אשפוז בכפיה על עבירת רצח

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אשפוז בכפיה על עבירת רצח: 1. המערער יליד 1984, ובהיותו תינוק עלה לישראל. לחובתו רישומים פליליים רבים בגין אירועים פליליים בהם היה מעורב, לאורך תקופה ממושכת משנת 1997 ואילך: שבל"ר, הצתת רכב וחבלה בו, גניבה וגניבת רכב, קשירת קשר, היעדרות משירות, ועוד. 2. ביום 27.10.11 הוגש לבית המשפט המחוזי מרכז כתב אישום כנגד המערער בו יוחסה לו עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לאחר שביום 24.9.11 דקר את אביו באמצעות סכין שאורך להבה 50 ס"מ ורוחבו כ- 6 ס"מ, 28 דקירות, הכל כמפורט בכתב האישום בת"פ 39880-10-11 של בית המשפט הנ"ל. 3. לאחר שהוברר כי המערער חולה, הופסק ההליך הפלילי נגדו, וביום 20.11.11 ציווה בית המשפט לאשפזו בכפיה, על פי הוראת סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן - החוק). 4. הוועדה הפסיכיאטרית מקיימת דיונים תקופתיים לפחות אחת לחצי שנה לגבי מצבו של חולה המאושפז בצו, כמצוות סעיף 28(א) של החוק, והיא מוסמכת ככתוב בסעיף 28(ב) של החוק "לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע או לשחררו (מן האשפוז) ללא תנאי". דיון תקופתי קודם לגבי המערער נערך ביום 16.5.12, כחצי שנה לאחר שניתן צו האשפוז. באותו דיון לא ביקש בא כוח המערער כי תינתן למערער חופשה, אך ציין כי "בזמן האחרון מצבו השתפר, (ו)אולי לעתיד זה יעזור לו להתקדם (כך שהוועדה תוכל לתת לו בעתיד חופשה - ש.ב.)". בבדיקת הוועדה היה שיתוף הפעולה מצד המערער פורמאלי ונרשם כי הוא "לסירוגין שומר על קשר עין בזמן בדיקתו. חשיבתו לא מאורגנת. בתוכן מחשבות שווא של יחס השפעה (ו)רדיפה. הזייתי. טוען ששומע קולות מפעם לפעם ומקבל בהם פקודות איך להתנהג. מביע פחדים וחרטות. האפקט מצומצם ... התנהגות אומנם שקטה ורגועה אך בלתי צפויה עקב מצב פסיכוטי קיים. חוסר תובנה למצבו ולמחלתו." הוועדה העריכה באותו דיון כי המסוכנות שבמערער היא ברמה בינונית צמו, ולאחרים ברמה גבוהה; לא אישרה חופשות כלל, ונימקה כי המערער "עדיין שרוי במצב פסיכוטי חריף עם הזיות שמיעה אשר פוקדים עליו איך להתנהג. מביע פחדים וחרטות מהסביבה. שיפוטו ובוחן המציאות לקויים. התנהגות(ו) אומנם רגועה ושקטה אך עלול להיות מסוכן במיוחד לסובבים." מכוח הוראת סעיף 28(א) של החוק קיימה הוועדה, כך יש להניח, דיון תקופתי נוסף בעניינו של המערער במהלך חודש נובמבר 2012. דו"ח הוועדה על דיון זה ותוצאותיו לא הונח בפני. אפשר שבמהלך התקופה הביא הטיפול לשיפור במצבו של המערער. יחד עם זה ברור כי גם אז מצאה הוועדה שלא ניתן לאפשר לו לצאת לחופשה, שכן אנו מדברים הפעם ביציאה לחופשה ראשונה. 5. בדיון הנוכחי מיום 6.5.13 החליטה הוועדה לא לאפשר למערער לצאת לחופשות, כלל. בפני הוועדה עמדה הערכת הרופאים מן המחלקה בה מאושפז המערער. הם מפרטים את עברו ורקעו. הוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית עוד משנת 2007. לאחר קשיים בטיפול בשלב הראשון של האשפוז הנוכחי, מצבו של המערער השתפר, ונרשם: "(יש) שיפור קליני ניכר, שיפור בהתנהגות. שיפור בקשרים, שיפור בתפקוד, התייצבות בכל הרבדים. ... לאחרונה מצבו טוב, התנהגותו במחלקה ללא חריגות, ביום 12/12/12 נמצא בארונו מצת, פרט לזה היה טוב. הרגליו תקינים, לא מתנגד לטיפול, יוצר קשרים, לא נצפה חריג הזייתי. " כיום, כותבים הרופאים, אין הפרעות התנהגות במערער והוא "מתחרט על מעשיו, מביע צער ויגון, יש יוזמה, מגלה נכונות ולא מתנגד לכל החלטה שתתקבל." לגבי המעשה עצמו, מוסבר כי "בעיצומו של הגל הפסיכוטי (בו היה המערער שרוי בעת מעשה הרצח הוא) רצח את אביו בהשפעת הזיות במטרה שיוכתר כ'מלך העולם'". אולם, "לימים מצבו התייצב מבחינה קלינית והתנהגותית אך בגלל המהלך המתואר ובגלל חומרת המעשה הננו ממליצים להשאירו באותו סטטוס." ממצאי בדיקתו של המערער על ידי הוועדה נרשמו בדו"ח: "הופעה מסודרת, מודע צלול, מתמצא בזמן ובמקום, אפקט שטוח, בתוכן, מתאר בריאות טובה, מדווח על התנהגות למופת במחלקה. בעקיפין, מתייחס למקרה נשוא אשפוזו בצו, חסר כל תובנה למעשה, מביע צער פורמאלי, חסר כל הבעה, כמו מדקלם טקסט שהוכתב לו. בוחן המציאות ושיפוטה שמורים חלקית (משמע מודע למותר ואסור, מודע למצופה ממנו במחלקה, אך חסר כל תובנה למחלה)." הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער, לעצמו ולאחרים, היא ברמה נמוכה; החליטה לא לאפשר חופשות כלל, ונימקה: "מדובר בעבירה חמורה שאירעה אך בשנת 2011, אין סימנים לפעילות חריפה כרגע, בולטים סימני ליקוי. לא ניתן לומר כי עבר די זמן המצביע על יציבות". 6. על כך מלין המערער. הוא מבקש כי אתערב בהחלטת הוועדה ואתיר לו לצאת לחופשה. הוא כתב: "אני כבוד השופט מבקש חופשות של 3 שעות עם מלווה שבשכר נא לטפל בעניין זה ותודה רבה". בא כוח המערער הסביר כי אומנם מדובר בעבירה חמורה ביותר, וחלפה מאז מעשה הרצח תקופה קצרה יחסית, אך החשוב הוא כי במהלך האשפוז לא נרשם לחובתו של המערער אפילו אירוע חריג אחד, מצבו התייצב, הוא מתפקד כראוי, מקבל את הטיפול התרופתי, מתחרט על מעשיו ורופאיו אף העריכו כי אין בו מסוכנות לאחרים. בכך, טוען בא כוח המערער, יש להראות שחל במערער שינוי יסודי המאפשר מתן חופשה. מסביר בא כוח המערער כי מדובר בבקשה "צנועה, חופשות של מספר שעות בסביבות בית החולים בחדרה", דבר שיאפשר על פי נהלי בית החולים את העברת המערער למחלקה שיקומית. 7. לטענת בא כוח המערער, המסוכנות הנמוכה והממצאים החיוביים שבבדיקה (בריאות, התנהגות נאותה, הבעת צער) מלמדים כי המערער אינו מסוכן עד כי יש לשלול את חופשותיו. כל שביקש המערער מן הוועדה הוא לאשר יציאה לחופשה של מספר שעות בשטח בית החולים, אך מדובר בטעות והכוונה היא ליציאה אל מחוץ לשטח בית החולים. מנגד טוענת באת כוח המשיבים כי אין להתערב בהחלטתה הסבירה של הוועדה שכן לאור העבירה, טיבה, והתקופה הקצרה יחסית שחלפה מאז הוצא הצו, אין להוציא את המערער לחופשות. 8. נחזור בתמצית על הכללים באשר ליציאת חולה המאושפז בכפיה לחופשות: [א] אין לחולה הנפש המאושפז בכפיה זכות קנויה לצאת לחופשה. [ב] היציאה לחופשה היא תמיד פרי של שיקול דעת ואיזון בין הרצון שלא לפגוע בחירותו של החולה מעבר למידה הנדרשת, אל מול המסוכנות הטמונה בו בגלל מחלתו, לעצמו או לאחרים. תמיד קיים סיכון במתן חופשה, שעה שהחולה המאושפז בכפיה נמצא מחוץ למסגרת מטפלת, מפקחת ומגבילה ואין לאפשר את החופשה אלא על פי סיכון מחושב היטב ובזהירות. אין ליטול סיכון מעבר למידה מינימלית הכרחית, שעה שהחשש לאירוע חריג הוא ממשי. [ג] הפגיעה בחירותו של החולה אינה צריכה לעלות על הנדרש וההכרחי, לפיכך, ככל הניתן, על פי שיקול דעת קפדני וזהיר מצד הוועדה, בכפוף ועל פי נוהלי בית החולים, במגבלות ובסדרים שנקבעו, ראוי לאפשר יציאה לחופשה. כך גם משום ההנחה כי היציאה לחופשה תתרום להחלמתו של החולה ולשיקומו. [ד] יש לנקוט בצעדים מדודים בכל הקשור ליציאה לחופשות, כך במיוחד כאשר מדובר בהחלטה שעניינה בקשת החולה לצאת פעם ראשונה לחופשה, דבר המבשר, במקרה המתאים, המשך המהלך ואף הרחבתו בעתיד. 9. כאשר האשפוז הכפוי הוא אזרחי, די בחשש ממשי לסיכון פיזי מצד החולה כדי לאפשר את האשפוז. כאשר מדובר באשפוז כפוי פלילי, החולה כבר הוכיח שהוא מסוכן, שכן הוא כבר עשה את מעשה העבירה כמפורט בכתב האישום שהוגש נגדו. הוברר על פי חוות דעת פסיכיאטרית עליה סמך בית המשפט את ידו, כי הוא זקוק לאשפוז, ונמצא כי לא היה מקום להסתפק בצו לטיפול מרפאתי כפוי, אותו ניתן להוציא רק אם "סבר [בית המשפט] שאין בכך כדי לסכן את שלום הציבור או את שלום הנאשם [החולה]". (ס' 15(ה) של החוק). נדרש על כן, משנה זהירות במתן חופשה לחולה המאושפז עקב מעשה עבירה, כך במיוחד לגבי מי שביצע מעשה רצח, לא כל שכן, מעשה רצח אכזרי, מזעזע וברוטאלי, כבמקרהו של המערער. הוא הדין בחולה לו יוחסה עבירה של ניסיון לרצח, כאשר נגרמה פגיעה של ממש בקורבן העבירה, שרק בנס או במזל, ניצלו חייו. על כך ראה ע"פ 11078/08 פחימה נ' מדינת ישראל מיום 25.2.09; ע"ו (מחוזי חיפה) 50587-12-12 פלוני נגד הוועדה הפסיכיאטרית, מיום 6.1.13. ר' גם ע"ו (מחוזי חיפה) 52782-09-11 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית, מיום 2.10.11; ע"ו (מחוזי חיפה) 25218-09-12 מדינת ישראל נ' פלוני, מיום 10.10.12; ע"ו (מחוזי חיפה) 45233-09-12, פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית, מיום 22.10.12. ככלל, ניתן לומר כי אין די במסוכנות ברמה בינונית הנשקפת עדיין מן החולה המאושפז בכפיה בגלל רצח, כדי לאפשר לו לצאת לחופשות. גם הערכה כי המסוכנות שבחולה כזה היא נמוכה במועד הדיון בוועדה, לא די בה כדי לאפשר לו לצאת לחופשה ראשונה. הכלל הוא כי על הוועדה להשתכנע כי חל בחולה מן הסוג האמור שינוי יסודי ובסיסי, עקב וכתוצאה מן הטיפול אותו הוא מקבל, שהביא להפוגה יציבה ומתמשכת לאורך זמן בפעילות מחלתו, עד כי המצב היציב שהושג יאיין או יפחית למינימום את הסיכון שבמתן חופשה, שמא יחזור החולה על מעשהו, לאחר שבעבר כבר חצה קו אדום וביצע את המעשה הפלילי החמור מכל וקיפח חיי אדם. נדרש כי הוועדה תשתכנע כי פרמטרים אלה הנוגעים לזמן, יציבות, הטבה, ושלילת סיכון, אכן יתקיימו, וכי הם שוללים את הסיכון, בוודאות קרובה. 10. כדי שהבקשה לחופשה ראשונה של חולה שרצח תישקל על ידי הוועדה בדיון רציני ומעמיק, נדרש כי תעמוד בפני הוועדה הצעה מסודרת המפרטת את תנאי החופשה: הגבלות זמן ומקום, סדרי פיקוח וליווי, אמצעי חירום למקרה של תקלה, זהותו של המפקח והמלווה, יכולתו לפקח, ללוות, להשגיח, ולנקוט באמצעים הנדרשים במקרה של תקלה, יידוע גורמים בקהילה האחראים על שמירת הסדר הציבורי, וכל אמצעי ישים נוסף שלדעת הוועדה רלוונטי לעניין. החולה עצמו עשוי להתקשות בהכנת הצעה כאמור, אך לצדו מתייצב הגורם המייצג (סעיף 29א של החוק), הסנגוריה הציבורית. עיון בדו"ח הוועדה מראה כי בדיון מיום 6.5.13 בא כוח המערער לא העמיד בפני הוועדה הצעה כאמור. להבנתי, "חופשה" בשטח בית החולים אינה פתרון, שכן עדיין מדובר באשפוז ובמסגרת מפקחת, ועניין זה הנוגע היכן יכול החולה להימצא בתחום בית החולים, מתי, באיזה שעות, ובאיזה תנאים, הוא בסמכותם של הרופאים ושל המנהל, ולא על כך צריכה הוועדה להחליט. בקשר לכך הסביר בא כוח המערער כי מדובר בטעות. די באמור לעיל כדי להביאני למסקנה כי יש לדחות את הערעור. 11. כאמור לעיל, אחד הפרמטרים החשובים שקיומם נדרש לצורך אישור חופשה לחולה שרצח נסב על תקופת זמן ארוכה של יציבות, המחזקת את הביטחון בכך שלא תארע תקלה בעת החופשה ושהיא תעבור בשלום. תקופה זו, ככלל, נמדדת בשנים, לא בחודשים. בענייננו: צו האשפוז הוא מיום 20.11.11. עד לדיון האחרון בפני הוועדה חלפה תקופה של פחות משנתיים בה מאושפז המערער ומטופל בבית החולים. בבדיקה הקודמת המונחת בפני מיום 16.5.12 נמצא כי המערער "עדיין שרוי במצב פסיכוטי חריף עם הזיות שמיעה אשר פוקדים עליו איך להתנהג. מביע פחדים וחרטות מהסביבה. שיפוטו ובוחן המציאות לקויים. התנהגות(ו) אומנם רגועה ושקטה אך עלול להיות מסוכן במיוחד לסובבים." מכך מתחייבת המסקנה כי עדיין לא התקיים כאן התנאי המצריך כי תחול הפוגה משמעותית ממושכת ויציבה במצבו של החולה, כתנאי למתן חופשה. 12. נובע מכל האמור לעיל, כי החלטת הוועדה סבירה, ואין להתערב בה. 13. הערעור נדחה. משפט פלילירפואהאשפוז כפוירצח