ביום 5.10.1996 נחתמה האמנה הקרויה "אמנת האג לביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים" (להלן: אמנת האג) שישראל צד לה. ליישום וביצוע אמנת האג הותקנו תקנות לביצוע אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים) תשל"ז- 1977 (להלן: התקנות). תקנה 3 לתקנות קובעת כי "לגבי מסמך ציבורי שנערך או שהוצא במדינת האמנה ושהאמנה חלה עליו יכול שתבוא תעודה לפי האמנה במקום אימותו". תקנה 5(א) לתקנות קובעת כי: "משרד החוץ, רשם בית משפט שלום או עובד המדינה שמונו בידי שר המשפטים לפי סעיף 45 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976, יהיו, כל אחד מהם, רשות מוסמכת להוציא בישראל תעודות לפי האמנה". על פי האמור, אישור נוטריוני על מסמכים המיועדים לשימוש במדינה שאימצה את האמנה, יש לאשר בתעודה על פי אמנת האג, אישור זה מכונה "אפוסטיל", ויש בכוחו לגרום לכך שמדינה החברה באמנה תכיר בתוקף המסמכים ויהיה ניתן לעשות בהם שימוש רשמי שם. אפוסטיל, הוא אישור הניתן על פי התקנות, ומיועד לשימוש במדינות שחברות באמנת האג. שירות זה ניתן בין היתר בבתי המשפט השונים. אמנת האג נודעה לגשר על שיטות המשפט השונות וכללי הראיות הנהוגים במדינות העולם, ולהקל על השימוש במסמכים רשמיים הנערכים ביתר מדינות תבל, על ידי מתן אישור פשוט ונגיש. ערב חתימת האמנה היה הליך זה מסורבל והאמנה אפוא, באה לפשטו. לגבי מסמכים המיועדים לשימוש במדינה שאינה חברה באמנה, האישור הנוטריוני שניתן לגביהם הוא בהתאם לסעיף 45(א) לחוק הנוטריונים, התשל"ז- 1976, על פי סע' זה ניתנת תעודה הטעונה אישור משרד החוץ, ואף נדרש אישור הנציגות הקונסולרית של המדינה בה מיועד השימוש במסמך. ראו בין היתר ההסברים באתר משרד האינטרנט של משרד החוץ. אישור הניתן עבור השימוש במסמכים במדינה שאינה חברה באמנת האג, אינו מכונה "אפוסטיל", אלא המדובר באישור קונסולרי. רק תעודה הניתנת לפי אמנת האג, מכונה "אפוסטיל". אפוסטילמסמכיםנוטריוניםאימות מסמכיםאמנה בינלאומיתחטיפת ילדים (אמנת האג)