קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי עמידה בהסכם פשרה הוצאה לפועל: 1. זהו ערעור על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל בתיק הוצאה לפועל 13-12657-12-6, בה דחה את בקשת המערערים שהוגשה לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל. 2. המשיב פתח כנגד המערערים תיק הוצאה לפועל, לביצועו של פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה בתיק אזרחי 9346-02-10. המערערים הגישו לתיק ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי", לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, וטענו בה כי המשיב לא היה רשאי לפתוח את תיק ההוצל"פ ותיק ההוצל"פ נפתח לכן בחוסר תום לב. זאת, משום שלטענתם הציעו למשיב, עוד קודם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, לשלם את מלוא חובם על פי פסק הדין. עוד טענו המערערים כי החישוב, שעל פיו פתח המשיב את תיק ההוצאה לפועל, אינו נכון ואינו עולה בקנה אחד עם פסק הדין, ועם ההסכם שבבסיסו. 3. רשם ההוצאה לפועל, לאחר טיעוני הצדדים, דחה את בקשת המערערים. על החלטתו בעניין הזה הוגש הערעור שבפני. רקע עובדתי בקצרה 4. ביום 14.7.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בתיק 9346-02-10 בבית משפט שלום בחדרה. על פי ההסכם, היה על המערערים לשלם , לסילוק חובם למשיב, 350,000 ₪ בצרוף ריבית של פריים +5% וזאת ב- 60 תשלומים רצופים ועוקבים החל מיום 25/7/11 ועד לסילוק מלוא הסכום האמור. 5. בסעיף 5, להסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, נקבע: "במידה וצד ב' (המערערים, ה.א.) יפר מי מתנאי הסדר זה ו/או תשלום אחד לא ישולם במועדו ו/או יפר מי מהתחייבויותיו הקיימות ו/או העתידיות כלפי הבנק, יהא רשאי הבנק, לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותו על פי הדין לצורך גביית מלוא החוב, לרבות המשך נקיטת הליכים במסגרת תיק ההוצאה לפועל לצורך גביית מלוא החוב, וכל ויתור שניתן לצד ב' במסגרת הסכם זה, במידה וניתן, יבוטל לאלתר". 6. המערערים שילמו מס' תשלומים, בסכום כולל של 58,330 ₪ ואחר כך חדלו מלשלם. החל מחודש אוגוסט 2012 החלו מגעים בכתב בין הצדדים, שעיקרם הצעות המערערים לתשלום, כאשר הצעת המערערים היא לשלם את מלוא הסכום שמשקף, לדעתם, את יתרת החוב, וזאת בדרך של העברת כספים שעוקלו, לידי המשיב. המשיב לא קיבל את הצעות המערערים ופתח את תיק ההוצאה לפועל נשוא ערעור זה. טענות הצדדים: 7. המערערים טוענים כי הציעו למשיב, בכתב, פרעון מיידי של כל יתרת החוב, באמצעות העברת הכספים שעמדו לזכותם בפוליסות שעוקלו על ידי המשיב בעיקול זמני. לטענת המערערים, המשיב סרב להצעותיהם אך ורק על מנת לאפשר את פתיחת תיק ההוצאה לפועל, והכל במטרה לייצר חיובים מלאכותיים של אגרות ושכ"ט עו"ד. המערערים טוענים, כי משהציעו למשיב את תשלום מלוא החוב, לא היה מקום לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, ומשזה נפתח היה על רשם ההוצאה לפועל לקבל את בקשתם ולהורות על סגירתו. המערערים טוענים כי סכום החוב, שצויין על ידי המשיב בפתיחת תיק ההוצאה לפועל, אינו מפורט ואינו משקף את גובה החוב הנכון, על פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין. לטענתם, ומשהציעו לשלם למשיב את הסכום הנכון, במלואו, עוד טרם שנפתח תיק ההוצאה לפועל, ממילא היה על רשם ההוצאה לפועל לקבל את הבקשה שהגישו. 8. המשיב טוען מנגד, כי בדין פתח את תיק ההוצל"פ כנגד המערערים. זאת, לאחר שהמערערים הפרו את התחייבותם על פי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ולא שילמו כסדרם את התשלומים שהתחייבו לשלם על פיו. לטענת המשיב, המערערים הציעו, אמנם, להעביר כספים שעוקלו לידיו אולם הסכמתם להעברה כזו לוותה בדרישה לפיה כנגד העברת הסכום האמור, יוותר המשיב על יתרת החוב ויבטל את יתרת העיקולים. המשיב טוען כי לא היה מחוייב לכן לקבל את ההצעה האמורה. לטענת המשיב, החישוב שעשו המערערים אינו משקף את מלוא החוב, לפי ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין, ואילו החישוב שעל פיו נפתח תיק ההוצאה לפועל נעשה בדיוק לפי האמור באותו הסכם. לפיכך, לטענת המשיב, יש לדחות את הערעור ולהותיר את החלטת רשם ההוצאה לפועל על כנה. 9. בבסיס המחלוקת, מצויות טענות הצדדים בשאלה כיצד יש לחשב את החוב, שאותו על המערערים לשלם, אם אינם עומדים בתשלומים, ומהו "מלוא החוב" שנקבע בסעיף 5 להסכם. לטענת המערערים, "מלוא החוב" במקרה כזה הוא מלוא הסכום 350,000 ₪, שאותו רשאי המשיב להעמיד לפרעון מיידי, והחוב ישא ריבית פריים +5%. לטענתם, על הבסיס הזה ערכו את חישוב יתרת הסכום, שלא שולמה על ידם בתשלומים הקבועים בהסכם, והציעו לשלם אותה במלואה למשיב. לטענת המשיב, לעומת זאת, כאשר לא עומדים המערערים בתשלומים המפורטים בהסכם, ממילא הוא רשאי להעמיד לפרעון את מלוא החוב נשוא התביעה, כשהוא נושא ריבית בנקאית כמפורט בכתב התביעה, והמערערים לא הציעו לשלם אלא סכום נמוך מזה. לפיכך, סרב לבטל את העיקולים כנגד קבלת הסכום שהציעו המערערים, ואין כל פגם בכך שפתח את תיק ההוצאה לפועל כנגד המערערים. 10. שני הצדדים טענו בעניין זה ארוכות, הן בפני והן בפני כב' הרשם, ויש לכן להכריע במחלוקת זו אף אם מלכתחילה ראוי היה, אולי, לפנות בעניינה בבקשה להבהרה מבית המשפט שנתן את פסק הדין. (ר' סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל). מאחר ששני הצדדים הראו, בהתנהגותם, כי הם מקבלים את סמכותו של רשם ההוצאה לפועל, וממילא גם את סמכותו של בית משפט זה כערכאת הערעור, להכריע במחלוקת, יש להדרש לה לגופה. 11. במחלוקת זו אני מעדיפה את עמדת המשיב. בהסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, השתמשו הצדדים בשני מונחים שונים "החוב" מחד, ו"החוב לתשלום" מאידך, וזאת על מנת לתאר סכומים שונים. ב"הואיל" הרביעי שבפתח ההסכם, התייחסו הצדדים לסכום "החוב" והגדירו אותו כדלקמן: "סכום התביעה שהוגשה כנגד הנתבעים בתיק האזרחי עומד על סך 302,999 ₪ לא כולל מלוא הוצאות ושכ"ט עו"ד ולא כולל ריבית בנקאית ו/או ריבית פריסת חוב". ב"הואיל" החמישי, לעומת זאת, התייחסו הצדדים לסכום "החוב לתשלום", היינו 350,000 ₪, כפי שפורט בהמשך ההסכם. מסעיף 5 להסכם, שצוטט לעיל, ברור כי אם יפרו המערערים את הוראות ההסכם ולא יעמדו בתשלומים שנקבעו בסעיף 4.1 להסכם כסדרם ובמלואם, רשאי הבנק לנקוט בהליכים לגביית מלוא "החוב", היינו סכום התביעה והריבית שנדרשה בתביעה. 12. בניגוד לטענת המערערים, ואף שיתכן שניתן היה לנסח את ההסכם באופן ברור יותר, אין להבין מתוך סעיף 5 להסכם או מתוך חלק אחר בהסכם, כי גם אם יפרו המערערים את התחייבותם לעמוד בתשלומים כפי שנקבעו בסעיף 4.1 להסכם, עדיין יעמוד חובם אך ורק על 350,000 ₪, בצרוף ריבית פריסת חוב של פריים +5%. 13. פרוש כזה, כפי שמבקשים המערערים לתת להסכם, אינו מתיישב עם לשונו של ההסכם, שכאמור מתייחס בסעיף 5 ל"חוב" ולא ל"חוב לתשלום". הוא גם אינו מתיישב כלל עם כוונת הצדדים. ברור מההסכם שהמשיב הסכים להעמיד את החוב על סך של 350,000 ₪, ולפרוס אותו בתוספת ריבית בשיעור של פריים + 5%, אך ורק בהנחה שהמערערים יעמדו בהסכם כלשונו וישלמו כסדרם את כל התשלומים המפורטים בו. ברור גם מההסכם כי אם לא יעמדו המערערים בתשלומים כפי שנקבעו, יהיה הבנק זכאי למלוא ה"חוב" כפי שפורט בכתב התביעה. 14. קבלת הפרוש שמבקשים המערערים לתת להסכם משמעו, למעשה, כי אין סנקציה ממשית שתעמוד לחובתם אם לא יעמדו בהסכם. זאת משום שלפי גישתם, בכל מקרה, לא יעלה הסכום שיחוייבו לשלם לבנק על סך של 350,000 ₪ בתוספת ריבית של פריים + 5%, בין אם יעמדו בתשלומים ובין אם לא יעמדו בהם. פרוש כזה אינו הגיוני, אינו מתקבל על הדעת וגם אינו מתיישב עם לשון ההסכם, שכאמור, קבע בסעיף 5, כי במקרה שבו לא יעמדו המערערים בתשלומים, יהיה הבנק רשאי לפעול לגביית מלוא ה"חוב", כאשר מונח זה מתייחס, כמפורט בפתח ההסכם, לסכום התביעה כפי שהוגשה ובכתב התביעה נכתב מפורשות, ועל כך אין מחלוקת, כי לסכום החוב יש לצרף ריבית בנקאית כמפורט שם. 15. פרוש נכון של הסכם הפשרה, גם על פי לשון ההסכם וגם על פי כוונת הצדדים, כפי שהיא עולה מלשון ההסכם, מביא אפוא למסקנה כי בדין סרב הבנק לקבל את חישובי המערערים, שנעשו על פי ההנחה שסכום החוב עומד אך ורק על 350,000 ₪ בצרוף ריבית בשיעור פריים + 5%, ותוך התעלמות מהעובדה שהמערערים הפרו את ההסכם ולא שילמו את התשלומים כסדרם. הבנק רשאי היה, אפוא, לפתוח תיק הוצאה לפועל כנגד המערערים. 16. אני דוחה את טענת המערערים, באשר לאופן החישוב של החוב, וממילא את טענתם לפיה לאחר שהועברו הכספים המעוקלים לזכות המשיב, נפרע החוב נשוא ההסכם במלואו. 17. עם זאת, יש לתת את הדעת לטענות המערערים, לפיהן הציעו להעביר לבנק המשיב את הכספים המעוקלים וזאת עוד טרם שנפתח תיק ההוצאה לפועל. אם ימצא רשם ההוצאה לפועל כי המערערים העמידו סכום כזה או אחר לרשות המשיב, עוד טרם שנפתח תיק ההוצאה לפועל, והמשיב סרב ללא סיבה טובה ליטול את הסכום הזה, ראוי לשקול אם אין מקום להפחית, בשיעור כזה או אחר, את סכום האגרות וההוצאות שהוציא המשיב לנקיטת ההליכים ואשר הושתו על המערערים, וזאת מכח הוראות סעיף 9 ב' לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967. מאחר שאיש מהצדדים לא טען ישירות בסוגיה הזו ורשם ההוצאה לפועל לא התייחס אליה בהחלטה נשוא הערעור, אין מקום להכריע במחלוקת זו עתה והצדדים או מי מהם רשאים להגיש בקשה מתאימה לרשם ההוצאה לפועל, אם ימצאו מקום לעשות כן. 18. התוצאה היא אפוא שאני דוחה את הערעור. המערערים ישאו בהוצאות המשיב בגין הערעור, בסכום של 7500 ₪. חוזההוצאה לפועלהסכם פשרהפשרה