תביעת נזיקין בבית דין לעבודה

להלן החלטה בעניין סמכות עניינית בתביעת נזיקין בבית דין לעבודה: החלטה 1. בפניי בקשה של המבקש למחיקת התביעה כנגדו מחמת היעדר סמכות עניינית. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה החלטתי לדחות את הבקשה. 2. טענות הצדדים לטענת המבקש יש למחוק את התביעה על הסף באשר התביעה הנה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ובעוד שהצדדים התדיינו ועדיין מתדיינים ביניהם בבתי הדין השונים לעבודה. לטענתו למרות שעסקינן בתביעה נזיקית, הרי מאחר והטענה נגדו היא שהוא כביכול התרשל בביצוע עבודתו ולא ביצע את עבודתו כראוי, הסמכות העניינית הייחודית נתונה בכל זאת לבית הדין לעבודה. המבקש מסביר כי לא די להגדיר את עילת התביעה כרשלנית בשביל "לחמוק" מסמכותו של בית הדין לעבודה. דהיינו הגדרת עילת התביעה כרשלנית אינה גורעת מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה כאשר מדובר ברשלנות הקשורה ליחסי עבודה והאחריות בגינה נובעת מכך, וזה המקרה דנן. לטענת המשיבה 1 מאחר ועילת התביעה כנגד המבקש הנה על יסוד עוולה מפקודת הנזיקין הרי שהסמכות מסורה לבית משפט זה. המשיבה 1 מסבירה כי בהתאם לסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה תשכ"ט-1969 ("חוק בית הדין לעבודה") תביעה שעילתה בפקודת הנזיקין אינה בסמכותו של בית הדין האזורי לעבודה, ומקום בו רצה המחוקק שתביעות שעילתן מפקודת הנזיקין ידונו בבית הדין לעבודה הוא קבע זאת במפורש. במקרה שלפנינו, משעילת התביעה כנגד המבקש היא עילת הרשלנות שבפקודת הנזיקין, ומשלא נקבע לגביה חריג מפורש על ידי המחוקק, הרי שהסמכות מסורה לבית משפט זה. 3. דיון בהתאם לסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה- )א) לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון- (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. (1א) ... (1ב) תובענה שעילתה בסעיפים 62,31, 29 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בקשר לסכסוך עבודה. כך גם נקבע בפד"ע כט(1), 264 חנה מרגלית נ' פז חברת נפט בע"מ כי: "מתחילת דרכו נתן בית הדין לעבודה פירוש מצומצם להוראות החוק המתייחסות לסמכותו וזאת מהטעם שבית הדין לעבודה היא ערכאה מיוחדת בעלת סמכויות ייחודיות המוציאה מסמכותם של בתי המשפט ... תכלית סעיף 24(א1) היא שתביעות שעילתן נזיקית לא תבואנה בגדר סמכותו של בית הדין. שעה שמצא המחוקק להעניק סמכויות בעילות נזיקיות לבית הדין קבע זאת במפורש בתיקון לחוק אשר הוסיף את פסקה (1ב) לסעיף 24 (א1)" (הדגשה שלי, ק.ו). כלומר הכלל הוא, שכאשר עילת התביעה הינה עילה בפקודת הנזיקין הרי שהסמכות העניינית מסורה לבית המשפט והעובדה שמדובר בתביעה כנגד עובד לשעבר של המשיבה אינה מעלה ואינה מורידה. יתרה מכך, מקום שבו אותו מעשה מהווה גם הפרת חובת אמון ושמירת נהלים מכוח דיני העבודה וגם עוולה בנזיקין הרי שהמעביד רשאי לבחור באיזו מן העילות לתבוע ואם תבע על יסוד העילה הנזיקית הרי שהסמכות מסורה לבית המשפט. כך קבע גולדברג בספרו דיני עבודה (מהדורת מאי 2004) כרך שלישי עמ' 26 ("גולדברג") כי: "שעה שמעשהו של עובד מהווה הפרה של חובת אמון ושמירת נהלים מכל דיני החוזים ובמקביל אותו מעשה מהווה עוולה בנזיקין רשאי המעביד לבחור באיזו מהעילות יתבע את העובד. על יסוד העילה החוזית- בבית הדין לעבודה, או על יסוד העילה הנזיקית- בבית המשפט [ת.א (י-ם) 927/94 רשות הנמלים נ' בנק דיסקונט ועופר הרשטיק (לא פורסם)]". ועוד בספרו של גולדברג בעמ' 30: "לאור ניסוחו של החוק, יכול התובע לעקוף את הסמכות שייחודית שהוענקה לבית הדין על ידי הסתמכות על סעיף מפקודת הנזיקין שאינו בגדר סמכותו של בית הדין ... על עוולת הרשלנות". ואולם טענתו של המבקש מסתמכת על החריג לכלל האמור, כפי שמופיע בספרו של גולדברג בעמ' 26 ולפיו: "תביעות של מעביד כנגד עובדו הנן בסמכותו הייחודית של בית הדין, לרבות תביעות מעביד כנגד עובד בשל אובדן ציוד עקב מעשה רשלנות, מאחר ואחריותו של עובד לחומרי העבודה או לכלים עולה מיחסי עובד-מעביד ומוסדרת בדין המסדיר יחסים אלו ואינה נובעת מפקודת הנזיקין האזרחיים [דב"ע לג/63-3 רדיו אקרשטיין נ' נסים קוריאל פד"ע ה 281]". אני סבור שבמקרה דנן לא מתקיים החריג הנ"ל. אמנם בית הדין לעבודה הוא ערכאה מיוחדת בעלת סמכויות ייחודיות המוציאות מסמכותם של בתי המשפט, תובענות שעילתן בדיני עבודה, ברם בענייננו מדובר בעילת תביעה נזיקית- רשלנותו האישית והמקצועית של הנתבע 2, אשר בהתאם לסעיף 17 לכתב התביעה, אחראי באחריות שילוחית, אבל גם באחריות אישית, לכל הנזקים שנגרמו לתובעת בגין גניבות החול והשלכת הפסולת באתר, משלא פעל בהתאם לחובת הזהירות המוטלת עליו, הכשיל את התובעת, הטעה אותה ויצר מצגי שווא בפניה. אני מפנה גם לאמור בספרה של אליענה רובין-בלייר עו"ד, "ביה"ד לעבודה- סמכות וסדר דין" הוצאת פלרשטיין-גינוסר בע"מ בעמ' 29-30: "מה דינה של תביעת מעביד כנגד עובד שביצע את עצם עבודתו ברשלנות? ... ככל שהפרת החובה לנהוג בזהירות ובמיומנות היא חובה חוזית ... ניתן להגיש תביעות בגין פיצויים עקב הפרת החובה לנהוג בזהירות ובמיומנות כאמור גם לבתי הדין לעבודה ... לעומת זאת אם ינוסח כתב התביעה על פי מרכיבי עוולת הרשלנות תהיה הסמכות לבית המשפט המחוזי או השלום לפי גובה התביעה". עסקינן בתביעה שבנזיקין שאינה נכנסת בגדר סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה והעוסקת בעילת הרשלנות שאינה בתחום ידיעתו ומקצועיותו של בית הדין לעבודה. מדובר במהנדס מועצה ומנהל מחלקת ההנדסה בה אשר יש להכריע האם התרשל בתפקידו אם לאו, החלטה שבנזיקין הנתונה לסמכותו של בית המשפט דנן ואשר גם מצויה בתחום מומחיותו ומקצועיותו. מה עוד, שסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה הבחין במפורש בתביעות ביחסי עבודה, בין תביעות שעניינן בנזיקין ובין תביעות שעניינן אינו בנזיקין, וציין במפורש אילו תביעות ביחסי עבודה שעניינן בנזיקין ידונו בכל זאת בבית הדין לעבודה ואילו לא. המקרה שלפנינו אינו מצוי בגדר התביעות שבנזיקין שדינן להתברר בכל זאת בבית הדין לעבודה ועל כן יש לבררן בבית המשפט. התוצאה הנה שאני דוחה את הבקשה נזיקיןבית הדין לעבודה