קראו דוגמא מהפסיקה בנושא איטום לקוי חיצוני של דירה: נתוני רקע ועובדות 1. התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצויים בגין ליקויי בנייה, זאת לאחר שרכשו את דירה 6 ברח' רמב"ן 27א' (להלן: "הדירה"). הסכם המכר נחתם בין התובעים לגב' אסתר X (להלן: "גב' X") ביום 18.8.04 ולפיו רכשו את מלוא הזכויות בדירה ואף נרשמו כבעלי הדירה בספרי החברה המשכנת, נתבעת 1, אשר הינה חברת בת של נתבעת 2. הדירה נמסרה לגב' X ע"י נתבעת 1 ביום 11.12.02 ולאחר מכירתה היא נמסרה לידי התובעים ביום 30.9.04. 2. לטענת התובעים מיד לאחר קבלת החזקה בדירה התגלו בה ליקויי בנייה מהותיים הנובעים מבעיות איטום לקוי במעטפת החיצונית של הדירה. התובעים פנו לטענתם מספר פעמים לנתבעת 1 והתלוננו על הליקויים אולם הנתבעת 1 הציעה פתרון "קוסמטי" ושטחי שאינו יורד לשורש הבעיה במעטפת החיצונית של הדירה. התובעים סירבו לפתרונות אלה והזמינו בדיקות הנדסיות של מומחה איטום ובידוד טרמי מר סופר דניאל (להלן: "מר סופר"), וכן בדיקה הנדסית של המהנדס מר יהונתן גושן (להלן: "מר גושן").התובעים מסתמכים בתביעתם על חוות הדעת של מומחים אלו. מחוות הדעת ההנדסית של מר גושן עולה כי עלות תיקון הליקויים בדירה הוערכה בכ - 108,460 ₪ נכון ליום מתן חוות הדעת (11.1.09) וכוללת עלות פיקוח הנדסי ומע"מ. התובעים טוענים לפיצוי כספי בגין הנזקים המתוארים, שכן הם אינם מעוניינים בתיקון הנזקים ע"י הנתבעות כמו כן תבעו התובעים פיצוי בגין הנזק הלא ממוני (עוגמת נפש) שנגרם להם לטענתם בגין הליקויים, הטרדה וטרחה כתוצאה מכך וכן פיצוי עבור ירידת ערך. 3. הנתבעות כפרו בטענות התובעים וטענו כי הציעו לתובעים לתקן את הליקויים באופן מפורט ומסודר, אולם התובעים לא נענו להצעה לתיקון וזאת למרות שהצעה זו הייתה דומה מאוד להצעתו של המומחה שמונה מאוחר יותר ע"י ביהמ"ש. התובעים הגישו את תביעתם לבית משפט זה כמעט שמונה שנים מהמועד בו נמסרה הדירה וכארבע וחצי שנים לאחר שסירבו להצעת התיקון של הנתבעות. הנתבעות טוענות כי התובעים לא אפשרו להן לבצע את התיקון שהוצע על ידם בשנת 2006, והמתינו עד שנת 2010 להגשת התביעה, עת חלפו תקופות הבדק והאחריות על פי החוק. עובדה זו יש בה כדי לשלול מהתובעים את הזכות לפיצוי על כל הנזקים הנטענים וזאת מחמת השתהותם הארוכה וחלוף תקופת האחריות. דיון ליקויי הבנייה: 4. לאור המחלוקות בין הצדדים, מינה בית המשפט כמומחה מטעמו את המהנדס, מר רונן שטרנברג (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את הדירה ובחוות דעתו מיום 3.5.12 קבע כי קיימים ליקויים בדירה ועלות תיקונם היא 36,520 ₪. התובעים העלו טענות רבות בנוגע לחוות דעתו של המומחה. לטענתם פרק העלויות בחוות הדעת אינו מבוסס ואף מוטה. זאת ועוד, לטענתם הפתרון המוצע על ידו לתיקון הליקויים יביא להקטנת שטח הדירה באופן משמעותי וכן אינו מהווה פיתרון סופי לבעיה. לטענתם בהיעדר טיפול יסודי במעטפת החיצונית של הדירה, הקירות ימשיכו לספוג מים ולחות ולכן מבחינה הנדסית ולטווח ארוך הפיתרון אינו אידיאלי או ישים. למרות השגותיהם הרבות, התובעים לא שלחו למומחה שאלות הבהרה על חוות דעתו וזאת אף שהמומחה לא ציין למשל, אם יש להוסיף לעלויות התיקון סכום עבור פיקוח הנדסי, או סכום נוסף עבור מע"מ. 5. ככלל יעדיף ויקבל בית המשפט המלצות המומחה מטעמו על פני המלצות של חוות דעת מטעם הצדדים. במקרה שלפני, למרות טענות התובעים, נראית חוות דעת המומחה סבירה בנסיבות ולא מצאתי לסטות מהמלצותיו למעט בנושא אחד מהנושאים הזכרתי בסיפה לסעיף הקודם, שלא נכללו בחוו"ד. ואבהיר; המומחה קבע כי עלויות התיקונים, לתובעים, הינו סך 36,520 ₪ נכון למועד כתיבת חוות הדעת. בנסיבות ובשים לב לטיעוני הצדדים, אאמץ את המלצות המומחה מטעם בית המשפט. עם זאת לסכומים בהם נקב המומחה יש להוסיף, מע"מ (שכן ההפניה למחירון דקל מצביעה על נקיבת סכומים ללא מע"מ). לעומת זאת מאחר והמומחה לא קבע כי יש צורך בפיקוח הנדסי, לא אוסיף עלות זו לסכום הכולל. נותר אפוא להכריע במספר מחלוקות עובדתיות ומשפטיות. שיהוי בהגשת התביעה 6. כאמור, הנתבעות טוענות כי התובעים פנו בבקשה לתיקון ליקויים בדירה רק בשנת 2006 והגישו את תביעתם לבית משפט זה כמעט שמונה שנים מהמועד בו נמסרה הדירה וכארבע וחצי שנים לאחר שסירבו להצעת התיקון של הנתבעות. על כן הן סבורות כי יש לשלול מהתובעים את הזכות לפיצוי וזאת מחמת השתהותם הארוכה וחלוף תקופת האחריות. התובעים מכחישים טענה זו וטוענים כי פנו מספר פעמים לנתבעת 1 והתלוננו על הליקויים אולם הפתרון היחיד שנתבעת 1 הציעה היה פתרון "קוסמטי" ושטחי שאינו יורד לשורש הבעיה במעטפת החיצונית של הדירה ולכן סירבו לתיקון המוצע. מחומר שהוצג לפני עולה כי אכן היו פניות מצד התובעים אל הנתבעות ואכן בין הצדדים הייתה אי הסכמה לגבי דרך הפעולה בה יש לנקוט לתיקון הליקויים. למרות שמן הראוי היה כי התובעים יפעלו מוקדם יותר, עדיין אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי לפתור את הנתבעות מחבותן לתיקון הליקויים. במקרה הנדון אין ספק שהנתבעת 1 ידעה על הליקויים, שהרי בפועל הציעה דרך פעולה (שנדחתה) לתיקון הליקויים. לאור האמור הנני דוחה את טענותיהן של הנתבעות בנוגע לשיהוי בהגשת התביעה. תיקון הליקויים או פסיקת פיצויים 7. מחלוקת נוספת בין הצדדים הינה בשאלה האם יש לאפשר לנתבעות לבצע את התיקונים עליהם הצביע מומחה בית המשפט, או שיש לפצות את התובעים בגין הליקויים הללו. הנתבעות טוענות שהן עדיין מוכנות לתקן את הליקויים. לטענתן יש לה זכות לתקן כל ליקוי שבית המשפט אישר וקבע שנמצא באחריותן.ו שקלתי את טענות הצדדים ונראה כי אין לאפשר בשלב זה תיקונים ע"י הנתבעות. סעיף 4ב לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 קובע את זכות התיקון של מוכר הדירה: "התגלתה אי-התאמה או אי התאמה יסודית הניתנות לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר...". בע"א 472/95 "זכריה זלוצקין נגד דיור לעולה בע"מ" פ"ד נ(2) 868 נקבע: "אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על-פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רציני..." הנה כי כן גם החוק וגם הפסיקה מכירים בזכותו של מוכר הדירה לתקן את הליקויים בעצמו, אך זכות זאת אינה מוחלטת. על מנת שיהיה זכאי לתקן את הלקויים בעצמו על המוכר להודות בקיום הליקויים ולהראות נכונות רצינית לתקנם. במקרים בהם ניתנה למוכר הזדמנות סבירה לתקן את הליקויים, ניתנה לו הודעה על קיומם אך הוא לא טרח לתקנם, ניסיונות התיקון לא צלחו, או כאשר תיקון הליקויים כרוך בפיקוח צמוד, תועדף הזכות לפיצוי כספי של הדייר. 8. ומן הכלל אל הפרט; במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי נעשה מאמץ או הענות אמיתיים לנסות ולמצות את כל הפתרונות האפשריים, וכן לנסות לגבש דרך פעולה מוסכמת יחד עם התובעים. יתרה מזאת קיים שיקול נוסף והוא להביא לסיום את הסכסוך שבין התובעים לבין הנתבעות ולכן יש להעדיף במקרה זה את אופציית הפיצוי הכספי ואין להיעתר עוד לבקשת הנתבעות לתקן את הליקויים בעצמן. הנסיבות מלמדות כי כיום אין כל אמון בין הצדדים ועל כן סביר להניח שאם הנתבעות יתקנו את הליקויים, הסכסוך יימשך וכן כי תיקון הליקויים ע"י הנתבעת יחייב פיקוח צמוד ע"י בית המשפט והתיק לא יסתיים. על כן אני סבור כי בנסיבות שלפני יש להורות על פיצוי כספי ולא על תיקון הליקויים ע"י הנתבעות. פיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש): 9. התובעים טוענים לנזק בלתי ממוני בגין עוגמת נפש בגין הפרשה והצורך בתיקון הליקויים. הנתבעות מכחישות את טענות התובעים וטוענות כי בשים לב לגודל התביעה שהוגשה מחד והתוצאה מאידך לפיה נדחו למעשה רבות מטענות התובעים אין מקום לפסוק בגין עוגמת נפש. בע"א 611/89 - דרוקר זכריה חברה קבלנית נ' ויקטור נחמיאס. פ"ד מו(2), 60 נקבע: "אין כל יחס ישר בין הסכום הנדרש לתיקון, לבין הסבל ועוגמת הנפש שרוכש דירה עלול לסבול עקב ליקויים בדירה. הדוגמא הטובה ביותר לכך הוא נושא הרטיבות. לעיתים ניתן לתקן ליקוי זה בסכום זעום, אולם הנזק בביצוע לקוי, או באי תיקון האיטום, והסבל ועוגמת הנפש - יכולים להיות עצומים...". לנוכח האמור ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לפסוק לתובעים בגין הנזק הלא ממוני (עוגמת הנפש), סך של 8,000 ₪ להיום. בפסיקת סכום זה יש לזכור כי פער בין סכום התובענה לסכום שקבע המומחה מטעם בית המשפט לבדו אינה מצדיקה שלילת פיצוי בגין נזק לא ממוני. כמו כן התובעים סבלו מנזקי רטיבות קשים בדירתם, לנזקים אלה יש השלכות על חיי היום יום וכן השלכות אסטטיות לא מבוטלות. ירידת ערך הדירה 10. כאמור התובעים טענו כי הפתרון המוצע על ידי המומחה לתיקון הליקויים יביא להקטנת שטח הדירה באופן משמעותי ולפיכך לירידת ערכה. דרישת התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך הדירה הועלתה ללא כל ראיה וללא כל חוות דעת שמאית לתמיכה. לאור האמור הנני דוחה טענה זו ולא אפסוק כל פיצוי בגין ירידת ערך. כמו כן, הנני דוחה את יתר הטענות והדרישות מכיון שלא הוכחו כדבעי ולהנחת דעתי. התוצאה: 11. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים סך של 36,520 ₪ כמו כן יש להוסיף לסכום שנקבע מע"מ כדין וכן ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 3.5.12 , יום מתן חוות הדעת של המומחה מר רונן שטרנברג, ועד התשלום המלא ובפועל. בנוסף תשלמנה הנתבעות לתובעים את הסך של 8,000 ₪ בגין הנזק הלא ממוני (עוגמת נפש), כאשר הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן הנני מחייב את הנתבעות ב-30% מהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בצירוף מע"מ על הסכומים שנפסקו. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום. איטוםבניהמקרקעיןליקויי בניה