קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי הופעה עקב מחלה של עורך דין: 1. בפנינו בקשה דחופה (מיום 21.5.13) לבטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד בו נתקבלה התביעה בתיק 17612-03-11 ("התביעה הראשונה") ונמחקה תביעת המבקשת בתיק 23695-04-12 ("התביעה השניה"). כן התבקש עכוב בצוע עד להחלטה בבקשה דנא ולהאריך המועד למבקשת לתצהיר עדות ראשית מטעמה בתביעות וזאת עד חלוף 30 יום מהחלטה בבקשה. 2. מש"הפליגו" הצדדים והאריכו בכתביהם נפרט טענותיהם בקציר האמר: המבקשת א. בא כוחה, עו"ד X, נעדר מעבודתו הסדירה, שהה בביתו תוך שצרך משככי כאבים חזקים ולכן לא תקשר באופן שוטף וסדיר עם משרדו. אמנם ביה"ד קבע (24.4.13) כי הדיון יתקיים במועדו - אך לא היה מקום לקיים דיון בהעדרה, ובנסיבות החריגות מאד שנוצרו - קיום דיון בהעדרה ומתן פס"ד - הם צעדים דרסטיים ביותר ומרחיקי לכת. לאור ס' 33 לחוק ביד"ע יש לבטל פסה"ד, שניתן תוך פגיעה בזכות הגישה לערכאות - זכות חוקתית שמצדיקה ביטול פסה"ד. נטען כנגד טענות המשיבים וב"כ. למבקשת טענות הגנה טובות המצדיקות בטול פסה"ד וקבלת תביעתה. פסה"ד לא ניתן בדרך נאותה, שכן עמדתה לא הוצגה כדבעי ולא הוצגו ראיותיה. המבקשת מפנה להלכה בבקשה לבטול: סיבת אי ההופעה וסכויי ההצלחה. כאן מונה היא את טענותיה תוך שלטענתה הראתה סכויי הצלחתה בתביעה (ודי בהגנה אפשרית). המבקשת טוענת גם כי "המשיבה נהגה בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים" בבקשה סעד מביה"ד, שעה שידעה כי ב"כ המבקשת בחופשת מחלה, "התנהגות שאינה ראויה מבחינה קולגיאלית". המבקשת שכרה שרותיו של משרד עו"ד נוסף, משב"כ עדיין לא בקו הבריאות, והם פועלים בשתוף פעולה לתקון העוול שנעשה לה על לא עוול בכפה. "מדובר בצעד דרסטי שאינו מתקבל כדבר שבשגרה" ומשכך יש להתחשב בזכויותיה ולאפשר לה לנהל הליך הוגן. המבקשת עתרה לחיוב "המשיבה" בהוצאות, צמוד מ"מועד מתן פסק הדין"(?). המבקשת בתגובתה מונה קשייו הרפואיים של בא כוחה (בלא לפרט עיתויי מוגבלותו). המבקשת לא מזלזלת בביה"ד. לא הגישה תצהיריה כי בתקופה הרלוונטית "התפרצה אצל עו"ד X מחלה קשה". מתן פס"ד בגין אי הגשת תצהירים כשב"כ במצב בריאותי קשה ביותר - פגיעה של ממש בזכותה החוקתית. המבקשת חוזרת (ואף בהעתקה) על טענותיה שבבקשה. לתגובתה צורף תצהיר ב"כ המבקשת. המשיבים ב. עתרו לדחיית הבקשה, תוך השתת הוצאות לדוגמא בגין התנהלות המבקשת, ברשלנות ובמכוון משך כל ההליך, ובשים לב להחלטה מ- 24.4 המוחקת סעיפים פוגעניים מההגנה. לחלופין, לבטל פסה"ד בכפוף להפקדת מלוא סך פסה"ד בקופת ביה"ד ותשלום הוצאות נכבדות נוכח התנהלות המבקשת והאמירות הקשות והחמורות של בא כוחה. כן עתרו לחייב המבקשת בהוצאות תגובתם. המבקשת ידעה על מועד הדיון וכי בקשותיה נדחו וקיבלה החלטות ביה"ד שהורו לה להתייצב לדיון ב- 25.4.13, תוך רמיסה, למעלה משנה, החלטות ביה"ד, הכבידה על ניהול תקין של ההליך וניצלה בחות"ל משווע אורכות חסד שניתנו. המבקשת באה בחות"ל ובידיים לא נקיות ועושה שמוש לרעה בזכות הגישה לביהמ"ש, תוך פגיעה קשה במשיבה. סכויי הגנתה של המבקשת קלושים/לא קיימים. מקשים המשיבים מדוע ראתה לנכון המבקשת לפנות לעו"ד אחר לאחר פסה"ד (ולא קודם). עסקינן בזלזול גמור בהליך והתעלמות מדעת ממנו. המבקשת נכחה בביה"ד עת ניתנה החלטת כבוד הרשמת (לפעולותיה, כמו גם בקביעת מועד הדיון). אין קשר בין מצבו הרפואי של ב"כ המבקשת לאי בצוע המתחייב במועדים, מה גם שלא צורף תצהירו. אין בטיעוני המבקשת בבקשה ובתצהירה הגנה ולוּ לכאורה, מה גם שלא די בטענתה כי יש לה הגנה טובה. 3. ולהכרעתנו - א. גם בתגובתה אין המבקשת רואה להגיב ולו להחלטה שהורתה על התייצבותה! הטענה, עליה היא חוזרת, כי גם היא, כבא כוחה, "לא העלתה על הדעת" כי ביה"ד לא ידחה הדיון - אינה רלוונטית כלל וכלל, ודאי מקום בו הורה ביה"ד, מפורשות, על התייצבותה לדיון! יש יותר מטעם בטענת המשיבה כי המבקשת מתנהלת כרצונה - חרף החלטות ביה"ד! ב. המבקשת נהגה זלזול מתמשך בהליך דנא והתנהגותה רחוקה מהיות ראויה (שלא לומר יותר מכך!). כך, נמנעה מקיום החלטות, בלא שהיתה הצדקה לכך, למהות ולעיתוי (ומכל מקום - לא הוכח בפנינו אחרת). כך, משום מה, נמנעה מהתייצב לדיון בו ניתן פסה"ד - ועד עתה לא נדע מדוע. כך, "ולו" בבקשתה - לא מצאה (לדאבון), חרף השיתוף בייצוג, "למַתן" במשהו התנסחותה והיא מוצאת "אָשָם" בכל גורם שבסביבתה, רק לא בעצמה! ג. כך, אין שחר לטענתה כביכול הורה לה ביה"ד ליטול ייצוג אחר - ביה"ד הורה לה להתייצב ובהיותה מיוצגת - להיות מיוצגת (למעלה מן הצורך: ביה"ד אינו "מורֶה" על ייצוג, אלא בהליכים ובמצבים משפטיים מסויימים! - שלא כהליך דנא). כך, ברי כי הודעת המבקשת (בייצוג) מ- 24.4.13 - רחוקה מלהיות מנוסחת כראוי ל"הודעה" לבימ"ש - וגם עתה מבכרים אנו שלא לומר יותר מכך! ד. לא נוכל גם "להניח" כי כל הודעות המבקשת (ודאי לאור מתכונת ההתנסחות הלא ראויה, הנמשכת, חרף הערות ביה"ד) נוסחו ע"י מנהלת המשרד בעצמה... המבקשת (ובא כוחה) לא יכלו "להניח" מה יחליט ביה"ד! לא רק שלא יכלו, אלא אסור היה להם כך! ושוב, בלא ענווה ראויה ותוך שמוש בביטויים שמקומם לא יכירם בכתבי בי-דין! - הן כלפי ביה"ד ובאופן מתמשך - כלפי הצד האחר. ה. אין יכול צד "לרחוץ בנקיון כפיו" ולו בנסיבות, שהרי אין (ולו בפנינו) אינדיקציה מאוסמכת לאי ביצוע המתחייב מהחלטות הקד"מ במועד. לא בכדי תוהה המשיבה - הכיצד, רק לאחר פסה"ד "מצאה" המבקשת ליטול ייצוג משפטי משותף... תמוה גם כי רק בתגובתה מצאה לצרף תצהיר ב"כ. ו. בנסיבות, ומשעיקר הענין לטעמנו הוא קיום הליך משפטי , בו תשמענה עדויות הצדדים (בענייננו, 2 ההליכים, שאוחד בהם הדיון בהסכמת הצדדים) מורים אנו כדלקמן: (א) פסה"ד שניתן ב- 25.4.13 בהעדר המבקשת - בטל. (ב) עד ליום 7.8.13 תגיש המבקשת כל עדויותיה (לתביעה הראשונה ולתביעתה). (ג) עד ליום 22.10.13 יגישו הנתבעים בתביעה השניה כל עדויותיהם. (ד) המבקשת תשא בהוצאות המשיבים לדיון אליו לא התייצבה ובבקשה זו בסך של 7,000 ₪, סכום שישולם עד ליום 15.8.13 - אחרת ישא ה"ה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. בקביעה זו שקלנו הן את התנהלות המבקשת והן את הדחייה בשמיעת התביעה, שגרמה לה. עורך דיןרפואהדיוןאי התייצבות לדיון