קראו דוגמא מהפסיקה בנושא בדיקה קלינית בועדה רפואית: 1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 17.3.13 אשר קיבלה את ערר המשיב וקבעה שלא חלה החמרה במצבו של המערער בעקבות תאונה מיום 25.3.04 בה נפגע, ואשר הוכרה כתאונת עבודה. 2. ביום 26.6.13, התקיים דיון בפני כב' הרשם קאסם, במסגרתו הצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה, משכך התיק הועבר אליי למתן פסק דין. 3. רקע: כתוצאה מתאונת עבודה מיום 25.3.04, המערער נפגע בעיקר בגב תחתון ובעמוד שדרה צווארי ונקבעו לו 0% נכות. מאחר וטען כי חלה החמרה במצבו הרפואי, במיוחד בתנועות עמוד שדרה צווארי, הגיש המערער את הבקשה להיבדק מחדש בשל החמרת מצב. ועדה מדרג ראשון קבעה למערער 10% נכות צמיתה החל מיום 24.4.12. כנגד קביעה זו הגיש המשיב ערר לוועדה לעררים. הוועדה לעררים דנה בעניינו של המערער וקבעה כי לא חלה החמרה במצבו ובכך ביטלה את החלטת הוועדה מדרג ראשון. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המערער: א. הבדיקה אותה ביצעה הוועדה לעררים אינה מקצועית. הוועדה לא ביצעה למערער בדיקה קלינית והסתפקה בתיאור אופן ישיבתו של המערער על ספת הבדיקה. ב. הוועדה ציינה כי המערער הפגין הגבלה בתנועות הצוואר, והדגישה כי במהלך הראיון בפניה ובעת שפשט את בגדיו, נצפו תנועות סיבוב של 80 מעלות לכל צד, מבלי שערכה למערער בדיקה קלינית. ג. הוועדה לא דנה במכלול הממצאים שעמדו בפניה, לרבות צילומים שנעשו למערער. הוועדה לא פירטה את הבדיקה הנוירולוגית שבוצעה על ידה, והתעלמה מהתלונות בנוגע לכאבים ולהקרנת הכאבים לידיים ולרגליים. ד. המערער סובל מפגיעה שורשית קשה, אך הוועדה לא התייחסה לתלונה זו. ה. הוועדה לא ערכה השוואה בין מצבו של המערער ביום הבדיקה, לבין מצבו כפי שהשתקף בוועדה הקודמת. ו. הוועדה חרגה מסמכותה, עת התעלמה מהודעת הערר שהגיש המשיב אשר לא ערער על הבדיקה הקלינית, אלא אך ורק על קביעת הוועדה מדרג ראשון לעניין ההחמרה שהביאה להגבלה בצוואר. משכך, לא היה מקום לדון בשאלת שיעור הנכות. 5. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. הוועדה לא הייתה מחויבת להזהיר את המערער בעת שקבעה כי הוא הפגין הגבלה בתנועות הצוואר. ב. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית מקיפה תוך שהתייחסה לממצאים שהועלו בפניה, לרבות עת פשט המערער את בגדיו. ג. שעה שמבוטח מתלונן על הגבלה בעמוד שדרה, אין הוועדה עומדת במחוגה וסרגל ובודקת את מעלות התנועה, אלא היא בוחנת את התנועות אותם מבצע המבוטח בפניה. ד. הוועדה ציינה כי המערער מצליח לעלות, ללא עזרה, על ספת הבדיקה, יושב על הספה כשגבו ישר, פניו לפנים. ה. הוועדה התייחסה לחוות הדעת מטעם המערער, על אף שלא כללה התייחסות לטווחי התנועה ומשכך יש לדחות את הערר. ו. תקנה 30 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות) מקנה לוועדה סמכות לאשר, לבטל, או לשנות החלטה של וועדה בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא. מכיוון שהטענה שעלתה בערר של המשיב הינה כנגד הקשר הסיבתי שבין התאונה לבין הנזק הלכאורי שנגרם למערער, היה נכון שהוועדה תבדוק את שיעור הנכות ולאחר מכן תקבע את הקשר הסיבתי, כפי שעשתה ומשכך לא נפלה טעות כלשהי בהחלטת הוועדה. 6. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. מעיון בערר המשיב מיום 16.11.12, על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, עולה כי נטען שהוועדה טעתה בהחלטתה עת קבעה כי חלה החמרה במצבו של המערער בעקבות התאונה. במסגרת הערר, טען המשיב כי הוועדה קבעה את דרגת הנכות מבלי שעיינה בתיקו הרפואי של המערער, וללא נימוק אודות שאלת הקשר הסיבתי עם התאונה. המשיב הוסיף, כי לדידו, מדובר בחבלה חד פעמית בגב מותני וצווארי, ללא כל תזוזה, מתאונה דרכים מיום 25.3.04 ותהה כיצד ניתן לקבוע כי תאונה זו הביאה להחמרת מצב. המשיב הדגיש עוד כי לא היה מקום לדון בשאלת ההחמרה כלל, מבלי לעיין בתיק הרפואי של המערער מאז התאונה, ולהתייחס לכך שההגבלה המתוארת בממצאים אינה תואמת את מסקנות הוועדה. לפיכך, ביקש המשיב במסגרת הערר כי הוועדה תדון אם אכן קיימת החמרה במצב, ואם ההחמרה קשורה לתאונה הנדונה וזאת לאחר שתעיין בתיקו הרפואי של המערער. ב. עינינו הרואות כי בניגוד לנטען ע"י המערער, הוועדה נתבקשה במסגרת ערר המשיב לדון באם אכן קיימת החמרה במצבו של המערער. הערר של המשיב לא היה מצומצם אך ורק לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי. לפיכך, דין טענת המערער בהקשר זה, להידחות. ג. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי בפני הוועדה עמדו תוצאות בדיקת EMG, CT, ו-M.R.I ממועדים שונים. הוועדה התייחסה בהרחבה לצילומים אלה. בסעיף 21 לפרוטוקול, ציינה הוועדה כי: " מתהלך ללא צליעה, עמידה על קצות האצבעות ועל העקבים תקינה... אין הגבלה בתנועות גב תחתון, בכפיפה לפנים, מגיע עם קצות האצבעות עד גובה שליש לרוחק של השוקיים. עולה על ספת הבדיקה בכוחות עצמו, יושב בספת הבדיקה ללא קושי כשרגליו ישרות וגבו מוטה לפנים. רגישות.... בניקוש חוליות עמוד שדרה לכל אורכו..." בהמשך, הוועדה התייחסה להגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי וציינה כי בעת הסחת דעתו של המערער, במהלך הריאיון המקדים ובעת שפשט בגדיו, נצפו תנועות סיבוביות של 80 מעלות לכל צד, כיפוף מגיע לבית החזה ותנועות ישורת מלאה. הוועדה הוסיפה ובדקה את המערער מבחינה נוירולוגית וסיכמה את ממצאיה בהתאם. ד. לאחר שהוועדה כאמור בדקה את המערער, סיכמה את ממצאיה וציינה כי לא נמצאו הגבלות בתנועות עמוד שדרה צווארי או מותני, והבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה. צוין עוד כי ממצאי ההדמיה שצוטטו בוועדות קודמות, כמו MRI, עמ"ש צווארי מ-14.5.07, בכל הקשור לממצאים שנראים בגובה 4C, C5 וליתר החוליות כפי שפירטה זאת הוועדה, מצביעים לכאורה על קיומה של החמרה בהשוואה לבדיקות קודמות. יחד עם זאת, אין הדברים באים לידי ביטוי קליני בבדיקה, כנ"ל לגבי בדיקת ה-CT של עמוד שדרה מותני כאשר גם הם אינם באים לידי ביטוי קליני. משכך ולאחר שעיינה הוועדה בחוות הדעת של ד"ר עאווני יוסף, לא מצאה הגבלות בתנועות, הן של עמוד שדרה צווארי והן של עמוד שדרה מותני, ולכן החליטה לקבל את ערר המשיב וקבעה שאין כל החמרה במצבו, מבלי שבחנה את שאלת הקשר הסיבתי. ה. מעיון בהחלטת הוועדה, עולה כי ערכה למערער בדיקה קלינית וחלק ממצאי בדיקתה התבססו על תנועות אותן ביצע המערער בפניה. לא מצאתי מקום להתערב בממצאי הוועדה, אשר קבעה על סמך תנועותיו של המערער בפניה כאמור כי אין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני וצווארי. יתרה מזו, בית הדין אינו מתערב באופן הבדיקה, משמדובר בשיקול דעת רפואי גרידא. החלטת הוועדה מבוססת, בין השאר, על בדיקות וצילומים, משכך דין טענות המערער בהקשר זה להידחות. ו. בניגוד לנטען ע"י המערער, נערכה לו בדיקה נוירולוגית כפי שהדבר צוין בסעיף 21 לפרוטוקול. הוועדה רשאית להתבסס בממצאיה על תנועות אותן מבצע המערער בעת שהוא מתפשט ובעת שהוא עולה בכוחות עצמו אל מיטת הבדיקה. ז. טענת המערער שלפיה הוועדה הייתה מחויבת להשוות את ממצאיה לאלה של הוועדה הקודמת, עת היא דנה בהחמרת מצב, איננה רלוונטית במקרה דנן. הוועדה הנוכחית כמו גם הוועדה הקודמת, לא קבעו למערער אחוזי נכות ומשכך לא היה כל מקום לביצוע השוואה כלשהי. ח. טענת המערער לפיה הוועדה הייתה מחויבת להזהירו משציינה כי הוא הפגין הגבלה בתנועות הצוואר - גם בה אין כדי לסייע לו. אמנם, נכון הוא שמקום בו וועדה מטילה דופי באמיתות תלונותיו של הנבדק, הרי שעליה להעמידו על כך בטרם תקבע את ממצאיה, אלא שבמקרה דנן הוועדה התרשמה מהתנועות אותן ביצע המערער בפניה. יתרה מזאת, הוועדה בדקה את המערער בדיקה קלינית ועל סמך אותה בדיקה היא סיכמה את ממצאיה. 7. לסיכום: לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית כלשהי בהחלטת הוועדה. משכך, דין הערעור להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 8. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. רפואהועדה רפואית