איחור בכניסה לדירה בשכירות

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא איחור בכניסה לדירה בשכירות: עניינו של פסק הדין שלפניי בתביעה להשבת כספים ולפיצוי בשל הפרת הסכם שכירות. ואלה טענות התובע: התובע ערך הסכם שכירות עם הנתבעת, במסגרתו התחייב לשכור דירת מגורים שברשותה למשך תקופה של שנה. ראשית החוזה הינה ביום 10.9.12. לטענת התובע, הנתבעת הסכימה להעמיד את הדירה לרשותו עוד קודם למועד הנ"ל, וכך טענה בפניו, אולם סופו של דבר שהעניין לא הסתייע. התובע תיאר לפרטי פרטים את השתלשלות העניינים, אשר סופה שלא נכנס לדירה במועד הנקוב בחוזה אלא רק ביום 22.10.12, היינו, חודש ועשרה ימים לאחר מכן. בנסיבות העניין, הוא טוען כי ההסכם הופר הפרה בוטה. גם לאחר כניסתו לדירה, התברר כי לא ניתן היה להתגורר בה באותו מועד, בשל תקלות ונזילות שהפכו אותה לבלתי ראויה לשימוש והוא נאלץ לעזוב אותה מיד עם כניסתו אליה. התובע עתר לפסוק לו סך של 2,900 ₪ ששילם לנתבעת על חשבון השכירות וסך של 1,100 ₪ בשל עוגמת נפש וטרחה שנגרמו לו. ואלה טענות הנתבעת : בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי בין הצדדים נכרת הסכם שכירות, כאשר דמי השכירות החודשיים הועמדו על סך של 1,450 ₪. בטרם השכירה הנתבעת את הדירה לתובע, הגיע לדירה אביו של התובע, ראה אותה וסוכם כי הדירה תשופץ ותותאם לצורכי המגורים של בנו, שהיה אמור להתחיל את לימודיו בחודש אוקטובר. הנתבעת ביצעה עבודות שיפוץ בדירה שכללו עבודות צבע, אינסטלציה וחשמל, וכן תיקון אריחים ותריסים. מועד המסירה נדחה בהסכמת הצדדים ובתיאום עם התובע ואביו, אשר בדקו את הדירה ומצאו אותה במצב טוב, לשביעות רצונם. כעבור מס' ימים ממועד כניסת התובע לדירה, הודיע לה התובע כי בכוונתו להביא את ההסכם לידי סיום וכי אינו מעוניין להמשיך לגור בדירה. זאת, ללא כל סיבה ובלשונה "כך התחשק לו". לא הועלתה מעולם כל טענה אודות תקינות הדירה או פגם שנפל בה. הנתבעת אינה מכחישה את התשלום ששילם לה התובע, ומצידה הודיעה לו כי אין בכוונתה לבטל את ההסכם וכי עליו לשלם לה את מלוא התמורה בהתאם לו. מאז אותו מועד, לא שמעה הנתבעת מהתובע, ואף סברה בתום לב כי הוא ממשיך לגור בדירה. בהודעה מאוחרת יותר התברר לה כי התובע עזב את הדירה, אך לא החזיר לידיה את המפתח. התובעת טענה כי לאור בקשת התובע ואביו, ביצעה שיפוצים נרחבים בדירה והשקיעה בה למעלה מ-4,000 ש"ח כדי להתאימה לדרישותיו. התובע הפר את ההסכם מבלי שנתן כל הודעה מסודרת לנתבעת על סיום השכירות. דיון והכרעה : לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה, ואנמק. התובע תיאר בפרטי פרטים את השתלשלות האירועים אשר הובילה לעיכוב לכניסתו לדירה. מצאתי ליתן אמון בגרסתו, אשר נתמכה בעדות אביו, כאשר הנתבעת עצמה אישרה את מרבית חילופי הדברים ביניהם שנטענו מפיו. לדבריו, אף שתחילת השכירות בהתאם לחוזה נקבעה ליום 10.9, הובטח לו שיוכל להיכנס לדירה כבר ביום 1.9. כבר בראשית הדרך נמסר לו כי הדירה אינה מוכנה לכניסה וכי תהיה מוכנה בעוד מס' ימים. כך פעם אחר פעם נדחה מועד הכניסה, כאשר בכל פעם נמסר לו כי בתוך מספר ימים יוכל להיכנס לדירה. כאמור, סופו של דבר כי עיכוב זה נמשך למעלה מחודש ימים. טענת הנתבעת כי תקלה פתאומית בצנרת הבניין היא שהביאה לעיכוב הכניסה, עלתה לראשונה בדיון, ואינה נזכרת בכתב ההגנה. טענה זו אף אינה מתיישבת עם טענתה כי ביצעה שיפוץ נרחב והשקיעה כספים לצורך התאמת הדירה עבור התובע ולבקשתו (סע' 22 לכתב הגנתה). אי העמדת הדירה לרשות התובע במועד שנקבע בהסכם מהווה הפרה שלו. הודעות הנתבעת לתובע באמצעות מסרונים, פעם אחר פעם, כי הדירה עדיין איננה מוכנה למגורים וכי דרושים לשם כך עוד מספר ימים, אינה מלמדת כי הייתה הסכמה מצדו של התובע לכל אורך התקופה לדחיית המועד. העדפתי בעניין זה את גרסת התובע כי נאלץ להשלים עם העניין לאחר שכבר שכר את הדירה, ואף חפציו כבר הועברו ואוחסנו בדירת חברים. יחד עם זאת, אין להתפלא כי כאשר לבסוף נכנס לדירה לאחר מסכת של דחיות של כחודשיים (למצער חודש ועשרה ימים מהמועד הנקוב בחוזה) לא יכול היה להשלים עם העובדה שהיא נמצאה בלתי ראויה למגורים, ונאלץ לעזוב אותה. גם בנקודה זו העדפתי את עדותו וטענתו של התובע, אשר סיפר כי חרף אותם תיקונים אשר בוצעו על ידי הנתבעת, עם כניסתו לדירה הסתבר כי קיימות נזילות, אשר אינן מאפשרות מגורים בה. טענת הנתבעת בכתב ההגנה כאילו התובע עזב את הדירה מבלי שטען כל טענה בעניין פגם בדירה קרסה תחתיה בעדותה שלה, כאשר אישרה בעצמה כי הייתה נזילה בדירה (אף שלעניין היקף הנזילה חלקה על התובע). בנסיבות העניין לא מצאתי כי ניתן לסמוך על עדותה. העמדת דירה שאינה ראויה למגורים הינה הפרה של ההסכם. הפרה כאמור מצדיקה את ביטול החוזה על ידי התובע והשבת כספים כפועל יוצא מכך. אציין כי טענת הנתבעת לפיה התובע סרב להשיב לה את המפתח, אף היא קרסה תחתיה בחקירה. במהלך עדותו השמיע התובע הקלטה של בנה של הנתבעת, ממנה עלה כי הבן הוא שסרב לקחת את המפתח. על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה. נוכח העובדה שהתובע בסיכומיו עתר אך להשבת כספים ששילם, לא אפסוק פיצוי בגין עגמת נפש. אני מורה לנתבעת להשיב לתובע סך של 2,900 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.12.12 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, תישא הנתבעת בהוצאות המשפט של התובע בסך של 500 ₪. כניסה לדירהמקרקעיןשכירות