סעד זמני

מהו סעד זמני ? מה התנאים למתן סעד זמני ? סעד זמני הוא סעד ביניים, אשר ניתן בטרם הדיון בנושאים השנויים במחלוקת במסגרת התובענה העיקרית. מכיוון שכך, תהליך קביעת העובדות לצורך ההכרעה בבקשה נעשה על בסיס לכאורי בלבד. לא למותר לציין, שהקביעות העובדתיות של בית המשפט בשלב זה כוחן יפה אך לעניין מתן הסעד הזמני ולא לעניין ההחלטה הסופית, המתקבלת לאחר בירור עובדתי נוסף בהתאם לראיות הצדדים ולטענותיהם. על מנת לזכות בסעד זמני על התובע לבסס קיומם של 3 תנאים: (1) הראשון, מבקש הסעד הזמני חייב להוכיח קיומה של זכות לכאורה, אשר על יסודה הוא דורש סעד זמני עד לתום הדיון. (2) השני, על התובע להראות שמאזן הנוחות פועל לטובתו, היינו, שאי הנוחות העלולה להיגרם לתובע אם לא יינתן הצו גדולה מאי הנוחות העלולה להיגרם לנתבע אם הצו יינתן. כאשר הנזקים אינם ניתנים להערכה כספית, קשה להעריך את אי הנוחות היחסית של הצדדים. ההלכה במצב כזה היא, כי הקושי בהערכת הנזק מניע את בית המשפט לתת את הסעד הזמני ביתר קלות. לעומת זאת, כאשר נזקו של התובע ניתן להטבה בכסף, יש בכך משום שיקול שלא לתת סעד זמני. בין שני התנאים הראשונים קיימת "נוסחת איזון" היוצרת ביניהם יחסי גומלין ביחס הפוך: ככל שהזכות לכאורה טובה וחזקה יותר, כך נדרש פחות שמאזן הנוחות יטה אל המבקש; ולהיפך, ככל שהזכות לכאורה חלשה וקלושה יותר, כך על המבקש את הצו הזמני להראות כי מאזן הנוחות נוטה באופן ממשי לטובתו. (3) התנאי השלישי שלאורו בוחן בית המשפט את הבקשה הוא, האם קיימים שיקולים המניעים בית משפט של יושר שלא לתת סעד למבקש. כך, נבחנת השאלה האם המבקש בא לבית המשפט נקי כפיים או שמא העלים עובדות חשובות בניסיון לקבל את הצו הזמני. עוד בודק בית המשפט האם המבקש השתהה ללא סיבה ראויה בטרם הגיש את הבקשה, שהרי בעצם השיהוי יש כדי לסתור את הטענה שהסעד הזמני חיוני ונתינתו אינה סובלת דיחוי. תנאים אלה למתן סעד זמני מעוגנים בהוראות תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, על תקנות המשנה שלה, לאחר תיקון מס' 6 של תקנות סדר הדין מהתשס"א. סעד זמני