קראו דוגמא מהפסיקה בנושא איחור ברישום בית משותף: חלקה הראשון של ההכרעה בסכסוך שנוצר בין הצדדים, הסתיים במתן פסק דין חלקי שניתן ביום 21.09.09 (להלן: "פסק הדין החלקי"). בפסק הדין החלקי נקבע, כי התובעים זכאים לחלקם בתמורת חדר הטרנספורמציה שהוקם בבניין. חלקו השני של הסכסוך, עוסק בטענת התובעים להפרת הסכם הקומבינציה שנכרת בין הצדדים, בעניין האיחור שנוצר ברישום הזכויות בבית המשותף שהוקם. עיקר העובדות הצריכות להכרעה אינן שנויות במחלוקת וחלקן אף הוצג בפסק הדין החלקי שניתן, אותו יש לקרוא ביחד עם פסק הדין כאן כדי להימנע מחזרות מיותרות. בתמצית, נאמר, כי רישום הזכויות בבניין על פי צו הבתים המשותפים אמור היה להסתיים לפי הסכם הקומבינציה עד ליום 01.06.02. אין חולק, כי רישום הזכויות בבית הושלם בפועל רק בשנת 2009. השלמת הרישום הושגה רק לאחר פנייה לערכאות (מוצגים נ"ה-נ"ח). בסופו של עניין, הגיעו הצדדים להסכמה, שאושרה בפסק דין ביום 07.07.08. בפועל, למדנו מחומר הראיות שהוצג והתובעים אף אינם חולקים על כך, כי העיכוב ברישום הזכויות בבניין מאז שנת 2006, נוצר בשל הסכסוך, שבו דובר בפסק הדין החלקי, המתמקד בנושא הקמתו של חדר הטרנספורמציה בבניין. התובעים סירבו לשתף פעולה בהמצאה ובחתימה על המסמכים הנדרשים על ידי המפקח על רישום המקרקעין. זאת, לאור טענות שהיו להם הן בעניין עצם ידיעתם בדבר הקמתו והן בנוגע לאופן שבו יירשמו, בדיעבד, זכויות וחובות הדיירים ביחס לחדר הטרנספורמציה אצל רשם המקרקעין. ביטוייה של מחלוקת זו קיים בתיק המוצגים שהוגש ותחילתן, עוד בשנת 2005 (בין היתר מוצגים: ל"ג - מ"ו וכן הלאה). משרעת המחלוקת בעניין העיכוב ברישום הזכויות בבניין נתחם, אם כן, בתקופה שבין חודש יוני 2002 ועד לשלהי שנת 2005. בהקשר זה חשוב לציין, כי על פי פסק הדין החלקי שניתן, לא היתה התנהלותם של התובעים בעניין חדר הטרנספורמציה הוגנת. גרסתם, לפיה, לא שותפו ולא ידעו על ההתחייבות לכלול חדר טרנספורמציה בבניין על פי דרישת חברת החשמל נדחתה. מכאן, הסקנו, כי התובעים אחראיים לסכסוך שנוצר ומכאן, כי האחריות והאשמה לעיכוב שנוצר מאז סוף שנת 2005, מוטלת לפתחם. אשר לתקופה שמאז החתימה על הסכם הקומבינציה ועד לשלהי שנת 2005, נספר, כי עורכי הדין ארנה שגיב (להלן: "שגיב") ויהושוע דיאמנט (להלן: "דיאמנט") הם שנתמנו לרישום הזכויות בבית המשותף. לפי מוצגים ט' ו- י' חולקה ביניהם האחריות, כך שרישום הזכויות ייעשה על ידי דיאמנט וחוזי המכירה יטופלו על ידי שגיב. שכר הטרחה בשיעור 2% חולק ביניהם באופן שווה. מבחינה זו, שימש דיאמנט כנאמן למימוש חלקו החשוב ביותר של הסכם הקומבינציה. בהתייחס לתקופה זו, דיאמנט הינו עד המפתח שהוזמן לעדות מצד התובעים. בעדותו הפנה הלה לנימוקי הבקשה שהוגשה מטעמו באמצעות טען ביניים בשנת 2008 (מוצג ס') (להלן: "טען הביניים"). בטען הביניים פרס דיאמנט את השתלשלות הדברים הנוגעת לרישום הזכויות לתקופה שמאז חתימת הסכם הקומבינציה. לדבריו, התמהמה הטיפול הראשוני בהעברת הזכויות שבין המוכרים השונים וברישום זיקות ההנאה אצל המפקח על רישום המקרקעין, עד למחצית השנייה של שנת 2001. אלה פעולות שהיו אמורות להסתיים, לדבריו, עוד קודם לרישום הבית על פי צו הבתים המשותפים והושלמו רק בשנת 2002. רק בינואר 2003 נתקבלו אצלו, לדבריו, התשריטים המתוקנים ואולם, אלה הושבו לו בכל פעם להשלמות מאת המפקח על רישום המקרקעין - מהלך שהסתיים רק במאי 2003 (שרק אז הושגה חתימתה של התובעת מספר 1 על המסמכים הנדרשים). בשנים 2003 ו- 2004 נתקל דיאמנט בקושי לקבל את המסמך המקורי של ההסכם עם חברת החשמל בקשר עם חדר הטרנספורמציה וכן את הקבלה על תשלום אגרת רישום הבית המשותף מצד הנתבעת מספר 1. אלה הושלמו מצידה רק במחצית השנייה של שנת 2004 ולאחר זאת, נדרשו השלמות נוספות להערות המפקח על הבתים המשותפים. פניות חוזרות בעניין זה נמשכו עד לרבעון הראשון של שנת 2005. בסוף שנת 2005 התברר לדיאמנט, כי קיימת מצידם של התובעת מספר 1 ודיירים נוספים התנגדות לחתום על נספח התקנון הנוגע לחברת החשמל. זו היתה יריית הפתיחה של התקופה שבה עוכב הרישום בשל התנגדות התובעים כמצויין לעיל. מתוך עדותו של דיאמנט משתמע, כי שני הצדדים לא הקלו עליו את העבודה; הצורך בהעברה חוזרת של התשריטים לתיקון מיוחס להתנהלותה של נתבעת מספר 1 ואולם, הקושי בגיוס חתימת התובעת מספר 1 נכלל אף הוא בין סיבות העיכוב עד מחצית שנת 2003. דיאמנט לא פטר אף את משרדו מאחריות והודה בגילוי לב, כי לא היה מעורה בטיפול היומיומי בנושא עד לשלהי 2005, מועד שבו התגלה הסירוב לשיתוף פעולה מצד התובעים בכל חריפותו: "מה שאני עכשיו רואה אני אישית לא טיפלתי ברישום הבית המשותף, אך אני גם לא מסיר אחריות. אני לא טיפלתי בשלבים האלה של הבית המשותף וגם לא בשלבים האחרים מקרוב גם בשביל זה יש עו"ד שאני משלם להם משכורת..." (פרטיכל יום 18.12.12, עמוד 14, שורה 31, עמוד 15, שורה 1). עדותו של דיאמנט מתיישבת עם המסמכים שהוצגו בפני (מוצגים א' - ל"ג). מוצג ט"ו משקף את עיסוקו של משרד עורכי הדין דיאמנט בריכוז המסמכים לרישום הזכויות עוד בשנת 1999. מוצגים י"ח - כ"ט משקפים את חילופי הדברים שבין הנתבעים לבין דיאמנט באמצעות שגיב עד לשנת 2001, את פערי הגישות שבין הצדדים ואת הרמזים ההדדיים לסחבת. התקופה שמשנת 2002 ועד 2005 אינה מתועדת, אמנם, בכתובים, אך פירטי עדותו של דיאמנט ביחס לפרק זמן זה לא נפגמו לדעתי. שגיב בעדותה, אמנם, חולקת על חלק מן הפרטים שמציג דיאמנט בעדותו ואולם, המסמכים והתכתובות, שהוצגו תומכים יותר בגרסתו מאשר בגרסתה של שגיב. מתוך ריכוז הגרסאות של דיאמנט, שגיב ואף יתר העדים עולה תמונה של מערכת יחסים עסקית לא כנה בין כל המעורבים שבה, כל צד בודק את גבולותיו של הצד האחר במטרה להשיג לעצמו רווחים טקטיים כאלה ואחרים. גורמי העיכוב ברישום הזכויות מגוונים אם כן ואינם מוטלים לפתחו של צד זה או אחר, לפחות ביחס לתקופה שעד לשנת 2005. ניסיונם של התובעים להפנות אצבע מאשימה כלפי הנתבעים כאחראים הבלעדיים לאיחור, אפילו בתקופה זו, אינו משכנע בעיני. זאת, כיוון שבהקשר הדברים הכולל, התובעים הם אלה האחראים לאיחור שנוצר בסופו של עניין ברישום הזכויות. משמע, גם לו הזדרזו הנתבעים להשלים את חלקם בתהליך מוקדם יותר, בכל מקרה, לא היה הרישום מתממש עד להתערבות בית המשפט ולו מחמת סירובם של התובעת מספר 1 או חליפיה לחתום על המסמכים הנדרשים, בשל המחלוקת בעניין חדר הטרנפורמציה. לכן, בעיני נראים התובעים בהקשר זה כמי שמנסים לאחוז את החבל בשני קצותיו. לפיכך והגם שלא נעלם מעיני חלקם של הנתבעים בעיכוב, לתקופה שמאז 2003 ועד לסוף 2005, עדיין אינני רואה, בהקשר הכולל של הדברים אפשרות צודקת לביטוי הביקורת על התנהלותם, שלפי התרשמותי לא היתה מכוונת, באמצעות הגדרתם כ"מפרי חוזה". בשקלול כל הנתונים שנחשפו בפני, נראה, כי חלקם של התובעים בשיהוי כבד ומשמעותי יותר מחלקם של הנתבעים. אשר על כן, לא הוכחה, לדעתי, קיומה של "הפרה יסודית" מצד הנתבעים בעיכוב שנוצר, ובאיזונים שבין הצדדים אף לא קיומה של הפרה, כך שאין מקום לחייבם בפיצוי המוסכם או בפיצוי לפי הוכחת נזק. סוף דבר התביעה נדחית. התובעים יישאו בהוצאות הדחייה בסך של 10,000 ₪. רישום בית משותףבתים משותפים