קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אחריות שוכר לתאונה בבניין: תביעה כספית של התובע כנגד הנתבע, בסך של 5,854 ₪. טענות התובע התובע השכיר לנתבע את דירתו ברחוב קרן קיימת בחולון. על פי הסכם השכירות, חלה על השוכר אחריות לתביעות צד ג'. ביום 19.8.10 נפגע אדם ששהה בבניין ונפגע. התובע פנה לנתבע שישלם את עלויות התביעה בהתאם להסכם השכירות, אך הנתבע סירב. ביום 12.2.13 הושג הסכם פשרה בתביעת הנפגע, במסגרתו נאלץ התובע לשלם סך של 1,500 ₪ כפיצוי לנפגע, וכן סך של 1,000 דולר בתוספת מע"מ לעורך הדין שטיפל בתביעה. על הנתבע להשיב לתובע את הסכומים הנ"ל, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום. טענות הנתבע הסעיף בהסכם השכירות שעוסק בפיצוי צד ג' אינו מתייחס לפיצוי שנגרם בחדר המדרגות או בכניסה לבניין. לנתבע לא הודע על הגשת תביעת הנפגע, וכפועל יוצא לא ניתנה לו האפשרות להתגונן מפניה. הנתבע שאינו בעל הדירה אלא שוכר בלבד, אינו אחראי בגין נזקים שנגרמו מהרכוש המשותף בבניין. האחריות לרכוש המשותף חלה על התובע בלבד ומחובתו לדאוג לתקינות הרכוש המשותף באופן שימנע תאונות. הפגיעה נגרמה מדלת הכניסה לבניין. בדלת לא היה כל פגם הנראה לעין ולנתבע לא היתה כל יכולת להשפיע על האירוע או למנועו. ככל שהתובע-בעל הנכס, לא ביטח את הדירה ואת הרכוש המשותף עליו לשאת בהוצאות. דיון והכרעה כנגד התובע ויתר דיירי הבניין הוגשה תביעה בגין נזקי גוף של קטין שנפגע כתוצאה משבירתה של דלת המבואה של הבניין. התביעה הסתיימה בהסכם פשרה בין הצדדים במסגרתו שולם לתובעים סכום כולל של 200,000 ₪. התובע ואשתו חויבו בתשלום סך של 1,500 ₪ מתוך הסכום הנ"ל. כמו כן, שילם התובע סך של 2,162 ₪ שכר טרחת עורך דין. תביעת הנזיקין הסתיימה בפשרה. לא נקבע כל ממצא באשר לרשלנות מי מהנתבעים לרבות התובע דנן. כתב התביעה לקוני וקצר. התובע סומך את תביעתו על סעיף 5(ו) להסכם השכירות (להלן: "ההסכם"), שכותרתו "חיובי השוכר", ואשר מחייב את השוכר "לפצות את המשכירה על כל נזק, הפסד או הוצאה שייגרמו לו עקב הפרת חיוביו שעל פי חוזה זה וכן עקב תביעות צד ג'". על בסיס הסעיף הנ"ל, טוען התובע כי האחריות לתשלום הפיצוי לצד ג' בהתאם להסכם הפשרה, לרבות שכר טרחת עורך הדין - חלה על הנתבע. אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 קובע כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו". ברע"א 3961 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ ( 26.2.12) נקבע כי הפרשנות הראויה לסעיף 25(א), היא כי חוזה יפורש תוך בחינה מקבילה ומשותפת של לשון החוזה ונסיבות העניין, בכפוף לחזקה פרשנית הניתנת לסתירה לפיה פרשנות החוזה תואמת את פשט הלשון. לא ניתן לומר בוודאות שלשון ההסכם תומכת בטענת התובע. אומד דעת הצדדים אינו משתמע במפורש מלשון הההסכם. הצדדים עשו שימוש במונח הכוללני "תביעות צד ג'", ללא פירוט. ללא ראיות באשר לאומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם והמשא ומתן לקראת כריתתו, לא ניתן לקבוע האם היה בכוונת הצדדים לכלול גם נזק גוף של צד ג' אשר נפגע ממתקני הרכוש המשותף. מעבר לשאלת פרשנות ההסכם, הרי ששאלת חלוקת האחריות בין בעל הנכס לבין השוכר הינה שאלה נזיקית, אשר על מנת לקבוע מסמרות בה, יש להוכיח קיומן של חובת זהירות מושגית וקונקרטית של מי מהצדדים, והאם אכן התרשל מי מהצדדים (או שניהם, ובאיזה אופן). לא הובאה בפניי כל ראיה באשר לאמור לעיל. לנוכח המקובץ לעיל, אני סבורה כי התביעה לא הוכחה, ודינה להידחות. סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. שכירותבניין