הדיון בפני בית הדין בערעור על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד מצטמצם ל"שאלה משפטית בלבד" (בהתאם להוראות סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, המחיל על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד את הוראות סעיף 213 לחוק זה). לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא ביטוח לאומי ועדת ערר סיעוד: 1. זהו ערעור על החלטת ועדת עררים בענף הסיעוד מיום 18.12.2012, שקבעה כי המערער אינו תלוי במידה רבה בזולת בביצוע פעולות היומיום, וכי אינו זקוק להשגחה. 2. המערער טען כי יש בליקוייו הרפואיים ובמיוחד הקוגניטיביים כדי להצדיק קביעה לפיה הוא אכן זקוק לעזרת הזולת במידה רבה מזו שנקבעה על-ידי הועדה, וכי הוא אף זקוק להשגחה בכל עת. עוד טען המערער כי החלטת הועדה סותרת את המסמך הרפואי של בית החולים רמב"ם מיום 29.10.2012 באשר למצבו הקוגניטיבי. 3. מנגד טען המשיב כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הועדה, שכן ערכה בדיקה ונימקה החלטתה בצורה מפורטת, כך שהתייחסה לכל מבחני התיפקוד וקבעה כי מצבו אינו מחייב השגחה, וזאת תוך התייחסות מנומקת למסמך הרפואי של בית החולים רמב"ם. 4. הדיון בפני בית הדין בערעור על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד מצטמצם ל"שאלה משפטית בלבד" (בהתאם להוראות סעיף 230ב לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, המחיל על החלטת הועדה לעררים בענף הסיעוד את הוראות סעיף 213 לחוק זה). לפיכך מוטל על בית הדין לבחון אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה מחייבת. 5. עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה התכנסה ביום 18.12.2012, הקשיבה ורשמה את תלונות המערער ובנו שהופיעו בפניה. הועדה אף רשמה בפירוט את המסמכים השונים שעמדו בפניה. באשר למצבו הרפואי, ציינה הועדה כי המערער סובל מאלצהיימר ומדימנציה, יתר שומנים בדם ויתר לחץ דם. הועדה ציינה כי ענה לשאלותיה וניהל שיחה קולחת במסגרתה ענה על השאלות ואת סוג העזרה לה הוא נזקק. הועדה התייחסה לאפשרות ביצוע פעולות היומיום השונות לגביהם ציינה, כי המערער עצמאי בתחומי הניידות, ההלבשה, ההפרשות, וכי הוא זקוק לסיוע מועט בתחומי הרחצה, וכן באכילה ושתיה. באשר להשגחה הועדה ציינה כי המערער יודע את כתובתו ואת המקום בו הוא לומד תורה, כי הוא עורך קניות ונכנס ויוצא מביתו באופן חופשי, וכי לא התרשמה כי הוא יוזם פעולות המסכנות את עצמו או את סביבתו, ואף לא דווח על אירועים או תקריות המלמדים על כך. 6. באשר לביצוע פעולות היומיום לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הועדה ובהנמקתה. כאמור, הועדה ערכה וניתחה את אפשרות ביצוען על-ידי המערער ואין סתירה מהותית בין תיאור התלונות לבין מסקנותיה של הועדה בעניין זה, באופן המחייב את התערבותו של בית הדין. טענת בנו של המערער כי הוא נזקק לעידוד על מנת להתחיל את פעולת הרחצה, אין בה כשלעצמה כדי להצביע על טעות משפטית, שכן המונח "פעולות יום יום" יש לפרש כמתייחס לפעולות עצמן ולא לכל העניינים הקשורים אליהן (ראה בנדון עב"ל 50358/97 עזבון ליבוביץ ז"ל - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 11.10.2001, וכן בעב"ל 500336/97 פירון - המוסד לביטוח לאומי, פס"ד מיום 29.10.2001). 7. באשר לצורך בהשגחה - המערער באמצעות ילדיו טוען כאמור שליקוייו בשל מחלת האלצהיימר והדמנציה מהן הוא סובל מכריעים את הכף ולפיכך יש לקבוע כי הוא זקוק להשגחה. הועדה מציינת בסעיף 8 (שעניינו סיכום המצב הרפואי הנוכחי) כי המערער סובל אכן מאלצהיימר ומדמנציה. יחד עם זאת, הועדה קובעת עוד כי שוחחה עם המערער והתרשמה כי הוא עונה לשאלות לעניין ומנהל שיחה קולחת, וכי באשר למסמך סיכום ביקור במחלקת נוירולוגיה קוגניטיבית מבית החולים רמב"ם - "אין התאמה בין המסמך הרפואי של ד"ר גליק מיום 29.10.12 לבין התרשמות הועדה מהקשיש מדבריו ומדברי הבן, הועדה מתרשמת שהקשיש אינו תלוי בזולת בעזרה רבה בפעולות היום יום ולכן דוחה את הערר". בעניין זה מצאתי כי הועדה לא התמודדה באופן מספק עם האישור הרפואי מהמחלקה לנוירולוגיה קוגניטיבית מיום 29.10.2012. ממסמך זה עולה כי במסגרת בדיקתו שם נערכו למערער מבחן זיכרון ובמבחן מנטלי, וצוין כי קיימת החמרה בתפקודי הזיכרון ובתפקודים הניהוליים (פרסברציה, קושי בתכנון ובזיכרון העבודה). עוד קבע ד"ר גליק במסמך זה, הי המערער "מסכן עצמו כשאינו נוטל תרופות ע"פ המינון ובזמנים קצובים". בהתאם לבדיקות אלה קבע המומחה ד"ר גליק כי המערער זקוק "להשגחה צמודה וליווי 24 שעות ביממה בשל מסוכנות עצמית". לא ברור כיצד מהתרשמותה של הועדה, מבלי שלכאורה ערכה לו מבחני זיכרון ומבחן מנטלי כפי שבוצע בבית החולים רמב"ם - ניתן להגיע למסקנות כה שונות, וראוי היה שהועדה תרחיב נימוקיה בעניין זה. 8. לאור האמור - דין הערעור להתקבל. עניינו של המערער יוחזר לועדת הערר לעניין מצב תפקודי בענף הסיעוד. הועדה תשקול מחדש את שאלת היזקקתו של המערער להשגחה, נוכח קביעתה כי הוא סובל מדמנציה ומאלצהיימר, ונוכח תוצאות מבחן הזכרון והמבחן המנטלי שנערך למערער במחלקת נוירולוגיה קוגניטיבית בבית החולים רמב"ם. המערער יהיה רשאי להציג בפני הועדה מסמכים נוספים הנוגעים למצבו הקוגניטיבי. 9. המשיב ישא בהוצאות הערעור בסך 2,500 ₪, שישולמו לידי המערער תוך 30 ימים. 10. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. סיעודביטוח לאומיעררועדת ערר