קראו דוגמא מהפסיקה בנושא 55 אחוזי נכות: 1. לפני ערעור לפי סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995 (להלן: החוק), על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 20.5.12 (להלן: הוועדה), אשר קבעה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר. התשתית העובדתית: 2. המערער, יליד שנת 1954, חקלאי במקצועו, סובל ממספר מחלות בעטיין נקבעה נכותו הרפואית על 55%. המחלות מהן סובל המערער הן הגבלה בתנועות ברך שמאל נוכח קריעת רצועה בברך (30%), דום נשימה (20%), כאבי ראש (20%), הפרעות במתן שתן (10%) ויתר לחץ דם (10%). 3. הוועדה קבעה, בהחלטתה מיום 20.5.12, כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר. את החלטתה נימקה כדלקמן: "הוועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי וסעיפי הליקויים המפורטים בו, בדו"ח עו"ס, לדעת הוועדה במצבו הרפואי הנוכחי הנ"ל כשיר לעבוד בעבודה שברובה בישיבה בעבודות כגון: מבקר קבלות ביציאה ממרכולים, פקיד מודיעין במוסדות וחברות, עבודות הרכבה, אריזה ומיון ליד שולחן עבודה כל זאת בהיקף מלא". על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. טענות הצדדים: 4. המערער סבור כי החלטת הוועדה אינה סבירה ואינה מנומקת, ומנוגדת להלכת מוהרה. לגישתו, הוועדה כלל לא דנה בהשפעת ליקוייו על אפשרותו לחזור לעבודתו כחקלאי, ובכל הנוגע ליכולתו לעבוד בעבודה אחרת - לא התייחסה למכלול נסיבותיו האישיות והסתפקה בהצבעה סתמית על רשימת עבודות, מבלי להסביר כיצד הן מתיישבות עם מגבלותיו. 5. המשיב סבור כי לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה לענין אי כושרו של המערער. הוועדה התייחסה לטענות המערער והתבססה על החלטת הוועדה הרפואית. כמו כן הוועדה אימצה חוות דעת רופא מוסמך מיום 19.4.12 וכן את חוות דעת פקידת השיקום מיום 26.9.11. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 7. על פי סעיף 213 לחוק, החלטות הוועדה לעררים ניתנות לערעור בשאלה משפטית בלבד בפני בית דין אזורי לעבודה. עם זאת נפסק כי נקודת המוצא של הוועדה לקביעת דרגת אי הכושר, אמורה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי הכושר על פי נסיבותיו האישיות של המבוטח, דוגמת יכולתו לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית (עב"ל ׁ327/03 עזאת מוהרה - המוסד לביטוח לאומי, מיום 15.4.04; לעיל ולהלן - הלכת מוהרה). 8. במקרה שלפניי, עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה לא קיימה את כל המוטל עליה בהתאם להלכת מוהרה. כך, הוועדה לא התייחסה כלל למגבלותיו הרפואיות של המערער (מלבד אזכור טכני של פרוטוקול הוועדה הרפואית), לא התייחסה לאפשרותו של המערער לחזור ולבצע את עבודתו כחקלאי, ולא נימקה כיצד מגבלותיו הרפואיות - בהתחשב בין היתר בגילו, יכולותיו הפיזיות והאינטלקטואליות והשכלתו - משתלבות עם מסקנתה כי לא איבד את כושר השתכרותו על אף שיעור נכותו הרפואית. למעשה הוועדה לא נימקה כלל את החלטתה ולא הצביעה על הטעמים העומדים בבסיס מסקנתה, והסתפקה ב"שורה תחתונה" ותו לא. ב"כ המשיב הפנה בתשובתו לחוות דעת הרופא המוסמך מיום 19.4.12, עליה הסתמכה הוועדה, אך עיון בה מעלה כי גם בה נקבע באופן סתמי - וללא כל הנמקה - כי המערער "מסוגל לעבודה מלאה בתנאים מיוחדים" (ללא עמידה והליכה ממושכת וללא צורך בערנות גבוהה). באשר להמלצת פקידת השיקום מיום 26.9.11 - זו הסתמכה על חוו"ד הרופא המוסמך, ובהתאם קבעה כי המערער "מסוגל לעבודה ללא עמידה או הליכה וללא צורך בערות גבוהה... יכול לבצע עבודות פיקוח בחקלאות כפי שעושה או עבודות פשוטות שלא דורשות מאמץ פיזי כגון: מיון, אריזה, שמירה ופס ייצור ועל כן לא נראה כי איבד כושרו להשתכר", אך גם בהמלצתה אין התייחסות למגבלותיו הספציפיות של המערער וממילא אין בה כדי להוות תחליף לחובתה של הוועדה לקיים דיון עצמאי בכושרו של המערער להשתכר תוך הנמקה כנדרש. 9. סוף דבר - לאור האמור לעיל, שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. עניינו של המערער יוחזר לפיכך לוועדה, על מנת שתבחן שוב את עניינו, ותקבל החלטה חדשה בהתבסס על הלכת מוהרה שפורטה לעיל. הוועדה תזמין את המערער לצורך העלאת טענותיו בפניה, ותנמק את החלטתה. כיוון שהמערער יוצג מטעם לשכת הסיוע המשפטי, אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 ימים מהמצאתו. אחוזי נכותנכות