המונח אבעיה או בעיה מקורו בשורש הארמי "בעי" שעניינו לבקש, לשאול. ##(1) מהי אבעיה ?## אבעיה היא פנייה לבית המשפט לשם מתן חוות דעת בלבד בשאלה משפטית, אשר התעוררה בהליך משפטי והיא מותנית בכך שקיימת חובה או ניתנה רשות בדין להביא שאלה משפטית לחוות דעת בית המשפט. ## (2) שני סוגים של אבעיה:## בקשות בדרך אבעיה אינן עניין שכיח. התייחסות מפורטת להליך זה, ניתנה למשל ברע"א 6886/03 בעניין הדרן 2000 נ' מכבי נתניה כדורגל (25.4.06). במסגרת דיון בבקשה שכזו, מוכרים שני סוגים של אבעיה: ##הסוג הראשון## - שאלת משפט שהתעוררה במהלך בוררות המכונה "בעיית עצה". ##הסוג השני## - שאלת משפט, אשר עקרונית למהלך הבוררות ומכונה "בעיית פסק". כלומר, יש מקרים שמדובר בסוג של "התייעצות" ויש מצבים שהינם סוג של "חוות דעת". מכל מקום בהלכה האמורה ההתייחסות היתה לשאלת הביקורת השיפוטית תוך ששם נקבע כי בין אם מדובר בעיית עצה ובין אם מדובר בבעיית פסק, תקיפתן דומה. ##(3) אבעיה במשפט העברי:## אבעיה במשנה היא השעה, אחת משעות, בה מתבקשת הפאה, אחת ממתנות העניים, בשדה (משנה פאה ד', ה' - "שלוש אבעיות ביום", שלושה מועדים שבהם על פי קביעת חכמים ניתנת לעניים על-ידי בעלי השדות רשות לתלוש את הפאה וכדברי הפסוק, "אם תבעיון בעיו" (ישעיהו כ"א, י"א). יש אומרים - ראו פירוש הרב קהתי למשנה - כי אבעיות הן בחינת הופעות, התגלותו של בעל הבית בשדה, שכן רק בנוכחותו רשאים העניים לקטוף. פירוש נוסף הוא "לקיטות". ##(4) מה זה אבעיה בהליך בוררות ? ## נעשה שימוש במונח אבעיה גם בדיני הבוררות; סעיף ט"ז לתוספת לחוק הבוררות, הנזכר מעלה, קובע כי הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות כולו או מקצתו לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות הדעת. ההוראות שבתוספת לחוק הבוררות רואים אותן כנכללות בהסכם הבוררות והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם (סעיף 2 לחוק הבוררות). סעיף טז לחוק הבוררות קובע כי הבורר רשאי להביא שאלה משפטית המתעוררת במהלך הבוררות או את פסק הבוררות, כולו או מקצתו, לפני בית המשפט בדרך אבעיה לשם מתן חוות-דעת. בורר מוסמך לפנות לבית-משפט - בדרך של "אבעיה" - בבקשה כי יחווה דעתו בשאלה משפטית שנתעוררה, וכי שני סוגי אבעיה הם: אחד, שאלת משפט שנתעוררה במהלך הבוררות והיא המכונה "בעיית עצה", ושניים, שאלת משפט שפסק הבוררות תולה עצמו בה, והפסק בשלמותו ועימו השאלה מובאים לבית-המשפט לחוות-דעתו ("בעיית פסק"). בעיית עצה היא בעיה שמגיש בורר לביהמ"ש, תוך כדי ניהול הבוררות, על מנת שייעץ לו בדבר כלשהו הנמצא בבירור בפניו. בדרך כלל, בעיית עצה תהיה בקשר להיקף סמכותו של הבורר , בין אם מבחינת הנושאים שבמחלוקת ובין אם מבחינת מיהות הצדדים המעורבים בסכסוך. בורר שמנסח את פסקו בצורת בעיית פסק, פוסק בכל השאלות העובדתיות, כשהוא משאיר לביהמ"ש את ההכרעה בשאלה המשפטית. כך, למשל, יכול בורר לפסוק בשאלת גובה הפיצויים המגיעים בגין הפרת חוזה, בהשאירו לביהמ"ש את ההכרעה בשאלה אם החוזה היה חוקי או בלתי חוקי. משיפתור ביהמ"ש את השאלה - בין לכאן ובין לכאן - יושלם בכך פסק הבורר ויימצא עונה על כל הנקודות שבמחלוקת. ##(5) למי הסמכות בהגשת אבעיה בהליך בוררות ?## הגשת אבעיה בהליך בוררות מסורה לבורר בלבד ואינה ניתנת לצדדים, ראו: סעיף ט"ז לתוספת הראשונה לחוק הבוררות; ספרה של המלומדת אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל , מהדורה רביעית, עמ' 708; אב"ע (ת"א) 53641-11-13 עובד נ' ג'ורי (31.12.13); ו- אב"ע (נצ') 5602-08-14 פריד נ' סופר (2.11.14). עוד מסביר גורן בספרו , סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה 11, 2013, כי על פי תקנה 236 ניתן להגיש אבעיה רק במקרים המותרים על פי דין והללו ספורים וכוללים ענייני מ ע"מ, פשיטת רגל, הסדר זכויות במקרקעין והסדרים במגזר החקלאי המשפחתי (עמ' 864-865). יחד עם זאת, הכלל קובע כי "מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה. פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה לעולם הוא עדיף על פני פתרון דיוני פורמלי" (ע"א 50/89 ליטן נ' אילתה פ"ד מה (4) 18), וכן ראו בפס"ד עובד כאשר נטען כי רק הבורר בעצמו צריך להגיש את האבעיה לבית המשפט , קבעה כב' השופטת שבח כך: "פרשנות דווקנית של התוספת לחוק ושל תקנות סדרי הדין בבוררות, לפיה הבורר, הוא לבדו, "לא על ידי מלאך ולא על ידי שרף ולא על ידי שליח", צריך להגיש את האבעיה לבית המשפט, עומדת בסתירה לתכלית הבוררות ולמטרותיה, דהינו, ליישוב סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. קבלת עמדת המשיב פירושה אילוצו של הבורר להגיש את האבעיה מחדש בשמו ומטעמו, דהיינו, דחייתו של הבירור במספר חודשים- תוצאה העומדת בניגוד מוחלט לאינטרסים של בעלי הדין לסיום מהיר של הליך הבוררות. אין לפרש את החלטת הבורר הקובעת את הצורך בהגשת אבעיה והמורה למבקש להגישה לבית המשפט- אלא כהגשת האבעיה מטעמו של הבורר עצמו ." עוד מדגישה אוטולנגי בספרה לעניין הסמכות לפנות לבית המשפט באבעיה: "פיסקה טז לתוספת מסמיכה את הבורר לפנות לביהמ"ש באבעיה; ופנייה לביהמ"ש בשני סוגי אבעיה אלה במסגרת זו הינה בשיקול דעתו הבלעדי של הבורר. הצדדים יכולים אמנם לבקש זאת ממנו, אך הדבר נתון לשיקול דעתו הבלעדי של הבורר, אם להגיש לביהמ"ש אבעיה, בין בעיית פסק ובין- בעיית עצה. לביהמ"ש אין סמכות להורות לו להפנות אליו אבעיה. אין צורך לומר, שלבעלי הדין אין סמכות להגיש אבעיה לביהמ"ש במסגרת חוק הבוררות" (שם, בעמ' 708). ##(6) הליך אבעיה בתקנות סדר הדין האזרחי:## במשפט הישראלי יש שימוש במונח זה בתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 להליך הקרוי אבעיה (תקנה 234). בקובע כי מקום שנקבע בכל דין כי אדם חייב או רשאי להביא לחוות דעתו של בית המשפט שאלה משפטית המתעוררת במשפט או בהליך, יש להרצותה בצורת אבעיה. סעיף 54 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 קובע: "נקבע בדין שניתן לפנות לבית המשפט בהליך עיקרי שלא על דרך כתב תביעה, לרבות, באבעיה או לקבלת חוות דעת, תוגש הפנייה כבקשה בכתב ויחולו עליה הוראות פרק זה."אבעיה