאשרת כי הגיעה למשרדי הנתבעת ואף הביעה נכונות לשלם קנס לשם ביטול ההסכם ואז הוציא עופר אם ההסכם השני לפיו אילן קיבל קרדיופון . אורית הסבירה כי מדובר במכשיר עם חוטים רבים שצריך לדעת להרכיב ולפרק . עוד נטען , על בסיס פסק דין בהליך אחר , שצויין בכתב התביעה , כי כאשר אדם מקבל קרדיופון ומשתמש בו יכולה הנתבעת להראות תוצאות ובדיקות מהמוקד . מסמכים שכאלה , שהוצגו באותו ענין , לא במקרה זה . אורית סיפרה כי לא ראתה מכשיר שכזה אצל הוריה . מנגד טען עופר כי הקרדיופון סופק כאמור בהסכם והתובעת אמרה לו שמסרה מכשיר זה בטעות לחברה אחרת ( ס' 4 לתביעה שכנגד ) . במחלוקת זו אני מעדיף את גרסתה של אורית על פני גרסתו של עופר . עופר הודיע בס' 20 לכתב ההגנה כי כדי לבסס את גרסתו בכוונתו לזמן לדיון שלוש משפחות מהבנין בו גרה התובעת כדי להעיד על השירות המסור שנותנת הנתבעת לכלל מנוייה . בפועל לא זומן אף עד מטעם הנתבעת . כאשר נשאל עופר על כך השיב כי לא הזמין את המשפחות כי לא רצה לעשות מההליך "משפט רצח" . עופר צירף לכתב ההגנה את ההסכמים עם אותן משפחות , אשר שמן הוסתר , אך בדיון מסר עופר מיוזמתו את כל השמות . ( ע' 4 ש' 22 עד 24 ) עופר אף הגדיל לעשות וטען כי הנתבעת לא היתה בבית המשפט שמונה שנים , למרות שהתובעת הפנתה במסגרת כתב התביעה לשישה הליכים שנפתחו נגד הנתבעת בשנת 2006 ולכן התנהלו בבתי המשפט במהלך שמונה השנים האחרונות . 14. רק ביום 3.4.13 , בחלוף למעלה משנה ממועד החתימה על ההסכם השני ולאחר קבלת מכתב דרישה מעו"ד מטעם התובעת , הודיע עופר לחברת האשראי להפסיק את החיובים של התובעת עבור המנוי החל מחודש 5.13 ( נספח ו' 1 לכתב ההגנה ) 15. מן המקובץ עולה כי ההסכם השני נחתם בנסיבות מעוררות תמיהה , תוך מתן שירות לתובעת ולבעלה מבלי שנמצא כי יש בו צורך . מאידך , התברר כי התובעת קיבלה שירותים מהנתבעת במסגרת ההסכם השני . טענותיו של עופר לענין זה לא נסתרו . כמו כן , התובעת סירבה להשיב לשאלות נציג הנתבעת ובכך סיכלה את האפשרות לפגוע במהימנותה . עוד יצויין כי ממילא , ס' 13ז לחוק הגנת הצרכן מאפשר להחזיר ללקוח רק תשלומים ששילם לאחר מועד הודעת הביטול ואילו התובעת מבקשת להחזיר לה את מלוא התשלומים ששילמה במסגרת ההסכם השני . במצב דברים זה מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת להחזיר לתובעת את התשלומים שגבתה ביתר על פי ההסכם הראשון בתקופה בה שני ההסכמים היו בתוקף , דהיינו 4 תשלומים של 175 ₪ כל אחד בסך כולל של 700 ₪ . 16. באשר לתביעה לפי לפי 31א(4א) לחוק הגנת הצרכן , דינה להדחות , שכן ההסכם השני , קבע במפורש כי ביטול במהלך השנה הראשונה מחייב בתשלום דמי ביטול בגובה דמי המנוי לשנה הראשונה . הוראה שכזו הינה אפשרית בהתאם 13ו(א)(2) לחוק הגנת הצרכן . 17. באשר לתביעה שכנגד להחזרת שווי הקרדיופון , דינה להדחות לאור קביעתי לפיה איני מקבל את עדותו של עופר לפיה מסר מכשיר זה לתובעת , למרות שהדבר נכתב בהסכם עליו חתמה התובעת . יוער כי לא אוכל לייחס משקל של ממש לחתימת התובעת על המסמך כאשר התובעת טענה בעדותה כי היה עליה להתייעץ עם בעלה למרות שבס' 5 לכתב התביעה עליו חתמה התובעת נטען כי בעלה היה במצב סנילי לאחר ניתוח ראש . 18. לאור האמור לעיל , אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 700 ₪. התביעה שכנגד נדחית ולכן הנתבעת מנועה מלהגיש לביצוע של שטר החוב אותו קיבלה לטענתה מהתובעת במסגרת ההסכם מיום 26.3.12 . לאור התוצאה ונימוקי פסק הדין אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט חלקיות בסך של 300 ₪. 19. לסיכום , על הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 1,000 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום , אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל . על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 יום ממועד קבלתו . רפואהביטול מנוי