קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי ציות לתמרור 301: כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת תאונה כתוצאה מאי מתן זכות קדימה לאופנוע עת חצה צומת כאשר תמרור האט ותן זכות קדימה היה מוצב בדרכו של הנאשם. בהתאם לעובדות כתב האישום, נהג הנאשם בקלות ראש וגרם במהלך התאונה לפציעתם של שני בני אדם כאשר אחד מהם נחבל חבלות של ממש. במהלך ישיבת ההקראה הודה הנאשם כי נהג ברכב מסוג אוטובוס זעיר צבורי מכיוון רחוב גרינפלד לכיוון הצומת עם רחוב יוסף שטרן בעיר באר-שבע. עוד הודה הנאשם כי בכיוון נסיעתו היה מוצב תמרור 301 (האט ותן זכות קדימה) וכי הרכב המעורב (אופנוע מסוג BMW) הגיע מימין לכיוון נסיעתו. לעומת הסכמות אלו, כפר הנאשם בטענה לפיה אופן נהיגתו ורשלנותו שבאה לידי ביטוי באי ציות לתמרור שהוצב בכיוונו, היא שגרמה לתאונה. אף שהנאשם כפר גם בעובדה 5, לא ביקש הוא בשום שלב של המשפט לחקור את הרופאים, ולכן עדויות הנפגעים בתאונה ביחס לחבלות הגוף שלהם אשר נגרמו לדבריהם כתוצאה מהתאונה, נותרו ללא כל גרסה נגדית. ניתוח פרשת התביעה ומסקנות - במהלך פרשת התביעה העיד בוחן התנועה (ע.ת 1) מר שרון סולומון אשר חקר את זירת התאונה. לצורך ביסוס עדותו וממצאיו, הוגשו באמצעות העד: דוח בוחן מפורט, סקיצה של זירת התאונה, דוח נזקים, לוח תצלומים וכן שתי חקירות של הנאשם אשר בוצעו תחת אזהרה. מדוח הבוחן עולה תמונת מצב לפיה רוכב האופנוע נסע במהירות מינימום של 37 קמ"ש עת נכנס לצומת וזאת כמסקנה ממדידה וחישוב של סימן בלימה אשר נמצא בזירת התאונה ע"י הבוחן. בכיוון כניסת הנאשם לצומת נמצא שדה ראייה פתוח לצד ימין למרחק של 100 מטר. בפרק הממצאים והמסקנות מסביר הבוחן צעד אחר צעד כיצד ביסס הוא את המסקנה לפיה הנאשם היה זה שלא נתן זכות קדימה לאופנוע שהתקרב מימינו. הבוחן אף לקח לטובת הנאשם אפשרות לפיה נהג רוכב האופנוע במהירות של 50 קמ"ש. גם לאחר הסטה וירטואלית של האופנוע לאחור (כמקובל בשחזור תאונות דרכים) וביצוע חישוב של מיקום האופנוע לפני נקודת האימפקט במהירות זו, נמצא ע"י הבוחן כי ממיקומו של האופנוע , תשומת לב של הנאשם לנעשה בכביש מימינו ומתן זכות קדימה, הייתה יכולה למנוע את התאונה. במענה לשאלות ב"כ הנאשם בחקירתו הנגדית, אישר הבוחן קיומה של חומה מימין לכיוון הגעת הנאשם לצומת. הבוחן הסביר כי בדק נתון זה ומצא כי על קיומה של החומה, מקו הצומת פתוח שדה הראייה לימין ללא כל מגבלה למרחק של 100 מטר מדוד (ראה עמ' 7 שורה 13). אדגיש כבר בשלב זה כי לאור בדיקת הבוחן נתון זה וקביעתו בניסוי מקו הצומת, אין כל נפקות לטענת ב"כ הנאשם בסיכומיו לפיה לא מדד הבוחן את גובה החומה. אין כל חשיבות לגובה, רוחב או ממד אחר של החומה. החשיבות היחידה היא בשאלה - מהו שדה הראייה הנתון בניסוי לנהג המתקרב לצומת בכיוון נסיעת הנאשם, עת מביט הוא לצד ימין. התשובה שמצא הבוחן המשטרתי לשאלה זו היא 100 מטר ללא כל הפרעה. נתון זה אושר גם חד משמעית ע"י נהג האופנוע מכיוון הגעתו שלו לצומת (ראה עמ' 12 שורות 27-30) ואין כל נפקות לטענות ב"כ הנאשם בסיכומיו לפיו הניסוי חייב היה להיות עם אותו הרכב ממש אתו בוצעה התאונה. שימוש ברכב הדומה מבחינת ממדיו לצורך ניסוי שדה הראייה הינו מקובל ותקין בחקר תאונות דרכים. הניסוי שביצע הבוחן ומדידת שדה הראייה על ידו נמצאו על ידי תקינים לחלוטין. בהיעדר כל חוות דעת נגדית מטעם ההגנה, בהיעדר הבאת נתון אחר מטעם ההגנה הסותר את ממצאי הבוחן ביחס לשדה הראייה במקום, אני מחליט לקבוע נתון חשוב זה של שדה ראייה למרחק של 100 מטר לימין מכיוון נסיעת הנאשם כעובדה מוכחת. במהלך המשך חקירתו הנגדית של הבוחן, ניסה ב"כ הנאשם לפגום באמינות ממצאיו או חישוביו של הבוחן. אדגיש כי הבוחן השיב לכל השאלות בצורה מסודרת וברורה תוך שהפנה בכל תשובה לממצא המבסס את עמדתו ותשובתו. כך הסביר הבוחן כיצד בחר את מקדם החיכוך של הכביש, כיצד תעד בצילומים מסודרים את הזירה, מדוע בחר במהירות של 50 קמ"ש לצורך החישובים וכן מדוע מהירותו המוערכת של האופנוע תנוע בין 40 - 60 קמ"ש. הבוחן סרב לתת נתון מספרי מדויק בתוך טווח זה שכן מהירות המינימום היחידה המוכחת עומדת בפרשה זו על 37 קמ"ש. (ראה תשובתו החד משמעית של הבוחן ביחס למהירות בעמוד 9 שורה 21) ההגנה לא סתרה את ממצאי הבוחן בכל חוות דעת נגדית. אני דוחה את טענות ההגנה בסיכומיה לפיהן חובה היה על הבוחן להיעזר באדם נוסף לצורך צילומי הזירה. אין כל מניעה כי הבוחן יצלם בעצמו את הזירה. אני סבור כי צילומי הבוחן משקפים בצורה מצויינת את מצבה של הזירה לאחר התאונה ויש בצילומים אלו כדי לתת לבית המשפט תמונה ברורה של מצב הזירה לאחר התרחשות התאונה. תשובות הבוחן היו מקצועיות, מסודרות ומבוססות. בהיעדר כל חוות דעת נגדית מצד ההגנה, ובהיעדר הוכחת כל סתירות או אי דיוק מהותי בעבודת הבוחן המשטרתי, אני מחליט לקבל באופן מלא את חוות דעתו כמבססת את מסקנותיו בפרק 14 של ת/1. לאחר שסיים הבוחן את עדותו, העיד מטעם התביעה רוכב האופנוע מר יואל משה פיטוסי (ע.ת 2). במהלך עדות זו תאר העד כיצד יצא לנסיעה כאשר הוא עצמו נוהג ברכב האופנוע תוך שאשתו מצויה אף היא מאחוריו על כלי רכב זה. הוסבר כי המדובר היה בנסיעה ראשונה של אשתו על האופנוע כנוסעת ולכן גם נהג לאט מהרגיל. עד זה העריך את מהירותו עובר לתאונה בכ-30 קמ"ש ואף פחות מכך. (נתון זה אגב דומה ונמוך מעט ממצאי הבוחן לפי חישוב סימן הבלימה). עד זה תיאר כיצד שדה הראייה שלו מכיוון הכיכר לצומת הוא של כ-100 מטר וכן הסביר כיצד הוא עצמו ראה את הנאשם מגיע לצומת ומאט. יחד עם זאת, במקום לעצור ולאפשר לו את זכות הקדימה כחוק, המשיך הנאשם לתוך הצומת, חסם את נתיב נסיעתו ובכך גרם לו להתהפכות עם האופנוע ולפציעתו הקשה כפי שתוארה בעמוד 11 שורות 1 עד 9. עדות זו של העד עברה חקירה נגדית של ההגנה אשר לא הפיקה בעיני כל אינדיקציה לאי אמירת אמת מצד העד. לא הוכחו כל סתירות מהותיות במהלך עדותו, לא הוכח כל ממצא מהותי המראה רשלנות מנתקת אחריות מצדו. העד השיב לכל השאלות ללא כל ניסיון לחמוק ממתן תשובות. אני מוצא את עדותו אמינה לחלוטין ומשקפת בצורה מדויקת את מהלך התאונה. עדת התביעה - ע.ת 3 - הגב' טל פרץ - לא ראתה את מהלך התאונה עצמה, ולא מצאתי במזכרה משום תרומה להבנת יתר של מנגנון התאונה. עדת תביעה 4 - הגב' גלית פיטוסי - הייתה עדת התביעה האחרונה בתיק זה. עדות זה תמכה וחיזקה באופן חד משמעי את עדותו של ע.ת 2 כפי שיוסבר להלן. עדה זו אישרה כי המדובר בנסיעה ראשונה שלה כנוסעת על אופנוע ספציפי זה. העדה הסבירה כי בן זוגה נהג לאט מאד וכן תיארה כיצד ראתה את רכב הנאשם משמאל. העדה מתארת כיצד בעלה מנסה לחמוק מהמפגש עם רכב הנאשם שקודם עצר לדבריה. ב"כ הנאשם ניסה בסיכומיו להדגיש סתירה מהותית לשיטתו בין עדות זו לפיה הנאשם עצר ובין עדות ע.ת 2 לפיה הנאשם רק האט לפני הצומת. אדגיש כבר בשלב זה כי בין אם הנאשם רק האט ובין אם עצר, עת מתקרב רכב מימינו לצומת חובה עליו לאפשר לו לעבור בצומת לפניו שכן לרכב מתקרב זה נתונה זכות הקדימה מכח החוק. בנסיבות אלו, אין כל נפקות לשאלה האם הנאשם עצר או רק האט. לגופו של עניין, יש אכן פער בין שני התיאורים של ע.ת 2 ו- ע.ת 4 אך פער זה רק מחזק בעיני את העדויות כאמינות ואסביר את דברי. ניכר מפער זה כי עדים אלו לא תיאמו גרסאות ביניהם לפני העדות. כל עד מתאר בצורה ישרה את שראו עיניו בשניות שלפני התאונה. מאחר ותאונה הינה מהלך דינאמי שאינו סטטי, בהחלט יתכן כי ע.ת 2 רואה את מהלך ההאטה של הנאשם, יוצר עמו אף קשר עין, ומפנה מבטו לחלקים אחרים של הצומת כדי לוודא שגם ממיקום אחר בצומת אין הגעה של רכבים. בזמן זה יכול כי הנאשם אך עצר ובשלב זה הבחינה בו ע.ת 4 כמי שעוצר. הבעיה היא, כי בשלב זה בחר הנאשם להמשיך ולהיכנס לצומת בניגוד גמור לחובה שמונחת על כתפיו מכח החוק. מאחר ונתון שדה ראייה של 100 מטר לימין מכיוון הנאשם, ומאחר וע.ת 4 וע.ת 2 ראו את הנאשם מגיע לצומת, חזקה כי גם הנאשם יכול היה לראות את האופנוע. אף שיכול היה לראות רכב מתקרב זה בחר הנאשם לפי עדותו שלו במשטרה להיכנס לצומת תוך שהוא מביט שמאלה ולא ימינה, ובמהלך כניסה זו הרגיש את פגיעת האופנוע בו מבלי שראה אותו כלל לפני התאונה. (ראה את עדות הנאשם במשטרה - ת/7 עמוד 2 שורות 9 עד 13). אדגיש בשלב זה של הכרעת הדין, כי הנאשם שלא ראה כלל את רוכב האופנוע לפני התאונה, אינו יכול במצבו למסור כל עדות ביחס למהירות האופנוע לפני התאונה, שכן לדבריו לא ראה רכב זה כלל לפני התאונה. גם אם אצא מנקודת הנחה דמיונית כי רוכב האופנוע נהג במהירות של 90 קמ"ש לפני התאונה (נתון שהוא אבסורד לפי עדותו וממצאי הבוחן), הרי שרכב הנע במהירות של 90 קמ"ש עובר 25 מטר כל שניה. כאשר נתון שדה ראייה פתוח של 100 מטר, מצוי רכב הנע בשטח כזה לפחות 4 שניות בתוך שדה ראייתו של הנאשם ואין כל הסבר מדוע בזמן זה לא ראה הנאשם את האופנוע המתקרב. ברור עוד כי ככל שמהירות האופנוע הייתה נמוכה מ-90 קמ"ש (וברור לחלוטין שזה המצב במקרה דנן) , זמן השהייה של האופנוע בשטח הנתון לשדה ראיית הנאשם היה בהכרח גדול יותר. הנאשם לא סיפק כל הסבר מדוע בפרק הזמן הארוך שעמד לרשותו, לא ראה הוא בשום שלב את האופנוע המתקרב לצומת מימין. הנאשם לא סיפק כל הסבר או עדות לשאלה מדוע לא נתן הוא זכות קדימה לאופנוע שהגיע לצומת מימין לכיוון נסיעתו. למעשה, בחר הנאשם שלא להעיד בתיק זה, שלא למסור כל גרסה לבית המשפט ושלא להעמיד עצמו לחקירה נגדית ע"י תובע. החלטת ההגנה שלא להעיד את הנאשם מחזקת אף מכח החוק את ראיות המדינה. אני סבור כי המדינה הציגה ראיות ברורות וחד משמעיות לפיהן הנאשם הגיע לצומת בו שדה ראייה פתוח לימין למרחק של 100 מטר. הנאשם בחר להיכנס לצומת כאשר מימינו נע רכב מסוג אופנוע אותו יכול וצריך היה לראות טרם החלטתו להיכנס לצומת. יכולת הנאשם לראות את האופנוע המתקרב הוכחה הן בחוות דעת הבוחן והן עולה היא מעדותם של ע.ת 4 וע.ת 2. זכות הקדימה לעבור בצומת הייתה נתונה לאופנוע, ואסור היה לנאשם לבצע כניסה לצומת עם רכבו עת התקרב אליה במהירות מתונה וסבירה רוכב האופנוע. כניסתו של הנאשם לצומת הייתה בניגוד להוראות התמרור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו ובכך גרם הנאשם לתאונה כפי שמתואר בכתב האישום. ההגנה לא הביאה מטעמה כל חוות דעת מומחה נגדית, בחרה שלא להעיד את הנאשם ולא הראתה בחקירות הנגדיות של עדי התביעה כל סתירות מהותיות או נתונים אחרים המצדיקים את דחיית עדויות אלו כבלתי אמינות. פגיעות הגוף והרכוש להם גרם הנאשם כתוצאה מהתואנה הוכחו הן בעדויות הנפגעים והן במסמכים רפואיים שהוגשו מטעם המדינה. ההגנה לא סתרה ראיות אלו בכל דרך. אני קובע כי כל עובדות כתב האישום הוכחו בפרשה זו מעבר לכל ספק סביר. אני מחליט להרשיע את הנאשם בביצוע כל העבירות שיוחסו לו. משפט תעבורהאי ציות לתמרורתמרורים