קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אשפוז פלילי ללא חופשות: 1. בדיון שקיימה הוועדה הפסיכיאטרית ביום 1.8.13 בעניינו של המערער על פי סמכותה שבסעיף 28 לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1981 (להלן - החוק), החליטה הוועדה כי אשפוזו של המערער בבית החולים יימשך בלא יציאה לחופשות כלל. על כך מלין המערער. הוא חולק על עצם חוקיות האשפוז והמשכו וכן הוא מבקש כי יותר לו לצאת לחופשות. 2. המערער יליד 1968. נ + 4, בעברו 11 אשפוזים, וכן כלולים בעברו אירועים פליליים כמפורט בגיליון המונח בפני. מיעוטם הסתיימו בהרשעה ובענישה, וברוב המקרים ההליכים הופסקו והוצאו כלפי המערער צווי אשפוז. 3. האשפוז הנוכחי מקורו באישום שהוגש נגד המערער בת"פ 6907-10-10 של בית משפט השלום בחדרה בו יוחסו לו עבירות של איומים וניסיון תקיפה סתם. הפרשה עצמה היא מיום 1.4.10 כאשר המערער איים על אשתו כי יהרגנה, וניסה לתקוף אותה בהרמת ידיו בתנועת חניקה. הוברר כי הוא חולה (סכיזופרניה פרנואידית) ואינו מסוגל לעמוד לדין, וביום 2.1.12 הוציא כלפיו כב' השופט גינות צו לטיפול מרפאתי כפוי על פי סעיף 15(א) של החוק. לאחר השתלשלות עניינים שעיקרה אי יישומו של הצו וטיפול או אשפוז של המערער במסלול האזרחי, ולאחר החמרה במצבו של המערער שהתבטאה בין היתר בתקיפת מטופל אחר ובשבירת אפו, פעל הפסיכיאטר המחוזי ביום 5.6.13 על פי סמכותו שבסעיף 15(ה) של החוק, והורה כי המערער יאושפז. על הוראה זו של הפסיכיאטר המחוזי הלין המערער בערעור שהוא הגיש לבית משפט זה בתיק מס' 14873-07-13. ערעור זה עתיד להישמע בפני הרכב של שלושה שופטים ביום 31.10.13, כך שכעת, במסגרת הערעור הנוכחי, אין מקום להיזקק לכל טענה באשר לעצם חוקיותו של צו האשפוז מיום 5.6.13. 4. סעיף 28 של החוק קובע כי הוועדה תדון בעניינו של חולה המאושפז מכוח צו, לפחות אחת לשישה חודשים. היא מוסמכת לדון בעניין כאמור גם במועדים תכופים יותר, אם ביקש זאת החולה, או המנהל. כאן, ביקש זאת המערער, והדיון התקיים, כאמור, ביום 1.8.13. 5. בבדיקה בפני הוועדה נרשם כי "דיבורו (של המערער) מעט לא ברור. מאורגן בחשיבה. מאוד דיסימולטיבי. מגלה מחשבות שווא של יחס ורדיפה, מנסה להמעיט מכל האירועים המיוחסים לו. עדיין שרוי במצב פסיכוטי פרנואידי". הוועדה העריכה כי המערער מסוכן לעצמו ברמה בינונית, ולאחרים מסוכנותו גבוהה. הוחלט לא לאשר חופשות כלל שכן "החולה מצוי במצב פסיכוטי פעיל עם מחשבות שווא אקטואליות של בגידה כלפי אשתו אשר הובילו אותו בעבר לאלימות ... " וכו', כרשום בדו"ח הוועדה. באת כוח המערער טענה כי המידתיות מחייבת את סיום האשפוז במסלול הפלילי, והוועדה ציינה כי יש טעם בטענה זו, אך בנסיבות המקרה הזה, כך הסבירה בנימוקיה, לאור אלימותו הרבה של המערער והמסוכנות שבו מחמת פעילות מחלתו, האינטרס הציבורי מצדיק את המשך האשפוז במסלול הקיים. 6. ברי כי מצבו הנוכחי של המערער, שעה שמחלתו פעילה, הוא נתון במצב פסיכוטי פעיל, ומחשבות השווא משפיעות על התנהגותו, כך שרמת המסוכנות שבו לאחרים היא גבוהה, כל אלה מצדיקים שלא להיעתר לבקשתו לצאת לחופשות, ובכך אין להתערב. 7. עניין המידתיות מורכב קצת יותר. הוועדה דחתה טענה זאת והסבירה כי "אין מקום עדיין לשחרר את החולה מהצו ..." שכן לאור "מאזן האינטרסים גובר הצורך [במקרה הנוכחי] להגן על הציבור בכלל ומשפחתו של החולה בפרט." הסבר זה אין לקבל, משום שאם אכן המידתיות מחייבת לסיים את המסלול הפלילי שלפיו מטופל החולה מכוח החוק, יש לעשות זאת אף אם הוא עדיין מסוכן, ומסוכנות זאת יכול שתטופל על ידי הפסיכיאטר המחוזי בכך שיוציא הוראת אשפוז כלפי המערער. הוועדה אינה זקוקה, בהקשר זה, לחוות דעתו של המנהל. האחריות לכך מצויה בידי הפסיכיאטר המחוזי, וכל שעל הוועדה לעשות הוא להשהות לזמן מספיק את השחרור, ולהביא את החלטתה לידיעת הנוגעים בדבר כרשום בסעיף 28(ד) של החוק, כדי לאפשר, בין היתר, לפסיכיאטר המחוזי, לבדוק את הנתונים ולשקול אם יפעיל את סמכותו, שעה שהציבור עדיין מוגן כשהמערער עדיין נתון תחת מסגרת של אשפוז במסלול פלילי, עד אשר תוצא ההוראה. ר' ע"ו (מחוזי חיפה) 27451-01-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 25.1.12. 8. במקרה הנוכחי נראה, אכן, כי אמצעי הכפיה במסלול הפלילי כלפי המערער נמשכים זה תקופה ארוכה. הצו לטיפול מרפאתי כפוי הוא, כאמור, מיום 2.1.12. המסלול הפלילי שבחוק מצוי בתוקף כלפי המערער מאז ועד היום, היינו זה יותר משנה וחצי. יחד עם זה, לאור עברו של המערער, ולפי גישה מחמירה, ניתן להעריך כי תקופה מצטברת של מאסר ומאסר על תנאי שהיו נגזרים עליו לו היה בריא ומשפטו לא היה מופסק, הייתה עשויה להתארך אף לתקופה ארוכה יותר. כמו כן, במקרה הנוכחי, חלפה תקופה ארוכה בלא שהמסלול הפלילי הופעל, למעשה, כלפי המערער, והוא טופל במסלול האזרחי. לאור כל זה, השתכנעתי כי טענת המידתיות אינה מצדיקה להפסיק כעת את אמצעי הכפייה נגד המערער במסלול הפלילי, אשר יש להמשיך בו עוד תקופה, עד למיצויו, בהשוואה לענישה שהייתה מוטלת על המערער, במאסר ובמאסר על תנאי, לפי גישה מחמירה, לו היה משפטו הפלילי מסתיים בגזר דין. יוער, כי על פי הפסיקה, ר' ע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית, מיום 22.1.03, הוועדה אינה צריכה לשקול את טענת המידתיות, אשר צריך שתישמע ותישקל על ידי בית המשפט, על ידי ובפני שופטים האמונים על הענישה והבנייתה, ולא על ידי ובפני הרופאים, האמונים על הטיפול הרפואי בחולה. פניה זו נעשית, על פי הפרקטיקה המקובלת כיום, אל בית המשפט המחוזי בהליך של ערעור על החלטת הוועדה. מבלי לקבוע מסמרות, סבורני כי אין לשלול אפשרות של פניה מתאימה של החולה באמצעות הגורם המייצג, הסניגוריה הציבורית, ואף של היועץ המשפטי לממשלה, ישירות אל בית המשפט הפלילי שבפניו עמד כתב האישום נגד החולה, ושהדיון בו הופסק, עקב מחלתו ואי מסוגלותו לעמוד לדין. 9. באשר למערער, מתאים להורות כי הוועדה תמנה את המועד להתכנסותה הבאה לדיון תקופתי בעניינו, החל מן המועד בו ניתן הצו, ולא החל מיום 1.8.13, כך שהדיון הנוכחי שנערך לפי בקשת המערער לא יעמוד לו לרועץ. 10. בנתון להוראה זו הערעור נדחה. משפט פלילירפואהנאשם חולה נפש / כשירות לעמוד לדין