קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אולם אירועים בקרקע חקלאית: בית משפט השלום בחיפה במסגרת תיק תו"ח 24381-06-10 (כב' הש' ערן קוטון) הרשיע את המערער בעפ"א 36090-01-13 (להלן-המערער) לאחר שמיעת ראיות. ההרשעה מתייחסת לעבירות שונות על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן-החוק), כפי שפורטו בשלושה אישומים שונים, בכתב אישום מתוקן, למעט זיכוי מחמת הספק בכל הקשור במיקום סככה שפורטה בסעיף 1.3 לאישום הראשון (להלן-הסככה). פרט לאותה סככה אוזכרו באישום הראשון 11 מבנים או עבודות בניה, לגביהם הורשע המערער בשימוש בלא היתר במקרקעין ושימוש חורג בקרקע חקלאית. עוד יצויין כי לגבי הסככה ניתן היתר בניה ולפיו הסככה נבנתה כדיר חקלאי, על פי האישום השני הורשע הנאשם בעבירות של שימוש במקרקעין ללא היתר, שימוש במקרקעין בסטיה מתכנית, שימוש במקרקעין בסטיה מהיתר ושימוש חורג בקרקע חקלאית וזאת משום שב-5 מועדים שונים נמצא כי המערער עושה שימוש במבנים ובמשטחים כגן ואולם ארועים וכמחסן לאחסון מטלטלין הנדרשים לשם הפעלת גן ארועים. בנוסף הורשע המערער באי קיום צו הפסקה שיפוטי ואי קיום צו למניעת פעולות, כפי שפורט באישום השלישי. ביום 8.1.2013 נגזר דינו של הנאשם, הוטלו עליו 4 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 100,000 ש"ח (לתשלום ב-25 תשלומים), חתימה על התחייבות שתכנס לתוקפה ביום 15.9.13, איסור שימוש שאינו כדין באופן מיידי וביצוע צו הריסה עד ליום 15.9.2013 של כל המבנים למעט הסככה (אך גם את משטח הבטון שמתחתיה), בענין זה נקבע כי במידה ולא יהרוס הנאשם את המבנים, תבצע את ההריסה הועדה המקומית שתוכל להעזר במאשימה, הועדה המחוזית חיפה (להלן- הועדה המחוזית). המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין, לדעתו מנמוקים שפורטו בערעור יש לזכותו מכל העבירות שיוחסו לו, בין השאר משום שלא הוצגו ראיות לענין שטחי הבניה או עבודות הבניה שפורטו באישום הראשון, כי נפגעה הגנתו בשל העלמות מסמכים מתיק הבניה או תיק הבניה בכללותו, אי הוכחת קיומו של שימוש חורג ובכלל זה הפעלת אולם ארועים. לחלופין ביקש המערער להתערב בכל מרכיבי גזר הדין להפחית את הקנס, ולהתערב בצו איסור השימוש וצווי הריסה. הועדה המחוזית מצידה ערערה על זיכויו החלקי של המערער באשר למיקום הסככה, ובקשה להתערב בגזר הדין, להתערב בהיקפו של מתחם העונש ההולם, להטיל על המערער מאסר בפועל, להגדיל את גובה הקנס, לקבוע כי ההתחייבות הכספית תכנס לתוקף מיום גזר הדין, להורות גם על הריסת הסככה ולקבוע כי במידה והמערער לא יבצע את ההריסה, תהא הועדה המחוזית רשאית לבצעה ולהפרע ממנו את הוצאותיה. יובהר כי במסגרת דיונים שנערכו באשר לבקשת המערער לעכוב בצוע פסק הדין הגיעו הצדדים להסכמה (במסגרת דיון בבית המשפט העליון) לפיה הותר למערער להשתמש במבנה למטרות חקלאיות כדיר, עד להכרעה בערעורים. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים שהועלו על הכתב בנמוקי הערעור ונטענו באריכות במסגרת הדיון מיום 2.9.13, שוכנעתי כי דין שני הערעורים להדחות, למעט סייג אחד, הועדה המחוזית תהא רשאית לבצע את ההריסה בעצמה במידה והיא לא תבוצע ע"י המערער בעצמו. בטרם אתייחס לטענות הצדדים באשר להכרעת הדין אזכיר את המסגרת הנורמטיבית כפי שנקבעה למשל בפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין: "ערעור זה, מופנה, רובו ככולו, כנגד ממצאי עובדה ומהימנות שעליהם נשענה הכרעת דינו של בית-המשפט המחוזי. מושכל יסוד הוא כי בית משפט של ערעור ממעט להתערב בתחום זה; לערכאה הדיונית יתרון ניכר בקביעת ממצאי עובדה, עקב יכולתה להתרשם באופן ישיר ובלתי אמצעי ממהימנותם של העדים המופיעים בפניה, ולכן ישים עצמו בית משפט של ערעור בנעליה רק במקרים חריגים. "הלכה זו מקורה אינו פרוצדוראלי או טכני גרידא. זהו מנגנון שנועד לסייע לבית-המשפט לרדת אל חקר האמת, ובבסיסו מונחת התפישה כי לערכאה הדיונית עומד יתרון ההתרשמות הישירה מן העדים וממהימנותם" ע"פ 5167/09 דרביקין נגד מדינת ישראל (1.2.2012). הכרעת הדין מנומקת היטב תוך הסתמכות על עדויות ומסמכים אותם בחן בית משפט לפרטי פרטים ולאחר עיון בפרוטוקולי הדיונים ובמוצגים שהוגשו לא מצאתי כי יש לראות במקרה זה, מקרה חריג המצדיק התערבות בקביעותיו של בית משפט. כך למשל טוען המערער בסעיף 1 לערעור כי "לא הוצגה כל ראיה לענין השטחים המפורטים בעובדות האישום הראשון". עיון בת/9 מראה כי יש פרוט מלא של כל השטחים, עורך המסמך חיים דוד נחקר על כך בחקירה נגדית ונתן הסבר כיצד מדד את השטחים תוך הפנייה לתצ"א (נ/2), (עמוד 14 לפרוטוקול שורה 14) וזאת בנוסף לת/11, ת/16 ועדות העד ניסטל בעמוד 25. בנוסף בחן בית משפט את היתר הבניה נ/1, נ/1א אל מול המבנים שנמצאו במתחם ותועדו ע"י עדי התביעה ובצדק נקבע (סעיף 22 להכרעת הדין) כי למעט הסככה, לא מוזכרים בהיתר כל יתר המבנים ועבודות הבניה המתוארים באישום הראשון. טענת המערער בדיון בפניי כי אין צורך להזכיר בהיתר את כל המבנים (עמוד 5 שורה 4), אינה מקובלת עליי והיא מנוגדת למהותו של ההיתר על פי החוק, אם למשל נמצאו בשטח שתי מכולות, או מבנה דו קומתי שלא מוזכרים בהיתר, המסקנה שהסיק בית משפט כי הם נבנו ללא היתר, היא המסקנה היחידה אותה יש להסיק. גם באשר לשימוש שנעשה במקום, לא מצאתי כי נפל פגם כל שהוא בהכרעת הדין, המערער רשאי לעשות שימוש במקום כדיר חקלאי. מצד אחד התרשם בית המשפט מעדי התביעה שתארו פעילות התואמת הפעלת גן ארועים (ראו, סעיף 26 להכרעת הדין), מצד שני המערער לא הציג כדברי בית משפט קמא "תמונות משלו אשר בהן ניתן היה לראות את הכבשים, העיזים והחיות הנוספות הרועות במתחם. לעניין זה, אי הצגת ראיות משכנעות פועלת לחובת גרסת הנאשם" (עמוד 102 לפרוטוקול שורה 10) וזאת בנוסף לגרסה כבושה מצד המערער וסתירות בינו לבין עד ההגנה . החלטת בית משפט קמא מעוגנת היטב בחומר הראיות ראו למשל תמונות ודו"חות ת/6-ת/9 ועדותו של העד ליפשיץ בעמודים 9 ו-11. מיקום הסככה- במהלך הדיון הציגה בפניי ב"כ הועדה המחוזית את היתר הבניה נ/1 ואת תצלום האויר נ/2, לכאורה השוואת מיקומי הסככה בשני המסמכים מראה כי הסככה נמצאת בפועל במקום שונה מהמקום המצוין בהיתר הבניה, אולם לא ניתן להתעלם בענין זה מהעדרו של תיק ועדת יזרעאלים במהלך הדיון והסתירות הרבות מצד עדי התביעה באשר לקורות אותו תיק. בית משפט נתן את המשקל הראוי לפגיעה באפשרות הגנתו של המערער (סעיף 28 להכרעת הדין) וזאת גם בהסתמך על התרשמות מעדות המערער מצד אחד לחיוב ומצד שני קבע כי "בכל הנוגע לאי מיצוי החקירה בהיבט זה, לא ניתנו תשובות מניחות את הדעת מפי מפקחי המאשימה", עובדה המותירה ספק המציק זיכויו של המערער מעבירת בניית הסככה בסטיה מהיתר, באשר למיקומה בלבד, (שטח הסככה הוכח ע"י הועדה המחוזית ואומץ ע"י בית משפט). בנסיבות אלו שמיקום הסככה לא הוכח, אין הצדקה ליתן צו הריסה במקרה זה. חשוב לציין כי בית משפט קמא הבהיר בעמוד 131 שורה 11 כי צו ההריסה מתייחס גם למשטח הבטון שמתחת לסככה. באשר לגזר הדין אזכיר את הכלל כפי שנקבע ע"י בית המשפט העליון, ע"י הנשיאה (כתוארה אז) כב' הש' דורית בייניש: "לא פעם נפסק בבית משפט זה כי על ערכאת הערעור להתערב במידה מועטה במידת העונש שפסקה הערכאה הדיונית "והתערבותה בהקשר זה, מצומצמת לנסיבות שבהן הערכאה הדיונית נכשלה בטעות או שהעונש שנגזר על ידה חורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים, בדרך כלל, בנסיבות דומות"" ע"פ 3401/11, שלאטה נגד מדינת ישראל (10.1.2012). ניתוח מרכיבי גזר הדין השונים, בהתחשב במועד ביצוע העבירות, השנים 2008,2009,2010. העובדה כי לחלק מהמבנים ששטחם 1,863 מ"ר יש היתר כדין, העדר עבר פלילי וכקביעת בית משפט קמא "לא הוכח שנערכו ארועים רבים במקרקעין", הרי שהעונש שהוטל על המערער הוא העונש הראוי ואין לראותו כחורג במידה קיצונית מן העונשים המוטלים במקרה שכזה, לרבות באי הטלת מאסר בפועל בנסיבותיו של תיק זה. טענתו של המערער בסעיף 47 לכתב הערעור לפיה הקנס המקסימאלי, שניתן להטיל, עומד על 75,300 ש"ח, נכונה לגבי עבירה אחת, אלא שהמערער הורשע במספר רב של עבירות לרבות עבירות שימוש במקרקעין ללא היתר לגביהן ניתן להטיל קנס יומי לכל יום של שימוש (ראו רע"פ 8482/10 חלאילה נגד מדינת ישראל 28.11.2010), כך שבית משפט קמא לא חרג מגובה הקנס המקסימאלי. איני מוצא כל פגם בעובדה כי ההתחייבות תכנס לתוקף רק לאחר יום 15.9.13, משך הזמן שניתן למערער לבצע את הריסת המבנים. סיכום אני דוחה את שני הערעורים. צו איסור שימוש שאינו כדין, יישאר בתוקפו המיידי, (למערער מותר לעשות שימוש למטרות חקלאיות כדיר במבנים שהוקמו על פי היתר נ/1). בשל העובדה כי פסק הדין ניתן היום ולבקשת הצדדים נשלח אליהם בדואר, אני קובע כי על המערער לבצע את צווי ההריסה בעצמו, כפי שקבע בית משפט קמא עד לא יאוחר מיום 10.10.2013 ובמידה לא יבצע את ההריסה, תהא רשאית הועדה המחוזית חיפה לבצע את ההריסה בעצמה ולהיפרע מהמערער בגין הוצאותיה. אולם / גן אירועיםחקלאותקרקע חקלאית