הנתבעים לא הציגו את תמונות הנזק שנגרם לכלי רכבם וכשל זה יפעל לחובתם. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות מהצגת ראייה כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865). קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אי הגשת תמונות הנזק לרכב בבית המשפט: 1. עסקינן בתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לכלי הרכב של התובעת (להלן: "רכב התובעת"), לטענתה, בתאונה מיום 3/6/12 בשעה 15:00 לערך (להלן: "התאונה"). 2. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר ועל כן, כמצוות תקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") - פסק הדין ינומק באופן תמציתי. 3. וייאמר מיד, לאחר ששמעתי את העדים, בחנתי את המסמכים שלפני ואת טענות הצדדים - מצאתי כי דין התביעה להתקבל. 4. הגב' רינה X (להלן: "הגב' רינה") אשר נהגה ברכב התובעת במועד התאונה, העידה כי נסעה ברחוב צר וחד סטרי בעוד רכב הנתבעים עמד בצידו השמאלי של הרחוב. לפתע, עת היתה כבר במקביל לרכב הנתבעים, החל הנתבע מס' 1, אשר נהג בו (להלן" "מר X") לנסוע לאחור על מנת להיכנס למקום חנייה תוך שהוא סוטה עם חלקו הימני קדמי לתוך נתיב נסיעתה ופוגע בחלקו השמאלי-קדמי של רכב התובעת (הוצג וסומן ת/1). התובעת שבה והעידה על כך גם בחקירתה הנגדית בציינה "נסעתי ברחוב ואז המכונית סטתה לכוון אמצע הכביש ופגעה ברכב שלי בצד השמאלי" (ראה: עמוד 2 לפרוטוקול שורה 17); ובהמשך: "כשאני נסעתי וחלפתי הוא סטה עם החלק הקדמי לעבר הכביש" (ראה: עמוד 2 לפרוטוקול שורה 21); ולמטה משם "ש. את אומרת שהוא יצא בפתאומיות. ת. כן הוא פתאום סטה" (ראה: עמוד 2 לפרוטוקול שורות 25-26). כך גם בהמשך: "ש. "המכונית היתה בעמידה מוחלטת ואני נסעתי ורק לאחר שהחלק הקדמי של המכונית שלי חלף לחלק הקדמי של המכונית שלו אז היתה פגיעה. כל הזמן שנסעתי המכונית הפוגעת היתה בעצירה מוחלטת" (ראה: עמוד 3 לפרוטוקול שורות 15-17 וראה גם: שורות 3-4). אמנם המדובר ב'עדות יחידה', כמשמעה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971 (להלן "פקודת הראיות"), ביחס אליה אנו מצווים בזהירות יתירה בטרם אימוצה (ראה: ת.א. (חיפה) 719/96, דיאב נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (2002); ע"א 295/89, רוזנברג נ' מלאכי, פ"ד מו(1) 733; ע"א 761/79, פינקל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לה(2) 48; ת.א. (ת"א) 2879/99, כהן נ' כהן (2011); ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (2008); ת.א. (ת"א) 1710/05, הלר נ' כהן (2009); ע"א 1548/96, בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו (2000); ת.א. (ת"א) 1950/01, בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' קרליץ (2008); ת.א. (חיפה) 961/02, פיאד נ' סאלח (2003); ע"א (חיפה) 4367/07, ש.א.ח.פ הנדסה בע"מ נ' אלדין (2008), על האסמכתאות המצוינות דשם; ע"א (מרכז) 2708-08-07, נאות ארז לבנין והשקעות בע"מ נ' מימון (2007); רע"א 33/07, רושקנסקי נ' תעבורה מיכל מלט בע"מ (2007); ת.א. (חיפה) 857/07, חכמה נ' חוף הכרמל נופש ותיירות 89 בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", התש"ע-2009, חלק שלישי, עמוד 1443 ואילך). ברם, במקרה דא מצאתי לאמץ את עדות הגב' רינה בהיותה עדות מהימנה, עקבית (חרף חקירה לא קצרה) וברורה. 5. יתירה מכך. עדות הגב' רינה קיבלה מספר חיזוקים במכלול הראיות שלפניי ובכלל זה כמפורט להלן: 5.1 בהודעה על מקרה התאונה מיום 4/6/12 (הוצג וסומן ת/5) מתוארת התאונה באופן זהה. לתיאור זה בסמוך למועד האירוע יש ליתן משקל יתר (והשווה: ע"א 8388/95, הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4) 688; ע"א (חיפה) 2618/04, שלזינגר נ' זידאן (2005); י. קדמי "על הראיות" חלק רביעי, תש"ע-2009, עמוד 1853), הגם שלא נעלם מעיני כי מידת הסיוע של הגרסה הנמסרת בסמוך לאירוע אינה גבוהה במיוחד מאחר ו-"... המדובר ב"סיוע עצמי" בבחינת "הבור מתמלא מחולייתו"..." (ראה: ת.א. (חיפה) 1130/05, אבו סבית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א (2008)). יודגש כי לא מצאתי כל סתירה בין התשריט שצורף להודעת הגב' רינה לבין הסימון על גבי ת/2. להיפך, התשריט הנ"ל תואם את עדותה לפניי. 5.2 אופי הפגיעה - אופי הפגיעה ברכב התובעת כפי שעולה מן התמונות שהוצגו וסומנו ת/2 (תמונות צבעוניות הוגשו ביום 15/9/13) תומך בגרסת הגב' רינה בשני מובנים: האחד, אכן המדובר בפגיעה מעל הגלגל השמאלי קדמי. פגיעה זו תואמת את עדות הגב' רינה כי עת כבר חלפה על פני החלק הקדמי של רכב הנתבעים עם החלק הקדמי של רכב התובעת - או אז סטה לפתע לאחור רכב הנתבעים ופגע בה; והשני, אין המדובר בשפשוף ואין המדובר בפגיעה בחזית הרכב אשר אותה היינו מצפים לראות אם וככל שכטענת מר X הוא כבר היה במהלך ביצוע החנייה לאחור כאשר כל חלקו האחורי בתוך החנייה וחלקו הקדמי חוסם/בולט לתוך כביש. יוער כי מר X נשאל על כך אך חדל מלספק מענה ענייני לכך (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 1-2). 5.3 הנתבעים לא הציגו את תמונות הנזק שנגרם לכלי רכבם וכשל זה יפעל לחובתם. חזקה שבעובדה היא, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות מהצגת ראייה כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראייה, שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר, היתה פועלת לחובת הנמנע (לעניין זה ראה למשל: ע"א 548/78, שרון נ' לוי, פ"ד לה(1), 736; ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 602; ע"א 465/88, הבנק למימון ולמסחר בע"מ נ' סלימה, פ"ד מה(4) 651; ע"א 2275/90, לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605; ע"א 795/99, פרנסואה נ' פוזיס, פ"ד נד(3) 107; ע"א 78/04, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (2004); רע"א 3961/10, המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ (2012); י. קדמי, "על הראיות", חלק רביעי, התש"ע-2009, עמוד 1865). יש בכך אם כן חיזוק שלילי נוסף לגרסת התובעת. לעניין זה לא נעלם מעיני כי הנתבע מס' 2 לא התייצב לחקירה חרף היותו בעל דין שנתן תצהיר. 5.4 זאת ועוד. מר X הודה כי התאונה התרחשה ברחוב חד-סטרי באזור מעבר החצייה עת נסע לאחור: "ש. תאשר לי שהתאונה התרחשה בזמן נסיעתך ברברס. ת. מאשר." (ראה: עמוד 4 לפרוטוקול שורות 12-13; וראה גם: עמוד 4 לפרוטוקול שורות 22-23; וסעיף 3 לתצהירו - נ/1). עוד הודה מר X כי בעת התאונה הצד הימני של רכבו בלט החוצה לכוון הכביש החד-סטרי בו נסעה הגב' רינה (ראה: עמוד 4 לפרוטוקול שורה 27 עד עמוד 5 לפרוטוקול שורה 5): "ש. אמרת קודם שהרכב היה במצב של חצי בחוץ. ת. כן צד ימני היה בחוץ וצד שמאלי אחורי היה בפנים הייתי במהלך חנייה. ש. אמרת שהכביש הוא חד סטרי. ת. כן. ש. תסביר אם אתה חוסם חלק מהכביש איך יכול להיות שמכונית התובעת הצליחה לעבור בחלקה. ת. בגלל שחצי מהמכונית שלי היתה כבר בפנים. רק הקדימה היה בחוץ. או שהיא היתה במהירות מופרזת ולא הצליחה לעצור או שהיא לא שמה לב שאני באמצע חנייה. ש. תאשר לי כשאתה מחנה ברברס לצד שמאל של הכביש האם זה נכון שהחלק הקדמי ימני שלך בולט החוצה. ת. נכון הצד הימני בחוץ (מדגים עם הנייד)". הודאה זו של מר X תומכת בטענת הגב' רינה כי בעת התרחשות התאונה הוא נסע לאחור וחלקו הקדמי ימני של רכב הנתבעים היה מחוץ לחנייה. 5.5 חיזוק נוסף (שלילי) ניתן למצוא בחוסר המהימנות שעוררה עדותו של מר X. מר X לא זכר את מרבית הפרטים הקשורים לתאונה לרבות הנהגת ברכב התובעת, האם האדם שהיה יחד עימו בעת התאונה (הנתבע מס' 2) ישב לצידו בעת התאונה או ירד מכלי הרכב, איזה נזק בדיוק נגרם ועוד. לא ניתן להשתחרר מן הרושם כי זכרונו של התובע הוא תלוי המענה שלשיטתו רצוי באותה עת. כך או כך, מצינו כי גרסתו אינה מתיישבת עם יתר הראיות שלפניי לרבות אופי הפגיעה ברכב התובעת. מה גם שאף אם הייתי מקבלת את גרסתו (ולא היא), הרי שיש בה כדי להטיל עליו אחריות. לגרסת מר X הוא נהג בטנדר משלוחים סגור וגבוה (כפי שניתן לראות בתמונה שהוצגה וסומנה ת/2) לאחור כנגד כוון התנועה בבקשו לבצע חנייה. שומה היה עליו לוודא כי יש באפשרותו להשלים את ביצוע החנייה מבלי ליצור מפגע בתוואי הדרך. הדברים אמורים במיוחד משמדובר, לגרסת שני הצדדים וכפי שעולה גם מן התמונות והשרטוטים שלפניי, בכביש חד סטרי, צר אשר משני צדדיו מכוניות חונות. 6. לפיכך, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחם של הנתבעים. בנסיבות שהוכחו לפניי ומשמצאתי כי הנתבע מס' 1 יצא מן החנייה באופן מפתיע והתאונה התרחשה לאחר שרכב התובעת כבר חלף בחלקו הקדמי על פני רכב הנתבעים - אין מקום להטיל אשם תורם. 7. סוגיית הנזק - במסגרת סיכומיהם לא טענו הנתבעים באשר לסוגית הנזק, משכך יש לראותם כמי שזנחו את טענתם (ולעניין זה ראה: ע"א 401/66, מרום נ' מרום, פ"ד כא(1) 673; ע"א 244/87, קוש נ' כהן, פ"ד מג(1) 15; ע"א 447/92, רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפוריישן, פ"ד מט(2) 102; ע"א 8168/03, ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (2009); ת.א. (מרכז) 13427-02-10, אוטוליין בע"מ נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (2012)). למעלה מן הדרוש יובהר - 7.1 נזק ישיר (3,276 ₪) - התובעת צרפה חוות דעת מטעמה באשר לעלות תיקון הנזק שנגרם לרכבה. הנתבע מס' 1 הודה כי הנזק נגרם לתובעת בחלק קדמי שמאלי הגם שלשיטתו הוא אינו זוכר את הדברים במדויק ואינו יכול לאשרו במדויק (ראה: עמוד 5 לפרוטוקול שורות 7-12). מכל מקום, רכב התובעת נבדק על ידי השמאי ביום 4/6/12, קרי: יום למחרת התאונה ולא נטען וממילא לא הוכח כי ליקוי מסוים מן הליקויים הנזכרים בחוות הדעת לא נגרם עקב התאונה. זאת ועוד. הנתבעים לא הציגו חוות דעת נגדית ואף לא ביקשו לזמן את המומחה מטעם התובעת לחקירה כמצוות תקנה 130א לתקנות (ראה: א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית, התשס"ט-2009, עמוד 237, 242). עוד ראה: חשבוניות מס בגין תיקון רכב התובעת (ראה: נספח ג'). לפיכך, רכיב זה מאושר. 7.2 ירידת ערך (692 ₪) - לפניי חוות דעת מטעם התובעת בעוד הנתבעים לא הציגו, כאמור, חוות דעת נגדית ולא ביקשו לזמן את השמאי. על כן, גם רכיב זה מאושר. 7.3 שכר טרחת שמאי (450 ₪) - בשים לב למסמכים שהוצגו (לרבות נספח ב') ומשהוכח כי נערכה חוות הדעת ובשים לב לסכום המבוקש - רכיב זה מאושר. 7.4 הנזק שנגרם לרכב התובעת עקב התאונה עומד, אם כן, על סכום קרן של 4,418 ₪. 8. סוף דבר - 8.1 דין התביעה להתקבל. 8.2 אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 4,418 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 3/6/12 ועד למועד התשלום בפועל. 8.3 כמו כן אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 1,250 ₪, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידם, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. 8.4 עוד אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, להשיב לתובעת את אגרת בית המשפט והוצאות העדה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד ביצוע כל תשלום ועד למועד השבתו בפועל. לצדדים נתונה זכות ערעור. רכבנזק לרכב