להלן פסק דין בסוגיית אי תשלום דמי תיווך: פסק דין תביעה כספית לתשלום הסכום של 35,585 ₪ בגין דמי תיווך. 1. 1. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת על ידי התובעת, שהיא מתווכת מקרקעין, וזאת לאחר שביום 8.3.07 חתמה הנתבעת על כתב התחייבות בקשר להזמנת שירותי תיווך (להלן: "ההתחייבות") בו התחייבה לשאת התובעת דמי תיווך בשיעור של 2% מערך רכישת דירת התובעת ברחוב ארלוזורוב 11 בתל אביב (להלן: "הדירה"). 2. 2. טוענת התובעת שביום 3.3.08 רכשו צדדים שלישיים את הדירה מהנתבעת, ולכן היא זכאית, כמי שהיתה הגורם היעיל והפעיל למציאת הרוכשים, לתשלום דמי תיווך על פי ההתחייבות, וכל פניותיה לנתבעת ולבתה, עלו בתוהו. 3. 3. מנגד נטען על ידי הנתבעת שאכן חתמה על ההתחייבות, אולם בסופו של דבר החליטה שלא למכור את הדירה, ולכן ביטלה את ההתחייבות בהודעה מיום 19.4.07 שנשלחה על ידי בתה. 4. 4. לטענת הנתבעת, התובעת אישרה את קבלת הודעת הביטול, אולם לאחר מכן המשיכה וניסתה לשכנע אותה למכור את הדירה, תוך שהיא מתקשרת אליה בטלפונים בלתי פוסקים, שהפכו למטרד. נטען על ידה שהתובעת ניסתה לשכנע אותה למכור את הדירה והפעילה עליה מניפולציות על מנת שתעתר למכירת הדירה. טענה התובעת כי בכל מקרה, גם אם יוחלט למכור את הדירה, ההתחייבות בטלה והתובעת לא תהא זכאית לדמי התיווך. 5. 5. בשלב מסויים, כך נטען על ידי הנתבעת, נכנעה ללחציה של התובעת, והסכימה למכור את הדירה, תוך שהיא מבהירה לתובעת שוב ושוב שהיא אינה משלמת דמי תיווך, ולטענתה התובעת לא העלתה עניין זה. 6. 6. בתמיכה לטענותיה צרפה אף את תצהירהן של בתה, גב' חניתה סבן, ונכדתה, גב' רוני סבן. 7. 7. לאחר שמיעת העדויות בתיק סיכמו הצדדים את טענותיהם על-פה. 8. 8. אין למעשה חולק כי התובעת היתה הגורם היעיל למכירת הדירה. המחלוקת בין הצדדים הינה לעניין ההתחייבות והאם בוטלה אם לאו. 9. 9. נטען כי ביום 19.4.07 ביקשה הנתבעת לבטל את ההתחייבות מסיבותיה היא, אליהן אתייחס בהמשך. בסעיפים 8 ו-9 לתצהיר עדותה הראשית מציינת גב' חניתה סבן את הדברים הבאים: "לאחר בקשתה של אמי, ניסיתי לשלוח פקס ב 19.4.07 לתובעת לפי מספר הטלפון שהיה על גבי הטופס ובו הודעה על ביטול ההסכם. כמו כן במכתב זה, ביקשתי לקבל לידיי את ההסכם המקורי להתקשרות שנחתם בינה לבין אמי. מאחר והפקס אשר מופיע על גבי הזמנת העבודה לא עבד, כך גם הטלפון, ולאחר שהסתבר כי הכתובת המופיעה על כתב ההתחייבות של התובעת אינה נכונה, או לייתר דיוק המשרד של התובעת לא בכתובת זו. הסתבר כי התובעת עובדת מביתה, שבזמנים הרלבנטיים הייתה כתובתה בארלוזורוב 11 גם כן, ועל כן ביקשתי מבתי, נכדתה של הנתבעת, שהתגוררה בדירת אמי, בארלוזורוב 11 לשים בתיבת הדואר של התובעת עותק מהודעת הביטול וכך עשתה בתי." הנכדה, גב' רוני סבן מציינת בסעיפים 6,7 לתצהיר עדותה הראשית מציינת כי "אמי פנתה אלי וביקשה כי אשים בתיבת הדואר של התובעת, אשר גרה בסמיכות אליי... מכתב המודיע לה על ביטול ההתקשרות בינה לבין סבתי... ידוע לי שהתובעת קיבלה את המכתב שהנחתי בתיבת הדואר של ביתה..." 10. 10. הנה כי כן, לשיטת הנתבעת הודעת הביטול הונחה בתיבת הדואר של התובעת; מנגד, טוענת התובעת כי לא קיבלה את הודעת הביטול ולא דובר עמה בעניין זה, ולא אמרה לנתבעת או מי מטעמה כי ההסכם בוטל. 11. 11. הנתבעת לא הוכיחה את גרסתה כי מסרה את הודעת הביטול לתובעת; לא היה בידי לקבל גרסתה. היה על הנתבעת להעביר את הודעת הביטול בדואר רשום או למצער למסור אותו במסירה אישית ולא להסתפק בהנחתו בתיבת הדואר שלה. היה עליה לקבל הודעה פוזיטיבית שהמסמך הגיע לידיה. עצם העובדה שהנכדה, שהיתה שכנתה של התובעת, רק הניחה את המכתב בתא הדואר של התובעת אינה ברורה. לא ניתן היה לקבל הסבר מניח את הדעת מדוע בחרה שלא להמציא את הודעת הביטול בהמצאה ישירות לתובעת. אני מקבל את עמדת התובעת כי כשבתה של הנתבעת ידעה לשלוח לה נסח רישום במייל, ויכלה להודיע לה (גם בדיעבד) על הודעת הביטול. זאת לא נעשה. 12. 12. זאת ועוד; גרסת הנתבעת לגבי הנסיבות שהובילו אותה לביטול ההתחייבות אינה נהירה לי דייה: בראשית הדרך, במסגרת התצהיר בתמיכה לבקשת רשות להתגונן מציינת הנתבעת כי בדקה את האפשרות למכור את הדירה והיא פנתה למספר מתווכים, ביניהם גם לתובעת. בסופה של התייעצות עם בני המשפחה החליטה שלא למכור את הדירה ובשל כך ביקשה מבתה לטפל בעניין מול התובעת. גרסה זו נתמכה גם בתצהירי בתה ונכדתה. בהמשך, ובמסגרת תצהירי עדותה הראשית נטען שלאחר פטירת בעלה של הנתבעת, היא היתה במצב נפשי בו היה קל לשכנע אותה למכור את הדירה, היות והיתה בסערת רגשות ובפחד לגבי עתידה הכלכלי. התובעת, שהיתה מודעת לכך ניצלה עובדה זו ולחצה אותה לפינה, ולאור החשש לעתידה הכלכלי בדקה את האפשרות למכור את הדירה. 13. 13. גרסה חדשה זו תמוהה: הרי גם לשיטת הנתבעת ועדותיה הרי החתימה על גבי ההתחייבות היתה בצוות. הנתבעת הבינה על מה היא חותמת (בתה היא זו שהחתימה אותה) (ראה לעניין זה עדות הבת עמוד 14 שורות 17-24). עוד התרשמתי, לאור האמור במסגרת החקירה הנגדית עת התברר כי בעלה של הנתבעת נפטר לפני 5 שנים, שככל הנראה לפטירתו לא היתה השלכה של ממש להחלטה למכור את הדירה, מה גם שתמוה שגרסה זו לגבי מצבה הנפשי לא הובאה בהזדמנות הראשונה. 14. 14. גרסת הנתבעת אינה קוהרנטית ואינה סבירה בעיני - ראשית פונה היא אל התובעת, על מנת לבחון את האפשרות למכור את הדירה, שנית מחליטה לבטל את העסקה ולא למכור את הדירה, ושלישית רק לאחר לחצי התובעת - מחליטה למכור את הדירה, לשתף פעולה עם התובעת אולם בלא להסכים לשלם דמי תיווך. 15. 15. התברר כי הנתבעת הציעה לשלם לתובעת 10,000 ₪ (ראה פרוטוקול הדיון עמוד 17 שורות 2-6). טוענת בתה של הנתבעת כי הציעה את הסכום מאחר והתובעת "לא הפסיקה להתקשר ולהציק ולהגיד שלא ידעה שאנחנו ביטלנו איתה את ההסכם, ואמרתי לעצמי שאין לי כח לשמוע אותה יותר והסכמתי לתת לה 10,000 ₪ כי את משקרת... לכן הצעתי לה את זה. זכותי להציע לה". 16. 16. התרשמתי התרשמות בלתי אמצעית מהתובעת ומבתה. לא התרשמתי שהיו מציעות את התשלום לתובעת רק על מנת שתפסיק את הפניות אליהן. 17. 17. בסופו של יום אני מתרשם שההתנהלות מול התובעת לא נעשתה בדרך המקובלת, וככל הנראה נבעה עקב אי רצון לשלם לתובעת את דמי התיווך. הנתבעת ובתה ידעו שכתנאי לקבלת שירותי התובעת היא מבקשת שכר, ולכן חתמה הנתבעת על ההתחייבות. לו סוכם בשלב מאוחר יותר על קבלת שירותי התובעת ללא כל שכר, חזקה עליהן שהיו מעלות זאת על הכתב. זאת הן לא עשו. 18. 18. עדותה של התובעת לא נסתרה בחקירתה ואני מקבל את גרסתה, ולאור זאת, אני מקבל את התביעה. 19. 19. לסיכום ולאור האמור לעיל - אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה 35,585 ₪ שישא ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה (27.3.08) ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן אני מחייבה בהוצאות משפט וכן בשכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ בצרוף מע"מ כדין שישאו ריבית והצמדה החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. דמי תיווךתיווך