אין פסול בכך שאחד מחברי הוועדה כיהן בעבר בוועדה רפואית אחרת אשר דנה בעניינו של המערער. קראו דוגמא מהפסיקה בנושא רופא ועדה רפואית שישב בוועדה רפואית אחרת לאותו אדם: 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 10/6/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער ("ההחלטה"). 2. טענת הערעור העיקרית היא ששגתה הוועדה עת קבעה את נכותו הנפשית של המערער בהסתמך על חוות דעתו של היועץ הפסיכיאטר ד"ר רומוב, שכן זה נתן חוות דעת קודמות בעניינו של המערער. המערער הוסיף וטען כי שגתה הוועדה משלא דנה בתלונותיו בתחום האורטופדי והנוירולוגי, בין היתר נוכח התיעוד הרפואי והתלונות שהובאו לפני הוועדה. 3. לטענת המשיב, הוועדה פעלה כדין, שכן בדקה את המערער בתחום הנפשי על יסוד אישור החמרת המצב, העוסק בבעיה קוגניטיבית ונפשית בלבד. נטען עוד כי לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה, שכן כל עוד הוועדה לא נתנה החלטתה היא רשאית היתה לתקן את הטעות שנפלה בפרוטוקול. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). 5. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות. 6. ביום 22/4/13 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער ורשמה אותן בסעיף 5 לפרוטוקול. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לכירורגיה, עיינה בחומר הרפואי שהונח לפניה, וביקשה לקבל לעיונה תוצאות בדיקתCT עמוד שדרה צווארי; מכתב פיזיוטרפיסט מטפל בקופת החולים; התייחסות היועץ בתחום הפסיכיאטריה לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה הנדונה לבין מצבו של המערער. הוועדה שבה והתכנסה ביום 10/6/13. לאחר שעיינה בחוות דעת היועץ הפסיכיאטר ד"ר רומוב מיום 29/1/13 ומיום 9/5/13, קבעה כי היא מקבלת את ממצאיו ואין החמרה במצב הנפשי, ואין נכות נפשית הקשורה לתאונה. הוועדה הדגישה כי בהתאם למכתב ההחמרה מיום 22/4/12 (מש/2), אישור ההחמרה ניתן בתחום הנפשי בלבד. לפיכך, נדחה הערר ואושרה קביעת הוועדה הרפואית מדרג ראשון לפיה אין החמרה במצבו של המערער. 7. באשר לטענות המערער בתחום הנפשי: המערער טען כי היועץ הפסיכיאטר ד"ר רומוב נתן חוות דעת קודמת, ולכן לא ברורה סמכותו ליתן חוות דעת בשנית. טענה זו דינה להידחות. כפי שטען המשיב, אין פסול בכך שאחד מחברי הוועדה כיהן בעבר בוועדה רפואית אחרת אשר דנה בעניינו של המערער. על כן לא נפל פגם בכך שחוות דעת היועץ בתחום הפסיכיאטרי ניתנה על ידי ד"ר רומוב. אף ברורה אמירתו של היועץ ד"ר רומוב בחוות דעתו מיום 9/5/13, לפיה "אינו מבין מדוע התיק הוחזר אליו. בתיק יש חוות דעת ישנה שקבעה בזמנו ב-20/12/10 שאין נכות נפשית, ולאחר תביעה להחמרת מצב שהוגשה קבע שאין החמרה". קביעה זו מתיישבת עם העובדה שד"ר רומוב נתן שתי חוות דעת קודמת בעניינו של המערער, אחת מיום 28/11/12 והשנייה מיום 29/1/13 (מש/3). חוות דעת אלו ניתנו בהמשך לאישור החמרת מצב מיום 17/4/12, ועוד בטרם התכנסה הוועדה הרפואית לעררים נשוא ערעור זה, ביום 22/4/13. לפיכך, טענת המערער בתחום הנפשי, דינה להידחות. 8. באשר לטענת המערער, כי היה על הוועדה לבדוק את תלונותיו בתחום האורטופדי והנוירולוגי: אישור החמרת מצב (מש/2) מיום 17/4/12, מאת ד"ר דורית וינברג, רופאה תעסוקתית, מתייחס ל"ליקוי בזכרון, ריכוז, הפרעה קוגנטיבית ונפשית". לפיכך, בדין לא דנה הוועדה בתלונות המערער בתחום הנוירולוגי או האורטופדי. הוועדה אף ציינה בשולי החלטתה: "הוועדה הסבירה מספר פעמים לנפגע כי במידה ויש החמרה מבחינה אורטופדית (גב, צוואר), עליו להגיש תביעה להחמרה ולצרף אישור על החמרה על הצוואר והגב ובקשתו/ תביעתו תטופל בהתאם". אמנם, בישיבתה הראשונה ציינה הוועדה כי המערער יזומן לבדיקה מחדש במועד הישיבה הבאה, ואף ציינה את תלונות המערער ודברי בא כוחו בנוגע להגבלה בתנועות הגב התחתון וכאבים בצוואר. לשם כך אף ביקשה הוועדה לקבל לעיונה מסמכים רפואיים נוספים. עם זאת, בישיבתה המסכמת, ולאחר שעיינה באישור החמרת המצב, נתנה הוועדה דעתה לכך שהליך החמרת המצב מתייחס לנכות הנפשית בלבד, ומשכך לא דנה בשאלת ההחמרה מבחינה אורטופדית או נוירולוגית. הכלל הוא הוא שכל עוד הוועדה לא סיכמה את דיוניה ובטרם ניתנה החלטתה, היא רשאית לתקנה ולשנותה (דב"ע מד/01-1792 יצחק אידי נ' המל"ל, פד"ע יח 357). בעניינו של המערער, הוועדה נימקה נמק היטב מדוע אין מקום לדון בליקויים האורטופדיים והנוירולוגיים, והבהירה למערער כי פתוחה לפניו הדרך להגיש תביעה חדשה בהליך החמרת מצב. לפיכך, נדחית טענת המערער בנוגע לנכות האורטופדית והנוירולוגית. 9. לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת. 10. אין צו להוצאות. 11. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. רפואהועדה רפואית