להלן פסק דין בתביעה נגד המשטרה בנושא אכיפת צו בית משפט ע"י המשטרה: פסק דין 1. התובעת, קרן אהרונסון בע"מ, הגישה תובענה על סך 100,785 ₪ נגד משטרת ישראל ומספר קציני משטרה. נמסרה הודעת צד ג' לעשרה צדדים נוספים. טרם קיום ההוכחות נמחקו נתבעים 2 - 5, קציני המשטרה, ונותרה רק מדינת ישראל - משטרת ישראל כנתבעת. גירסת התובעת 2. מטעם התובעת נמסר תצהיר על ידי בא כוחה בעת האירועים, עו"ד יוסף ישורון. בידי קרן אהרונסון זכויות חכירה על שטח של כ-100 דונם בעתלית הידוע כחוות אהרונסון. המצהיר מייצג את הקרן בהליכים משפטיים שונים בקשר לחווה מאז שנת 2000. מאז שנת 1978 הועסק בחווה דוד נחום שתפקידו העיקרי היה לטפל במחנה תנועות הנוער שנמצא במקום. במסגרת תפקידו ניתנה לו רשות להתגורר בחווה. בסוף שנת 2001 מעל נחום בתפקידו והחל לגנוב כספים אשר היו מיועדים לקרן. על פי בדיקת רואה החשבון של הקרן, הגיעו הסכומים לסך של 237,268 ₪. הוגשה על ידי הקרן תלונה נגד נחום למשטרת ישראל בשנת 2002. ביום 16.6.02, פיטרה הקרן את נחום והוא נדרש לפנות את דירת השירות בחווה, ברם הוא לא עשה כן. 3. בסוף נובמבר 2003 הקים נחום סככה בשטח החווה ויחד עם אדם בשם אריה עובדיה ובני משפחתו (הנתבעים 6-10) קיים עסק לממכר עצים, רעפים וחומרים אחרים לבניית גגות בשם "הכל לגג". הקרן, באמצעות ישורון, תבעה את נחום והאחרים וניתנו החלטות שונות בסוף 2003 בעניינם בבית הדין האיזורי לעבודה. על פי הצווים שניתנו, חוייבו נחום ובני משפחתו לפרק חלקים שונים מהמבנים ולא לעשות שימוש בסככה עד להחלטה אחרת. 4. כיוון שנחום לא ציית לצו בית הדין, פנתה הקרן ללשכה להוצאה לפועל בחיפה וביקשה לבצע את צו הפינוי, דהיינו- הריסת הסככה וסילוק כל הסחורות שהיו בה מתוך תחומי החווה. ביום 8.8.04, כאשר הופיע ממלא התפקיד מטעם ההוצל"פ לבצע את הצו, נחום ועובדיה הוציאו את הסחורות ופירקו מספר לוחות מהסככה אולם למחרת הרכיבו אותם מחדש והסחורות הוחזרו לתוכה. ביום 19.8.04, הוציא המוציא לפועל צו חוזר בדבר פינוי הסככה. המשטרה התבקשה לסייע לקרן בביצועו לאור התנהגות מפעילי העסק והחשש שיתנגדו לביצוע הצו. המשטרה דרשה תשלום של 8,190 ₪ עבור שוטרים שנדרשו לבצע את הצו. כאשר המשטרה הודיעה לישורון כי תבצע את הפינוי ביום 12.10.04, הוא הזמין את המוציאים לפועל והכלים הדרושים לביצוע הפינוי לאותו תאריך. בשעה 7:00 בבוקר התייצבו במקום המוציאים לפועל והכלים, כולל שופל ומשאית. מטעם המשטרה התייצב כוח של 10 שוטרים בפיקוד קצין בדרגת פקד ממשטרת זכרון יעקב. הוחל בפירוק המבנים והסחורות הוצאו מתוך הסככה על ידי נחום ועובדיה ואנשיהם. בסמוך לשעה 13:00 הורה הקצין להפסיק את הפינוי. הנימוק שניתן היה שמפקד משטרת זכרון הורה לו להפסיק את הפעילות מאחר וניתן צו עיכוב ביצוע על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. באותו זמן פורק חלק של הסככה. 5. ישורון נסע למשטרת זכרון יעקב במטרה לראות בעצמו את צו העיכוב ונוכח לדעת כי הצו היה מותנה בהפקדת סכום כסף וערבות עצמית. כיוון שאלה טרם הופקדו הוא טען כי הצו לא היה בעל תוקף. הערבות הופקדה לבסוף בשעה 17:30 והכסף הופקד רק למחרת. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 14.10.04 בוטל הצו. אז ביקש ישורון ממשטרת זכרון יעקב להשלים את הפנוי, אולם לדבריו המשטרה התחמקה מלהעניק סיוע להמשך פעולות הפינוי בטענה שהפינוי כבר בוצע. 6. ביום 14.11.04, התגלה לקרן כי נחום החל בהקמת סככה חדשה בסמוך לסככה נשוא צו הפינוי הראשון. הודעה על כך נמסרה על ידי ישורון למפקד משטרת זכרון יעקב. למרות שישורון היה מוכן לביצוע הפינוי באופן מיידי, דחתה המשטרה את ביצוע האבטחה עד ליום 2.12.04. במועד זה כאשר בעלי התפקיד מטעם הוצל"פ הגיעו לשטח החווה וביקשו לבצע את הפינוי, התברר כי כבר הושלמה הקמתה של סככה חדשה במרחק של 10 מ' מהסככה הקודמת וכל הסחורות הועברו אליה ואופסנו בה. ישורון ביקש לפנות את כל הסחורות וכן את הסככה היות ומדובר בפלישה חדשה, אך פקד אורן רוזן הודיע לו כי על פי הוראות שקיבל מהיועץ המשפטי של המשטרה, פקד כהנא אליעזר, לא מדובר בפלישה טריה והמשטרה אינה מוכנה לאבטח את הפינוי והסחורות. במצב זה נאלץ ישורון להורות על ביטול הפינוי. 7. ישורון טען ששילם מכספי הקרן עלות ביצוע הפינוי ביום 12.10.04 בסך 16,965 ₪; שכר שוטרים לאותו יום - 8,190 ₪; עלות בעלי תפקיד וציוד לפינוי מיום 2.12.04 - 16,380 ₪; שכר עורכי הדין של הקרן - 25,000 ₪; ועוד 4,250 ₪; וזמן של בעלי תפקידים בחווה ומנהל הקרן - 30,000 ₪, ובסך הכל 100,785 ₪. 8. תצהיר נוסף ניתן על ידי אבישי אפרתי, מנכ"ל הקרן. הוא הצהיר על הצורך להקדיש זמן לענינים הקשורים לפינוי. גירסת הנתבעת 9. המצהיר פקד אורן רוזן שימש בתקופה הרלוונטית כראש משרד הסיור בתחנת משטרת זכרון יעקב (הוא החליף את פקד אגיון). לטענתו, כאשר המשטרה נקראת לסייע לביצוע צווי הוצל"פ, "אנו מוצאים עצמנו, לא פעם, במצב עדין, שכן אנו נמצאים בין שני צדדים לסכסוך, ולא פעם נדרשים לטענות ולבקשות של אחד הצדדים. מכיוון שאנחנו רק מושיטים סיוע לביצוע הצווים, ואיננו מפרשים אותם." רוזן סיפר כי בתחילת נובמבר 2004 פנה ישורון בשם הקרן למשטרת זכרון יעקב והודיע כי בנוסף להשלמת צו הפינוי שניתן לגבי הסככה הישנה, מבקשת הקרן סיוע של המשטרה לפינוי סככה חדשה שנבנתה על ידי פולשים בסמוך לישנה בהתאם לזכותה על פי סעיף 18 לחוק המקרקעין, תשכ"ח-1969. על מנת לבחון את טענתו של ישורון שמדובר בפלישה טריה, ביקש רוזן ממנו להגיש תלונה במשטרה על הסגת גבול על מנת שהמשטרה תוכל לבדוק את עובדות המקרה. רוזן ציין כי "התרשמתי שהתנהלותו של בא כוח הקרן, עו"ד ישורון, היתה כוחנית באופייה. הוא התייחס למשטרה כאילו אנו חייבים לבצע כל מה שהוא מבקש מבלי שנפעיל כל שיקול דעת או נבדוק את טענותיו. כמעט הייתי אומר שהוא חשב שיש לו סמכות להורות לנו לבצע דברים". רוזן טען כי ישורון שיתף פעולה באופן חלקי ביותר עם השוטרים שניסו לגבות ממנו עדות. 10. בבדיקה נמצא שנחום ומשפחתו מחזיקים בשטח החווה משך תקופה של מעל 30 ימים. המצהיר טען שסיוע לביצוע צו הפינוי הובטח, מה גם שלאור העובדה שנחום והאנשים שהיו קשורים איתו היו אחראים להקמת הסככה הראשונה, עלה באופן ברור שלא מדובר בפלישה חדשה וכי מי שהחזיק בפועל במקרקעין משך תקופה ארוכה היו נחום ועובדיו. ביום 11.11.04 הוצא מכתב מעורכת דין נעמי סמואל, היועצת המשפטית של מחוז הצפון במשטרה, שסוכם עם עו"ד ישורון שהתחנה בזכרון תושיט סיוע לביצוע צו הפינוי, אולם בכל הכרוך לפלישה הטריה הנטענת, סיוע משטרתי הותנה באישור מראש. כך נטען שישורון ידע שסיוע בפינוי על פי סעיף 18 לחוק המקרקעין אינו ודאי. 11. ביום 29.11.04 קיבלה התחנה בזכרון יעקב הנחיות מעורך דין אלעזר כהנא, שתפקידו היה לרכז את הטיפול המשטרתי בסיוע חליצוע צווים, כי לאור הגרסאות שהונחו בפניו ומאחר שממילא הסכסוך תלוי ועומד בבית המשפט, אין למשטרה אפשרות לקבוע באופן ברור אם מדובר בפלישה טריה. צויין כי במידה והקרן מעוניינת לפנות את הסככה החדשה, עליה לדאוג להוצאת צו פינוי נוסף. המצהיר טען שיום לפני הפינוי שוחח עימו ישורון בבוקר ושאל אם המשטרה תקיים המשך צו הפינוי (להבדיל מפינוי חדש להבנתו) ועל כן קיבל תשובה חיובית. המצהיר טען שדיבר עם קבלן הביצוע, בני ברוטמן, והבהיר לו שלא התקבל אישור להושטת סיוע לפינוי לפי סעיף 18 לחוק המקרקעין אלא היפוכו של דבר, התקבלה הוראה מפורשת מהיועץ המשפטי במטה הארצי שלא להושיט סיוע כזה. רוזן ציין שהוא ביקר בחווה ולא נותר דבר במקום בו עמדה הסככה הקודמת שפינוייה הופסק. למרות זאת, אמר לו המוציא לפועל כי בכל מקרה צריך להתייצב למחרת במקום. רוזן טען כי לא יכל היה להיכנס לשיקול דעתו של ישורון וכי המזמינים הם אלה שמפעילים את המשטרה ולא להיפך. רוזן טען עוד כי "אני גם מורגל בכך שזוכים מעונינים להפעיל לחץ תדיר על החייבים, ובין היתר להופיע בשטח עם כלים, קבלני פינוי ומשטרה על מנת ליצור אפקט הרתעה והפחדה, אפילו אם הם יודעים שהפינוי בפועל לא יתרחש כפי שהם רוצים." 12. ביום הפינוי ב-2.12.04 התייצב כוח המשטרה בבוקר, כפי שנקבע. הקבלן החליט בעצה אחת עם ישורון שלא לקחת שום דבר מהסככה הישנה ו"עורך דין ישורון החל לצעוק עלי ועל השוטרים האחרים שאנו 'נשלם על זה ביוקר'". בסופו של דבר, סיכם רוזן כי "לדעתי חלק גדול ממה שקרה יש לייחס להתנהלותו של עורך דין ישורון, אשר על אף כל ההבהרות שקיבל, לפיהן אין לנו אישור לביצוע פינוי לפי סעיף 18, חשב שהוא יכול לכפות עלינו להושיט סיוע, ועד הרגע האחרון בחר שלא להגיש בקשה לצו פינוי כנגד הסככה החדשה... אלא בחר להתעמת עם המשטרה ולנסות לכפות עליה את רצונו." 13. תצהיר נוסף נמסר על ידי רפ"ק נעמי סמואל ששירתה בלשכה כיועצת משפטית של מחוז הצפון בתקופה הרלוונטית. היא הבהירה כי בנסיבות של פינוי על פי צו בסכסוך אזרחי, על המשטרה - שהיא נטולת אינטרס בהליך - להיצמד לנוסח הצו ולהימנע מלהיגרר אחר טענות ופרשנויות הצדדים באשר לצו ואם נדרשת הבהרה, עליה להפנות את הצדדים לבית המשפט לקבלתה. סמואל סיפרה אודות שיחות טלפון והודעות שקיבלה מהתחנה בזכרון יעקב מפקד אגיון כיוון שהחייב הציג החלטה על קיום דיון לאחר המועד שנקבע לביצוע הצו. הבהרה שסמואל הפנתה את הצדדים לקבל מראש ההוצל"פ, הבהירה כי הליכי הפינוי יימשכו כסדרם. ביום 11.10.04 בסמוך לשעה 13:00 הורה מפקד תחנת זכרון יעקב לעכב את ביצוע הצו מאחר והתקבלה אצלו החלטה על עיכוב ביצוע. נכתב על ידי בית המשפט בכתב יד נוסח של החלטה שעורר ספק מאחר ו"ניתן היה לפרש את ההחלטה כמחייבת השלמת תנאים עד מחר. בכל מקרה לא היה ברור מתי בדיוק התכוון בית המשפט שתופקד ההתחייבות". מה שהתעורר ספק והצו היה נתון לפרשנויות באי כוח הצדדים, טענה סמואל שהיה נכון לעכב מיידית את הסיוע כפי שהחליט מפקד התחנה. בכל מקרה, כך אמרה סמואל "... לאור טענות באי כוח הצדדים עו"ד ישורון ועו"ד לפידות טענות שלוו, באיומי תביעה נגד י ונגד המשטרה (מטעם עו"ד ישורון) ואף איומים להגשת תלונה ללשכת עורכי הדין (על ידי עו"ד לפידות) החלטתי לוודא מה היתה כוונת בית המשפט באשר למועדי קיום שני התנאים בסעיף 2 להחלטה. ביקשתי מקצין אג"ם מרחב חוף לברר את העניין עבורי בבית המשפט. לאחר זמן מה חזר אלי קצין הרישוי, רפ"ק אהרון בקר, שנשלח לבית המשפט, כי קב"ט בית המשפט מסר לו שהתשובה שניתנה לו היתה 'לבדוק כיצד פירש זאת בא כוח החייב'". 14. באשר לאירועים מנובמבר ודצמבר בנושא הטענה של פלישה טריה, צידדה סמואל בעמדת רוזן. 15. תצהיר נוסף נמסר על ידי רפ"ק אלעזר כהנא אשר שירת באותו זמן כעוזר היועצת המשפטית של המשטרה. כהנא סיפר אודות בירורים מקיפים אשר ערך בנוגע לטענת הפלישה הטריה וכי בסופו של דבר הגיע למסקנה כי לא מדובר בפלישה טריה וכי לא ניתן להושיט סיוע מעבר לסככה הישנה. החקירות בבית המשפט 16. עו"ד ישורון אישר בחקירתו הנגדית שהקרן הגישה תביעה לסילוק יד נגד נחום ואחרים וכי טרם ניתן פסק דין סופי וחלוט נגדם. בחקירתו הוא לא היה מוכן לומר שנחום החזיק בפועל בחווה ולשאלה על כך השיב, "אני לא מבין את המלים שאתה משתמש בהם" (עמ' 9). ישורון התעקש ששליטתו של נחום בשטח היה מוגבל לשטח הבית בלבד אולם הוא אישר כי נחום היה הגורם המורשה לפתוח את המתקנים בהם השתמשו תנועות הנוער במקום (עמ' 10). הוא אישר גם שנעשו "כל מיני מסיבות סמים, עליהם אנחנו התלוננו במשטרה, ..." במקום (עמ' 11). למרות שפורטו בפניו הפעולות השונות ובהן פעולות בניה שנעשו על ידי נחום במקום במהלך הזמן, לא היה ישורון מוכן להודות כי נחום שלט בשטח (עמ' 11). 17. עו"ד ישורון נחקר גם אודות הצו שניתן על ידי בית המשפט המחוזי וטען כי, "אני אמרתי שאתם תירצתם הפסקת ההגנה על כוחות הפינוי משום שאתם לא רציתם להמשיך בזה וחיפשתם תירוץ" (עמ' 15 לפרוטוקול). בהמשך היו חילופי דברים בינו לבין בא כוח הנתבעת באשר למשמעות הצו (עמ' 16 לפרוטוקול). לדעת ישורון המצב היה כך: "במשטרת זכרון הראו לי את התדפיס, אמרתי לאגיון האם התנאי קוים. הוא לא ידע. אדרי אז היה מפקד משטרת זכרון ושאלתי אותו על סמך מה אתה עושה זאת? אמר לי כך עשיתי והשיחה הגיעה למצב שבו נאמר 'תעשה מה שאתה רוצה' והלכתי לא יכולתי יותר לעשות דבר. אחרי זה המשטרה שלחה שליחים אין לי מושג. הפניה לקב"ט בימ"ש נראית לי כהזויה. למה לא אל השופט סוקול עצמו. הקב"ט אינו פה ואין תצהיר ממנו. אינו יודעים מה היה שם בדיוק. יש לנו אישור של בימ"ש וזה הוגש שההתחייבות האישית נמסרה ב- 17:30. אם ההתחייבות נמסרה ב- 17:30 אם הייתם מפסיקים את העבודה ב- 17:30 כל הסככה לא היתה, כל המשפט לא היה. הסככההשניה נולדה בגלל ההתנהגות שלכם. כל השטח היה אז נקי." (עמ' 16 לפרוטוקול) 18. גם עו"ד סמואל נשאלה אודות הצו שניתן על ידי בית המשפט (עמ' 33). דיון 19. בנסיבות המקרה איני מוצא פגם בפעילותה של המשטרה. מתיאורי העדים מטעם הקרן אודות המאבק מול נחום עלה כי מדובר במאבק מתיש, ארוך וקשה במספר חזיתות שטרם הסתיים למרות המאמצים המושקעים על ידי הקרן ונציגיה. אני מקבל את גירסת המשטרה כי היא נתפסה בתווך בין שני הצדדים היריבים ולא היה מקום שהיא תצדד בצד כזה או אחר, אלא תגן במדוייק על הצווים השונים שניתנו. נראה כי נחום ואנשיו נקטו בתרגילים שונים על מנת לסכל את ביצוע הצווים, אולם אין לצפות מהמשטרה להיות מסוגלת להכריע בין טענות הצדדים ופעולתה היתה זהירה כמתחייב. בין היתר, עשתה המשטרה מאמצים רבים על מנת לברר את כוונת הצו שניתן על ידי בית המשפט המחוזי ונדרש זמן לעשות כן. בכל פעולותיה היא נקטה זהירות ראויה ולא מופרזת. 20. באשר לטענות התובעת אודות חובת המשטרה לפעול לסילוק פלישה טריה, איני מקבל את טענות. מחומר הראיות עולה כי טענות הקרן מבוססות על דקויות ביחס לשטח המדוייק המוחזק על ידי נחום והאחרים וברור כי נחום לא היה פולש טרי לגבי חלק ניכר ממנו. המשטרה לא יכלה לדעת בכלים שהופעלו על ידה שמדובר בפלישה טריה כפי שניסה עו"ד ישורון לשכנעה. 21. פעולות המשטרה לא חרגו מהרף של התנהגות סבירה בנסיבות ולא היוו רשלנות לפי אמות המידה של המשפט האזרחי ובודאי שלא חרגו מאמות המידה המחמירות יותר הנהוגות ביחס לעוולות מינהליות (ע"א 1933/05; בר"ע 1373/05 העמותה למען איכות סביבה וחיים בנהריה ואח' נ' איתנית מוצרי בניה ואח' (נבו) והאסמכתאות שם). 22. כתוצאה מכל האמור לעיל, התובענה נדחית. במקרה זה אמנע מהטלת הוצאות, בין היתר לאור זהות התובעת. לאור התוצאה אין צורך להכריע בהודעות לצדדים השלישיים. משטרהצו פינויצוויםפינוי