קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אחריות עירייה כתם שמן בכביש: בפני תביעת תחלוף (שיבוב) בהתאם לסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכב אותו ביטחה, בשל המצאות כתם שמן בקטע כביש המצוי בתחום אחריות הנתבעת. העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים: ביום 09/07/09 ארעה תאונת דרכים בה היה מעורב רכב המבוטחת. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב המבוטחת נזקים בגינם שילמה התובעת 7,862 ₪ (9,655 ₪ כסכום משוערך ליום הגשת התביעה). אליבא דתובעת, רכב המבוטחת החליק על כתם שמן שהיה על הכביש, ופגע בקיר ההפרדה. כתוצאה מהאמור ניזוק הרכב. מאחר שהמדובר בשטח המצוי באחריות הנתבעת, נושאת היא באחריות לבצע פיקוח ובקרה לאיתור מפגעים והסרתם, בהתאם לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות"). התובעת הוסיפה וטענה, כי התאונה ארעה בשעה 12:50. למרות שבהתאם לנתוני העירייה, הדיווח אודות כתם השמן התקבל בשעה 12:28, לא הגיע כל צוות בטיחות למקום גם בחלוף כשעה וחצי ממועד התאונה, פרק זמן בו המתינו המבוטחת ובן זוגה להגעת גרר. מהאמור ביקשה התובעת להסיק, כי הדיווחים המתועדים במסמכי העירייה, אינם מהימנים. הנתבעת דחתה את הנטען. לגישתה, אין עליה, כרשות מקומית, כל חבות כלפי התובעת. עסקינן במפגע שנוצר באופן פתאומי, כאשר לא ניתן לצפות מעובדי העירייה להמצא בכל כביש מכבישי העיר בכל זמן נתון. העירייה פועלת עפ"י קריאות והודעות מהציבור, במהירות האפשרית. בנסיבות בהן עסקינן, הטיפול בכתם השמן הסתיים בתוך פחות משעה ומכאן, שאין לייחס לה אחריות לנזקי המבוטחת. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי המבוטחת נהגה במהירות מופרזת, בפזיזות או בחוסר זהירות ובכך, הינה האחראית לנזקי התאונה. דיון והכרעה: השאלה שבמחלוקת הינה האם, בנסיבות המקרה שבפני, יש לייחס לנתבעת אחריות לנזק שנגרם לרכב המבוטחת, כתוצאה מהחלקה על כתם שמן. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בתשתית הראייתית שהונחה בפני, הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את התביעה. סבורני, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כל התרשלות מצד הנתבעת. המסגרת הנורמטיבית: סעיף 235 לפקודת העיריות קובע את אחריות העירייה לתחזוקת דרכים בתחום שיפוטה. למרות האחריות המוטלת על הנתבעת עפ"י דין, הלכה היא שאחריות זו אינה מוחלטת או אוטומטית. אין לדרוש מהעירייה לפקח בכל רגע נתון על כל קטע כביש שבתחומה. מעת קבלת הודעה על מפגע, על העירייה לפעול בשקידה הראויה ובזמן סביר על מנת להסירו. "מזיק, החב חובת זהירות קונקרטית לניזוק, אינו אחראי כלפיו בכל מקרה, שבו בשל התנהגותו של המזיק נגרם נזק לניזוק.. חובתו של המזיק היא לנקוט אמצעי זהירות סבירים, ואחריותו מתגבשת, רק אם לא נקט אמצעים אלה. סבירותם של אמצעי זהירות נקבעת על פי אמות מידה אובייקטיביות, המגולמות באמירה, כי על המזיק לנהוג, כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. אדם סביר זה אינו אלא בית המשפט, אשר צריך לקבוע את רמת הזהירות הראויה. רמת זהירות זו נקבעת על פי שיקולים של מדיניות משפטית השאלה אינה, מהו האמצעי שמבחינה פיסית מונע נזק, אלא השאלה היא, מהו האמצעי שיש לדרוש כי ינקטו אותו בנסיבות העניין" (כב' השופט (כתוארו אז) ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113, 131). בע"א 343/74 רחל ואברהם גרובנר נ' עיריית חיפה ואח', דן כב' השופט שמגר בשאלת האחריות של רשות מקומית, וקבע: "אם נדרוש מרשות ציבורית- כתנאי לפטירתה מאחריות בנזיקין- כי עליה לנקוט בכל אמצעי זהירות אפשרי כדי למנוע פגיעה... יהיה מחירו של האמצעי אשר יהיה, הרינו יוצרים מצב בו יעמדו בפני הרשות הציבורית לא אחת שתי החלופות הבאות אשר נוגדות מניה וביה את האינטרס של הכלל: החלופה האחת תהיה סגירתו של המקום כליל, כדי למנוע מן הרשות את הסיכון של תביעת נזיקין; החלופה האחרת תהיה כי יינקטו כל האמצעים האפשריים, יהיה מחירם אשר יהיה וגם אם תיעשה הוצאה זו על חשבון מטרות אחרות, החשובות יותר בעיני הציבור; היינו, תיעשה הוצאה כספית בניגוד לדעה המקובלת בציבור בדבר דרך חלוקת המשאבים הכספיים אשר בידיו" (פ"ד ל(1) 141, 160). עירייה אינה יכולה לחוב בנזיקין בגין כל כתם שמן בדרכים שבתחום שיפוטה, אלא אם כן, גרמה או תרמה במעשיה או במחדליה להיווצרותו, או שלא פעלה בסבירות למניעתו או להסרתו, כאשר נודע לה על קיומו. אין זה סביר לדרוש מהנתבעת שתדע בכל זמן נתון אודות כל מפגע שקיים בשטחה, וודאי מקום בו מדובר במפגע שיכול להיווצר בתוך שניות. צפייה שכזו תחייב את הנתבעת בהצבת אמצעי פיקוח מסביב לשעון בכל מקום בשטחה. מיותר לציין, כי נקיטת אמצעי כאמור אינה מעשית, ויהיה בכך כדי להכביד באופן משמעותי על הקופה הציבורית והציבור כולו. ומן הכלל אל הפרט: על מנת לבחון את סבירות טיפול העירייה בכתם השמן, יש ראשית לקבוע מתי ארעה התאונה. בתום שמיעת הצדדים ובשים לב לראיות שהונחו בפני, שעת התאונה לא הוכחה. מהתשתית הראייתית שהונחה בפני עולה, כי לא מן הנמנע, שהדיווח על המפגע היה אך בעקבות התאונה. ראשית, המבוטחת ובן זוגה לא ידעו לשחזר את שעת התאונה במדויק. בן זוגה של המבוטחת העיד שהתאונה ארעה בשעה "12:00 ומשהו" (פרוט' עמ' 9, ש' 1). גרסת התובעת מסתמכת, למעשה, על טופס הדיווח אודות התאונה. בכגון דא יודגש, כי הנתונים בטופס האמור לא נכתבו ע"י המבוטחת, אלא ע"י נציג/ת חברת הביטוח בעקבות דיווח טלפוני (פרוט' עמ' 6, ש' 24-25). אוסיף, כי המבוטחת ובן זוגה העידו שהיו טרודים לאחר התאונה ("הייתי בשוק", כדברי המבוטחת), וכלל לא ברור באיזה שלב התקשרו לחברת הביטוח. מעבר לעובדה שלא צורף פלט שיחות ונציג/ת חברת הביטוח לא הובא/ה לעדות, הרי שסביר שהשיחה לחברת הביטוח לא נערכה מיד עם קרות התאונה. לא בכדי נדרש, כי מסמכים יוגשו באמצעות עורכם. משנמנעה התובעת מלזמן את עורך טופס ההודעה, לאפשר חקירתו על המסמך ועל מקור רישום שעת התאונה, לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים מכריעים בהתבסס עליו. זאת ועוד, המבוטחת העידה כי כאשר פנתה אל השוטר שהגיע למקום זמן קצר לאחר התאונה, לבקש ממנו לדווח אודות המפגע- "יכול להיות שהוא גם אמר שזה כבר דווח" (פרוט' עמ' 6, ש' 16). המבוטחת הוסיפה וטענה, "כנראה שלא הייתי צריכה להתקשר (למוקד העירוני, מ.א.ו) כי כבר הודיעו להם אולי השוטר" (הדגשה הוספה)(פרוט' עמ' 6, ש' 17-18). האמור מתיישב עם טופס הדיווח למוקד העירייה. בהתאם לטופס, פרטי הפונה הינם "יוסי", כאשר בהערה נרשם "משטרה". מכאן, שעל פניו השוטר אכן היה הגורם אשר דיווח לעירייה אודות כתם השמן, או לכל הפחות יזם פניה כאמור וזאת, לאחר שהזדמן למקום, כדברי המבוטחת, ולאחר שעשה את הנדרש על מנת להבטיח את שלום משתמשי הדרך. נתון נוסף המלמד על שהתאונה ארעה ככל הנראה בשעה מוקדמת משעת הדיווח למוקד העירוני, מצוי בעובדה שנציג משטרה הוא שלכאורה דיווח לעירייה על התאונה (כעולה מפרטי הפונה). אם לא היה מדובר בשוטר שהזדמן למקום, אלא בשוטר אחר שהעביר דיווח טלפוני במנותק מהתאונה שבבסיס התביעה, הרי שבאופן בלתי סביר, במשך למעלה מ- 20 דקות, קרי- עד למועד התאונה, לא הגיע שוטר למקום להכוונת התנועה. סבירות האמור נמוכה ובפועל, תומכת בהנחה שהתאונה ארעה בשעה מוקדמת מהנטען. יוער, כי המדובר בקטע כביש בעל תנועה ערה. במידה והיו חולפות 20 דקות (לכל הפחות) עד להגעת שוטר למקום והכוונת התנועה, אך סביר שרכבים נוספים היו נקלעים למצב אליו נקלעו המבוטחת ובן זוגה. העובדה שהמבוטחת לא דיווחה שראתה רכבים שנפגעו לפניה, אינה מתיישבת עם הטענה להיווצרות כתם השמן למעלה מעשרים דקות קודם לכן. עדי התובעת העידו שהמתינו במקום התאונה כשעה וחצי עד להגעת הגרר. בעדותם אישרו שניהם, שהמדובר בהערכה ולא באומדן מדויק. ניתן להניח, כי המתנה בנסיבות כאמור- בצד הכביש, לאחר תאונה ועוד ביום צום, נראתה למבוטחת ובן זוגה כהמתנה ממושכת. אך בהעדר כל ראיה בתמיכה לפרק הזמן האמור, לא ניתן להבנות מהטענה שהמתינו כשעה וחצי במקום. יודגש, למרות שניתן היה לנסות ולפנות לחברה ממנה הוזמן הגרר ולשחזר את שעת הגעתו למקום התאונה, לזמן את נציג סוכנות הביטוח ולשחזר את שעת השיחה והמקור לרישום שעת התאונה, או אף לזמן לדיון את בתם של העדים אשר הוזעקה למקום ע"י הוריה, האמור לא בוצע. גם את תיק המשטרה לא פעלה התובעת לקבל. דווקא הנתבעת היא שעתרה לקבלתו, אך התובעת לא עשתה די כדי לוודא הצגתו בפני בית המשפט. בנסיבות העניין אני מוצאת לנכון לייחס חשיבות לא מבוטלת לא רק לראיות והעדויות שהובאו על ידי התובעת, אלא גם למה שניתן היה לצפות כי יובא על ידה ולא הובא. "... כלל הנקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה" (ע"א 548/78 פלונית ואח' נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760). למעלה מהצורך אוסיף, כי אף לו הייתי מקבלת את הטענה שהתאונה ארעה כעשרים דקות לאחר הדיווח למוקד העירוני, הרי שהמדובר בפרק זמן סביר ולא ניתן לקבוע שרשלנות דבקה במעשי הנתבעת. כידוע, על העיריה לפעול בשקידה הראויה ובזמן סביר על מנת להסיר את המפגע. פרק זמן של כ- 20 דקות בין מועד ההודעה לאירוע התאונה, אינו פרק זמן חריג או בלתי סביר ומכאן, שאף לו הוכחה שעת התאונה, אין לייחס לעירייה רשלנות. לעניין סבירות פרקי הזמן המתוארים בכתבי הטענות, יפים דברי כב' בית המשפט בתא"מ (י-ם) 23321-10-09 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עיריית ירושלים: "כעולה מדוח המחלקה לבטיחות בדרכים בעיריה, הודעה על קיומו של כתם שמן/סולר נתקבלה בשעה 06:30. ההודעה על המפגע הגיעה לצוות בטיחות של העיריה, שתפקידו לאתר מפגעים ולטפל בתלונות על מפגעים, אשר יצא למקום לטפל במפגע. על פי הרישומים, הגיע הצוות למקום בשעה 07:00, כ- 30 דקות לאחר שדווח על המפגע וכ- 15 דקות לאחר קרות התאונה. בהתחשב בזמן הקצר שחלף בין הדיווח על כתם השמן לבין אירוע התאונה (כ- 15 דקות) ובהתחשב בכך שעם קבלת ההודעה פעל הצוות על מנת להגיע למקום, הגיע תוך זמן סביר וטיפל במפגע, סבורני כי אין במקרה זה לייחס לעיריה רשלנות" ( ניתן ביום 21/07/10). מסקנת הדברים הינה שדין התביעה להדחות. התובעת תשא בהוצאות הנתבעת בסך 5,000 ₪. תאונה בגלל כתם שמןאחריות העירייה בנזיקיןעירייה