לפי ההלכה הפסוקה, תנאי הכרחי להכרה באירוע לב כ"תאונה" הוא שהגורם לאירוע הלבבי היה "אירוע חריג", היינו "מאמץ פיזי בלתי רגיל" או "מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן" (דב"ע מו/0-139 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315 (1987); עב"ל 573/05 דליה אמיר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.11.06). השאלה אם מדובר במאמץ או במתח שהינם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו "בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות" (עב"ל 405/99 דוד דגני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.1.02; עב"ל 176/99 דניאל גרץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02). שאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה היא לפיכך שאלה שההכרעה בה היא עובדתית בעיקרה (עב"ל 507/07 יניב אפרוני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.3.08). קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אירוע לב נהג משאית: פתיח ותשתית עובדתית בפנינו תביעה להכרה באירוע לב שאירע לתובע ביום 9/6/09, כפגיעה בעבודה. התובע, יליד שנת 1969, נהג משאית 15 טון בחברת הובלות. בכתב התביעה שהוגש לבית הדין ביום 8/1/11, טען התובע כי ביום האירוע, אירע לו אירוע חריג בעת שהוביל סחורה מנתב"ג לחברת צ'מפיון מוטורס בבני ברק. לאחר שהגיע לבני ברק היה עליו למשוך משטח סחורה שעליו חלקי חילוף לרכב ושהיה כבד מן המקובל. לטענת התובע, בעת שמשך את המשטח הוא החל לחוש חולשה ועייפות, בהמשך הדברים פונה מהמקום לקבלת טיפול רפואי בבית חולים (נספח 1 לכתב התביעה). גרסה זו, לפיה האירוע החריג שביסוד התביעה אירע בעת שהתובע נדרש למשוך משטח במשקל חריג, מפורטת גם בתצהיר עליו חתם התובע, אשר הוגש לתיק ביום 11/5/11. ביום 16/1/12 לאחר שהתובע החליף ייצוג משפטי, הוגשה מטעמו בקשה לתיקון כתב התביעה, במסגרתה צויין, כי האירוע החריג שאירע עובר לאישפוז, היה מספר ויכוחים עם סדרן העבודה שהחלו בעת שהתובע היה בדרכו חזרה מנסיעה קודמת באותו יום (נסיעה מאשדוד לחולון), בטרם החל בנסיעה מנתב"ג לבני ברק והמשיכו כאשר התובע התבקש לבצע את הנסיעה לבני ברק בניגוד לרצונו. יאמר מיד, כי הגרסה, בעניין ויכוח עם סדרן העבודה, על רקע נסיעה מאשדוד לחולון פורטה בתביעה שהגיש התובע למל"ל (במכתב נלווה שצורף לטופס התביעה ר' נ/1), עם זאת, הגרסה הראשונית היתה מינורית, והתיחסה לויכוח על רקע נסיעה מאשדוד לחולון בלבד (אשר קדמה לנסיעה לבני ברק תוך שצויין הביטוי "ויכוחון"). לעומת זאת בשלב הגשת כתב התביעה המתוקן הוסיף התובע וטען כי היה ויכוח נוסף בינו לבין סדרן העבודה, על רקע הנסיעה לבני ברק. עוד נטען בכתב התביעה המתוקן, כי בדרך כלל התובע נעזר באדם נוסף לצורך משיכת משטחי הסחורה ואולם ביום האירוע הוא נאלץ לבצע את משיכת המשטח בעצמו, כאשר מלכתחילה לא ידע מה משקל המשטח והופתע ממשקלו הכבד. בעדותו בפנינו טען התובע כי אירעו לו שני אירועים חריגים עובר להבהלתו למיון ביום 9/6/09, הן בויכוחים עם סדרן העבודה, והן במשיכת המשטח. הנתבע טוען, כי לא אירוע לתובע אירוע חריג בעבודה, ולתמיכה בטענתו העיד מטעמו את סדרן העבודה של התובע מר בני אשטביקר, אשר לעדותו אדרש בהמשך. הכרעה לפי ההלכה הפסוקה, תנאי הכרחי להכרה באירוע לב כ"תאונה" הוא שהגורם לאירוע הלבבי היה "אירוע חריג", היינו "מאמץ פיזי בלתי רגיל" או "מתח נפשי (התרגזות או התרגשות) יוצא דופן" (דב"ע מו/0-139 דן יצחק - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יח 315 (1987); עב"ל 573/05 דליה אמיר - המוסד לביטוח לאומי, מיום 29.11.06). השאלה אם מדובר במאמץ או במתח שהינם יוצאי דופן נבחנת על פי מכלול העובדות, על בסיס סובייקטיבי הנוגע למבוטח המסוים, אך תוך בחינתו "בעיניים אובייקטיביות, בקנה מידה של סבירות" (עב"ל 405/99 דוד דגני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 21.1.02; עב"ל 176/99 דניאל גרץ - המוסד לביטוח לאומי, מיום 16.7.02). שאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה היא לפיכך שאלה שההכרעה בה היא עובדתית בעיקרה (עב"ל 507/07 יניב אפרוני - המוסד לביטוח לאומי, מיום 25.3.08). לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפני, הגעתי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל, להוכיח אירוע חריג בעבודתו אשר קדם לאישפוזו לצורך צינתור ביום 9/6/09. להלן הנימוקים לכך: מדו"ח חדר המיון עולה כי ביום 9/6/09 התובע הובהל לחדר מיון כשהוא מתלונן על כאבים בחזה. בדו"ח חדר המיון (נספח 1 לכתב התביעה) תחת הכותרת נתוני הקבלה נרשם כדלקמן: "כאב בחזה בן 40 נ+ 3, נהג משאית ברקע - עישון כבד הרבה שנים (2 קופסאות ביום 25 ש'), כריתה של אשך וטיפול כימי עקב סימינומה ב 2001, מאז במעקב אונקולוג ד"ר סלע ללא השנות המחלה. ללא רקע קרדיאלי. מזה כשבוע כאבי בטן עליונה מימין, כאב שנמשך כחצי שעה, מלווה בקושי בנשימה לסירוגין עד 3 אירועים ביום ללא קשר למאמץ. ביום קבלתו במהלך עבודתו, פריקת ציוד ממשאית, החל לסבול מסחרחורת זיעה רבה בחילות, כבדות בנשימה ובהמשך כאב לוחץ חזק. לאחר 45 דקות הוזמן נט"נ. בדו"ח המיון אין כל איזכור לאירוע חריג בעבודה, על אף שעולה ממנו כי התובע מסר פרטים רבים אודות הרקע למחלתו, לרבות היותו מעשן כבד וכן העובדה שמזה כשבוע הוא חש כאבים המלווים בקשיי נשימה. כידוע, בית הדין נוטה ליחס משקל ממשי לדברים שנרשמו מפי נפגע במסמכים רפואיים שכן חזקה היא, שמטופל מוסר מידע מהימן בקשר לרקע למחלתו על מנת לטפל טיפול מיטבי, זאת בפרט כאשר מהמסמכים עולה כי נלקחה אנמנזה מפורטת. גם בטופס ב"ל (נ/2) מיום 15/6/09 שנחתם על ידי המעביד אין כל איזכור לאירוע חריג בעבודה וכל שצויין הוא כי התובע חש בכאב בחזה בעת שהיה במקום העבודה. התובע העיד כי אישתו, העובדת במל"ל מזה 17 שנים היא שמילאה עבורו את הטופס (עמ' 3), מעדותו של התובע עולה כי זו התביעה התשיעית שהוא מגיש (עמ' 9 לפרוטוקול) בגין פגיעה בעבודה ולפיכך חזקה היא שהוא ואישתו בקיאים ביחס לפירוט הנדרש, ולחשיבות אישור המעסיק לאירועים הנטענים ועל אף האמור נמנעו מלמסור גירסה ברורה ביחס לתאונה בטופס ב"ל 250, וכך נמנעה קבלת התייחסות מהמעביד לטענות בזמן אמת. גרסתו של התובע ביחס למהות האירוע החריג נמסרה לראשונה במסמך בכתב ידו, ללא חתימת המעסיק, אשר צורף לתביעה שהוגשה למל"ל ביום 16/6/09. כפי שנפרט להלן, גרסתו של התובע, אשר מלכתחילה לא נתמכה באישור המעסיק, עברה מספר גילגולים מאז הגשת התביעה ועד היום. במכתב שצרף התובע לכתב התביעה שהוגש למל"ל (נ/1) אין כל התייחסות למשיכת המשטח כאירוע חריג. וגם בעדותו בפני חוקר המל"ל (עדות מיום 23/7/09 - ת/3) לא עלתה טענה כי משיכת המשטח היתה אירוע חריג. ההפך הוא הנכון, בטופס ההצהרה נרשם: "המשטח היה על עגלה ליפט משקלו 500-600. ביום יום זו העבודה שלי למשוך מאות כאלה. אני מיחס את התקף הלב לריב עם בני. בדרך כלל לא יוצא לנו לריב אין ביננו מריבות". על אף האמור, בעדותו בפנינו התייחס התובע למשיכת המשטח כאירוע חריג (ראה עמ' 6 לעדותו) ואולם עדותו בהקשר זה איננה מעוררת אמון, בפרט על רקע גרסתו הקודמת (לפיה היה מדובר במשקל שגרתי). נציין כי לא הוגשה לבית הדין תעודת משלוח ו/או ראיה אובייקטיבית כלשהי לפיה מדובר היה במשטח במשקל חריג. גם מעדותו של סדרן העבודה אשטביקר עולה כי לא מדובר במשטח במשקל חריג (עמ' 13 לפרוטוקול) עדותו של התובע בפנינו בעניין משיכת המשטח כאירוע חריג איננה מעוררת איפא אמון, ויש אף בה כדי להעיב גם על מהימנות גרסתו בעניין הויכוחים החריגים עם אשטביקר. אשר לויכוחים עם סדרן העבודה, בפני בית הדין העיד סדרן העבודה מר בני אשטביקר, וכן הוגשה לבית הדין ההצהרה שנתן ביום 5/1/10 בפני חוקר המל"ל. בעת שהעיד במל"ל נשאל אשטביקר על ידי חוקר המל"ל האם יתכן שביום האירוע התקיים ויכוח בינו לבין התובע על רקע סידור העבודה והשיב: "האמת שאני לא זוכר מקרה כזה ספציפי כי במסגרת העבודה שלי קורים הרבה מקרים כאלו שנהג עוזב יעד ללא אישור או ידיעתי או שיש בלבול ואז אני כועס על אותו נהג ונוזף בו. יכול להיות שהמקרה שאתה מספר קרה אפילו יום לפני או יומיים לפני ונח לו לטעון שזה קרה באותו יום כי הוא רוצה להגיש תביעה לביטוח לאומי, אני לא זוכר כלום מהמקרה ואם קרה מקרה כזה אז זה דבר שגרתי. לא זכור לי שהיה משהו יוצא דופן באותו יום או בימים לפני ביני לבין דוד X. אני לא יכול לזכור מה קרה באותו יום. לא זכור לי מקרה חריג." כאשר נשאל האם זכור לו שבאותו יום התובע ביצע עבודה חריגה השיב: "אני לא יכול להגיד לך אני לא זוכר. מדובר בעבודה שגרתית לא עבודה מאומצת במיוחד." בעדותו בבית הדין העיד מר אשטביקר כי כיום איננו זוכר טוב יותר את השתלשלות האירועים מיום אישפוזו של התובע, וביחס לשגרת העבודה העיד כדלקמן: "ש. אתה נוהג לצעוק על הנהגים? ת. אני לא. מתוקף תפקידי נהגים זה לא עבודה קלה ולא אנשים קלים, זה לא אנשי הייטק שנותנים להם משימה ובזה נגמר הענין, תמיד יש ויכוחים למה אני ולמה לא הוא. נהג אוהב יותר טוב שישב במשרד ולא יצא לעבודה, כולם אוהבים את זה לשבת ולנוח במשרד, ויש אצלנו מצבים כשנהג בא ב 10:11 בבוקר ולא יוצא לעבודה עד שעה 00:11 ופתאום - ב 00:11 אני יכול להוציא אותו לעבודה בשבילו זה כאילו העולם התהפך, למה עכשיו אני - יוצא לעבודה? ש. אתה נוהג לצעוק על העובדים שלך? ת. לא לצעוק עליהם אבל... ש. בחקירה אתה נוהג לצעוק עליהם או לנזוף עליהם מה ההבדל? ת. עכשיו הסברתי שנהג יכול לשבת כל היום ולא לעבוד, אבל ברגע שיש לו עבודה בשבילו זה לא בסדר, לפעמים זה מוציא אותך מדעתך." מעדותו של אשטביקר בפני ניתן היה להתרשם כי מדובר במי שהוא בעל מזג סוער, וכשם שהעיד כי נהגי המשאיות שעמם עבד אינם עובדי הייטק, ניתן לומר כי גם הוא איננו אחות רחמנייה, והתנהלותו אל מול הנהגים מתאפיינת, כדבר שבשגרה, בטונים גבוהים, כך גם על פי עדותו. לנוכח האמור, גם אם אקבל את עדותו של התובע ביחס לויכוח עם סדרן העבודה הרי שאין מדובר בעניין חריג. ודוק, גם התובע בעצמו, שמלכתחילה העיד על ויכוח ביחס לנסיעה מאשדוד לחולון, שינה את גרסתו ומאוחר יותר "נזכר" שהיה גם ויכוח בקשר לנסיעה לבני ברק, מכאן שויכוח כזה או אחר ביחס למסלול הנסיעה או למשימות שהוטלו על התובע לא היה בבחינת אירוע חריג. גם טענתו החדשה של התובע, המופיעה לראשונה בסיכומיו, לפיה מדובר היה ביום עבודה מאומץ, בתנאי מזג אויר קשים ובלא מנוחה, איננה עולה בקנה אחד עם הנתונים שהובאו בפני ביחס לשעת האירוע, לנתוני מזג האויר, ולתאור המשימות שביצע התובע באותו יום עבודה. סוף דבר - התובע לא עמד בנטל, להוכיח אירוע חריג בעבודתו אשר קדם לאירוע הלב מיום 9/6/09. משכך, התביעה נדחית. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. נהג משאיתהתקף לב / אוטם שריר הלבמשאית