קראו דוגמא מהפסיקה בנושא אובדן כסף שהופקד בחשבון נאמנות: א. התובענה ובעלי הדין 1. התובעים 19 במספר מגדירים את עצמם כמי שרכשו יחידות נופש במלון של חברת: PARADISE MOMBASA (MARKETING) LTD - הנתבעת 3 (להלן: "פרדיס או החברה) ונמנים על המגזר החרדי. 2. הנתבע 1 (להלן: "הבנק") הינו מוסד בנקאי אצלו התנהלו חשבונות נאמנות על שם התובעים (להלן: "החשבונות") לצורך השקעת כספי התובעים ברכישת יחידות נופש אצל החברה. 3. הנתבע 2 (להלן: "עו"ד X") הינו עורך דין על פי הכשרתו אשר שימש כנאמן עבור החברה והתובעים. בתביעתם טענו התובעים כי כספים שהפקידו בחשבונות ירדו לטמיון בשל מעשים ו/או מחדלים המיוחסים לנתבעים, העולים כדי גזילה ו/או עשיית עושר ולא במשפט ו/או רשלנות. התובעים עתרו לחייב את הנתבעים לשלם להם את סכום התביעה בסך 500,000 ₪. ב. עיקר טענות התובעים 1. התובעים טוענים כי החברה הפעילה סוכני מכירות בקרב המגזר החרדי במגמה לשדלם להשקיע כספיהם ברכישת יחידות נופש אצלה. 2. להלן נטען כי על מנת לנטר את הסיכון של אובדן ההשקעה יצרה החברה עבור התובעים מנגנון של נאמנות לפיו החשבונות ינוהלו בידי שני נאמנים: עו"ד מאיר נוימן מטעם התובעים (להלן: "עו"ד נוימן") ועו"ד X מטעם החברה. 3. להלן נטען כי על פי מנגנון הנאמנות סוכם כי החל מן השנה השנייה להפקדת הכספים יעבירו הנאמנים לחברה שיעור של 5% מסכומי ההשקעה וכי להעברת הכספים דרושה הסכמתם וחתימתם של שני הנאמנים יחדיו. 4. התובעים מוסיפים וטוענים כי לנוכח השתייכותם של התובעים למגזר החרדי, הסכימה החברה כי במהלך השנתיים הראשונות, יהא בית הדין המיוחד של הקהילה החרדית בראשותו של הרב קרליץ (להלן: "ביה"ד של הרב קרליץ") רשאי להורות על החזרת הכספים לתובעים. 5. לטענת התובעים, עם חלוף הזמן הסתבר להם כי החברה אינה משלמת להם את הכספים המגיעים בשל אי ניצול יחידות הנופש (להלן: "תמורת אי הניצול") וכי בהמשך הדרך, הם קיבלו ביום 17.7.01 מכתב מעו"ד נוימן לפיו הוצאו מן החשבונות, ללא אישורו וחתימתו כספים והועברו לחברה. לגרסת התובעים התברר להם כי עו"ד X בשיתוף פעולה עם החברה הוא שגרם לריקון החשבונות. 6. להלן נטען כי חרף העובדה שעו"ד נוימן הבהיר לתובעים כי הבנק מבין את הטעות שעשה, סירב הבנק להחזיר את כספי ההשקעה לחשבונות, הגם שהסתבר כי הכספים שוחררו והועברו לחברה מתוקף חתימה אחת בלבד (חתימתו של עו"ד X). 7. התובעים מוסיפים וטוענים כי ביה"ד של הרב קרליץ הוציא תחת ידו, במרוצת הזמן מספר פסקי דין לפיהם החברה לא עמדה בהתחייבותה לתשלום תמורת אי הניצול, וכי הפרתה הנמשכת עולה כדי ביטול העיסקה. 8. פסקי דין אלו אושרו בפסקי דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (להלן: "פסקי הדין") וכי הממצאים שנקבעו בפסקי הדין מזכים את התובעים. ג. טענות ההגנה מטעם הבנק 1. הבנק טען כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר ותוך גרימת נזק ראייתי לבנק. 2. הבנק הכחיש את מרבית טענות התובעים וכפר בחבותו הנטענת כלפיהם, מתוך שטען כי פעל בתום לב ובדרך מקובלת. 3. הבנק טען כי עו"ד נוימן לא היה בעל זכות החתימה בכל החשבונות. 4. הבנק הוסיף וטען כי במועד בו הועברו כספי ההשקעה לחברה, לא היו התובעים רשאים לדרוש את הכספים שבחשבונות, וזאת לנוכח הוראות כתב הנאמנות, ובהינתן כי הנאמנים היו רשאים להעביר את הכספים לחברה מכוח כתב הנאמנות - הרי שלא נגרם לתובעים כל נזק. 5. הבנק כפר ברלבנטיות של פסקי הדין לגבי התובעים. 6. הבנק הוסיף וטען כי התובעים לא פעלו כמתחייב להקטנת הנזק, כפר בקיום קשר סיבתי בין המעשים המיוחסים לבנק ובין הנזק שנגרם לתובעים וכן כפר בגובה הנזק. 7. הבנק אף טען כי ככל שנגרם לתובעים נזק - הרי שהוא נגרם עקב מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים האחרים. ד. טענות ההגנה של עו"ד X 1. עו"ד X טען להתיישנות התביעה באשר חלפו למעלה מ-7 שנים מן היום בו נולדה עילת התביעה בזיקה לכתב הנאמנות. 2. עו"ד X נוסיף וטען כי פעל במילוי תפקידו באמונה ובשקידה להשגת מטרות הנאמנות במסגרת סמכויותיו. 3. עו"ד X הכחיש את מרבית טענות התובעים והוסיף כי עו"ד נוימן, הנאמן מטעם התובעים, לא התנגד להעברת הכספים לחברה, אלא התנה את חתימתו ו/או מילוי חובתו - בתשלום שכר טרחה בגין כל חשבון - דרישה אותה הגדיר כסחיטה. 4. עו"ד X כפר בקיומו של כל קשר בין תמורת אי הניצול מזה ולבין הכספים שהופקדו בחשבונות הנאמנות מזה. 5. עו"ד X כפר ברלבנטיות של פסקי הדין - לגבי התובעים וטען כי אין לסוגיות מושא פסקי הדין - קשר כלשהוא לכתב הנאמנות. 6. עו"ד X חזר וטען כי התובעים היו מודעים להעברת הכספים לחברה וכי נתנו הסכמתם לכך בעצם חתימתם על כתב הנאמנות. 7. עו"ד X טען כי הסכומים הנתבעים הינם מוגזמים ומופרכים וכי מכל מקום ולמען הזהירות, חובת השבתם מוטלת על החברה כמפורט בהודעה לצד שלישי ששיגר אליה. ה. טענות ההגנה של החברה 1. החברה טוענת כי התובעים מבקשים לגבות ממנה במרמה כספים שאינם זכאים לקבלם. 2. החברה טענה כי עוה"ד נוימן וX, שהינם הנאמנים הוציאו כתבי נאמנות בנוסח שצורף לכתב התביעה (להלן: "כתב הנאמנות") וכי התובעים לא עמדו בהוראות כתב הנאמנות המזכות אותם בהשבה בין מטעמי התיישנות ובין מטעמים ענייניים הנוגעים להוראות כתב הנאמנות. 3. החברה טוענת כי פנתה לנאמנים במועדים שונים כי יעבירו לה את הכספים המגיעים לה על פי כתב הנאמנות אולם רק עו"ד X מילא אחר התחייבותו בעוד שעו"ד נוימן התנה את קיום חובתו בקבלת שכר טרחה בסך 30 דולר בגין כל חשבון לכל שנה - דרישה שהיא בבחינת סחיטה. 4. החברה כפרה מכל וכל במנגנון השבת סכומי ההשקעה כפי שפורט בכתב התביעה, ולשיטתה התובעים אינם זכאים להשבת כספים כיוון שלא ניתן פסק דין המזכה אותם לקבלם. 5. החברה הוסיפה וטענה כי חרף העובדה שהעבירה לעו"ד נוימן את שכר הטרחה שדרש - הוא נמנע מלחתום על הוראת העברה של כספי ההשקעה לחברה. לגרסת החברה בית המלון נפגע בפיגוע ולמעשה חרב אך חרף זאת עומדים התובעים על תשלום תמורת אי הניצול. ו. המחלוקת הפלוגתאות הצריכות להכרעה בתובענה זו הינן כדלקמן: (1) טענת ההתיישנות. (2) האם הוכח כי התובעים כולם הינם נהנים מכוח כתבי הנאמנות. (3) התנהלות הנתבעים בזיקה לכתבי הנאמנות. (4) האם הוכח כי הנתבעים או מי מהם גזלו את כספי התובעים, התעשרו שלא כדין על חשבונם או התרשלו כלפיהם. (5) גובה הנזק והוכחתו. ז. דיון וממצאים 1. טענת ההתיישנות 1.1 כל הנתבעים העלו בכתב הגנתם טענת התיישנות. בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה בתיק זה (ביום 26.2.08) טען ב"כ הנתבע 2: "מפנה לכתב ההגנה יש טענה של התיישנות" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 3). ב"כ הנתבעת 3 טען: "אין מחלוקת לגבי התקופה ממועד האירוע לבין מועד הגשת התביעה" (שם, שורה 18). ב"כ הנתבע 1 לא הזכיר ולו ברמז את טענת ההתיישנות. 1.2 בסעיף 3 לחוק ההתיישנות, התש"יח-1958, נקבע: "אין נזקקים לטענת התיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה". השוו: רע"א 4049/97 אסורנס ג'נרל נ. הכונס הרשמי וכן ראו ע"א 9392/10 בנק דיסקונט נ. רסולי (לעניין זה אטעים כי במסגרת תובענה זו לא הוגשה בקשה לסילוק על הסף מטעמי התיישנות). 1.3 אוסיף כי לא הופרכה בפני גרסתו של חנקין בסעיף 14 לתצהירו לפיה קודם לקבלת מכתבו של עו"ד נוימן מיום 17.7.01 לא היו התובעים מודעים להעברת פיהם לחברה. אני דוחה איפוא את טענת ההתיישנות. 2. עובדות שאינן שנויות במחלוקת קודם שאכנס לעובי הקורה לדיון בטענות התובעים, ראיתי לפרט את העובדות המוסכמות כפי שהדברים ניכרים מכתבי הטענות ומן הראיות שהובאו בפני כדלקמן: 2.1 בניגוד לרושם העולה מכתב התביעה - הסתבר כי רשימת התובעים (19 במספר) אינה מוחלטת והומוגנית שכן מעדותו של שמשון חנקין (להלן: "חנקין") שהגיש תצהיר עדות ראשית בשם של התובעים, עולה כי גם הוא מודע לעובדה שחלק מן התובעים כלל לא הפקידו כספים לחשבונות (עדות חנקין בעמ' 34-35 לפרוטוקול). מכל מקום, אין חולק כי התובעים 18, 13, 4 נמחקו מכתב התביעה (הודעת ב"כ התובעים מיום 2.2.12 עמ' 67 לפרוטוקול). 2.2 אין חולק כי עו"ד X מטעם החברה, ועו"ד נוימן מטעמם של התובעים מונו כנאמנים של החברה והתובעים לביצוע התשלומים שהתחייבו התובעים להעביר לחברה כמו גם להשבת הכספים לתובעים והכל בתנאים שפורטו בכתב הנאמנות ולצורך כך פתחו הנאמנים חשבונות נאמנות בבנק. 2.3 אין חולק כי מכוח סעיף 6 לכתב הנאמנות נקבע כי: "כל פעולה ו/או הוראה שהיא הקשורה לחשבון תוכל להתבצע רק בחתימת שני עורכי הדין יחדיו ועל פי הוראה זו יפתח חשבון הנאמנות". 2.4 תביעת התובעים מתבססת בעיקרה על גרסתו של חנקין אשר טען כי הוא בקיא בכל העובדות ומרכז את כל הנושאים לעניין נשוא התביעה (סעיף 1 לתצהירו). עם זאת לבית המשפט לא הוגש כתב הרשאה מטעם התובעים המתיר לחנקין לטעון או לפעול בכל הליך במקומם, כמתחייב מתקנה 28 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), אוסיף שחנקין הודה בעדותו כי התובעים האחרים לא אישרו לו בכתב לנהל עבורם את התביעה (עמ' 37 שורות 16-17), כי לא פגש כלל את הנאמנים קודם לביצוע ההשקעה (עמ' 26 שורות 9-12). חנקין הגדיר את עצמו כמי שמוביל את התביעה (עמ' 32 שורות 17-18) אך הסתבר כי ידיעתו את העובדות הינה רופפת ודלה (עמ' 35). 3. חבותו הנטענת של הבנק - ראיות וממצאים 3.1 כאמור, אין חולק כי הבנק העביר את כספי ההשקעה לחברה ובמכתבו מיום 22.6.05 שנשלח לעו"ד לכוביצקי, שייצג בזמנו חלק מן התובעים, ציין הבנק: "לפיכך נראה לנו כי שחרור הכספים לחברה נעשה בהתאם לתנאי הנאמנות". 3.2 במהלך חקירתה עומתה גב' זוהרית יוגב שהעידה מטעם הבנק עם סעיף 6 לכתב הנאמנות שם נרשם באופן שאין ברור ממנו כי כל פעולה והוראה על פיו מחייבת חתימתם יחדיו של שני הנאמנים, והסכימה כי לא ניתן היה לשחרר את הכספים על בסיס חתימתו של עו"ד X בלבד (קצה עמ' 45 ותחילת עמ' 46). על כך אוסיף כי יוגב לא הכחישה כי הבנק נדרש במפורש על ידי עו"ד נוימן עוד בחודש אפריל 99 שלא לשחרר כספים ללא חתימתו הברורה ותגובתה הרופפת בעניין זה (עמ' 47 שורות 19-27 ונספח ב' לתצהיר עו"ד נוימן) מעוררת תהיות. 3.3 לדעתי אין כל ספק כי התנהלותו של הבנק אשר העביר את הכספים לחברה על פי הוראתו של עו"ד X בלבד, עולה למיצער כדי הפרת חובת הזהירות בה הוא נושא כלפי התובעים כמו גם כלפי עו"ד נוימן. הבנק לא הצביע על כל נימוק סביר ומעוגן בדין ו/או בנוהל כלשהוא מדוע נהג בדרך זו. יתר על כן, לא נסתרה בפני גרסתו של עו"ד נוימן לפיה נמנע הבנק מלשתף עימו פעולה גם שעה שעו"ד נוימן ביקש מידע באשר לניהול החשבונות (סעיפים 8-9 לתצהיר נוימן ועדותו בעמ' 12 שורות 16-28). 3.4 אטעים כי גם אם אקבל את גרסתה של יוגב לפיה מרבית ההעברות הכספים מן הבנק לחברה בוצעו במהלך אוקטובר 1999 (עמ' 47 שורות 10-18) הרי שהם בוצעו תוך התעלמות מתריסה ממכתבו של עו"ד נוימן מיום 11.4.99. 3.5 בסיכום טענותיו טען הבנק בין היתר כי אליבא דגירסת עו"ד X בסעיף 15 לתצהירו פקעה הנאמנות במועד שצויין בכתב הנאמנות שהיא לשיטתו של הבנק יום ה-18.6.99. 3.6 אין בידי לקבל את טענת הבנק; לא זו בלבד שבכתבי הנאמנות נקבעו מועדים בלתי אחידים שבהם יהיו רשאים להעביר את הכספים לחברה אלא שאיני רואה כל קשר בין חובת הנאמנות של הנאמנים כלפי החברה מזה והרוכשים מזה, ובין התנהלותו המפרה של הבנק שהתיר העברות של כספי התובעים על פי חתימתו של עו"ד X בלבד בניגוד מפורש לתוכן כתבי הנאמנות ולזכויות החתימה בחשבון. 3.7 אני פוסק איפוא כי הבנק פעל בניגוד להנחיות ולהוראות להם היה מודע בכל הנוגע לצורך בשתי חתימות וכי עשה כך תוך עצימת עיניים ולמיצער תוך הפרת חובת הזהירות כלפי התובעים כמו גם עו"ד נוימן. 4. חבותו הנטענת של עו"ד X - ראיות וממצאים 4.1 כנטען על ידי חנקין בתצהירו נוכחו התובעים לדעת כי החברה אינה משלמת להם את תמורת אי הניצול, אך הניחו, עד לקבלת מכתבו של עו"ד נוימן מיום 17.7.01, כי הכספים שהשקיעו בחשבונות מוגנים מכוחו של כתב הנאמנות (סעיפים 12-14 לתצהירו ועדותו בעמ' 22 שורות 18-19). 4.2 עו"ד X טען בתצהירו כי חובתו כנאמן נגזרת על פי תנאי כתב הנאמנות בלבד כי טענת התובעים באשר למועד העברת כספי ההשקעה הינה מופרכת (סעיף 6 לתצהירו) וכי פעל בשקידה ובתום לב ותוך כוונה להשיג ולמלא את מטרת הנאמנות (סעיף 7). 4.3 ליבת טענתו של עו"ד X הינה כי הסדר הנאמנות מתוקף כתב הנאמנות נעשה לתקופה מוגבלת בלבד באופן שלאחר תום תקופת הנאמנות יועברו הכספים לחברה, אלא אם כן ימציא רוכש זה או אחר פסק דין חלוט של הרב קרליץ המורה לנאמנים להשיב לו את כספי ההשקעה (סעיפים 21, 5 לתצהירו ועדותו בקצה עמ' 63 ותחילת עמ' 64). 4.4 בסעיף 23 לתצהירו הציג עו"ד X טבלה המפרטת בין היתר את מועד פקיעת כתב הנאמנות וכן המועד וסכום העברת כספי ההשקעה של כל אחד מבין התובעים - לחברה, עיון בטבלה מלמד כי כספי כל אחד מן התובעים הועברו לחברה לאחר המועד שנקבע לכך בכתב הנאמנות. קודם לכן בסעיף 22 לתצהירו טען עו"ד X כי אף לא אחד מן התובעים טען כי עמד בתנאים המזכים אותו בהשבת כספי ההשקעה. 4.5 עו"ד X חזר וטען כי העברת כספי ההשקעה נעשתה בהתאם לנקבע בסעיף 3 לכתב הנאמנות (סעיף 25 לתצהירו) כי ניסיונותיו ליצור קשר עם עו"ד נוימן לצורך ביצוע ההעברה לא נשאו פרי (סעיף 26 לתצהירו) הגם שעו"ד X טען כי עו"ד נוימן ידע כי כתבי הנאמנות לגבי חלק מן הרוכשים פקעו ויש להעביר את הכסף לחברה (שם). 4.6 כמי שנתלה באילן גבוה טען עו"ד X כי יהודה סולמי האחראי על שיווק יחידות הנופש (להלן: "סולמי") מסר לו כי עו"ד נוימן הודיע להם(?) כי הוא נותן את אישורו להעברת הכספים וכי ישלח אלי (לעו"ד X) במקביל את אישורו לבנק (סעיף 27 לתצהיר). בסעיף 28 לתצהירו מאשר עו"ד X כי עם קבלת הודעתו של סולמי: "ביצעתי את המוטל עלי חתמתי על מסמך הוראות העברת הכספים לחברה...". 4.7 אין חולק כי בכתב הנאמנות לא נקבע תאריך לבניית המלון ואף העברת הכספים לא הותנתה בכך. עו"ד נוימן הסכים בעדותו לעובדה זו (עמ' 7 שורות 28-29) הגם שבהמשך עדותו טען כי היה מייעץ לתובעים לעתור למתן צו מניעה נגד העברת הכספים לחברה, אם המלון לא יבנה תוך שנתיים (עמ' 8 שורות 1-6). בסעיף 7 של כתב הנאמנות נרשם: "אנו (הנאמנים-מ.ב.ח) נוכל להעביר את הכספים שבחשבון הנאמנות לחברה רק לאחר תום המועד האמור בסעיף 3.1, אלא אם ניתנה קודם לכן דרישה לפי סעיף 3.2". 4.8 בעדותו הודה חנקין כי לא הפנה דרישה כלשהיא בכתב לנאמנים קודם ליום 18.6.99 (הוא המועד הנקוב בסעיף 3.1 לכתב הנאמנות המתייחס אליו) (עמ' 39 שורות 8-11) די בכך כדי לסתום את הגולל על טענתו של חנקין כלפי עו"ד X בכל הנוגע להשבת הכספים. מעבר לדרוש אוסיף כי כעולה מעדותו של חנקין, לעת ההיא לא היה בידו גם פסק דין חלוט של הרב קרליץ כמתחייב מפיסקה 3.2.2 של כתב הנאמנות (שם, בעמ' 39). 4.9 לא נטען בפני ולבטח לא הוכח כי מי מבין התובעים האחרים מילא אחר התנאים המוקדמים הקבועים בכתב הנאמנות שרק מילויים מחייב את עו"ד X להשיב לאותו תובע את הכספים שהפקיד. 4.10 עם זאת, באמור עד כאן, לא סגי שכן חומר הראיות שבפני מפרנס ממצאים ברורים לפיהם פעל עו"ד X בניגוד לכתב הנאמנות ותוך הפרת חוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק הנאמנות"). 4.11 כאמור מכוח סעיף 6 לכתב הנאמנות טעונה כל פעולה או הוראה של הנאמנים חתימות של שניהם. עו"ד X עומת מול הוראה זו ונמנע מלהשיב עליה תשובה ישירה, לשיטתו: "הפעולות בחשבון הנאמנות צריכות להיעשות בדיוק על פי כתב הנאמנות ואני צריך לקיים את הנאמנות שלי, כאשר הנאמנות שלי היא כלפי שני אנשים" (עמ' 53 שורות 22-25). 4.12 עו"ד נוימן טען בעדותו כי לא חתם אי פעם על הוראה לשחרר כספים לחברה (עמ' 7 שורות 8-12). עו"ד נוימן אף הבהיר כי אמר לעו"ד X מלכתחילה כי: "הוא לא יכול להוציא את הכספים ללא הסכמתי" (עמ' 8 שורות 8-9). כך היתה עמדתו משנוכח לדעת כי עו"ד X העביר את כספי ההשקעה לחברה (שם, שורות 22-23). עו"ד נוימן אף כפר בטענה לפיה עו"ד X דיבר עמו מספר פעמים קודם להעברת הכספים (עמ' 12 שורות 1-3). 4.13 עו"ד נוימן חזר ודבק בגרסתו לפיה על הנאמנים היה להעביר לחברה את כספי ההשקעה במועד השלמת בניית המלון (סעיף 6 לתצהירו ועדותו בעמ' 8 שורות 1-5 ו-22-23, עמ' 13 שורות 14-16). גרסה זהה בעיקרה טען גם עו"ד X (עמ' 62 שורות 24-25). 4.14 בניסיון שקוף ליטול את העוקץ מן העובדה שעו"ד נוימן לא חתם על הוראות ההעברה של כספי ההשקעה לחברה טען עו"ד X כי עו"ד נוימן לא סירב לחתום וכי הוא (עו"ד X) יצא מנקודת הנחה ואף ידע כי עו"ד נוימן מסכים להעברה (עמ' 55 שורות 16-17). גם בהמשך עדותו נוקט עו"ד X גרסה עמומה באשר לקבלת הסכמתו של עו"ד נוימן להעברת הכספים והעיד: "במועד מתן ההוראה פנינו לנוימן, לא היתה כל מניעה ולא היה כל חשש שיש בעיה...יש לתובעים עו"ד שהוא עו"ד נוימן פנינו אליו והוא נתן את הסכמתו..." (עמ' 61 שורות 1-7). 4.15 אלא שמהמשך עדותו של עו"ד X ניכר כי הוא עצמו, לא זכה לקבל את הסכמתו של עו"ד נוימן: "אני צריך להעביר (כספים לחברה) במועד מסויים...אני הייתי כותב ונוימן היה כותב מצידו במקביל. גם ניסיתי לדבר עם נוימן והשארתי לו הודעות במשיבון ואז פניתי לפרדיס (החברה) וביקשתי מהם לוודא שהוא חותם שם" (שם, שורות 24-27). בהמשך עדותו של עו"ד X מתחוורת התמונה בבהירות: "לא פניתי בכתב (לעו"ד נוימן), פניתי רק טלפונית ולא היה מענה. אז דיברתי עם יהודה סולמי. והוא אמר לי שנוימן אמר לו שהוא יורה לבנק. אני יודע שהבנק מודע לכך שיש שתי זכויות חתימה" (עמ' 62 שורות 5-8). 4.16 לא בכדי מודה עו"ד X עצמו כי הימנעותו מלפנות לעו"ד נוימן בכתב ולהודיעו כי הוא (עו"ד X) מתכוון להעביר את הכספים היתה מוטעית (שם, שורות 11-13). 4.17 תימוכין נוסף באשר לדרך הקלוקלת בה נקט עו"ד X לגרסתו לוודא את קבלת הסכמתו כביכול של עו"ד נוימן להעברה מצויה בהמשך חקירתו משנשאל לגבי גרסתו לפיה עו"ד נוימן ידע, והעיד: "בזמן ביצוע העברת הכספים אני יודע שהוא ידע. אני גם יודע, גם לאחר ביצוע העברת הכספים שוחחתי איתו כמה שיחות ואני זוכר שהוא לא העלה כל טרוניה" (עמ' 64 שורות 7-11). גרסתו של עו"ד X לפיה ניסה ליצור קשר עם עו"ד נוימן הוכחשה על ידי האחרון (סעיף 13 לתצהירו, ועמ' 20 שורה 3). יתר על כן, ממכתבו של עו"ד X מיום 14.8.00 (נספח ה' לתצהירו של עו"ד נוימן) עולה בבירור כי עו"ד X היה מודע לצורך בחתימתו של עו"ד נוימן על כתבי ההעברה ואף התחייבותו כי להבא: "יקפיד כי גם עו"ד נוימן יצרף את חתימתו". 4.18 מן המקובץ עולה כי עו"ד X פעל בניגוד להוראת סעיף 6 לכתב הנאמנות. בנוסף נחה דעתי כי מכלול התנהלותו של עו"ד X כפי שנסקרה לעיל אינה מתיישבת עם חובתו כנאמן מכוח סעיף 10(ב) לחוק הנאמנות לפיו: "במילוי תפקידו חייב הנאמן לנהוג באמונה ובשקידה כפי שאדם סביר היה נוהג באותן נסיבות". 4.19 יתר על כן, משלא שוכנעתי כלל ועיקר כי עו"ד נוימן נתן הסכמתו להעברת הכספים לחברה ובהינתן כי עו"ד X יכול היה להיווכח בנקל כי עו"ד נוימן חולק על זכותה של החברה לקבל את כספי ההפקדה, הרי שהמסקנה המתחייבת הינה כי עו"ד X פעל בניגוד להוראת סעיף 9(א)(1) לחוק הנאמנות לפיו: "בנאמנות שיש בה יותר מנאמן אחד - (1) יפעלו הנאמנים ביחד. היו דעותיהם חלוקות יפעלו לפי הוראות בית המשפט". לשיטתי, לא מתקיים בנסיבות העניין הסייג האמור בפריט (2) של ס"ק א' לפיו: "בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מהם לפעול על דעת עצמו". 5. החבות הנטענת נגד החברה - ראיות וממצאים 5.1 בסעיפים 20-23 לתצהירו עמד סולמי בפירוט רב על תוכנם של ההסכמים שבין החברה לתובעים וכנגזר מכך, על פרשנותם של כתבי הנאמנות. גרסתו של סולמי בסוגיה זו חופפת ולמעשה זהה לגירסתו של עו"ד X במובן זה שבכל אחד מכתבי הנאמנות נקבעו תנאים להשבת כספים לתובע זה או אחר כמפורט בסעיף 3 לכתב הנאמנות. 5.2 במהלך עדותו עומת סולמי עם טענתו של עו"ד נוימן לפיה הוא לא חתם על הוראות להעברת כספי ההשקעה של התובעים לחברה. סולמי אמנם עמד על גרסתו לפיה עו"ד נוימן אמר שישלח את החתימה לבנק (עמ' 80 לפרוטוקול) אך איני נותן אמון בגרסתו זו הן בבחינת גרסה מוטה של בעל דין שאיננה נתמכת בראיה אובייקטיבית כלשהיא ואין לנוכח אי סבירותה בהתחשב בעמדתו של עו"ד נוימן כפי שנמסרה לבנק בכתובים. 5.3 בתצהיר עדותו התפלמס סולמי עם חנקין בכל הנוגע לפרשנות הסדר הנאמנות. סבורני כי חרף הרטוריקה הרבה שהוקדשה על ידי סולמי בסוגיה זו, הרי שבסופו של יום הסכימו הן חנקין (בסעיף 9 לתצהירו) והן סולמי (בסעיף 25 לתצהירו) כי שני הנאמנים יחדיו, רשאים מוסמכים להורות על העברת כספי ההשקעה לחברה אחרי תום השנתיים הראשונות מהפקדת הכספים. 5.4 אטעים כי כל ספק בסוגיה זו מתייתר לאור עדותו של חנקין אשר שעה שהופנה לתאריכים הרשומים בכתב הנאמנות שהוכן לגביו, העיד: "ש. אני מפנה אותך לכתב הנאמנות נספח א' לתצהירך בכתב הנאמנות יש איזכור של שני תאריכים הראשון הוא תאריך המסמך 18.6.97 והשני 18.6.99 בסעיף 3.1, מה התאריכים האלה מייצגים? ת. התאריך הראשון מייצג את החתימה, התאריך השני מייצג את היום שבו ישוחרר הכסף אם הכל מתנהל כמו שצריך" (עמ' 38 שורות 19-24). 5.5 יתר על כן, בזיקה לסעיף 38 לתצהירו, הציג חנקין טבלה המפרטת בין היתר את הסכומים שהועברו לחברה לאחר השנתיים הראשונות ממועד הפקדתם. טבלה זו, זהה בעיקרה לטבלה שבסעיף 23 לתצהירו של עו"ד X ומלמדת כי מלוא סכומי ההפקדה של כלל התובעים הועברו במהלך שנת 1999 ולמעשה במועדים שנקבעו בכתב הנאמנות. 4.6 סולמי טען בעדותו כי המלון נפתח בשנת 1999 לאחר שבנייתו הסתיימה בסוף שנת 1988 (עמ' 71 שורות 7-17). גרסה זו נסתרה בפני ומשכך, נראה כי גם לשיטתו של עו"ד נוימן באשר לפרשנות המעשית של כתב הנאמנות - ניתן היה להעביר את הכספים לחברה. 4.7 סולמי טען בסיף 11(ב) לתצהירו כי התובעים הסתירו מידע לפיו במסגרת הליכי בוררות הושבו לחלק מן התובעים הכספים ששילמו על ידי גליק ומשכך הם מבקשים למעשה השבה כפולה. טענה מכבירה זו הסתברה להיות רופפת למדי בכל הנוגע לכספי ההשקעה וסולמי התקשה לבססה בחקירתו (עמ' 78 שורות 1-12) משכך, אני רואה לדחותה. 6. ממצאי ביניים 6.1 לא עלה בידי מי מבין התובעים לשכנעני כי ניתן לזכותו או לטובתו, על ידי ביה"ד של הרב קרליץ פסק דין המונע את העברת הכספים לחברה במועד שנקבע בכתב הנאמנות. לעמדה זו הסכים גם ב"כ התובעים בסעיף 15 לסיכומיו. די בכך כדי ליטול את העוקץ מטענות התובעים באשר לתחולת פסקי הדין של הרב קרליץ כפי שאושרו בבית המשפט המחוזי - לגביהם. 6.2 פעולתו החד צדדית של עו"ד X בהעברת הכספים לחברה בחתימתו בלבד נעשתה בניגוד לכתב הנאמנות, וללא שעו"ד X ווידא באופן סביר את סוגיית הסכמתו של עו"ד נוימן להעברה וללא שטרח להבטיח כי יחתום על כתב ההעברה. 6.3 הבנק פעל על פי חתימתו היחידה של עו"ד X בניגוד לתנאי זכויות החתימה בחשבונות ותוך התעלמות מודעת מפנייתו של עו"ד נוימן להימנע מהעברת כספים שלא על פי חתימתו. 6.4 לא נסתרה בפני גרסתו של סולמי לפיה הסתיימה בניית המלון בסוף שנת 1998 והוא נפתח לקבל בשנת 1999, משכך התקיים התנאי שהסמיך את הנאמנים להעביר את כספי ההפקדה לחברה. 6.5 הוכח בפני כי העברת הכספים לחברה בוצעה במועדים שנקבעו בכתבי הנאמנות ולאחר סיום בניית המלון. ממצא זה עולה הן מנתוני הטבלה בסעיף 23 לתצהיר X והן מן הטבלה בסעיף 38 לתצהירו של חנקין. 6.6 לטענת התובעים אישר בית המשפט המחוזי את פסה"ד של הרב קרליץ לגבי ביטול הסכם הרכישה באופן שהביטול חל לגבי כלל הרוכשים (פסקאות 60-64 לסיכומי התובעים). החברה לא התייחסה לסוגיה זו בסיכומיה כלל ועיקר. 6.7 עיינתי בפסקי הדין של ביה"ד של הרב קרליץ ולא מצאתי בהם פסיקה מפורשת בדבר ביטול ההסכם להבדיל מהצהרות כוונות בדבר החלטה על ביטול המכר (פסק דין מיום 26.10.99) כפי שנסקר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי - נספח ו' לתצהיר חנקין. 6.8 לא נטען בפני ולא הוכח כי התובעים או מי מהם שיגר לחברה הודעת ביטול לגבי ההסכם. 6.9 בנסיבות אלו ומשלא הוכח כי ההסכם שבין החברה לתובעים בוטל, אין התובעים זכאים להשבה מן החברה. 7. סוגיית הקשר הסיבתי 7.1 משקבעתי כי הבנק פעל ברשלנות ואף בעצימת עיניים בכך שאיפשר לעו"ד X להעביר כספים לחברה על פי חתימתו שלו בלבד, וכן קבעתי כי עו"ד X פעל בניגוד לחובת הנאמנות החלה עליו כלפי התובעים אדרש להלן לבחינת הקשר הסיבתי שבין מעשיהם ומחדליהם של אלו ובין הנזק הנטען לתובעים. 7.2 ככללו של דבר, על התובעים להוכיח קיומו של קשר סיבתי משפטי ועובדתי בין ההתרשלות (והפרת חובת הנאמנות) המיוחסים לנתבעים 1 ו-2 מזה ובין הנזק שנגרם לתובעים, מזה. ב-ע"א 2008 נירה לוטן נ. עזבון ירמייב נפסק לעניין זה: "הקשר הסיבתי העובדתי ובהן בשאלה, האם אילולא אותה התרשלות היה הנזק נגרם והקשר הסיבתי המשפטי נבדק בשאלה, האם הקשר הסיבתי העובדתי לא נשלל בשל שיקולים של נסיבתיות משפטיות" (שם, בפיסקה 56). 7.3 הגעתי למסקנה כי הגם שקיים קשר סיבתי עובדתי בין העברת הכספים לחברה מזה ונזקי התובעים מזה - הרי משקבעתי כי לא זו בלבד שהכספים הועברו לחברה במועד שנקבע בכתב הנאמנות אלא שבמועד העברתם לא התקיימו בידי מי מבין התובעים התנאים המזכים אותם בהשבת כספי הפיקדון לידו - הרי שהתקיימו נסיבות משפטיות שיש בהן כדי לשלול את הקשר הסיבתי העובדתי; די בכך כדי לקבוע כי לא עלה בידי התובעים לבסס קיומו של קשר סיבתי. 8. גובה הנזק 8.1 למעשה, די היה בקביעתי הקודמת לפיה לא הוכח קשר סיבתי כדי לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 1-2, עם זאת מצאתי לנכון להתייחס גם לסוגיית הוכחת הנזק וגובהו. 8.2 כזכור, בכתב התביעה עתרו התובעים לפיצויים בסכום כולל של 500,000 ₪ ללא שנדרשו לקציבת סכום הנזק העולה בחלקו של כל אחד מהם. 8.3 בסעיף 38 לתצהירו צירף חנקין טבלה אשר לגירסתו מלמדת על "ריקון חשבונות התובעים השונים..." אלא שמעדותו עולה כי הוא אינו יכול נקוב במדויק בסכום ששולם על ידו (עמ' 28 שורות 1-6). יתר על כן, במהלך חקירתו הנגדית נשאל חנקין: "הגשת תביעה ביולי 2007 ע"ס 500,000 ₪ על בסיס מה הגעת אז לסכומים האלה?" (קצה עמ' 39). על כך השיב חנקין: "כפי שאמרתי, אני לא ניסחתי את זה, אני מבין שמבחינה משפטית היו לנו את הזכות לתבוע את הסכום הזה" (עמ' 40 שורות 1-2). 8.4 ולמטה מזה משנשאל חנקין על מידת מעורבותו בהכנת הטבלה שנספחה לסעיף 38 לתצהירו הוא מודה כי לא היה מעורב כלל ועיקר בהכנת הטבלה וכי: "עורך הדין שלו בדק" (שם, שורות 18-24). הלכה פסוקה היא כי תובע נושא בעול ההוכחה גם לגבי גובה הנזק שנגרם לו. השוו: ע"א 355/80 נתן אניסימוב נ. מלון טירת בת שבע. בהעדר גרסה מבוססת ואמינה לגבי גובה הנזק שנגרם לכל אחד מן התובעים - לא ניתן לפסוק לזכותו פיצוי. המסקנה הבלתי נמנעת הינה איפוא כי גם בבחינת גובה הנזק - לא עלה בידי התובעים לבסס את תביעתם. 9. סוף דבר 9.1 אני דוחה את התביעה. 9.2 לאור ממצאיי באשר להתנהלותם המפרה והמרושלת של הנתבעים 1-2 איני רואה מקום לפסוק לזכותם הוצאות. 9.3 התובעים ישלמו לנתבעת 3 שכר טרחת עורך דין בסכום של 7,000 ₪. הודעה זכות ערעור. נאמנות