הנאשמת עצרה בצד הדרך, חזרה לאזור הצומת, הבחינה באדם המגיש עזרה לנהגת המעורבת, חזרה לרכבה ונסעה מהמקום, מבלי להשאיר את פרטיה ואף לא להודיע על התאונה מיד לאחר מכן. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי השארת פרטים לאחר תאונת דרכים: מבוא הנאשמת הורשעה על סמך הודאתה בכתב האישום המתוקן המפרט את העבירות הבאות: נהיגה ברשלנות, גרם נזק, חבלה של ממש, אי מסירת פרטים ונהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף. התאונה ארעה עת הנאשמת פנתה שמאלה באופן פתאומי, לא נתנה זכות קדימה לרוכבת הקטנוע שהגיעה בנתיב הנגדי וגרמה לה חבלה של ממש (נפיחות בלחי וכאבים בכתף ימנית, שוחררה באותו היום מביה"ח למנוחה). הנאשמת עצרה בצד הדרך, חזרה לאזור הצומת, הבחינה באדם המגיש עזרה לנהגת המעורבת, חזרה לרכבה ונסעה מהמקום, מבלי להשאיר את פרטיה ואף לא להודיע על התאונה מיד לאחר מכן. הנאשמת בת 31 אם לשלושה ילדים קטינים זו לה העבירה הראשונה בתעבורה ובכלל. טיעוני הצדדים לעונש ב"כ המאשימה טענה כי העבירה של אי מסירת פרטים כמוה כעבירת ההפקרה, וכי מתחם העונש ההולם הוא בין חצי שנה מאסר בדרך של עבודות שירות ועד לריצויים מאחורי סורג ובריח, כאשר היא מבקשת להשית על הנאשמת חצי שנה בדרך של עבודות שירות. עוד מבקשת היא לפסול רישיונה של הנאשמת למשך שנה, פסילה על תנאי, קנס וכן פיצוי לנפגעת. המאשימה לא הציגה גזרי דין לתמוך את טענותיה, על אף שביקשה דחייה להיערך לכך ונענתה בחיוב. החבלה של המעורבת הייתה קלה ביותר, היא טופלה על ידי אחר, מד"א דיווחו על נפגעת נינוחה שהתלוננה על כאב בכתף ימין ללא הגבלה בתנועה והיא אף שוחררה מבית החולים באותו היום למנוחה. אני מניחה שנסיבות אלו הביאו את המאשימה, במסגרת הסדר טיעון חלקי, לחזור בה מהאישום המקורי של הפקרה לפי סעיף 64א (ב) לפקודת התעבורה ולהסתפק בעבירה של אי מסירת פרטים בניגוד לתקנה 144 לתקנות התעבורה, דא עקא שטיעוני המאשימה לעונש נותרו בעינם, כאילו מדובר בעבירת הפקרה ולא היא. ואכן, הסנגור מוחה על ההשוואה בין עבירת ההפקרה לאי מסירת פרטים. הוא מסביר כי הנאשמת לא היתה בקיאה בהתנהלות בכביש, היא לא התכוונה להיעלם, אלא רק נסעה להביא את אחד הגברים במשפחה כדי שיסייע לה, כך מקובל במגזר הערבי. באותה עת אמה היתה מאושפזת בבית החולים הדסה הר הצופים, בעת שחזרה משם נעצרה על ידי המשטרה. הסנגור הדגיש נסיבות משפחתיות לא פשוטות, הנאשמת בת 31 נשואה ואם לשלושה ילדים קטינים, בעלה נכה 50% מכוויות בגופו, אינו עובד והם מתקיימים בקושי מקצבת הבטוח הלאומי. המשפחה מוכרת לרשויות הרווחה. (לכל הטענות הללו הוצגו בפני אסמכתאות). הסנגור הציג מספר גזרי דין בו הושתו על נאשמים עונש פסילה ארוך, פסילה על תנאי קנס ומאסר על תנאי. עוד ביקש כי יושת קנס סמלי בלבד, נוכח המצב הכלכלי. חומרת העבירות ומתחם הענישה לגביהן אנשים מגיבים בדרך שונה למצבים חריגים אליהם נקלעו בהפתעה ובחוסר מוכנות. לא לכל האנשים יש את המיומנות והכישורים לפעול או להציל, לא כל האנשים מפרשים את הסיטואציה אליה נקלעו באותה דרך. מטרתן של הוראות החוק בענין זה והענישה ההולמת, היא להנחיל נורמות התנהגות מוסרית, שתתגברנה על הנטייה לברוח מאחריות ולהתנהג באופן אנוכי. יחד עם זאת, יש הבדל בין מי שלא מוסר פרטיו ובכך מנסה להתחמק מאחריותו לנזקי הרכוש שנגרמו בתאונה ומהעמדתו לדין בגין מחדלי נהיגתו, לבין מי שמפקיר פצוע בזירת התאונה, בין אם הוא אחראי לתאונה ובין אם לאו. עבירת ההפקרה חמורה עשרות מונים מזו של אי מסירת פרטים. זכורה לכולם פרשת פנינה תורן (ת"פ (מרכז) 22775-12-09 מדינת ישראל נ' תורן ואח', מיום 12/7/12) בה הושתו עונשי מאסר של 3 שנים על נהגת ונוסע שהפקירו קטין שנסע על קורקינט ממונע, חצה את נתיב נסיעתם ונפגע קשות. ויודגש עונש המאסר מיוחס בעיקר לעבירת ההפקרה, שכן התאונה לא ארעה באשמת הנהגת. חיפוש בפסיקה אחר מקרים דומים העלה כי מתחם הענישה אינו כולל מאסר בפועל ואם בנמצא גזרי דין כאלו, הרי שיש למקמם בקצה העליון של מתחם הענישה, כמו ת"ד (ים) 2774/09 מדינת ישראל נ' ניסני מיום 16/6/11, שם נגזרו על נהג חדש 7 ימי מאסר בפועל, לאחר שהעדיף שלא לרצות תקופה ארוכה יותר בעבודות שירות. נהג שלא מוסר פרטיו גם כשהוא גורם לנזק רכוש קל, מבקש להתחמק מתשלום הנזק שגרם ולכן המטרה העונשית היא להוכיחו כי אין זה משתלם, מעבר לפגם המוסרי הטמון בכך. בתד (י-ם) 2760/08 ‏‏מדינת ישראל נ' שרון כבוד השופט ד"ר א. טננבוים מדבר על "הנטיה האנושית" לברוח בעת צרה ודווקא בשל כך הצורך להילחם בה וכך הוא אומר: "מדיניות הענישה כלפי נהגים שאינם משאירים פרטים ובורחים צריכה להיות נוקשה. פעמים רבות הנהגים פוגעים ובורחים הם האנשים היחידים שהיו במקום האירוע. לא תמיד נוכחים עדים שיוכלו לשפוך אור על אופן התרחשות התאונה. מי שבורח מבלי להשאיר פרטים מתנהג בצורה מכוערת ומרגיזה... אין ספק, כי עלינו לעשות כל שניתן לביעור ולמיגור תופעה מעין זו וזאת באמצעות הטלת עונש מרתיע. העונש צריך להיות כזה שיוביל למסקנה כי הימלטות ממקום התאונה אינה משתלמת." באותו מקרה נדונה מי שפגעה ברכב גרמה לנזקי רכוש וברחה, קנס של 2,000 ₪ ופסילה למשך 6 חודשים. בתד (י-ם) 12-03-1199 מדינת ישראל נ' מועאז מוחתסב הורשע הנאשם בגרימת תאונה, נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירת מרחק ואי מסירת פרטים, נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח חובה בתוקף. הנאשם נפסל לתקופה של 10 חודשים, קנס בסך 10,000 ₪. פסילה על תנאי ל 6 חודשים למשך 3 שנים. מאסר ל 3 חודשים על תנאי ל-3 שנים. בתד(ים) 1773-08-12 מדינת ישראל נ' יונס בלאי (10/4/13) גזר כב' השופט טננבוים עונש של פסילה בת 5 חודשים וקנס בסך 20,000 ₪ בערעור הופחת הקנס בהסכמה ל-10,000 ₪ (ראה עפ"ת 48148-05-13). בת"ד(ים) 395-09-12 מדינת ישראל נ' כהן (2/9/13) נדון הנאשם ל-10 חודשי פסילה, מאסר על תנאי של 3 חודשים וקנס בסך 10,000 ₪ בת"ד (ים) 1199-03-12 מדינת ישראל נ' מוחתסב (14/4/13) נדון נאשם ל-6 חודשי פסילה, מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ₪, ראה גם התייחסותי שם למתחם הענישה שאינו כולל בד"כ שלילת חירות. בת"ד(פת) 1412/04 מדינת ישראל נ' עטיאס אילנית נגזר על נאשמת שהורשעה בגרימת חבלה של ממש לקטין ואי מסירת פרטים, מאסר על תנאי למשך 7 חודשים ל-3 שנים, פסילה בת 11 חודשים וקנס, יצוין כי באותו המקרה מנסיבותיה האישיות של הנאשמת (אם לארבעה קטינים, אחד מהם לוקה בתסמונת דאון) הומרה עבירת ההפקרה לאי מסירת פרטים, על אף שהיו ראיות להוכחת העבירה החמורה יותר וזאת כדי לא להשית עליה מאסר בפועל. בעפ" ת(ת"א) 39792-01-11 חדידה נ' מדינת ישראל נדחה ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין. הנאשם בתמרון חניה פגע באופנוע משטרתי וגרם לרוכב חבלה של ממש, הוא נדון ל- 3 חודשי פסילה, פסילה על תנאי וקנס בסך 1,800 ₪, כב' הש' רענן יוסף העיר כי מדובר בעונש מינימאלי וכלל לא חמור. הרושם המתקבל לגבי מתחם הענישה הוא שיש לגזור עונש פסילה משלושה חודשים ומעלה, קנס כספי משמעותי, מאסר על תנאי ולעתים רחוקות, אם בכלל, מאסר לתקופה קצרה. כמובן שככל שהחבלה של ממש חמורה וגרמה לנכות, כך יוחמר העונש. במקרה שלפני, הנאשמת הוסיפה חטא על פשע ונהגה ברכב שלא הוצא לו ביטוח חובה. גם זו עבירה בעלת השלכה כלכלית. נהגים רבים מפרים חוק בשל חסרון כיס ולא רוכשים פוליסת ביטוח, בעת תאונה, נזקי הגוף שנגרמו להם ולנוסעיהם ישולמו מכיסם, וכך מי שחסר אמצעים כספיים במחדליו גורם להחמרת מצבו הכלכלי הקשה. גזר הדין מכל האמור לעיל, לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ונסיבותיה של הנאשמת, אני גוזרת עליה את העונשים הבאים: אני פוסלת את הנאשמת מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 9 חודשים. תקופת הפסילה תיחשב מיום 10/3/13 בו נפסלה עד תום ההליכים. אני פוסלת את רישיונה של המבקשת למשך שנה וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא תעבור את העבירות עליהן הורשעה. אני משיתה על הנאשמת קנס כספי בסך 5,000 ₪ אשר ישולם ב-10 תשלומים חודשיים החל מיום 10/1/14, או 20 ימי מאסר תמורתו. אלמלא מצבה הכלכלי הקשה של הנאשמת, הייתי גוזרת עליה קנס גבוה יותר. אני גוזרת על הנאשמת מאסר בן חודשיים וזאת על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שלא תגרום לתאונת דרכים ולחבלה של ממש ו/או שלא תמסור פרטיה ו/או שתנהג בזמן פסילה ו/או ללא רישיון נהיגה בתוקף מעל 6 חודשים. הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום. השארת פרטים לאחר תאונהתאונת דרכים