קראו דוגמא מהפסיקה בנושא בוררות רפואת שיניים: לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה דין. התובעת פנתה לבוררות בפני בית דין חברים של ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל לאור חוסר שביעות רצונה מטיפול שיניים שבוצע ע"י הנתבע , רופא שיניים במקצועו. בחלקו האחרון של פסק הבוררות מיום 3.8.12 הובא לידיעת הצדדים כי זכותם לערער על הפסק בפני בית דין חברים ארצי, תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין. אין מחלוקת כי לא הוגש ערעור על פסק הבוררים ולא הוגשה בקשה לבית המשפט לאשרו או לבטלו . 4. פסק הבוררים, אשר ניתן לאחר ששלושה רופאי שיניים מומחים בדקו את התובעת, קבע חד משמעית כי אין כל כשל בתכנון התותבת הישנה העליונה שהותקנה בפי התובעת לפני עשר שנים . באשר לתותבת התחתונה נקבע כי מדובר בתותבת שבורה שלא ניתן להשתמש בה , כאשר הנתבע הכין תותבת חדשה אך התובעת לא הגיעה לקבלה . לסיכום נקבע כי הנתבע אינו אחראי לאי שביעות רצונה של התובעת מהטיפול שקיבלה . 5. התובעת טוענת שאולצה לשוב להמשך טיפול אצל הנתבע בעקבות פסק הבוררות . מנגד הנתבע טוען שהתובעת שבה להמשך טיפול מרצונה. 6. התובעת טוענת שבעקבות פסק הדין, נאלצה לשוב להמשך הטיפול אצל הנתבע, אך הוא דחה את הטיפול בתובעת בחודש ימים נוכח צום הרמדאן, וזאת על אף מצבה הרפואי של הנתבעת וכאביה שלא סבלו כל דיחוי . 7. התובעת טוענת כי הן לאור תוצאות טיפולו של הנתבע, והתנהלותו מול התובעת גם לאחר מתן פסק הבוררות , והן לאור פסק הבוררות , פנתה התובעת ביום 4.9.12 להמשך הטיפול אצל רופאת שיניים אחרת, ד"ר קורצקי. 8. ד"ר קורצקי, בדקה את התובעת וקבעה כי כי היה כשל טיפולי. בעקבות כך, ד"ר קורצקי ביצעה בנתבעת מספר טיפולים. 9. לאור האמור לעיל, פנתה הנתבעת בתאריך 13.8.13 למשרד הבריאות בכתב בצירוף מלוא התיעוד הרפואי וצילומי רנטגן לצורך התדיינות נוספת ובחינת טענותיה אל מול טענות הנתבע. 10. רופא השיניים המחוזי מטעם משרד הבריאות , ד"ר משה גורדון, בדק את הנתבעת, בחן את טענות הנתבע ונתן חוות דעת מפורטת בעניין בתאריך 20.2.13. הרופא המחוזי קבע כי נפל פגם בהתנהלות הנתבע . 11. בעקבות עמדת הרופא המחוזי פנה הנתבע לתובעת והציע להחזיר לה תשלום בסך של 2000 ₪ , מחיר התותבת בלסת התחתונה ( נספח ד' לתגובת התובעת לבקשה לדחיית התביעה על הסף ) . 12. התובעת דחתה את הצעת הנתבע ודרשה פיצוי גבוה יותר . משלא קיבלה את הפיצוי אותו דרשה הגישה התובעת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות. 13. התיק הועבר לבית משפט השלום ואז הוגשה בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף. טענות הנתבע 14. הנתבע טוען שהליך הבוררות אשר התקיים בין הצדדים הינו הליך בוררות לכל דבר ועניין. 15. הנתבע טוען, שהליך הבוררות שהתקיים הוא ביוזמת התובעת ובהתאם לפנייתה . נטען כי מדובר בהליך לו הסכימה התובעת, שילמה בעבורו, ואשר התקיים כדין, תוך חתימת הצדדים על הסכם הבוררות. 16. הנתבע מדגיש כי הצדדים התחייבו בחתימת ידם לציית לכל החלטה, צו, או פסק דין. 17. לא זו אף זו, עם סיום הליך הבוררות, הובא לידיעת הצדדים כי זכותם לערער על הפסק בפני בית דין חברים ארצי, תוך 15 יום מיום מתן פסק הדין. 18. התובעת, בחרה , מסיבותיה שלה , שלא לנצל את זכותה להגיש ערעור. 19. הנתבע טוען, שפסק בורר ניתן לביטול אך ורק בהתאם לעילות המנויות בחוק הבוררות והתובעת לא פעלה לביטולו. 20. פסק הבוררות שניתן בהמשך לבוררות שהתקיימה בין הצדדים, תקף שריר וקיים, ומשלא פעלה התובעת נגד פסק הבוררות באחת מהדרכים המוקנות לה כדין, הרי שמנועה הייתה התובעת לנקוט בדרך בה פעלה בהגישה תביעה לבית המשפט. 21. משביקשה התובעת לקיים הליך בוררות, ומשהסכימו הצדדים לקיום ההליך אשר בסופו ניתן פסק הבוררות, הרי שבכך נוצר מעשה בית דין. על פי עקרון סופיות הדיון מנועה התובעת לפנות לערכאות לאחר שניתן פסק הבוררות בעניינה. 22. בית המשפט נדרש לא אחת לבחינת מעמד הליך הבוררות בכלל, וזה המתקיים בפני ההסתדרות לרפואת שיניים בפרט, ובמקרים אלה נקבע יהיו אשר יהיו נסיבותיה ושיקוליה של התובעת, עדיין אין בכך כדי לשנות את מעמדו המשפטי של פסק הבוררות, שניתן בהליך הבוררות, אשר היא עצמה יזמה, עם פנייתה להסתדרות לרפואת שיניים. בש"א 2140/02 (שלום נתניה) ד"ר שוולב יוליאן נ' פורטונה מזרחי , ניתן ביום 10.6.02. בש"א ( שלוםתל-אביב) ד"ר מושייב איל נ' ניידיץ רבקה , ניתן ביום 21.7.04. טענות התובעת 23. התובעת טוענת, כי אין חולק כי פסק הדין עליו מתבססת בקשתו של הנתבע, ניתן בפני בית דין חברים- ההסתדרות לרפואת שיניים בישראל. הליך זה היה הליך פנימי למשמעת, שלא נועד על מנת לבחון זכויות מהותיות בכפוף לדין המהותי, כפי שעולה במפורש מההסכם שמתיימר להיות הסכם בוררות. 24. התובעת טוענת כי מיצוי ההליך הפנימי הכרחי כחלק מן המערכת החלופית הקבועה בתקנון הארגון. רק עם מיצוי ההליכים הפנימיים ניתן להיזקק לערכאות השיפוט הכלליות. ע"ע 1586.04 ארגון המורים בבתי הספר העל יסודיים, בסמינרים ובמכללות נ' זסלנסקי פד"ע מ' 557 (2005). 25. התובעת טוענת, שבנסיבות אלה, אין להכשיר את קביעתו של בית דין בדבר קיומו של השתק השיפוטי. אם כי, הליך המשמעת ודיון בבית דין חברים שהוקם מכוח התקנון של ההסתדרות לרפואת שיניים שהינה הזרוע הבודקת טענות של ההסתדרות הרפואית הרשות השופטת, ומכאן שאין היא גוברת על סמכותו של בית המשפט. קל וחומר כאשר עסקינן בפסק דין ע"י בית דין חברים שלא אושר בפועל בבית המשפט עד עצם יום זה, בהתאם לסעיף 23 לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1986. 26. בהקשר זה מודגש כי הפסיקה הכירה כבר בכך שזכות אישור פסק הבוררות אינה קיימת לנצח והיא כפופה לכללי השיהוי כאמור ברע"א 9060/04 טפת נבו נ' אליעזר כאשי , פסק דין מיום 10.1.08. (להלן: "ענין טפת" ). 27. ביחס לבקשת האישור, קבע בית המשפט כי אמנם חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 אינו קובע מועד להגשת פסק בוררות לאישור בית המשפט, אולם, שיהוי יכול לחסום גם בקשה לאישור פסק בורר, כשהאישור מתבקש כ-7 שנים לאחר מתן הפסק על גלגוליו השונים. דיון והכרעה 28. בתיק זה ניתן ביום 3.8.2013 פסק בוררות במסגרת הליך בוררות אשר התקיים בין הצדדים. ההליך התקיים בהמשך לבקשת התובעת, אשר פנתה ביום 19.3.2012 להסתדרות רופאי השיניים במחוז חיפה וביקשה כי ידונו בטענותיה כלפי הנתבע. משלא פנה מי מהצדדים לערכאת הערעור הפך פסק הבוררות לפסק בוררות סופי . 29. חוק הבוררות אינו קובע מועד מחייב להגשת פסק בוררות לאישור . לפיכך, בקשה לאישור פסק בוררות אינה מוגבלת בזמן והיא אף אינה מהווה תביעה שיש להחיל לגביה את תקופת ההתיישנות הרגילה. יחד עם זאת, זכותו הדיונית של זוכה בהליך בוררות אינה עומדת לו לנצח, ונקבע כי בקשה לאישור פסק בוררות כפופה לכללי השיהוי. ( ענין טפת ). 30. השופט דנציגר קבע בענין טפת כי פסק בוררות ניתן לבטל אך ורק באחת מעשר העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אשר אף אותן יש לפרש באופן מצמצם ודווקני. לפיכך, גם במקום בו מגיע ביהמ"ש לכלל מסקנה כי התקיימו יסודותיה של טענת השיהוי וכי אין מקום להיעתר לבקשה לאישור פסק הבוררות, אין משמעות הדבר כי פסק הבוררות מבוטל. 31. בענין טפת חזר בית המשפט העליון וקבע כי מוסד הבוררות הוקם על- מנת להקל על העומס הגדול הרובץ על בתי-המשפט והוא מעודד מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לכותלי בית-המשפט. מוסד הבוררות מהווה הליך יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים ומחלוקות של בעלי- דין. במסגרת הליך הבוררות, יכולים המתדיינים להחליט אודות הסמכויות שברצונם להקנות לבורר וכן מה יהיה אופי הבירור, כמו למשל העדר כבילות לדין המהותי, לסדרי הדין ולכללי הראיות. 32. עם זאת, על הליך הבוררות קיים פיקוח שיפוטי, המתווה בחוק הבוררות, אותו יש לעשות באופן צר ומצומצם בלבד לתקינותו של ההליך. 33. משביקשה התובעת לקיים הליך בוררות, ומשהסכימו הצדדים לקיום ההליך אשר בסופו ניתן פסק הבוררות, הרי שבכך נוצר מעשה בית דין. מאחורי כלל מעשה-בית-דין, עומד הרעיון של סופיות הדיון, המיועד לשים קץ לדיונים משפטיים ולמנוע הטרדתו של בעל-דין יריב על-ידי התדיינות חוזרת בעניין שלגביו נפסק. 34. פסק דין תקף וסופי, שניתן לגופו של עניין, מעניק לנתבע חסינות מפני תביעה נוספת של התובע בגין אותה עילת תביעה שהיותה יסוד להתדיינות נושא פסק- הדין. בין שזכה התובע בפסק-דין ובין שנדחתה תביעתו, שם פסק-הדין קץ להתדיינות בעלי- הדין בגין אותה עילה. 35. אכן מקרה זו הוא ייחודי במובן זה שנראה כי שני הצדדים לפסק הבוררות הסכימו לקיומה של בחינה מחדש של מסקנות הבוררים בפני רופא השיניים המחוזי . כאמור לעיל , הרופא המחוזי הגיע למסקנות שונות ממסקנות הבוררים ובהתאם יזם תוצאה אופרטיבית שונה לה הסכים הנתבע . עם זאת , אין בכך כדי להוביל למסקנה לפיה הרופא המחוזי ביטל את פסק הבוררות . כל עוד פסק הבוררות לא בוטל בדרך שנקבעה לכך שבדין , יש לשמור על כוחו המחייב ולמנוע תקיפת תוצאת הפסק בדרך של הגשת תביעה נפרדת של התובעת לבית המשפט . 36. אין מקום לייחס משקל רב לכך שהנתבע לא פעל להגשת פסק הבוררים לאישור בבית המשפט שכן התובעת פנתה לבית המשפט בחודש אפריל 2013 , כשמונה חודשים בלבד לאחר שקיבלה את פסק הדין . 37. קבלת טענת התובעת לקיומן של ראיות חדשות תשמוט את הקרקע תחת העקרון של גמר המלאכה וסופיות הדיון . התובעת ידעה מראש כי הדרך היחידה לתקוף את תוצאת פסק הבוררות היא ע"י פנייה לערכאת הערעור הפנימית . כיום , בהיותה מיוצגת , התובעת יודעת כי ישנה דרך נוספת בדמות הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות . דא עקא , המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות הינו 45 יום ממועד קבלת הפסק כאמור בס' 27 לחוק הבוררות , כאשר בית המשפט רשאי להאריך תקופה זו מטעמים מיוחדים שיירשמו . במקרה דנן , התקופה להגשת בקשה לביטול הפסק חלפה זה מכבר . אין כל הצדקה ליצור עבור התובעת מסלול עוקף למסלול הקבוע בחוק הבוררות בדמות הגשת תביעה באותו ענין לבית המשפט . 38. לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין. בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה , בו הנתבע הסכים לשלם פיצוי לתובעת לאחר פסק הבוררות ובניגוד לתוכן הפסק , מצאתי לנכון שלא לעשות צו להוצאות לחובת התובעת במסגרת פסק הדין . על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 יום ממועד קבלתו. יישוב סכסוכיםשינייםבוררותרופאי שיניים