איחוד וחלוקת קרקעות

הבנייה בהתאם לתוכנית נאסרה עד לביצוע עבודות תשתית הנדסית באזור וכן עד לביצועה של תכנית איחוד וחלוקת קרקעות באזור על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא איחוד וחלוקת קרקעות : 1. בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' ברון) בה"פ 628/04, 776/04 מיום 9.3.06, לפיו הורה בית המשפט למבקשים לסלק את ידם מהמקרקעין המוחזקים על-ידם ולמסור את החזקה בהם לידי המשיבה, בשל הליכי הפקעה אשר ננקטו על-ידה. 2. המבקשים הם בעלי מספר חלקות מקרקעין בעיר חולון. המשיבה היא הוועדה המקומית לתכנון ולבניה של חולון, אשר מבקשת להפקיע חלקות אלו מבעלותם של המבקשים, לצורכי ציבור, מכוח סמכותה לפי סעיפים 189 ו-190 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. תהליך הפקעת החלקות החל בחודש מרץ 2002, עת נתן משרד הפנים אישור לתוכנית מתאר חדשה ביחס לקרקע, ואילו הודעות ביחס להפקעה עצמה פורסמו לציבור בשלהי שנת 2003. יצוין, כי למעשה כבר בסוף שנות ה-70 החלה לחול על הקרקע תוכנית מתאר שייעדה את החלקות האמורות להקמת אזור תעשייה עתירת ידע, אולם הבנייה בהתאם לתוכנית זו נאסרה עד לביצוע עבודות תשתית הנדסית באזור וכן עד לביצועה של תכנית איחוד וחלוקת קרקעות באזור על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה. 3. במסגרת התובענה שהתנהלה בין הצדדים בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב, לא הביעו המבקשים התנגדות לעצם מסירת החזקה במקרקעין, אלא אך התנו אותה בתשלום פיצוי הולם או הקצאת נכסים חלופיים מתאימים מן המשיבה. מכאן, שיריעת המחלוקת צומצמה למעשה מלכתחילה לשאלת הפיצוי הראוי לו זכאים המשיבים עקב ההפקעה. בית המשפט המחוזי דן בסוגיה זו, ולבסוף הורה, בפסק דין מפורט ומנומק, על הפיצוי שיוענק למבקשים בתמורה לסילוק ידם מן המקרקעין ומסירת החזקה בהם לידי המשיבה. יודגש כי בפסיקתו, נתן בית המשפט למבקשים שהות של 30 יום, החל מיום מתן פסק הדין, עד למסירת החזקה והשלמת פינויים מן המקרקעין. 4. ביום 5.4.06 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בו הם מעלים בשנית את שאלת גובה הפיצוי, אותו הם זכאים לקבל בתמורה להפקעת החלקות שבבעלותם. קודם לכן, ביום 14.3.06, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו עד למועד ההכרעה בערעור, וזה דחה את בקשתם ביום 2.4.06. מכאן הבקשה הנוספת המונחת לפניי כעת. 5. בבקשתם, טוענים המבקשים כי סיכוייהם לזכות בערעור גבוהים הם, וכי מאזן הנוחות, במקרה דנן, נוטה בבירור לטובתם, שכן הנזק שייגרם למשיבה ו/או לציבור בכללותו כתוצאה מעיכוב הביצוע, נמוך לאין-שעור מהפגיעה הבלתי-הפיכה שתגרם להם במידה ולא תתקבל הבקשה. 6. לאחר שעיינתי בבקשה לעיכוב ביצוע וכן בהודעת הערעור שהגישו המבקשים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי לממש את פירות זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין לשכנע את בית המשפט בקיום נימוק המצדיק סטייה מן הכלל (ראו לדוגמה ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה, פ"ד נו(5) 403, 405). כלל זה מוצא את ביטויו בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על המבקש עיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור לשכנע את בית המשפט בקיומם של שני תנאים מצטברים: כי למבקש סיכויים טובים להצליח בערעורו, וכי מבחינת מאזן הנוחות, פעולה על פי פסק הדין בטרם הכרעה בערעור תקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו אם יזכה המבקש בערעורו (ראו לדוגמה ע"א 8800/04 שטיינר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 11.11.04). 7. במקרה זה, מבלי לנקוט עמדה לגוף המחלוקת בערעור, שוכנעתי כי האיזון בין הנזק העלול להיגרם למשיבה כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין לבין הנזק שייגרם למבקשים אם לא יעוכב, מוביל למסקנה לפיה אין הצדקה להורות על עיכוב ביצוע. כעולה מהבקשה שבפניי ומהודעת הערעור שהגישו המבקשים, המחלוקת היחידה העומדת להכרעת בית משפט זה במסגרת הערעור, עניינה בגובה הפיצוי הראוי בגין ההפקעה, שכן כאמור, המבקשים אינם מתנגדים לעצם פינוי החלקות, אלא חולקים אך על גובה הפיצוי המגיע להם בגינו. במצב זה, אין בעיני חשש שמא ייגרם להם נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצוע הפינוי ומסירת החזקה, בטרם הוכרע ערעורם, שהרי, במידה ויזכו המבקשים בערעור, יוכלו הם לתבוע מן המשיבה את יתרת הפיצוי המגיעה להם (ראו בהקשר דומה, ע"פ 8262/05 מזרחי נ' מ"י (לא פורסם, ניתן ביום 28.9.05), וכן ע"א 5165/05 קוניה נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, ניתן ביום 16.10.05)). יתרה מכך, בענייננו, יש להתחשב גם בכך שהמשיבה הינה הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, המהווה חלק ממערך הרשות המקומית, ועל כן אין להניח שלא תוכל לשלם את חובה במידה ותפסיד בערעור, בשונה ממצב אחר בו מיהותו של הצד שכנגד אכן עשוי להצדיק חשש כאמור (ע"א 322/98 חיפה כימיקלים דרום נ' משרד התעשייה והמסחר (לא פורסם, ניתן ביום 4.3.98), וכן ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן (לא פורסם, ניתן ביום 9.11.05)). למעלה מן הדרוש, אציין כי גם בשאלת סיכויי הערעור לא שוכנעתי מדברי המבקשים כי סיכויי ערעורם גבוהים הם, וזאת בפרט נוכח הדיון המפורט והמנומק שערך בית המשפט המחוזי בעניינם. מה גם, שחלק ניכר מטענותיהם של המבקשים מופנות נגד הממצאים בחוות דעת השמאי, אשר אומצו על-ידי בית המשפט המחוזי, ובכאלו אין בית משפט זה נוטה להתערב. 8. לפיכך, אינני רואה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. בכך, מקבלת אני את עמדת בית המשפט המחוזי בהחלטתו לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע, בה נקבע כי בהינתן שהמבקשים אינם חולקים על עצם חובתם למסור את החזקה במקרקעין לידי המשיבה, הרי שמשניתן פסק דין ונפסקו פיצויים, אין מקום לעכב את מתן צו מסירת החזקה, גם אם המבקשים חולקים על גובה הפיצוי שנפסק. בשולי הדברים, אוסיף כי אין ממש גם בטענת המבקשים לפיה יש להורות על עיכוב הביצוע, בין היתר נוכח ההסכמה אליה הגיעו הצדדים (אשר זכתה לתוקף של החלטה על-ידי בית המשפט המחוזי), לפיה לא יקדם מתן הצו למסירת החזקה להכרעה בשאלת הפיצוי. שאלה זו הוכרעה על-ידי בית המשפט המחוזי בפסק דינו, והעובדה כי הוגש בעניינה ערעור לבית משפט זה, אין פירושה כי העניין טרם הוכרע. 9. לאור כל זאת, אני מוצאת כי אין מקום במקרה זה להורות על הסעד הזמני שנתבקש. קרקעותמקרקעיןאיחוד וחלוקה מחדש