ביטול הכרה בנכות משרד הביטחון

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטול הכרה בנכות משרד הביטחון: ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 29.3.09, לפיה בוטלה הכרה קודמת ביחס למערער ככל שהיא נוגעת לירידה בשמיעה בתדרי הדיבור. כן נדחתה טענת המערער לקיומו של טנטון קבוע. א. מבוא: המערער שירת במשך 23 שנים בחיל הים כחשמלאי מנועים בשייטת 13 (משנת 1985 ועד למועד פרישתו לגמלאות בשנת 2008). נטען כי במהלך שירותו ובמסגרת תפקידו נחשף לרעש חזק ומזיק של מנועים ומכונות, שהיו מופעלים בתוך מחסן סגור בו עבד כמכונאי. מספר שנים טרם שחרורו החל לחוש בירידה משמעותית בשמיעה, וכן בהופעת טנטון - כך עפ"י טענתו. ביום 8/2/07 הגיש המערער תביעה כנגד המשיב (להלן: "התביעה הראשונה"). בהתאם לתקנה 28א' התקבלה החלטה של וועדה רפואית מטעם המשיב, לפיה הוכר המערער בגין ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור, ונקבעה לו נכות בשיעור 5% בגין ירידה זו. כן הוכר המערער בגין חבלה אקוסטית ונקבעה לו נכות בשיעור 1%. תביעתו, ככל שהיא נוגעת לטנטון קבוע, נדחתה. 5. המערער הגיש ערר לוועדה רפואית עליונה. ערעורו נדחה ביחס לגובה הנכות (אם כי נותרה על כנה הקביעה בדבר הקשר הסיבתי). 6. בשנת 2009 הגיש המשיב חוות דעת חדשה של ד"ר נכטינגל (חוות דעת מיום 25.1.09) וביקש לראות בה ראיה חדשה כאמור בהוראות סעיף 35א' לחוק הנכים. על בסיס חוות הדעת החדשה שונתה החלטת קצין התגמולים באופן הבא: נותרה על כנה ההכרה בגין חבלה אקוסטית (1% נכות), ברם נדחתה ההכרה בגין ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור. על החלטה זו הוגש הערעור דנן. 7. בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק נשמעה עדות המומחית שמונתה מטעם הוועדה (ראה פירוט בהמשך), וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ. ב. חוות הדעת הרפואיות: 8. מטעם המערער הוגשה חוות דעת של ד"ר גרינברג, אשר קבע כי יש לייחס את הירידה בשמיעה (הן בתדרי הדיבור והן בתדרים הגבוהים), וכן את הטנטון ממנו סובל המערער לתנאי השירות - חשיפה לרעש. 9. מטעם המשיב הוגשו חוות דעת של ד"ר נכטינגל (חוות דעת מיום 25.1.09 ומיום 5/2/12). המומחה קבע כי בדיקות השמיעה של המערער מצביעות על ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי בתדרים הגבוהים (בגינו הוכר המערער בשיעור של 1% נכות). בנוגע לתדרי הדיבור הפנה המומחה לבדיקת הולכת עצם (שבוצעה למערער ביום 18.12.08) וקבע כי על בסיס אותה בדיקה לא ניתן לקבוע כי המערער סובל מנכות כלשהיא. בנוגע לטנטון קבע כי קיים הבדל בין תלונות המערער ביחס לתופעה בפני הועדה בשנת 2007 לבין תלונותיו בפניו, ומכאן שאין לקבל טענתו לקיומו של טנטון קבוע. 10. בהסכמת ב"כ הצדדים, מונתה מומחית מטעם הוועדה - ד"ר נחמה אורי. המומחית קבעה כי כבר בבדיקת שמיעה משנת 2002 נרשם כי המערער סובל מ-preacoustic trauma, ואכן משנת 2004, השמיעה בתדרים הגבוהים הולכת ויורדת, כך גם השמיעה בתדר 3,000 הרץ, שהינו התדר הקובע לגבי אחוזי נכות בגין טנטון. בנוסף התרשמה המומחית, כי הטנטון ממנו סובל המערער הוא קבוע ומטריד. בנוגע לתדרי הדיבור קבעה, כי קיימות בדיקות שמיעה המראות ירידה בשמיעה גם בתדרי הדיבור, בשיעור של 15 דציבלים, ומכאן שהדבר מצדיק קביעת 1% נכות. ג. טענות הצדדים: 11. המערער טוען כי מאחר וקיימת ירידה של 25 דציבלים בתדרים הגבוהים, ובהתחשב בצורת עקומת השמיעה, התואמת חבלה אקוסטית, הרי שיש לקבל את עמדת המומחית שמונתה מטעם הוועדה, ולקבוע קשר סיבתי גם ביחס לטנטון וגם ביחס לירידה בשמיעה בתדרי הדיבור. 12. המשיב טוען כי תלונות המערער בנוגע לטנטון, כפי שהן מופיעות בפני הוועדה הרפואית מיום 29.5.07, אינן מאפיינות טנטון. כן קיים פער בין תלונות המערער בפני הוועדה, בפני המומחית ובפני מומחה המשיב, שכן בפני מומחה המשיב טען המערער כי הוא שומע את הצפצופים כל הזמן, גם בסביבה רועשת, דבר שאינו אופייני לטנטון. עוד נטען כי המומחית כלל לא נימקה את קביעתה לפיה סובל המערער מטנטון. בנוגע לליקוי שמיעה בתדרים הנמוכים, נטען כי הבדיקה היחידה הרלוונטית הינה בדיקת הולכת העצם שיש חובה לבצע בהתאם לתקנה 72. בדיקה כזו נערכה למערער ביום 18.12.08, ותוצאותיה מצביעות על ממוצע של 13 דציבלים באוזן ימין ו - 17 באוזן שמאל - ירידה שאינה מנה אחוזי נכות ע"פ התקנות. ככל שביהמ"ש לא ידחה את הערעור, בקשה ב"כ המשיב למנות מומחה נוסף. ד. דיון והכרעה: לאחר ששמענו את חקירת המומחית ועיינו בכל המסמכים הרפואיים, אנו סבורים כי דין הערעור להתקבל. להלן הנימוקים: 13. בכל הנוגע לתנאי השירות אין הכחשה מצד המשיב לטענת המערער לפיה היה המערער חשוף בעבודתו לרעש מזיק, כאמור בחוות דעת מומחה המשיב: "לפחות חלק מהשירות הצבאי היה מר X חשוף לרעש בינוני-גבוה, זאת על פי רישומי הרופאה התעסוקתית בחיל הים..". האמור לעיל בצירוף העובדה כי נותרה על כנה ההכרה בחבלה אקוסטית (ירידה בשמיעה בתדרים הגבוהים כתוצאה מתנאי השירות), מלמדים כי אין מחלוקת בעניין זה. 14. לקות השמיעה: הלכה פסוקה נוגעת למעמדה המיוחד של חוות דעתו של מומחה המתמנה מטעם בית המשפט (בפרט כאשר מדובר במינוי שנעשה בהסכמה כדוגמת המקרה דנן, בו אין חוות הדעת מטעם הצדדים משמשות כראיה בתיק - כאמור בתיקון תשס"ה בתקנות סדר הדין האזרחי: תקנה 130 (ג). להבדלים בין מינוי בהסכמה למינוי שאינו בהסכמה ראה בהרחבה בפסק דינו של כב' הש' עמית בת.א. 1586/00 לנגפורד נ' תום בע"מ ניתן ביום 12/1205). מסקנותיה של חוות דעת מומחה הממונה בהסכמה מטעם בית המשפט יאומצו בדרך כלל על ידי בית המשפט, אלא אם קיימת סיבה ממשית ובולטת לעין שלא לעשות כן. ראה בענין זה האמור בע"א 558/96 שיכון עובדים נ' רוזנטל פ"ד נב(4) 563, ע"א 5602/03 סגל נ' שו"פ ניתן ביום 28/2/05, ע"א 293/88 ניימן נ' רבי לא פורסם, 88(2)270, ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי פ"ד לט(4) 185. 15. לאחר שמיעת חקירתה הנגדית של המומחית, ובחינת מלוא החומר הרפואי אנו סבורים כי מקרה זה אינו מצדיק סטייה מהאמור בחוות דעתה של המומחית, וכי יש לאמצה כפי שנפרט להלן: טנטון: 16. המומחית אכן אישרה כי חלק מתיאורי המערער בפני הועדה הרפואית, ככל שהם נוגעים לטנטון, אינם אופייניים, ברם סברה כי הדבר אינו מלמד שהמערער אינו סובל מטנטון. בפרט הבהירה כי התרשמה מאמינותו (ונזכיר כי בויתור המשיב על חקירת המערער נמנעה מאתנו יכולת ההתרשמות בנושא זה), וצירוף התרשמותה עם צורת עקומת השמיעה של המערער, והעובדה שאין חולק כי הוא סובל מירידה בשמיעה בתדרים הגבוהים (דהיינו - כי המערער סובל מחבלת רעש) מלמדת כי יש לקבל טענתו לפיה הוא סובל גם מטנטון: "אני התרשמתי מהאמינות של הנבדק, התרשמתי מירידת השמיעה..התרשמתי מצורת עקומת השמיעה - שישנה ירידה בשמיעה בתדרים הגבוהים, אני כן חושבת שהטנטון הוא קבוע למרות שפה ושם יש תלונות פחות אופיניות, אני התרשמתי שיש טנטון.." - עמ' 5 שר' 24. כן ראה תשובתה לשאלות המשיב תוך התייחסות לעקומות השמיעה המתאימות לחבלת רעש שבצידה טנטון: "ישנן עקומות שמיעה המתאימות לחבלת רעש, אומנם עם 1% נכות..אך בדיקות השמיעה בהחלט מתאימות לקיום טנטון" - תשובותיה מיום 29/10/12. 17. ביחס לעובדה כי לא מלוא התלונות אופייניות לטנטון ציינה כי הדבר לא מוכיח, כאמור, שהמערער אינו סובל מטנטון, ואף אם מדובר בתלונה לא שגרתית (כגון: הרגשת טנטון גם בסביבה רועשת), אזי, בהחלט יש מקרים בהם הטנטון יכול להופיע גם בצורה שתיאר המערער בפני הועדה הרפואית (ראה עדותה בעמ' 5). 18. המומחית אף נתנה דעתה להבדל בין התלונות שהציג המערער בפני הועדה הרפואית לתלונות בפניה, ברם חזרה וענתה כי גם על בסיס תלונות המערער בפני הועדה, לא היה מקום לדחות טענתו כי הוא סובל מטנטון קבוע. 19. לאמור לעיל נוסיף כי יש ממש בטענת ב"כ המערער לפיה ממילא הוכר כבר המערער בגין טנטון אלא שנקבע כי אינו קבוע, שכן המערער הוכר על בסיס תקנה 72(ג)1 כאשר תחת: "תיאור הפגימות" נכתב על ידי ועדה רפואית מיום 29/3/09: "חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע". תקנה 72(ג) 1 קובעת 1% נכות בגין: "ליקוי שמיעה בתחום צלילים גבוהים 3,000 ו-4,000 הרץ ללא טנטון או עם טנטון לא קבוע". נוכח הקביעה: "חבלה אקוסטית ללא רעש קבוע" ברי כי הוכרה החלופה המדברת על "טנטון לא קבוע", שכן לא נכתב: "ללא טנטון" אלא "ללא רעש קבוע". נוכח האמור לעיל, נושא הקביעה האם מדובר בטנטון קבוע אם לאו, משמעותו רק לגובה אחוזי הנכות שיקבעו, וממילא אין הוא מצוי בתחום סמכותינו אלא בתחום סמכותה של הועדה הרפואית. 20. כן ראוי להפנות לתיקו הרפואי של המערער ממנו עולה כי במהלך שנים רבות (גם עובר להגשת התביעה לקצין התגמולים בשנת 2007) התלונן המערער על טנטון קבוע ממנו התרשמו גם הרופאים המטפלים. המערער אף קיבל במהלך כל השנים טיפול תרופתי שנועד להקל על הטנטון, וכן הופנה על ידי הרופאים המטפלים להשתתף בסדנא קוגניטיבית לסובלים מטנטון, כמפורט להלן: 5/10/95: "מזה חצי שנה טנטון מלווה בכאב ראש". 14/10/04: רמב"ם - ד"ר אמיר גורי: "חשוף לרעש, בדיקת שמיעה לא תקינה, מתלונן על צפצופים באוזן ימין קבוע ובאוזן שמאל בתדירות של פעם ברבע שעה למעלה משנה..נמצא ליקוי תחושתי עצבי דו צדדי אופיני לחשיפה לרעש". 27/9/04: רופא אא.ג. ביחידה: "מתלונן על צפצופים..". 20/5/04: "חשוף לרעש בעבודתו, מזה חצי שנה צפצוף באוזן ימין..". 25/5/05: שאלון לנבדק בשמיעה - "צפצופים קבועים בשתי האוזנים". 25/12/05: בדיקה אודיולוגית - "סובל מצפצופים בשתי האוזניים. פרופיל 64 לגבי הצפצופים. חבלה אקוסטית אוזן ימין, ירידה עצבית אוזן שמאל". 5/7/05: מרפאה תעסוקתית - "סובל מירידה בשמיעה בטונים גבוהים ומטנטון קבוע..צפצופים בשתי האוזניים..מומלץ ס.ל. 62623". 23/7/06: ד"ר מרגלית - "ממשיך עם רסיטל מזה 4 חודשים תוך שיפור בטנטון". 8/10/06: בדיקה אודיולוגית - "שומע צפצופים כל יום דו צדדי". 2/7/06: ד"ר גורדון (א.א.ג.): "מזה כשנתיים מתלונן על רעש מטריד בשתי האוזניים..". 8/10/06: בדיקה אודילוגית - "הוא שומע צפצופים כל היום (דו צדדי). 2/10/07: בית חולים בני ציון - "הנבדק סובל מטינטוס מאוד מטריד מעל 5 שנים. קיים ליקוי שמיעה דו צדדי בעיקר בתדרים הגבוהים..ניתן להפנות לסדנאות קוגניטיביות". 20/6/07: ד"ר בן דוד - "הנבדק סובל מטנטון מטריד דו צדדי..לוקח באופן קבוע אלטרולט ללא הטבה משמעותית". 26/4/07: בני ציון - "סובל מטנטון, חוסר שינה, עצבני וחרדה...התחיל טיפול תרופתי". 18/1/07: בני ציון - "תלונות על רעשים. סובל זמן ממושך מטנטוו, כמו כן נמצאה ירידה בשמיעה.. המלצות - השתתפות בסדנא". 21. כן נוסיף כי ועדה רפואית מטעם המשיב קבעה למערער ביום 24/10/06 פרופיל 64, בין היתר בגין סעיף ליקוי 62634 שענינו: "chronic tinunitis". ירידה בשמיעה בתדרי הדיבור: 22. המומחית הבהירה כי אין מקום להסתמך רק על תוצאות הבדיקה האחרונה מיום 12/8/08 אלא גם על יתר הבדיקות (בדיקות משנת 2007, 2006) המדגימות ירידה ממוצעת בשמיעה בתדרי הדיבור שאינה נמוכה מ - 15 דציבלים, ומכאן שבהתאם לתקנה 72 יש לקבוע למערער 1%, ולהכיר בקשר הסיבתי בין החשיפה לרעש (חשיפה עליה אין חולק ושבגינה כבר הוכר המערער בגין ירידה בתדרי השמיעה הגבוהים) לבין הירידה בשמיעה בתדרי הדיבור: "יש פה 8 בדיקות שמיעה אחרות שמראות אחרת, שמראות שהתוצאות שלהם מלמדות שאפשר לפסוק אחוז אחד" - עמ' 7 שר' 1. 23. באשר להבדל בין בדיקת הולכת עצם לבדיקת שמיעה שאינה עוקפת את מנגנון ההולכה, ענתה המומחית כי בעוצמות כאלו כלל לא היה צריך לבצע בדיקת הולכת עצם: "יש לי בדיקות שמיעה מ-2006 ומ-2007. יש פה 2 נגד 1. 2 בדיקות שמיעה שכן מגיע לו אחוזי נכות ובדיקת שמיעה אחת בתדר אחד מבין 3 תדרים שלא מגיע לו. נכון ששתי הבדיקות האחרות לא עשו הולכת עצם. זה בכלל לא מוזר. אף אחד לא עושה בדיקת עצם כשיש 15 דציבלים, רק אם רוצים למצוא משהו מתחת לקרקע" - עמ' 7 שר' 12. וכן: "יש פה 8 בדיקות...שמראות שאפשר לפסוק אחוז אחד. למשל 18/1/07, מפנה לבדיקה מימין: 20,20,35. אף אחד לא ראה לנכון לעשות שם הולכת עצם, כי בעוצמות כאלו לא צריך לעשות בדיקת עצם. רק מי שהוא מטעם ורוצה למצוא איזשהי סטייה שהיא בגדר סטיית התקן" - עמ' 7 שר' 2. 24. בהתייחסה לבדיקה משנת 2008 בה נמצא בתדר אחד מבין 3 (תדרי דיבור) ירידה של 10 דציבלים בלבד (כאשר בשני תדרי הדיבור האחרים נמצאה ירידה בשיעור של 15 דציבלים כפי שדורשת התקנה לצורך קביעת אחוז נכות אחד), ענתה כי יתכן שמדובר בטווח טעות: "...כשיש רק תדר אחד בכל 50 המספרים שישנם, תדר אחד שיש בו הבדל של 10 דציבל - שזה בטווח הטעות - להסתמך על זה זו קטנוניות" - עמ' 6 שר' 25, ומכל מקום נתנה המומחית משקל לבדיקות האחרות שאין חולק כי תוצאתן מקנה 1%. 25. ב"כ המשיב טענה בסיכומיה כי - "ע"פ ההערות הרשומות בתקנה 72 לתקנות הנכים, בדיקת הולכת עצם היא בדיקת חובה לצורך אבחון פגימה שמיעתית". הפכנו והפכנו בתקנות ברם לא מצאנו הערה זו ! ואין לה אף כל אזכור בחוות דעתו של מומחה המשיב כך שיש לדחותה מכל וכל. נציין כי היום הגישה, לבקשתנו, ב"כ המשיב התייחסות לעניין ותקנה הדברים באומרה כי מדובר בחובה מקצועית אך לא בחובה הקבועה בתקנות. אין בידינו לקבל גם טענה זו נוכח ההסבר שספקה המומחית מטעם הועדה כפי שפורט לעיל. 26. לכל האמור עד כה יש להוסיף גם את תוצאות בדיקת ה-BERA שהינה בדיקה אובייקטיבית. בבדיקה זו הודגמה ירידה של 20 דציבלים דו צדדי בתדרי הדיבור - ירידה המקנה 1% נכות. ודוק - גם מומחה המשיב אישר בחוות דעתו השנייה כי תוצאות בדיקת השמיעה מיום 18/12/08 בשילוב עם תוצאות בדיקת ה-BERA (עליה כתב כי הינה בדיקה שאינה תלויה בשיתוף פעולה אמין של הנבדק ומאפשרת לזהות אי אמינות בבדיקת השמיעה) מלמדים על סף שמיעה של 15 דציבל באוזן ימין ו-17 דציבל באוזן שמאל - דהיינו - ירידה המקנה 1% נכות: "אם ננתח את בדיקת השמיעה שבוצעה ב-18/12/08 באותו יום עם בדיקת ה-BERA נמצא לכאורה סף שמיעה ממוצע בתדרי הדיבור כדלקמן: 15 דציבל באוזן ימין ו-17 דציבל באוזן שמאל". 27. לסיכום כל האמור לעיל לא מצאנו כל סיבה לסטות מקביעת המומחית שמונתה בהסכמה מטעם הועדה, ומשיש לקבלה - דין הערעור להתקבל באופן שיקבע קשר סיבתי של גרימה בין הטנטון והירידה בתדרי הדיבור מהם סובל המערער לבין תנאי שירותו. המשיב יישא בשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪+מע"מ, וכן ישיב למערער עלות הכנת חוות הדעת מטעמו וכן את חלקו בשכ"ט המומחית מטעם בית המשפט. צבאנכותמשרד הביטחון