קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי תשלום אחוזים לעורך דין: לפני מספר שנים התובעת ובעלה לשעבר הגישו תביעה ביחד עם קטין לפיצוי כספי בבית משפט המחוזי בירושלים (ת.א. 6270/04) כאשר הנתבעת, עורכת דין במקצועה, ייצגה אותם. בשלבים הראשונים של הדיון התובעת הייתה מיוצגת על ידי פרקליט אחר, עו"ד X X. כתוצאה מכך הוסכם בין הנתבעת לבין עו"ד X X כי כאשר היא תקבל את שכ"ט בסוף הדיון הנתבעת תעביר לו סכום מסוים - 10% מ- 225,000 ₪, קרי 25,000 ₪. הסדר זה היה ידוע לתובע ולהסכמתה. התיק הסתיים בפסק דין ביום 14.7.08. בתביעה זו התובעת טוענת שהנתבעת הפרה את ההסדר עם עו"ד X X בכך שלא דאגה להעביר לו את הסכום המובטח לו. בתביעה היא טוענת שהנתבעת לקחה לעצמה את חלקו של עו"ד X X ובכך ,למעשה, שלשלה לכיסה את כספי התובעת. מכאן תביעתה לסכום של 25,000 ₪. הנתבעת פנתה לבית המשפט בבקשה לדחות את התביעה על הסף, מעטעם העדר יריבות. כב' הרשמת הבכירה רינה הירש דנה בבקשות ביום 19.9.12 וכך כב' הרשמת סיכמה את עמדת התובעת: " אישרה התובעת כי הסכום הנתבע הינו הסכום שהיה צריך להיות מועבר לעו"ד X ולו הייתה הנתבעת מעבירה את כל שכ"ט שנפסק לעו"ד לא הייתה לה טענה כלפי הנתבעת בתיק" (עמ' 1 לפרו' שורות 11-13). בתגובה להערה זו השיבה הנתבעת: "הכסף הועבר לעו"ד X. אין לי כאן אסמכתא אבל אני יכולה להציג אותה". הוסיפה הנתבעת שאם היא הייתה חייבת לעו"ד X "שקל או שניים הוא היה יודע איך לקחת אותו ממני". (שם שורה 24) אולם כב' הרשמת לא קיבלה בקשת הנתבעת ונתנה הוראות להגשת כתב הגנה. הדיון בתיק לגופו התנהל בפני ביום 11.3.13 וביום 21.10.13 . עמדת הנתבעת כפי שבאה לידי ביטוי בכתב ההגנה היא שההסדר בינה לבין עו"ד X נעשה לפנים משורת הדין ואין לתובעת כל מעמד להגיש תביעה זו. הנתבעת גם ראתה לנכון להשמיץ את התובעת ובין היתר טענה שהיא איימה להפליל את עו"ד X באשמת שווא של אינוס (סעיף 11 לכתב ההגנה), טענה זו ,כמו רוב טענות הנתבעת בכת הגנתה, בכלל לא קשורה למחלוקת בין בעלי הדין. אולם לגופו של ענין, הנתבעת טענה ששילמה לעו"ד X את הכסף שמגיע לו. "שולמה לו דרישתו במלואה ולא נותרה בפפי עו"ד X טענה ו/או פניה לח"מ". הנתבעת גם חזרה על טענה זו במהלך הדיון: "ההסכם ביני לבין עו"ד X היה גנטלמני הכסף הועבר לעו"ד X על סמך החלטה ועדת שכ"ט..... אני לא שומרת עותקים..... המסמכים לא נשמרו כי נעשתה בדיקה של לשכת עורכי הדין" (עמוד 3 לפרו' בין השורות 13-15). בניגוד לכל הצהרותיה החוזרות ונשנות של הנתבעת שהעבירה לעו"ד X את כל הכסף שמגיע לו, הנתבעת הגישה לבית המשפט מסמך מאת עו"ד X שבו הוא כתב: "שכר טרחתי לא שולם לי במלואו אך איני מוכן... למסור את שידוע לי בקשר זה אלא לביהמ"ש" לאור האמור הדיון חודש ביום 21.10.13 ועו"ד X הוזמן להעיד. מדבריו עולה בצורה חד משמעית שמתוך ה- 25,000 של המגיע לו קיבל רק 10,000 ₪ מאת הנתבעת. "הסכום לא התקבל ואני אשמח לקבל את הסכום הזה נכון שזה היה ההסכם ביננו, ביני לבין עו"ד גואטה, אני לא נושה שלה אבל אני מקווה שאקבל את היתרה" (עמ' 5 לפרו' שורות 16-17). על אף דברים אלה הנתבעת עדיין בשלה - ותוך תשובות מתחמקות ולא ענייניות לשאלות בית המשפט, ניסתה להתגונן על טענותיה כאילו שילמה לעו"ד X את הכסף המגיע לו. כמו כן הנתבעת ניצלה את זכות הדיבר על מנת לחזור על הטענה שהתובעת יחד עם אחיה איימה על עו"ד X שהיא תעליל עליו תיק אונס (עמ' 6 לפרו' שורות 5-6). מיד מסר עו"ד X לבית המשפט כי אין כל אמת בטענה זו אלא בשלב מסוים של הדיון אצל השופט כרמל בירושלים "התובעת הייתה נסערת וטענה מתוך המצב שלה ... כאילו אני מכריח אותה לקבל את ההסדר ומכאן באה המילה הקשה של "אונס" (עמ' 6 לפרו' שורות 26-28). לאחר ששמעתי את טענות התובעת והנתבעת ודברי עו"ד X החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך: 1. ההסכם שלפיו עו"ד גואטה הסכימה להעביר חלק משכרה לעו"ד X היה הסכם בלתי פורמלי שלא קיבל ביטוי בכתב. 2. התובעת לא הייתה צד לאותו הסכם ובניגוד לטענותיה אין לה זכות חוקית לדרוש את הכסף שהיה מיועד לעו"ד X. אין כל חשיבות לכך שהתובעת ידעה על ההסדר בין הנתבעת לעו"ד X ואף נתן את אישורה לכך. אין לה כל עילה לדרוש כספים עבור עו"ד X או לחילופין עבור עצמה. 3. באשר לאופי ההסדר בין עו"ד X ובין הנתבעת, אני לומד מפיו של עו"ד X עצמו שעל אף שהוא לא קיבל את מלוא כספו הוא לא רואה את עצמו כנושה של הנתבעת. מכאן שעו"ד X כצד לאותו הסדר אכן רואה את ההסדר כדבר בלתי פורמלי. בכך הוא מאשר את דברי הנתבעת. אולם ,לשיטתי, דובר בהסכם מחייב שאותו הנתבעת הפרה. אך הזכות לתבוע שמורה לעו"ד X ורק לו. 4. לכן המסקנה המשפטית היא שדינה של תביעה זו להידחות. 5. יחד עם זאת לא אמלא את תפקידו אם לא היותי מעיר על התנהגותה הפגומה של הנתבעת בכל הקשור להליך שבפני. לא רק שהנתבעת שיקרה ,וחזרה ושיקרה, לגבי העברת מלוא הכספים לעו"ד X, אלא גם ניצלה לרעה את הכיסוי של ההליך המשפטי להוציא דיבה על התובעת ולטעון הן בכתב הגנתה והן בעל פה שהיא איימה להעליל על עו"ד X מקרה של אינוס - טענה שאין בה כל אמת. אני קובע במלוא האחריות ובכובד ראש שהתנהגותה של הנתבעת היא פסולה ונוגדת לכל הכללים החלים על חברה בלשכת עורכי הדין ובוודאי פוגעת בכבוד המקצוע. לו הנתבעת הייתה מודה מיד ,עם פתיחת התיק ,שהעבירה רק חלק מהכסף לעו"ד X, ניתן הוא לחסוך את הדיון. אך מסיבות השמורות עמה היא בחרה להטעות את בית המשפט, ולהסתיר את האמת. מכיוון שכך, ועל אף שאני דוחה בזאת את התביעה, על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות הדיון בסך 1,500 ₪ ו זאת תוך 21 יום מהיום שאם לא כן הסכום יישא ריבית והפרשי הצמדה על פי חוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן אני מבקש מהמזכירה הראשית של בית המשפט להעביר עותק מפסק הדין ללשכת עורכי הדין על מנת שהגורמים בלשכה ישקלו הליך משמעתי כנגד הנתבעת. עורך דין