החלטה 1. בפניי בקשתה של הנתבעת שהוגשה ביום 4.12.05, כי יעוכב ביצועו של פסק הדין שניתן כנגדה בתאריך 22.11.05 בתיק אז' 1124/04 (להלן - פסק הדין) והמחייב אותה בתשלום סכומי כסף שונים. תקופת העיכוב המבוקשת היא עד להכרעה בערעור אשר בכוונת הנתבעת להגיש. 2. מהבקשה עולה כי ביום 23.11.05 הגישה התובעת לנתבעת דרישה לתשלום הסך האמור (אשר לטענת התובעת עולה על 4 מיליון דולר), תוך ציון שמדובר בדרישה לפי סעיף 258(1) לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג - 1983. הנתבעת מציינת כי בקשתה מוגשת בדחיפות רבה וזאת עקב חששה כי התובעת תחל נגדה בהליכי פירוק. 3. לטענת הנתבעת יש מקום לעיכוב ביצועו של פסק הדין משום שבדעתה לערער עליו לביהמ"ש העליון וסיכוייה טובים. התובעת הינה חברה זרה המצויה בהקפאת הליכים, ועל כן קיים חשש כבד כי במידה ויתקבל הערעור ייגרם לה נזק בלתי הפיך ולא יהיה לה ממי להפרע. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי ביצועו של פסק הדין יגרום לפתיחת הליכי פירוק כנגדה. מאזן הנוחות, לפי הנתבעת, נוטה לטובתה, שכן מול הנזקים הנ"ל שייגרמו לה מביצוע פסק הדין, לא ייגרם נזק ממשי לתובעת שכן הסכום שנפסק לטובתה ימשיך לצבור ריבית והצמדה. 4. בתשובתה מיום 11.12.05, מתנגדת התובעת לבקשתה של הנתבעת, וטוענת כי אין מקום לסטות מהכלל לפיו אין לעכב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי. נטען כי בקשת עיכוב הביצוע דנן הינה חלק מהתנהלותה של הנתבעת לאורך שנים, התנהלות שמטרתה התחמקות מפירעון חובה של הנתבעת לתובעת. כן נטען כי אין ראיות לכך שהימצאותה של התובעת בהליכי Administration באנגליה מצביעה על היותה חדלת פירעון. התובעת טוענת עוד כי עצם היותה חברה זרה אין בו כדי להוות, לכשעצמו, עילה לעיכוב ביצוע פסק הדין. על פי התובעת, ניתן ללמוד שהנתבעת הפסיקה את פעילותה ועל כן לא ייגרם לה נזק. לחילופין, מבקשת התובעת כי הנתבעת תחוייב בהפקדת מלוא הסכום שנפסק כנגדה בנאמנות בידיה או בא כוחה, עד להכרעה בערעור (אם יוגש). 5. הכלל הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, הוא שאין מעכבים ביצועו של פסק דין ובפרט חיוב כספי, גם כאשר מוגש ערעור, אלא במקרים חריגים וכאשר יש טעמים טובים ומיוחדים המצדיקים זאת. נקבע כי יש להראות שסיכויי הערעור גבוהים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת מבקש העיכוב. 6. לא אחת רשמתי שיש קושי מובנה בהערכת סיכויי הערעור על ידי בית המשפט שנתן את פסק הדין העומד לדיון. לעמדתי, פסק הדין דנן נכון וצודק, נסמך על תשתית מוצקה אף כי הוא מעלה מספר שאלות משפטיות. הסעד שניתן בו בסופו של דבר וחיובה הכספי של התובעת לפי פסק הבורר אולמרט נעשה כהכרעה בסכסוך בין הצדדים בהתאם להסדר הדיוני ביניהם, והוא הסעד שתואר בבש"א 17013/04 שבה התבקש בית המשפט לחדש את ההליכים בין הצדדים. פסק הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים בהסדר הדיוני, וזאת על אף שהתנהגות הנתבעת לא תמיד עלתה בכנה אחד עם ההתחייבויות הדיוניות שלקחה על עצמה. 7. התובעת מצויה אמנם בסטטוס מיוחד, אך כפי שציינה בתשובתה, והדבר לא נשלל, היא אינה מצויה בפירוק אלא נקלעה להקפאת הליכים בגלל הצורך, כך נטען, לגדר תביעות אסבסטוזיס שהוגשו נגד חברת האם בארה"ב. משכך, ומשלא הובאו ראיות בענין חדלות פרעונה של התובעת, לא הוכיחה הנתבעת, ולו לכאורה, את טענתה לפיה תתקשה להשיב לעצמה כספים שתשלם על פי פסק הדין לתובעת. 8. במאזן הנוחות יש להביא בחשבון גם את הנזק שייגרם לתובעת אם יעוכב ביצועו של פסק הדין. אין בידי לקבל את טענת הנתבעת לפיה לא ייגרם לתובעת נזק ממשי מעיכוב ביצוע פסק הדין. ההליכים המשפטיים בין הצדדים, שעילתם דרישתה של התובעת כי הנתבעת תשתתף עמה בתשלומים ששילמה למחבוביאן, ראשיתם מלפני כשני עשורים. התובעת המתינה המתנה ארוכה עד שהתקבלה תביעתה להשתתפות הנתבעת בחלק מהכספים שהתובעת שילמה למחבוביאן, למרות שזכתה בתביעתה בטרם מתן פסק-הדין, ואחרי הליך בוררות ארוך שהתקיים בין הצדדים. עיכוב ביצועו של פסק הדין יפגע בזכותה לממש את פסק-הדין כאן ועכשיו, ויש לכך חשיבות לא רק בגלל הימשכות בירור הסכסוך שבין הצדדים, אלא גם בגלל שבפסק-הדין נמחקה תביעת התובעת (שתוקנה בתחילת שנות ה-90) כנגד חמישה נתבעים שנתבעו יחד עם הנתבעת, ושנטען כלפיהם כי הם קשורים למבקשת וכי רוקנו אותה לפני שנים מנכסיה. כך שכיום התובעת אינה ניצבת בפני מספר חייבים מהם תוכל להיפרע, אלא רק בפני הנתבעת. לא מצאתי שהנתבעת הציעה להבטיח את תשלום הסכומים שנפסקו לתובעת בבטחונות מתאימים, ולשביעות רצון התובעת. 9. אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחית. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועערעור