החוק מקים 2 מסלולים לכפיית אשפוז או טיפול בחולה, בניגוד לרצונו וללא הסכמתו: מסלול אזרחי ומסלול פלילי. לעניינו, רלוונטי המסלול הפלילי. מסלול זה קיים על מנת להשיג שתי מטרות: טיפול בחולה לשם השגת הטבה במצבו, והגנה על הציבור מפני המסוכנות שבו מחמת פעילות מחלתו והשפעתה על התנהגותו (ר' סעיף 35 של החוק). מסלול זה מכיל שני נתיבים: [א] אשפוז כפוי. [ב] טיפול מרפאתי כפוי. הטיפול המרפאתי הכפוי יכול שיבוא לעולם מפי בית המשפט עצמו, או מכוחה של הוועדה הפסיכיאטרית בהמירה את צו האשפוז לצו לטיפול מרפאתי כפוי (ר' ע"ו (מחוזי ירושלים) 53041-07-11 ד.פ. נ' מדינת ישראל - הועדה הפסיכיאטרית של מחוזי ירושלים, מיום 10.8.11). בשני המקרים, הטיפול הכפוי אפשרי רק אם סבר הגורם המחליט לנקוט בו "שאין בכך כדי לסכן את שלום הציבור או את שלום הנאשם [החולה]" (ס' 15(ד) של החוק). קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אשפוז כפוי פלילי: 1. הוועדה הפסיכיאטרית קיימה ביום 29.5.13 דיון בעניינו של המערער, כפי סמכותה שבסעיף 28 של חוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק). היא החליטה כי צו האשפוז שניתן כלפיו יומר לצו לטיפול מרפאתי כפוי. על כך מלין המערער. בקשת באת כוחו, הגב' ויסוצקי, היא, כי אורה על סיום האשפוז, בלא כפייה רפואית נוספת על המערער מכוח החוק, במסלול הפלילי, כפי שהחליטה הוועדה. 2. המערער יליד 1953. לישראל עלה בשנת 1955, ובמשך שנים ארוכות, תחילתן בשנת 1966, ועד לאחרונה במקרה הנוכחי, הוא מעורב באירועים פליליים רבים. במקרים רבים הסתיימו ההליכים נגדו בהרשעה ובענישה, ובמקרים אחרים, בצו אשפוז. גיליונו הפלילי מכיל 28 עמודים, והוא מדבר בעד עצמו. 3. הפעם מדובר בפרשה המתוארת בכתב האישום בת"פ 19549-12-10 של בית משפט השלום בנצרת, בו יוחסו למערער עבירות אלה: איומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 נסיון תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו - עבירה לפי סעיף 273 + 25 לחוק העונשין, תקיפה סתם - עבירה לפי סעיף 379 של חוק העונשין, וכן העלבת עובד ציבור - עבירה לפי סעיף 288 של חוק העונשין. בכתב האישום מתואר, בין היתר, כי המערער איים ביום 12.12.10 על שכנו כי יהרוג אותו, שפך נוזל מסריח בחדר המדרגות ואיים כי ישרוף את המתלוננים, חסם את דרכם של המתלוננים ודחף אותם, השתולל בהגיע השוטרים ואיים כי ישחט אותם, ועוד ספיחים כמפורט בכתב האישום. 4. לאחר שהוברר כי המערער חולה, הוצא נגדו בתאריך 28.12.10 צו האשפוז, ומכוחו אושפז המערער בבית החולים שער מנשה וקיבל בעל כורחו, את הטיפול הדרוש לשם השגת הטבה במחלתו. 5. ביום 13.5.13 הופנה המערער אל הוועדה. בהפניה מפורט עברו של המערער והקורה אותו במהלך האשפוז. הרופאים סיכמו: "בן 58, מוכר למערכת הפסיכיאטרית משנת 1986 מאשפוזים רבים (יותר מ 30) בעקבות מצבים פסיכוטיים מלווים בהתנהגות אלימה ותוקפנות. לוקה בסכיזופרניה פרנואידית בתחלואה כפולה שימוש לרע בסמים ואלכוהול, אישיות אנטיסוציאלית. כעת מאושפז במחלקתנו במשך שנה וחצי בצו אשפוז עקב תקיפת שוטר. כעת ברמיסיה. במשך תקופה ארוכה לא מגלה התנהגות חריגה במחלקה, יוצא לחופשות בליווי וחוזר בזמן. בתאריך 1.5.2013 הנ"ל עבר וועדת סל שיקום והוחלט על שילובו בהוסטל כוללני. בתוכנית העברה להוסטל בעפולה. לאור מצבו אנו מבקשים שחרור." (ההדגשה לא במקור). 6. הוועדה לא הלכה על פי המלצת הרופאים. בבדיקה נרשם, בין היתר, כי חשיבתו של המערער מאורגנת, "מתאר הענות חלקית לטיפול ... כולל העדרות שלא ברשות ... מניפולטיביות ... ההוסטל שאותר עבורו לדבריו מתאים לו ומבקש להשתחרר. תובנה למצבו חלקית. תובנה למחוייבות ולהתמדה בטיפול לאור אישפוזיו הרבים חלקית. בוחן מציאות ושיפוט שמורים במגבלות שצויינו." את מסוכנותו של המערער, לעצמו ולאחרים, העריכה הוועדה כנמוכה, ובעקבות זה היא הורתה על המרת צו האשפוז לצו לטיפול מרפאתי כפוי. הוועדה נימקה: "[מדובר ב]חולה ברמיסיה חלקית עם אישפוזים חוזרים ונישנים כ-30 במספר המלמדים על העדר הענות לטיפול. תחלואה כפולה סמים ואלכוהול. החולה מיועד להוסטל וטובתו וטובת הציבור מחייבים במעקב כפוי של נטילת טיפול וזאת בכדי למנוע פגיעה בציבור וחזרה לאישפוז. בנסיבות האמורות לעיל מעקב רפואי כפוי לתקופה של חצי שנה ראוי ומידתי." 7. דברי הוועדה באשר למידתיות שבהחלטתה נרשמו לאור טענות באת כוח המערער בפני הוועדה. מפיה נרשם: "אבקש לסיים [את האשפוז] באופן מיידי, הצו הוצא בדצמבר 2010 מאז עברו שלוש וחצי שנים, חשוב לציין שהעבירה היא איומים והעונש לצידה הוא שלוש שנים, ... המטופל נמצא חצי שנה מעבר לזמן הקבוע, כך שהצו כבר אינו מידתי, אין ספק כי המטופל צריך לקבל טיפול והטיפול בעניינו עדיין לא הסתיים, אך ניתן לעשות זאת במסלול אזרחי ולא בפלילי." 8. בערעור חזרה באת כוח המערער על טענתה, כי המידתיות מחייבת לסיים את האשפוז בלא תנאי, וכי אין הצדקה להפנות את המערער לנתיב של טיפול מרפאתי כפוי. ב"כ המשיבים הדגישה כי אף שמדובר בפרשה אחת, יוחסו למערער כמה וכמה עבירות, כך שתקופת המאסר שניתן היה לגזור עליו, עולה על 3 שנים הקבועים לעבירת האיומים שבכתב האישום. כמו כן שמה ב"כ המשיבים את הדגש על עברו של המערער, ועל המסוכנות שבו. 9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח בפני, אני מחליט להורות על סיום הכפייה הרפואית כלפי המערער מכוח החוק במסלול הפלילי, על פי המפורט להלן. 10. החוק מקים 2 מסלולים לכפיית אשפוז או טיפול בחולה, בניגוד לרצונו וללא הסכמתו: מסלול אזרחי ומסלול פלילי. לעניינו, רלוונטי המסלול הפלילי. מסלול זה קיים על מנת להשיג שתי מטרות: טיפול בחולה לשם השגת הטבה במצבו, והגנה על הציבור מפני המסוכנות שבו מחמת פעילות מחלתו והשפעתה על התנהגותו (ר' סעיף 35 של החוק). מסלול זה מכיל שני נתיבים: [א] אשפוז כפוי. [ב] טיפול מרפאתי כפוי. הטיפול המרפאתי הכפוי יכול שיבוא לעולם מפי בית המשפט עצמו, או מכוחה של הוועדה הפסיכיאטרית בהמירה את צו האשפוז לצו לטיפול מרפאתי כפוי (ר' ע"ו (מחוזי ירושלים) 53041-07-11 ד.פ. נ' מדינת ישראל - הועדה הפסיכיאטרית של מחוזי ירושלים, מיום 10.8.11). בשני המקרים, הטיפול הכפוי אפשרי רק אם סבר הגורם המחליט לנקוט בו "שאין בכך כדי לסכן את שלום הציבור או את שלום הנאשם [החולה]" (ס' 15(ד) של החוק). 11. כאשר בית המשפט מוציא צו אשפוז, הוא אינו נוהג לגדור אותו בתקופה. יש הסוברים, במידה רבה של צדק, כי ראוי שבית המשפט יעשה זאת בעת הוצאת הצו וכחלק ממנו. ראה מאמרה של כב' השופטת (כתוארה כיום) כרמית פאר, מידתיותו של האשפוז הפלילי: האם ניתן להגביל מלכתחילה את משכו של צו אישפוז? הסניגור, גיליון 169, אפריל 2011. בהתחשב בכך שאשפוז כפוי הוא צעד דרסטי, מוצא אחרון (ר' רע"א 3527/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 29.5.13), וכן לאור האפשרות להשיג את מטרות החוק על ידי נקיטה בצעד פחות פוגעני של אשפוז כפוי במסלול האזרחי, נקבע כי יש להביא את האשפוז הכפוי הפלילי לסיומו לאחר עבור פרק זמן העומד בדרישת מידתיות המבטאת יחס מתאים בין תקופת המאסר שהיה צפוי כי יוטל על החולה, לו היה בריא ומשפטו נמשך ומסתיים בגזר דין, לבין תקופת האשפוז הכפוי ההולך ונמשך בבית החולים. על כך ר' ע"פ 3854/02 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית למבוגרים, מיום 22.1.03, וכן ר' ע"ש (מחוזי תל-אביב-יפו) פלוני נ' הועדה הפסיכיאטרית מחוז מרכז, מיום 5.4.09. על המידתיות האמורה ר' בין היתר גם פסיקות אלה: ע"ו (מחוזי חיפה) 46119-04-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 6.5.13, וכן ע"ו (מחוזי חיפה) 18655-05-13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 19.5.13. 12. התקופה הפלילית בה מדובר, יכול שתכלול שלושה מרכיבים: [א] מאסר בפועל. [ב] מאסר על תנאי. [ג] מאסר מותנה מופעל. תקופת המסלול הפלילי שבחוק, [להלן נקרא לה - התקופה הרפואית] יכול שתכלול שני מרכיבים: [א] אשפוז כפוי. [ב] טיפול כפוי. נדרש, כי משכה הכולל של התקופה הרפואית לא יארך מאורכה הכולל של התקופה הפלילית. התקופה הפלילית לא נקבעה על ידי בית המשפט שהוציא את הצו. בית המשפט (ולא הוועדה) קובע אותה בדיעבד, בהליך הערעור על החלטותיה, על פי הערכה, הנקבעת לאור כלל הנתונים שבפניו, כאילו הוא גוזר את הדין במשפט הפלילי, על יסוד גישה מחמירה. הגישה המחמירה נדרשת, בעיקר, כדי לאפשר תקופת זמן מתאימה וארוכה דיה של טיפול בחולה לשם השגת הטבה (רמיסיה) של ממש בחולה. 13. אם כך, עלי להעריך מה אורכה של תקופת המאסר שהייתה מוטלת על המערער, במשפטו הפלילי, בגזר הדין שהיה ניתן כלפיו, לו היה בריא, ומשפטו היה מתנהל עד תומו ומסתיים בגזר דין. ראשית, יש לבחון את אורכה של התקופה הצפויה של המאסר בפועל. שנית, יש לצרף לה את התקופה הצפויה של המאסר המותנה. שלישית, יש לצרף לשני אלה את תקופת המאסר המותנה המופעל, במצטבר. הכל לפי גישה מחמירה. מתקבלת תקופה כוללת המגבילה את התקופה הרפואית המופעלת כלפי החולה, על פי החוק, במסלול הפלילי, על שני נתיביו. הגבלה זו של התקופה הרפואית הפלילית תחול על החולה, ותביא לסיום התקופה הרפואית האמורה, אף אם הטבה במחלתו לא הושגה והוא עדיין מסוכן. ככל שיידרש, תטופל המחלה ויגודר הסיכון על ידי הוראת אשפוז, כחלק מהמסלול האזרחי שהחוק מקים. סיום המסלול הפלילי אינו מוציא מכלל אפשרות את הפעלת המסלול האזרחי, והדבר ניתן להיעשות, אף בלא בדיקה פסיכיאטרית מחודשת, תוך שמירת רצף טיפולי ואשפוזי של החולה, בלא צורך להוציאו אל מחוץ לבית החולים, לצורך זה. מצד שני, אם האשפוז הכפוי הפלילי הביא להטבה משמעותית ברת קיימא בחולה לפני תום התקופה המידתית, כך שמטרות האשפוז הכפוי הפלילי, הן לעניין המחלה, והן לעניין הסיכון, הושגו, ניתן לשחרר את החולה מן האשפוז, מכוח החלטה אותה מוסמכת הוועדה לתת, כפי סמכותה שבסעיף 28(ב) של החוק. אם לא נאפשר זאת, פירוש הדבר כי אנו מענישים את החולה, בהשאירנו אותו בבית החולים נגד רצונו, שעה ששום עונש לא נגזר עליו, על ידי בית המשפט שבפניו התברר כתב האישום נגדו. זאת אין לקבל. על כן, בעוד שניתן לקבל את הגישה המוצעת ע"י כב' השופטת כרמית פאר באשר להגבלת אורכה של תקופת האשפוז, לא נראה לי, כי בית המשפט הפלילי המוציא את הצו, רשאי לקבוע תקופה מינימלית של אשפוז כפוי פלילי בעקבות הפרשה שבאישום הפלילי המתבררת בפניו. 14. כאשר אני בוחן את עניינו של המערער, ברור לי כי היה על בית המשפט הפלילי לגזור עליו עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, שכן הפרשה עצמה חמורה למדי, ומשנה חומרה יש לייחס לרישומיו הפליליים של המערער, הן אלה שהסתיימו בהרשעה, והן אלה שהסתיימו בצו, והם מדברים בעד עצמם, הן בכמותם והן בחומרת העבירות. אני מעריך כי היה מוטל על המערער, לו היה בריא ומשפטו נמשך, עונש מאסר בפועל לתקופה של שנה וחצי. כמו כן אני מעריך כי היה מוטל עליו עונש מאסר מותנה למשך שנה. לא היה אז בנמצא כלפי המערער, עונש מאסר מותנה בר הפעלה, שכן עונש כזה לא נגזר עליו בתקופה הרלוונטית לפני שהוצא הצו. 15. אנו מדברים אפוא על תקופה כוללת של שנתיים וחצי, שבה ניתן להפעיל כלפי המערער את האמצעים שהחוק מקים, בכפיה, במסלול הפלילי, מכוחו של צו האשפוז שניתן ביום 28.12.10. תקופה זו תבוא לסיומה ביום 28.6.13. לפיכך, יש לקבוע, וכן אני מורה, כי מכוח דרישת המידתיות תבוא תקופת הכפייה הרפואית במסלול הפלילי על המערער, הן מכוח צו האשפוז והן מכוח ההחלטה בדבר טיפול מרפאתי כפוי, לסיומה. 16. באת כוח המשיבים תעדכן את הנוגעים בדבר, כמתחייב מהוראת סעיף 28(ד) של החוק, על השחרור אשר ייכנס לתוקפו ויהיה בן פועל ביום 3.7.13. משפט פלילירפואהאשפוז כפוי