לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). קראו דוגמא מהפסיקה בנושא 48% נכות: 1. זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 30/1/12 ("הוועדה"), אשר קבעה למערערת נכות בשיעור 48% מיום 31/12/11 ("ההחלטה"). 2. טענות המערערת מופנות כנגד קביעות הוועדה במישור הנוירולוגי והיציבות בהליכה. לטענת המערערת, היה על הוועדה לבקש חוות דעת יועץ בתחום הפסיכיאטרי. המערערת הוסיפה וטענה כנגד הערכתו של ד"ר גאגין באבחון נוירו-פסיכולוגי שערך לה. 3. לטענת המשיב, טענות המערערת הן רפואיות בעיקרן. הוועדה, בהרכבה נכלל רופא מומחה לנוירולוגיה, הפנתה את המערערת לאבחון של נוירו-פסיכולוג כדי לבחון את יכולותיה הקוגניטיביות ואם קיימת פגיעה קוגניטיבית. נטען כי החלטת הוועדה מנומקת ולא נפל בה פגם משפטי. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (ראו סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995). 5. ביום 14/6/11 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערערת ולטיעוני בא כוחה שהתלווה אליה. הוועדה, בהרכב מומחה לנוירולוגיה, מומחה לכירורגיה ומומחה למחלות פנימיות, עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו בפניה וערכה למערערת בדיקה נוירולוגית וקוגניטיבית. לדעת הוועדה, לא ניתן להתרשם אם אכן מדובר בפגיעה משמעותית מאוד, או שמא מדובר בפגיעה מגמתית, שכן הבדיקה הנוירולוגית לא הדגימה שום ליקוי משמעותי למעט הפגיעה הקוגניטיבית, שגם היא מוטלת בספק. לכן, ביקשה הוועדה לקבל הערכה נוירו-קוגניטיבית. ביום 30/1/12 שבה הוועדה והתכנסה. לאחר שעיינה בדו"ח אבחון נוירו-פסיכולוגי של ד"ר גאגין, מיום 7/12/11, דחתה הוועדה את הערר מבחינה נוירולוגית. 6. טענת המערערת לפיה היה על הוועדה להיוועץ עם מומחה בתחום הפסיכיאטריה, מכוונת כנגד החלטה רפואית, המצויה בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בה. אופן עריכת הבדיקה הקלינית, לרבות הפנייה לבדיקות עזר, אבחונים והתייעצות עם מומחה יועץ חיצוני, הם כולם קביעות רפואיות המסורות לשיקול דעתה של הוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. במקרה זה, משהוועדה הסתמכה על דו"ח הערכה קוגניטיבית ואבחון נוירו-פסיכולוגי וכן על בדיקה נוירולוגית שערכה למערערת, הרי שלא מצאתי כי נפל פגם משפטי כלשהו בכך שלא ביקשה להיוועץ עם יועץ רופא פסיכיאטר, ואין מקום להחזיר את עניינה של המערערת אליה לצורך זה. מכאן, שדין טענת ערעור זו להידחות. 7. בנוגע לדו"ח אבחון נוירו-פסיכולוגי שנערך למערערת על ידי ד"ר גאגין: לטענת המערערת, הערכת ד"ר גאגין אינה מתיישבת עם המבחנים וההערכות שבוצעו לה; ד"ר גאגין לא התייחס למסמכים רפואיים שמעידים על הליך שיקומי ופגיעה רב מערכתית; ממצאיו של ד"ר גאגין אינם חד משמעיים. מקובלת עלי טענת המשיב, לפיה מדובר בהערכה בלבד, כאשר ההחלטה הסופית בעניינה של המערערת מצויה בסמכות הוועדה. לאור ממצאי הוועדה בדיון מיום 14/6/11, והתרשמותה מהמערערת, קבעה הוועדה כי "למעשה הבדיקה הנוירולוגית לא הדגימה שום ליקוי משמעותי למעט הפגיעה הקוגניטיבית שגם היא בסימן שאלה, ולכן הוועדה מבקשת הערכה נוירו-קוגניטיבית". לאחר שעיינה הוועדה בחוות דעתו של ד"ר גאגין, איששה הוועדה את התרשמותה, שכן "ד"ר גאגין מתרשם מהאדרת הסימפטומים ושיתוף פעולה לקוי במהלך הבדיקה הנובע מניסיון להרשים את הבודק בסבלה באופן בולט". לאור העובדה ש"ממצאי האבחון אינם משקפים את יכולותיה ואין לראות בהם אומדן מהימן או תקף לתפקוד", ולאור הרושם הקליני של הוועדה מהבדיקה הנוירולוגית שערכה למערערת, הגיעה הוועדה לכלל מסקנה כי לא נותרה נכות נוירולוגית. 8. לסיום אוסיף, כי לא מצאתי ממש גם ביתר טענות המערערת. כך, למשל, הטענה בדבר אי יציבות בהליכה. הוועדה ציינה כי במבחן רומבר המערערת התנדנדה, אך לא נפלה. הוועדה הוסיפה וציינה כי לא נמצאו סימנים פרמידאליים ודרבלריים, החזרים פתולוגיים או הפרעה תחושתית. לאור ממצאי הבדיקה הקלינית והתרשמות הוועדה מהמערערת, נקבעה למערערת נכות זמנית בשיעור 20% בגין אי יציבות בהליכה. הוועדה קבעה מסקנתה באופן ברור המאפשר מעקב אחר הלך מחשבתה, ותוך עיגון מסקנותיה בקביעותיה הרפואיות. מכאן, שלא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה. 9. המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהחלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, נסמכת על מצבה הרפואי של המערערת, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית. 10. לאור כל האמור לעיל - הערעור נדחה בזאת. 11. אין צו להוצאות. 12. לצדדים מוקנית זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. נכות