קראו דוגמא מהפסיקה בנושא 10% נכות אוטם שריר הלב: 1. בפניי ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה -1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 28/3/11, אשר העמידה את נכותו של המערער על שיעור של 10%, החל מיום 9/8/09. 2. העובדות ביום 8/2/09, לקה המערער באוטם חריף בשריר הלב, אירוע שהוכר על ידי המשיב כתאונת עבודה. הוועדה הרפואית לעררים התכנסה ביום 13/12/10, בדקה את המערער וציינה כדלקמן: "בבדיקתו במצב כללי טוב, ללא כחלון חיוורון או צהבת. ללא קוצר נשימה ללא גודש בורידי הצוואר, לא נשמעו אוושות מעל עורקי התרדמה, לחץ דם 140/82, דופק 68 סדיר, קולות לב צלולים, איוושה סיסטולית 2/6 חדר הלב, ריאות נקיות בטן רכה, ללא הגדלות איברים, גפיים ללא בצקות, ללא DVT דפקים פריפרים נמושו היטב, בדיקה נוירולוגית תקינה". לצורך סיכום הדיון, הוועדה ביקשה לקבל חוות דעת אורולוגית בנושא אין אונות והקשר בין בעיה זו לתאונה הנדונה. בנוסף, ביקשה הוועדה מן המערער לבצע בדיקת ארוגומטריה במאמץ על מנת לקבוע נכות קרדיאלית צמיתה. הוועדה קבעה כי לאחר המצאת המסמכים תסכם את הדיון ללא נוכחות המערער. 3. ביום 2/1/11 ביצע המערער בדיקת ארגומטריה אשר בסיכומה הקליני נכתב: "לא פסקנית לא הגיע לדופק מטרה במאמץ (85% )." 4. ביום 30/12/10 נבדק המערער על ידי אורולוג, ד"ר אליהו גורן, אשר קבע כדלקמן: "עיינתי בתיק הרפואי של התובע ובמיוחד במסמכים של הרופאה המטפלת ד"ר רפפורט רחל, החל מ 06/06 דרך 10/07 ו - 08/08 (כלומר 3 תקופות החל משנת 2006, כ- 3 שנים לפני התקף הלב) ובמכתבים שלה מופיע שסובל מאי ספיקה וירידות ומהסטוריה משפחתית של סכרת ומהפרעות במטבוליזם השומני ואף הופנה לטיפול אצל דיאטן. ומשך כל הזמן מטופל במיקרופירון בגלל הבעיות הוסקולריות, רקע זה מהווה גורמי סיכון משמעותיים להיווצרות אין אונות בעתיד. כמו כן עיינתי בחוו"ד של ד"ר אברבאנל מדרג I מיום 06/05/00 ואני מסכים עם מסקנותיו: "ידוע ומוסכם כיום הפרעות בתפקוד המיני מבשרות על הופעה של מחלה כללית ואוטם בפרט ולא להיפך" מכאן שאין קש"ס בין התקף הלב לאין אונות, גורמי הסיכון לאין אונות הופיעו שנים רבות לפני התקף הלב". ד"ר גורן העריך את נכותו בגין רכיב זה ב 0%. 5. וועדה רפואית שהתכנסה ביום 28/3/13 קבעה כדלקמן: "הוועדה דוחה את הערר לאור בדיקתו הקלינית ולאור חוסר עדות בבדיקת אקו ובדיקת מאמץ להגבלה בתפקוד יום יומית. כולל פעולות מאומצות במידה קלה ובינונית. הוועדה משאירה החלטת וועדה מדרג ראשון על כנה. נכותו 10% לפי סעיף 9(1)ג(I). הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר גורן אורולוג מיום 30/12/10 ומקבלת את דעתו כי אין כל קשר בין הפרעה בתפקוד המיני ובין האוטם מאחר וגורמי הסיכון לאין אונות הופיעו שנים רבות לפני התקף הלב". 6. טענות המערער: א. יש להחזיר את עניינו לוועדה רפואית על מנת שתקבע את אחוזי נכותו מחדש, שכן הוועדה הרפואית הסתמכה על תוצאת בדיקת ארגומטריה אשר לא היו חד משמעיות. מאחר ותוצאות הבדיקה אינן חד-משמעיות ואינן שוללות איסכמיה, על הוועדה היה להפנות את המערער לבדיקה נוספת. ב. הוועדה הרפואית התעלמה מתוצאת בדיקת אקו לב, אשר הדגימה אי ספיקה בינונית. ג. לעניין הנכות האורולוגית, קביעת הוועדה מהווה טעות משפטית, שכן הוועדה לא הפעילה את המבחן הנכון לבחינת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין הליקוי. 7. דיון והכרעה הלכה פסוקה היא כי במסגרת ערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, מוסמך בית הדין לדון רק בשאלות משפטיות. כבר נקבע, כי במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 22.6.2006). אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים, בהיותה גוף מעין שיפוטי, ובמטרה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה - היא חובת ההנמקה (דב"ע (ארצי) ם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו 60). אשר לחובת הנמקה זו, עליה להיות ברורה ומפורשת אשר ממנה לא רק רופא אחר יוכל ללמוד את הלך המחשבה שהביא להחלטה, כי אם גם בית הדין יוכל לעשות זאת ולבחון האם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק (דב"ע (ארצי) מג/1356 - 01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130). בענייננו טענות המערער מכוונות כולן כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה אשר לבית הדין אין סמכות להתערב בו. על פי ההלכה, בית הדין אינו שם עצמו כמומחה לרפואה והוא אינו קובע מהם אחוזי הנכות של המערער, שכן זהו תפקיד הוועדה. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה בדקה את המערער וקבעה ממצאים כדלקמן: "בבדיקתו נינוח נראה לגילו בעודף משקל קל ללא סימני מצוקה מתהלך בחופשיות. לחץ דם 120/90 דו"ד דופק 64 סדיר ריאות נקיות חדר הלב תקין. קולות תקינים ללא איוושות ללא הגדלה של הכבד או הטחול, ללא בצקת בגפיים. דפקים היקפים נמושו תקינים בכל התחנות. שוכב פרקדן מעל 5 דקות ללא מצוקה נשימתית וללא גודש בורידי הצוואר. בדיקת אקו דופלר מ-18/5/09 מדגימה: חדר שמאל תקין בגודל ובתיפקוד למעט היפרקנזיה במחיצה באזור קטן. כושר הזרקה מוערך בין 60% - 55 (כושר התכווצות תקין). מבחן מאמץ מ - 2/1/11 לא חד משמעי - הלך 7.5 דקות עד לקצב לב של 110 ועצר בגלל כאבים ברגליים וקשיי בנשימה. קצב הלב לא עלה בגלל לקיחת קרדיליג בבוקר יום הבדיקה. הבדיקה שוללת בוודאות איסכמיה מאחר והלך עד 70% מהדופק המירבי (9 מץ)". מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה התכנסה בהרכב נכון, עיינה בבדיקת אקו דופלר מיום 18/5/09 וכן במבחן המאמץ מיום 2/1/11. בנוסף, הסתמכה הוועדה על הבדיקה הקלינית שביצעה. בעקבות הממצאים האלה קבעה הוועדה את נכותו של המערער, בהתאם למבחנים בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956. אין לקבל את טענת ב"כ המערער לפיה בהעדר קביעה חד משמעית בבדיקה הארגומטריה, על הוועדה היה להפנות את המערער לבדיקות נוספות. הוועדה ביססה את קביעתה באשר לדרגת הנכות של המערער על פי שיקול דעתה הרפואי, שבו לא התגלה פגם משפטי מהותי. בנוסף, אימצה הוועדה את חוות דעתו של ד"ר גורן בעניין אין האונות, וזאת מכיוון שגורמי הסיכון לאין אונות הופיעו שנים רבות לפני התקף הלב. גם זו קביעה רפואית מובהקת, על פי שיקול דעתה הרפואי של הוועדה, ובו אין לבית הדין סמכות להתערב. 8. לסיכום לאור האמור לעיל ובהעדר טעות משפטית בהחלטת הוועדה - הערעור נדחה. בהתחשב כי מדובר בתובענה בתחום של בטחון סוציאלי, אין צו להוצאות. 9. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין. התקף לב / אוטם שריר הלבנכות