אי הפעלת מאסר על תנאי נהיגה בשלילה

קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי הפעלת מאסר על תנאי נהיגה בשלילה: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף, ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 17.10.12, נהג הנאשם ברכב בכביש מס' 1 בירושלים, זאת על אף שהוא פסול מלנהוג ביודעין. מקור הפסילה הינו פסק דין של בית משפט לתעבורה בירושלים, מיום 26.01.12, לפיו נפסל הנאשם מלנהוג למשך 9 חודשים. בהתאם לפסק הדין הנ"ל היה על הנאשם להפקיד רישיונו לא יאוחר מתאריך 01.03.12 (תת"ע 7313-11-11). אולם, הנאשם לא הפקיד את רישיון הנהיגה שלו כמתחייב על פי גזר הדין. כנגד הנאשם תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, שהינו בר הפעלה במקרה שלפנינו. בהתאם להסדר שאליו הגיעו הצדדים, נשלח הנאשם לראיון בפני הממונה על עבודות השירות לקבלת חוות דעת לבחינת התאמתו לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות. בהתאם לחוות דעת הממונה שהוגשה לתיק ביהמ"ש, נמצא כי הנאשם אינו מתאים לביצוע עבודות שירות. הטעם לחוסר ההתאמה, על פי חוות דעת, הוא ניסיון העבר לפיו ריצה הנאשם תקופת ענישה במסגרת זו ותפקודו בה היה לקוי והוא נעדר ממקום העבודה עד כדי שעבודתו הופסקה מנהלית. באותו מקרה הנאשם ריצה את יתרת ימי המאסר בין כתלי הכלא. טענות הצדדים ב"כ המאשימה הדגישה את העובדה כי רישיון הנהיגה של הנאשם פקע בשנת 2008. כן הדגישה ב"כ המאשימה את עברו התעבורתי של הנאשם, אשר נוהג משנת 1991, וצבר לחובתו 67 הרשעות קודמות ביניהן 3 עבירות דומות בשנת 2010, 2011 ו- 2012. ב"כ המאשימה ביקשה להפעיל את עונש המאסר על תנאי שעומד ותלוי נגד הנאשם, ואף לגזור עונש מאסר שירוצה במצטבר. עוד ביקשה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר על תנאי ממושך, פסילה שלא תפחת משנה, פסילה על תנאי וקנס. מנגד, טען הסניגור, כי יש להבחין בין נהג שנוהג ללא רישיון נהיגה מאחר ורישיונו לא חודש בעקבות חובות בהוצאה לפועל לבין מי מעולם לא הורשה לנהוג ואינו כשיר לנהיגה. לטענת הסניגור, לנאשם רצון לבצע עבודות שירות אולם, תמוה מדוע הממונה על עבודות השירות החליט שלא ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ולאפשר לו הפעם לבצע עבודות שירות על אף שבעבר הופסקה עבודתו מנהלית. הסניגור הדגיש את מצבו הבריאותי של הנאשם, אשר סובל ממחלת סכרת ונמצא במעקב טיפולי ממושך. בתמיכה לטענתו הציג הסניגור אישורים רפואיים. על כן, ביקש הסניגור בנסיבות העניין, כי בית המשפט יאריך את עונש המאסר על תנאי ולא יפעילו. לטענת הסניגור, במקרה שלפנינו דיי בהטלת קנס כספי גבוה ומשמעותי ובהארכת התנאי, שכן העובדה שעונש המאסר על תנאי יהיה חב הפעלה יהיה בו בכדי להרתיע את הנאשם מלשוב ולבצע עבירה דומה. דיון עבירה של נהיגה בזמן פסילה עבירה של נהיגה בזמן פסילה הינה עבירה חמורה. בית המשפט העליון התייחס לא פעם לחומרה המיוחדת אותה יש לייחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, ולענישה המחמירה המתחייבת בעטיה. כך, למשל, באו הדברים לידי ביטוי ברע"פ 3878/05 בנגוזי נ' מ"י ( 26.05.05): "העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט". וגם ברע"פ 2221/11 הראל נ' מ"י ( 24.03.11) ציין בית המשפט, כי: "נהיגה בזמן פסילה אינה סטירת לחי לחוק בלבד, אלא סיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב, שהרי אם מצא בית המשפט כי פלוני אסור שיחזיק הגה בידו וינהג ברכב, מעיד הדבר על מסוכנותו בכביש". יש בעבירה זו לא רק דופי פלילי, אלא אף דופי מוסרי כפול: הסיכון לנהג עצמו ולעוברי הדרך, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות הדרכים אם יתרחשו בעת הנהיגה (רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל ( 24.01.11)). האם יש להאריך את המאסר על תנאי או להפעילו אין מחלוקת, כי הנאשם הפר את התנאי על ידי ביצועה של העבירה הנוספת. סעיף 55(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") קובע, כי: "מי שנידון למאסר על תנאי והורשע בשל עבירה נוספת, יצווה בית המשפט על הפעלת המאסר על תנאי". סעיף 56(א) לחוק העונשין קובע, כי: "בית המשפט שהרשיע נאשם בשל עבירה נוספת ולא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר רשאי, על אף האמור בסעיף 55 ובמקום לצוות על הפעלת המאסר על תנאי, לצוות, מטעמים שיירשמו, על הארכת תקופת התנאי, או חידושה, לתקופה נוספת שלא תעלה על שנתיים, אם שוכנע בית המשפט שבנסיבות הענין לא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי". לאמור, "דרך המלך הינה, שלא להאריך עונש שנפסק על תנאי, אלא להפעילו" (עפ"ת 7895-09-11 מ"י נ' די קסטרו ( 01.11.11). אולם, רשאי בית המשפט להאריך את תקופת התנאי מטעמים מיוחדים שירשמו מקום שלא יהיה צודק להפעיל את המאסר על תנאי. במקרה דנן, הייתה הסכמה על פי ההסדר לפיה, הנאשם יודה בביצוע העבירות המיוחסות לו, יורשע וישלח לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. על אף חוות הדעת השלילית, שהוגשה בענייננו, אני מוצא כי חוסר התאמתו של הנאשם לריצוי מאסר בעבודות שירות, נבעה הפעם מסיבה חיצונית שאינה קשורה בו. התרשמתי מכנות הרצון של הנאשם לסיים את עניינו ולרצות כל תקופת מאסר שתוטל עליו במסגרת של עבודות שירות. הממונה לא פירט בחוות דעתו מהי סיבת היעדרותו של הנאשם בפעם הקודמת ממקום העבודה, והאם הפסקת עבודתו הייתה עקב מצבו הבריאותי ואם לאו. המדובר בנאשם בן 43 נשוי ואב ל- 4 ילדים. בהתאם לאישורים הרפואיים שהוצגו בפניי הנאשם חולה סכרת ונזקק למעקב רפואי תכוף ואני מתרשם כי הפעם הפנים את חומרת מעשיו והביע חרטה כנה. העובדה שהסתבכותו של הנאשם וחוסר יכולתו לקבל רישיון נהיגה כאחד האדם נובעת בעיקר מסיבות כלכליות, יש בה כדי לגלות כלפיו יחס שונה מאדם אשר במודע ובמופגן אינו מסדיר את רישיונו על אף העדרה של מגבלה המוטלת על רשיונו עקב חובותיו, כמו מצבו של הנאשם. בנסיבות אלה, אני סבור כי עונש המאסר על תנאי אינו מידתי לחומרת העבירות, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, והעובדה שחוסר התאמתו לרצות את תקופת המאסר בדרך של עבודות שירות, נבעה מסיבות שאינן תלויות בו, לפחות הפעם. על כן, אני בדעה כי אין מקום להפעיל את התנאי, אם כי להאריכו . משכך, הגעתי למסקנה שאין להפעיל את עונש המאסר על תנאי וזאת כדי להעניק לנאשם הזדמנות נוספת ואחרונה לחזור לדרך הישר, ולהורות על הארכתו. יחד עם זאת, מצאתי כי יש להטיל על הנאשם קנס כספי משמעותי ומרתיע שיאזן את יתר רכיבי הענישה ושיהיה בו כדי להלום את מדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות העניין, זאת בנוסף להטלת התחייבות כספית. גזר הדין על כן אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: לתשלום קנס כספי בסך של 50,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו (המאסר ירוצה בנפרד ובמצטבר לכל עונש מאסר אחר שהושת על הנאשם ולא ימנו בו ימי מעצרו בגין תיק זה). הקנס ישולם במלואו עד ליום 30/01/14. מאריך את תקופת המאסר על תנאי שהוטלה על הנאשם בתת"ע 7313-11-11 למשך שנה נוספת מהיום. יודגש בפני הנאשם כי מעתה מדובר בעונש חב הפעלה, אשר כל הרשעה בעבירת דומה תחייב את הפעלתו. פסילה מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים. מאחר ולנאשם אין רישיון נהיגה, הפסילה תחושב מהיום ללא צורך בהפקדה. פסילה מלהחזיק ו/או מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים. הנאשם יחתום על התחייבות ע"ס 20,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מעבירה של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף. במידה ולא יחתום על ההתחייבות, ייאסר למשך 30 ימים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום. משפט תעבורהמאסר על תנאימאסרשלילת רישיון נהיגהנהיגה בשלילה