קראו דוגמא מהפסיקה בנושא בדיקת שכרות לחולה משתמש במשאף: האישום הנאשם הועמד לדין בגין נהיגה בשכרות - עבירה על סעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 ותקנה 169 ב' לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה או התקנות בהתאם). בדוגמא של אויר נשוף נמצא ריכוז אלכוהול של 795 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף. טענות ההגנה הנאשם כפר בעובדות המיוחסות לו. הסנגור טען את הטענות הבאות: מכשיר הינשוף לא היה תקין, לא במועד הבדיקה התקופתית ולא במועד בדיקת הנאשם, לא נעשתה למכשיר בדיקת כיול יומית, הוא הופעל בטרם התחמם וחל בלבול בזמנים הרשומים בדוחות השונים שמילאו השוטרים. לענין התוצאה שנמדדה - 795 מ"ג - טען הסנגור כי בגופו של הנאשם (חולה במחלת ריאות COPD) היה אלכוהול מסוג אתנול, המצוי במכשיר האינהלציה שהשתמש בו הנאשם בטרם יצא מביתו 4 שעות קודם לנהיגה, וכן בתכשיר ה"וונטולין" שבמשאף, ממנו שאף הנאשם בטרם יצא מבית הקפה, שם שתה בקבוק בירה אחד עם חבריו. לטענת הסנגור מכשיר הינשוף נתן "קריאה שאיננה משקפת שכרות אלא שקלול תכשירים ושתייה" (עמ' 24 ש' 6). לענין אופי נהיגתו של הנאשם ככזו המלמדת על נהיגה תחת השפעת אלכוהול או על חוסר שליטה ברכב בניגוד לתקנה 26 לתקנות התעבורה - הנאשם טען בפני השוטר :"נהגתי בסדר גמור, בקבוק אחד, הרגשתי סבבה" (ת/2 תחקור חשוד סע' 9) ואילו בפני העיד כי לא הרגיש טוב "אמרתי לשוטר שיש לי כאב ראש ובקושי עמדתי על הרגליים" כשעומת מול הסתירות בדבריו השיב שאינו זוכר שאמר לשוטר "הרגשתי סבבה". בסיכומיו הודה הסנגור כי על הנאשם היה "לשקול דרך תחבורתית אחרת"... לחילופין היה ובית המשפט לא יזכה את הנאשם, אזי ההרשעה תהיה בנהיגה תחת השפעה ולא בנהיגה בשכרות" "לשאלת בית המשפט אני מסכים כי עבירת הנהיגה תחת השפעת אלכוהול יכולה להתבצע גם כאשר הנאשם רק לקח וונטולין ולא שתה כלל שכן כאמור בוונטולין נמצא חומר אלכוהולי, אולם ספק אם הנאשם ידע זאת" " (עמ' 24 ש' 9-16) ב"כ המאשימה טענה כי יש להרשיע הנאשם, עפ"י ראיות המאשימה, אין להאמין לעדותו כי נטל תכשיר או תרופה כלשהי ומכל מקום טענה לענין השפעת הוונטולין על בדיקת מכשיר הינשוף או התוצאה, היא טענת הגנה שיש להוכיחה בחוות דעת מומחה וזאת לא נעשה. אדון עתה בראיות שהוצגו בפני לאור טענות הצדדים. בקצרה אומר כי דחיתי אחת לאחת את טענות הסנגור ומצאתי כי יש להרשיע את הנאשם בנהיגה בשכרות וזאת משום שהתנהגותו של הנאשם לימדה על נהיגה בשכרות, מכשיר הינשוף היה תקין, הבדיקה התקופתית ובדיקת הנאשם היתה תקינה ולענין מקורו של האלכוהול בגופו של הנאשם, הרי שאין החוק מבדיל בין אלכוהול שהגיע משתייה לבין כזה שהגיע מתכשיר ועל כן, גם אם הייתי מאמינה לנאשם (ואני לא) כי השתמש בתכשירים בהם מצוי אתנול, אין בכך כדי לשלול הקביעה כי בנשיפתו נמצא ריכוז של 795 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף. ראיות המאשימה לענין תקינותו של המכשיר בפני העיד טכנאי המעבדה רס"מ ערן דקל אשר הגיש תעודת עובד ציבור (ת/11) ולה נלוו טופס הבדיקה התקופתית, כרטיס המכשיר ותעודות הבלון במעבדה וביחידה. חקירתו לא הניבה כל ספק ולו הקל ביותר שהמכשיר היה תקין. טכנאי המעבדה העיד כי לוקח למכשיר "כ-15 דקות להתחמם, פחות או יותר" אין מצב ביניים "או שהמכשיר מתחמם או שלא" כשהמכשיר לא מתחמם כתוב על צג המכשיר 'לא מוכן' ואין אפשרות לעבוד איתו...כל עוד המכשיר לא עובד שום חיישן לא בפעולה" (פרוטוקול עמ' 16 ש' 5-10). מכאן שהטענה, כי המכשיר לא התחמם משום שחלפו פחות מ-15 ד', אינה מתקבלת לא רק בשל עדותו המקצועית של טכנאי המעבדה, אלא גם משום שפעילותו של המכשיר בטרם נבדק הנאשם מלמדת על תקינותו, בדיקת כיול בוצעה בתחילת משמרת בשעה 04:42, בדיקת נשיפה עצמית של מפעיל הינשוף שיצאה תקינה אף היא בוצעה בשעה 04:46 ומכאן שאין ספק שהמכשיר היה תקין גם בשעה 04:54 בעת שנבדק הנאשם וגם בשעה 06:06 בעת שביצע מפעיל הינשוף בדיקה עצמית בסיום המשמרת (ראה פלטי ינשוף ת6-ת/8). הטענה של הסנגור כי היה בלבול עם חשודים אחרים נטענה בעלמא, הנאשם היה החשוד הראשון שנבדק על ידי מפעיל הינשוף גדעון אקוע אשר הוזעק לתחנת המשטרה בעקבות עיכובו של הנאשם, זאת ניתן ללמוד מסמיכות הזמנים בין הבדיקות המקדימות לבדיקת הנאשם ומעדותו של השוטר אפללו. ולגבי חשוד נוסף שנבדק אחרי הנאשם - הנאשם לא העיד כדבר הזה וממילא חתם על פלט בדיקת הינשוף שבוצעה לו, ועל כן טענת סרק היא. גם לגבי התאריך והשעה שרשם השוטר אפללו בהזמנה לדין ותיקן על גביו בחתימתו ניתן הסבר הגיוני (התבלבל עם רישום מועד הדיון בבימ"ש) מכל מקום, התאריכים הממוחשבים (במחשב בניידת בה הודפס דו"ח הפעולה -ת/1 - ובמכשיר הינשוף), העדר כל עדות סותרת מצד הנאשם בענין זה ואישורו כי לא אכל, לא שתה ולא השתמש במשאף מרגע שעוכב, לא מטילים כל ספק לגבי חלוף 15 דקות לפחות מרגע העיכוב ועד שנבדק, ראה גם עדותו של השוטר אפללו לענין קשר העין הרציף והיות הנאשם במשמורתו עד שהועבר למפעיל הינשוף. עדות הנאשם אינה מהימנה עדותו של הנאשם לא עשתה עלי רושם מהימן וניכר בה כי הייתה כבושה. בתחילה הרחיק מעצמו האשמה ומסר לשוטר אפללו (ת/2) כי שתה בקבוק בירה אחת, הרגיש "סבבה" ונהג "בסדר גמור", ולשאלה אם נטל תרופות השיב בשלילה פעמיים. אולם בעדותו לפני טען שהוא לוקח תרופות "באופן עצמאי לפי איך שאני מרגיש בצורך שלי"..."אני כל יום צריך שתי שאיפות מהחומר הזה...כמו כן אני לוקח מי מלח ואיפובן שמוסיף למכשיר האינהלציה" (פר' עמ' 16 ש' 28-31) וכי באותו היום לא הרגיש טוב "היה לי כאב ראש תופת". משעומת מול הסתירה טען כי התכוון לתרופות בכדורים וזה לא היה כדור, הסנגור כינה זאת "תכשיר". תרופה היא תכשיר רפואי, ותכשיר הוא "מוצר כימי שיוצר במעבדה" (מילון אבן שושן) מכאן שוונטולין היא תרופה לכל דבר וענין, ולכן תשובת הנאשם כי אמר שאינו לוקח תרופות משום שהתכוון לכדורים והוא משתמש בנוזל ובאבקה, שהם "תכשירים" בלשון הסנגור, היא התחכמות שנולדה מאוחר לאירוע בסיועו של הסנגור המלומד. יצוין כי לפי סיכום מידע רפואי שהגיש הנאשם (נ/1) הוא לוקח באופן קבוע פעם ביום RAMIPRIL 2.5 mg בצורה של "טבליות". יתכן שהנאשם הפסיק לקחת גם תרופה זו ויתכן שהיה במצב שכרות כבד שלא אפשר לו לענות בבהירות על כל השאלות, ומכאן שגם תשובתו לענין שתיית בקבוק בירה אחת בלבד, יש לייחס משמעות "בערבון מוגבל". לו לפחות היה מביא מי מחבריו שיעיד על כמות השתיה ששתה, או על כך שהנאשם הרגיש לא טוב (מי שסובל מכאבי ראש תופת, מן הסתם ישתף את חבריו בהרגשתו), היה הדבר מעניק נופך מהימנות לדבריו, אולם כאמור, איש מלבדו לא העיד ויש בכך כדי לפעול לרעתו. האם יש חשיבות למקור האלכוהול בגופו של הנאשם? הנאשם הציג תעודות רפואיות לענין מחלת הריאות ממנה סובל, אולם אין באלו ראיה לכך שאכן ביצע אינהלציה ולקח משאף לפני נהיגתו. גם אם אניח ולו לצורך הדיון התיאורטי, כי אכן הנאשם השתמש בתכשיר ונטולין ובו חומר אלכוהולי מסוג אתנול, עדיין נשאלת השאלה, האם יש בכך כדי לפטור אותו מעבירת הנהיגה בשכרות. לענין השימוש במשאף עם צאתו מבית הקפה, הרי שחלפו מאז ועד בדיקתו למעלה מ-35 דקות. על פי הוראות יצרן המכשיר הגרמני, כפי שהובאו בפרשת עוזרי והמלצת בית המשפט בהתאם, יש לאסור שימוש במשאף 15 דקות לפני הבדיקה ותו לא. (תת"ע (ים) 11893/07 עמ' 84-85 ו-102-103). לענין השימוש במכשיר האינהלציה בביתו - 4 שעות קודם לבדיקתו במכשיר הינשוף - כל ריכוז גבוה ככל שיהיה במכשיר זה - ולא הוכח דבר בענין זה על ידי ההגנה - סביר שהתפוגג ונעלם ובוודאי שלא תרם 545 מ"ג (ההפרש מ-240 מ"ג ועד לתוצאה שנמדדה). אדגיש כי אין להסברי בסעיף זה כל השפעה על הרשעתו של הנאשם, באשר ממילא החוק אינו מבחין בין מקורות האלכוהול שהגיעו לקיבתו של הנאשם ובאו לידי ביטוי בנשיפתו. סעיף 169 א' לתקנות התעבורה מגדיר "אלכוהול" - כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול" סעיף 169 ב'(א) קובע "לא ינהג אדם רכב בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור" מיותר לציין כי לעבירה זו לא צריכה להתלוות כוונה או ידיעה, כמו מרבית העבירות בתעבורה, ועל כן מה לי אם ידע הנאשם איזה חומר מצוי בתכשירים או בתרופות שהוא לוקח אם לאו, ומה לי אם מקור האלכוהול הוא בבקבוק בירה, בקבוק וודקה, אלכוהול לחיטוי, או תכשירים אחרים בהם מצוי אלכוהול. ולכן, גם אם הייתה מוצגת חוות דעת רפואית לענין ריכוז האלכוהול שמצוי בתכשיר שהשתמש הנאשם, והשפעתו, לא היה בכך כדי להועיל לנאשם לענין הרשעתו. אשר על כן אני קובעת כי הנאשם נהג בהיותו שיכור, כשבנשיפתו נמדד ריכוז אלכוהול גבוה של 795 מ"ג אלכוהול לליטר אויר נשוף. אופי נהיגתו של הנאשם השוטר אפללו העיד כי הבחין בנסיעה "בזיגזג" של הנאשם ובכך שלא עצר לפני תמרור עצור, עפ"י התרשמותו מהנאשם היתה שהוא תחת השפעת אלכוהול כבדה, דיבורו היה "איטי, לא לענין ומגמגם"..."הסריח מאלכוהול והתנדנד לא הצליח לעמוד" (ת/1 דו"ח פעולה), הליכתו על הקו היתה "בדיחה, לא היה מצב שיעשה את תשעת הצעדים וכך גם לגבי הבאת אצבע לאף, הוא פשוט לא עמד".(פרוטוקול עמ' 4 ש' 24 - עמ' 5 ש' 7). עדותו של השוטר אפללו מהימנה עלי, נתמכה במסמך שערך בסמוך לאירוע ובניגוד לטענת הסנגור, לא ניכר כל רצון להגזים או להעליל על הנאשם דברים שלא היו, מה עוד, שכאמור לעיל, בסיום הסיכומים, הודה הסנגור כי מצבו של הנאשם לא התאים לנהיגה ברכב, משמע, היו ראיות למכביר כי הנאשם לא היה "סבבה" כלל וכלל. אשר על כן אני קובעת כי גם בלעדי בדיקת מכשיר הינשוף, הובאו בפני ראיות מספיקות לשכרותו הכבדה של הנאשם, על פי מראהו, התנהגותו, חוסר יציבתו, ריח אלכוהול כבד ונהיגה בזיגזג, תוך אי ציות לתמרור עצור. עדותו של השוטר אפללו לגבי רכב נוסף שנסע אחרי הנאשם וצפר לו מלמדת על כך שנהיגתו הלא זהירה של הנאשם היתה בולטת והובחנה גם על ידי נהג רכב נוסף. לסיכום לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי המאשימה הוכיחה מעל לספק סביר את שכרותו של הנאשם בעת נהיגתו ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, שהיא נהיגה בשכרות בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה יחד עם תקנה 169 ב' לתקנות התעבורה. משפט תעבורהרפואהשכרותבדיקת שכרות (אלכוהול)